ספר העיטור כ

יורשיו אין משביעין אותה ואתא אבא שאול למימר דנקי נדר ונקי שבועה כמ"ד מנכסי אילין דמי ובין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה ש"מ אפילו מנכסיא האילין דהיינו מיורשיי לא יפרע אלא בשבועה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות אלמא נאמנות לא מהני לדעת דאבא שאול ומתני' דקתני נדר ושבועה אין לי ולא ליורשיי ולא לבאים מכחי רבנן הוא דפליגי עליה דאבא שאול כדמוכח בגמ' דכל זמן שתובעת כתובתה ולית הילכתא כההוא סתמא אלא כאבא שאול ומיהו דוקא שלא פטרה משבועת הבא ליפרע מנכסי יתומין וכשנפרעת כתובתה מן היורשין נשבעת על הפוגמת ועל האפיטרו' על ידי גילגול והיינו דקאמר אבל מה אעשה כלו' אע"פ שפטרה מן השבועה הרי יש עליה שבועה על פריעת כתובתה ונשבעת על הכל בגילגול אבל פטרה משבועה הבא ליפרע בפירוש כגון דכתב לה מהימנת לי כל אימת דאמרת לי לא פרעה אי נמי תגבה כתובתה בלא שבועה בין נקי נדר בין נקי שבועה בין מנכסיי בין מנכסיא האילין גובה שלא בשבועה וקרובים דבריו לדברי ר"ח. וכן כתב הא דשלח ר' זכאי למר עוקבא. והא דאמר רב נחמן אמר שמואל לית הילכתא כוותי' אלא כי האי מתני' אבא שאול בן אימא מרים אומר בין נקי נדר בין נקי שבועה בין מנכסיי בין מנכסיא אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה בכל הני דמפרשי במתני' כגון שנעשה אפוטרופס וכיוצא בה מיהו למיגבא כתובה לא מהני הנ"מ עד דמפרשי' להימנה למיגבא ועלה קתני אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה:

אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול קיבלתי מרבותינו דהא דאמר אבא שאול בשלא קנו מידו שהאמינה ופטרה משבועה אלא בכתיבה שהיא כאמירה דמשנתינו דאוקימנא מאי כותב אומר הכל קנו מידו מפטור שבועה גובה בלא שבועה אפי' מן היתומין ומפורש בירושלמי בהא דאמר ר' עקיבא ינתנו ליורשיו שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה הגע עצמך שפטרום מן השבועה זו תורה וזה אינה תורה ש"מ שאם פטר הלוה למלוה לגבות שלא בשבועה גובה מן היתומין שלא בשבועה וכתב נמי מנכסים משועבדין ומנכסי יתומין לא תיפרע אלא בשבועה יש מי שאומר שאם פטרה מן השבועה לגבות בפירוש גובה מן היתומין ומן המשועבדין וכל שכן אם קנו מידו דתנן כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך אין משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה גרסינן בתוספת' אלו הן הבאין ברשותה כל שמכרה או שנתנה להן במתנה ויש אומ' האב אינו יכול להפקיע שבועת הלקוחות ומעשים בכל יום דאין נפרעין מן המשועבדין אע"פ שיש בהן נאמנות אלא בשבועה ומן היתומין שלא בשבועה אלו דברי ומסתבר דלגבי יתומין מהני נאמנות ולגבי לקוחות לא דטעמא דנכסים משום דחיישינן לקינוניא הוא כדגרסי' בפ' שבועות הדיינין להקדש ליפרע מנכסי הקדש. תנינא מנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה מה לי משועבדין להדיוט ומה לי משועבדין להקדש מהו דתימא הדיוט הוא דאדם עושה קינוניא על הדיוט אבל הקדש לא קמ"ל וכיון דמשום קנוניא הוא אפילו כתב בו נאמנות איכא למיחש לפירעון ולקינוניא והא דתניא בתוספתא אילו הן הבאין ברשותה כל שמכרה או שנתנה להם במתנה דוקא הבאין ברשותה דליכא למימר שמינתה אפיטרופוס דאם כן היינו יורשיה כדאיתא בירושלמי אבל הבאין ברשותו לא שמכר ונתן במתנה אלא יורשין יורשיו ממש והבאין ברשות אפיטרופא שמינ' הבעל מאליו ואע"ג דקימ"ל כל תנאי ממון תנאו קיים ה"מ דלא קא מחייב לאחריני אבל הכא דקא מחייב לאחריני לא ומדאמר ר"ח מעשים בכל יום דלא מהניא נאמנות בנכסים משועבדים כוותיה עבדינן ואיכא מאן דאמר שטר קלא אית ליה ולקוחות אינהו דאפסדי אנפשיהו ורב אלפס אייתי ראיה מדגרסי' בפ' האשה שנתארמלה האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן דקאמר מאן כו' לעולם דקאמר מלוה וכגון שהוא חב לאחרים וכר' נתן אלמא כל היכא דמחייב לאחריני וליכא גביה מהיכא דפרע אין הודאתו הודאה והא נמי דכוותיה ולא דמי דהתם בההיא שעתא דקאמר מיחייב לוה לאחרים אבל הכא לא כדפרשי' בקיום וכתב נמי דיתומין שבאו לפרוע מן הלוה בשטר שיש בו נאמנות כגון מלוה דכתב ללוה כל אימת דאמרת פרענא ליה להאי שטרא כי אמר ליה פרענא מהימן דקיימא לן דתנאי שבממון קיים ואפי' מת מלוה ונפל שטרא קמי יתמי ואמר להו פרענא לאבוכון מהימן ואע"ג דלא כתב עליה מהימנ' עלאי ועל ירתאי בתראי מאי טעמא דשטר מיעקר עקיר דהא לא מצי למימר ליה הוה לך למיקרעיה אי נמי למיכתב תברא דאמ' ליה אנא אהימנותא סמכי הילכך מהימן מיהו נאמן בשבועה דכיון דלא כתב ליה מהימנת לי אפי' בלא שבועה לא פטרי' ליה דילמ' הכי קאמר ליה מהימנ' עלי לבטולי שטרא דידי והוי כמלוה על פה דאפילו מעיקרא כי אמ' שטרא פריעא הוא לאו כל כמיניה ואי אמר ליה אישתבע לי דינא הוא דמישתבע ושקיל ולא מצי איהו אישתבועי ואיפטורי אבל השתא דכתב ליה מהימנת עלאי ולא פטריה משבועה איכא למימר לבטולי שטרא כתב ליה אבל מידי שבועה לא מיפטר כדכתב בהלכות. הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפיטרופיא אין היורשין משביעין אותה. ואם נעשית אפיטרופיא היורשין משביעין אותה לעתיד לבוא. ואין משביעין אותה לשעבר. ואסיקנא על אפיטרופיא שנעשית בחיי בעלה ומסתברא דהא מתני' דלא כאבא שאול דאמר מינהו אבי יתומין לא ישבע כדמוכח בגמ' הילכת' ליתה דהא קיימ"ל כאבא שאול ורישא דמתני' קאמר' המושיב את אשתו חנונית או שמינתה אפיטרופ' הרי זה משביעין אותה כל זמן שירצה ליתא לא כתנא קמא ולא כר' אלעזר כפסקא דגאון אלא דרבינו אלפס חלק עליו והילכתא מסתבר' כר' שמעון דאמר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה כרב פפא דאמר לאפוקי מדר' אלעזר ומחלוקתו וכן פסק רבינו האי בתשובה הלכה כר' שמעון דכולהו טעמ' מוקים ר' שמעון אליבא דהילכתא בב"ק כחנין בתנייתא כאבא שאול בתליתאה כאבא שאול בן אימא מרים ובכולהו הילכתא כוותיהו וברביעתא נמי דקא מפיק מר' אלעז' ומחלוקתו הילכתא כוותיהו ולא מחייבינן שבועה לאשה בטענת שמא אפי' הושיבה חנוונית. וקי"ל כרב מתנה דאמ' דאפי' בין מיתה לקבורה לא משביעין לה ומסתברא מתני' אפטור שבועה קאי והכי איתא בתוספתא וחזינן בחיבור הרב תשובה לרבינו אלפס דאיתשיל מקמיה אם היתומין משביעין את האלמנה על מה שנשאה ונתנה בחיי בעלה אם מת ולא השביע' והשיב חלוקה היא בין בעלי הוראה איכא מאן דאמר הלכה כסתם משנה המושיב את אשתו חנונית או שמינה אפוטרו' משביעין אותה כל זמן שירצה ואיכא מאן דפסיק הלכה כר' שמעון דאמר תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה ודעתינו נוטה שהלכה כסתם משנה שאם מת ולא השביעה גלי אדעתיה שמחל לה ומשו' הכי יורשין משביעין אותה לעתיד ואין משביעין אותה לשעבר ומשום דבעלה כבר מחל לה. ולא סבירא לן. ומסתברא דפלוגתא דחנין ובני כהנים גדולים היא וכשתגבה כתובתה תשבע על הכל:

גרסינן בשבועות בפרק שבועת הדיינים ההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת לי כל אימת דאמרת לי לא פרענא אזל פרעי' באפי בי תרי אביי ורבא דאמרי תרוויהו הא הימניה מתקיף לה רב פפא נהי דהימניה טפי מנפשיה טפי מסהדי מי הימניה וקי"ל כרב פפא:

ההוא דאמר ליה מהימנת לי כבי תרי אזל ופרעיה באפי תלתא אמר רב פפא כתלתא לא הימניה מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע תרי כמאה. ומאה כתרי. אבל אמר לה באפי תלתא ואזיל פרעיה באפי ארבעה כיון דנחת לדיעות נחת ואיכא דקשיא ליה לימא תרי ותרי נינהו והויא לה עדות מוכחשת ומסתברא לא מבעיא היכא דאיכא שטר דליכא למימר מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני דהתם אשטרא סמכינן ואוקים שטרא אחזקתיה אלא אפי' ליכא שטרא לא אמרי' אוקים ממונא בחזקת מריה ואדידי' סמכין דהא הימניה כבי תרי ומדהימניה כבי תרי לא מתכחשי ומסהדותא כוותיה פסקינן והני דאמרי פרעיה הוא דמיתכחשי וכמאן דפסלינהו דמי ודווקא דמסהדי דפרעיה ניהליהו באפיהו אבל אסהידו דאודי קמייהו דפרעיה מהימני וכ"כ האלפס בתשו' דכי מסהדו דפרעיה הוה לי' כהכחשה דתרוייהו בחדא מילתא קא מסהדי ומכחשי אהדדי אבל הודאה מילתא אחריתי היא ועליה דידיה קא מסהדי והוה ליה בהזמה ומכי אמרי דאודי גבייהו לא מצי למימר ליה לא אמרית להו מידי ובתשובה לרבינו האי תנאה דחרם סתם והדרת הראש לא מהני בנאמנות ואין חבירו יכול לעכב חרם סתם ולומר הוציאני מן הכלל שלא האמינו לגזול ואי לא גזל אין עליה חרם וכי מחרים סתם לימ' כל מאן דאית ליה גזילה בידיה ולא מהדר לה הכי והכי תיהוי והוו יודעין שאין אנחנו ולא אבותי' רגילין ליתן רשות כל מי שיבוא ויאמר כתבו פיתקא דלטותא ומורשית להחרים סתם בציבור אלא כך אני אומר אם אתה תובע אדם ידוע הרי הדין ביניכם ואם לאו מסור אתה בביתך דין על גוזליך וקלל אתה ברצונך אבל יתומין שבאו בטענה הן או אפיטרופיהן אין אנו יודעין אצל מי למורישנו יש להן פיתקא דלטותא:

תשובה לרבינו קלונימוס שטר בנאמנות ואמר הלה לא הלויתני יכול להחרים סתם כל מי שלא הלווהו כו' לר' משולם בר קלונימוס שטר דכתב בו נאמנות בשני עדים ואישתכח דכפר ואמר לא קבילית עיסקא פלונית מינך ואסהידו סהדי דקביל בטלה ההוא נאמנות דאיתרע ליה. מאי טעמא דאמרי כל ישראל בחזקת נאמנים קיימי והשתא הוחזק כפרן ומחייב בשבועה. ושטר שיש בו נאמנות ועידי השטר אינן ומנהג המקום שסופרין כותבין נאמנות לשופרא דשטרא והלה טוען שלא ברשותו נכתב אם כתב בו וקנינא מיניה על כל מה דכתב ומפורש לעיל אינו יכול לבטלו לאחר שנתקיים בחותמיו שכל הבא לפסול השטר עליו להביא ראיה. כמו שפסקנו במאמר ראשון אבל אם העדים אומ' לפי שבשאר השטרות כתבנו כך אע"פ שכתב בו בכל מה דכתוב ומפרש לעיל אין סומכין על הנאמנות דאין בזה כיון