ספר העיטור יח

אחת ללוי ובא בעל חוב וטרפה רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולא אמרן אלא דזבן בינונית אבל עידית וזיבורית אמ' ליה להכי טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך:

ופרשי רבוותא דווקא שמכר בבת אחת דאי בזה אחר זה ולקח זיבורית באחרונה לא מצי בעל חוב למיגבא מבינונית דלוי וזיבורית דגבי שמעון משתעבד' ליה ובעידנא דזבין שמעון בינונית וזיבורית הוה ליה בת חורין ומה מכר לו שמעון ללוי כל זכות שתבא לידו.. וכיון דשמעון אית ליה רשות לאגבויי זיבורית לוי מדחי ליה גבי זיבורית אית ליה רשותא לאגבויי זיבורי' וכן הילכתא אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריו' ואתא בעל חוב דראובן וקא טריף ליה מיניה עלי' דידי' הדר ואפי' שלא באחריות נמי דאמ' ליה וכו' לא ניחא לי דליהוי ליה לשמעון תרעומת עילואי איכא דמפרשי לה בשבח דקיימ"ל דהיכא דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא שקיל לה כולה ויהיב ליה ללוקח דמי שבחא כדאמרן שלש' שמין להן את השבח ומעלין אותן בדמים ואי אזיל ראובן ואמר ליה אנא פרענא לך חובך מהאי ארעא ולא תשקול שבחא דינא הוא דלימא הכי ולא מצי למימר ליה בעל חוב לראובן לאו בעל דברים דידי את ואיכא מאן דאמר משום דקיימא לן דלוקח לא מצי לסלוקי ליה בזוזי היכא דא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזה ואי אמר ליה ראובן אנא שקילנא זוזי מלוקח ויהיבנא לך בחובך לא יכול בעל חוב למימר לאו בעל דברים דידי את ואית נוסחא דגרסינן ואתי בעל חוב דראובן וקא טריף ליה מיניה דינא הוא עלי' דשמעון לאישתעויי דינא בהדיה כלומר לסלוקיה לכל טענה דמצי לסלוק' כגון בזוזי אי נמי בההו' דתני קיני ולא מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את ונסחא דווק' היא. ובנוסחא עתיקא דילן ואזיל שמעון וקא מישתעי דינא בהדיה לא מצי למימר ליה לאו בעל דברי' דידי את. ואמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו. מאימת הוי חזקה מכי דייש אמצרי איכא דאמרי אפילו באחריות נמי דאמר ליה אחוי טירפך ואשלם לך לרבינו אלפס ודוקא דאית ליה ניכסי לאישתלומי מיניה פי' גאון אע"ג דקיימ' לן קרקע בכסף בלא חזקה. והכא אצריך רבנן חזקה משום פסידא דלקוחו' דכיון דשלא באחריות הוא לא מפסדינן להו לזוזיה דיהב אבל לכל מילי קנה בכסף ושטר בלא חזקה:

וכן פי' רבינו האיי ורבינו אפרים שקנאה בכסף ושטר או בחליפין או בחזקה שגדר ופרץ ומצי למימר ליה טרפא קבילית עלאי עיסקא לא קבילית עלאי ומסתברא דחזקה דעלמא אם הלך בשדה לאורכה ולרוחבה. ורבוותא פרשי אם אחר שיצאו עלי' עסיקין לא החזיק לא ניחא ליה ומקח טעות הוא ומסתברא אפי' שהא כדי שיעמוד עליהן אם יש שם ממש ואם לאו. ולא שייך הכא כדי שיראה לתגר או לקרובו כלל אבל החזיק אח"כ וצרפה עם שדותיו גלי אדעתיה דניחא ליה. ואם יצאו עליה עסיקין אחר שהחזיק בה אינו יכול לחזור בו. וקי"ל כאביי דאמ' אפי' באחריו' אינו חוזר. והא דקי"ל דהלכה כרב זביד דאמ' המוכר שדה לחבירו שלא באחריות ואפי' נמצאת שדה שאינ' שלו אינו חוזר עליו כגון דאמר ליה בפי' ע"מ שאין לך עלי אחריות אי נמי בתר דאחזיק הוא ודווקא שלא באחריות סתם. דלא פירש מצי למימר ליה טרפא דבעל חוב קבליה אבל אמ' ליה הטרפא וכל עירעור תנאי ממון הוא וקיים וגרסי' התם עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה הימנו מאי טעמא האי אית ליה קלא והאי לית ליה קלא ומסתברא דאפילו ידע לוקח דאפותיקי הוא לא גבי בעל חוב מיניה דלוקח דכיון דלית ליה קלא לא סמכא דעתי' עליה גרסי' בפרק קמא דבבא מציע' איתמר המוכ' שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו. אמר רב יש לו מעו' ויש לו שבח ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו. ואע"פ שלא פירש לו את השבח הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו שבח אין לו ואחריות ט"ס הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר באחריו' שכותבין יהודי וארמאי איכא מאן דאמר דצריך לימלך. ואיכא מאן דאמר דלא צריך דכל דמקבל קנין אדעתא דמנהגא מקבל ומנהגא למיכתב יהודי וארמאי ומחמתי ושלא מחמתי והא דאמרי' שבח אין לו משום דקיימ' לן מעות בעלמא חוזרין דאדם יודע דקרקע אין לו. וגמר ונתן לשם כך וכך. וכן המקדש אחותו וכתב ר"ח ש"מ דלא מפקי' ממונא מחזקת מריה אפי' ליתיה בידי' באומדנ' עד דמבריר דמחלי' או דיהביה במתנה והא דלא טעין ההוא דאיתיה. מסתבר' דומיא דגזלן בהדי לוקח ואחותו שנתן לה בתורת קידושין דלא טעין כלום אלא באומדנא בעלמא קאמר שמואל מעות מתנה ולית הילכתא כוותיה ופירש רב אלפס הא דאמר רבא שבח אין לו לאו שבח דאתי מחמת הוצאה הוא אלא שבחא דאתי ממילא כגון שלקחה באלף זוז והוקרה דכיון שהכיר בה שאינה שלו ולקחה הוו זוזי גבי מוכר במלוה ואי שקיל מינה שבחא השתא הוה ליה כנוטל שכר מעותיו אי נמי משום דסב' ליה כרב דאמר אדם יודע דקרקע אין לו וגמר ונתן לשם פקדון אבל שבח דאתי מחמת הוצאה שקיל ליה מנגזל והא דקאמר טעמא משום רבית ליתא דאם כן דלא הכיר בה נמי אלא טעמא דשבח אין לו דסבר לה כרב ומסתברא אפי' שבח דאתי מחמת הוצא' לא שקיל והא דאייתי סייעתא מהא דאמר רבא בפ' הגוזל גזל והשביח ומכר וגזל והשביח והוריש מה שהשביח מכר מה שהשביח הוריש ובעי רבא השביח לוקח מהו וכו' דמשמע דשבחא שקיל מנגזל הני מילי במטלטלין דקנינהו בשינוי אבל הכא קרקע אינה נגזלת ואפילו שבחא דאתי מחמת הוצאה לית ליה כלל דמעות פקדון נינהו וכן דעת רבי' אפרים והיכא דלא הכיר בה לאו כפקדון דמי ולא כמלוה דמי ויש לו מעו' ויש לו שבח ומסתברא דשבח דאתי מחמת הוצאה הוא דשקיל אבל שבחא דאתי ממילא לא אלא המעות שיתן לו יחזיר ורח"פ יש לו שבח שבחא דאשבח ארעא ממילא כגון שלקח קרקע בק' דינרין והוקרה ועמדה על מאתים ואע"פ שפירש לו את השבח והכיר בה שאינו שלו שבח אין לו אבל אם נטע והשביח בין הלוקח בין הגזלן לוקח שיעו' שבח מן הנגזל ואיכ' מאן דאמ' דהיכ' דהכיר בה שאינ' שלו ופריש לו את השבח ויש לו קרקע או קנו מידו יש לו שבח ולאו מילתא הוא דגבי הכיר בה שאינה שלו לא מבעיא לן פירש לו את השבח מהו דהא טעמא משום דפקדון נינהו ונקטינן דינא דלוקח מגזלן היכא דזבן לוקח ארעא מגזלן ולא הכיר בה שאינו שלו ואשבחא ואתי נגזל לאפוקה מיניה דלוקח דינא הוא דשקיל נגזל ארעא ושבחא דאית בה בין דאיתא ממילא בין דאיתא מחמת הוצאה בין מחמת עמלא וחזינן לשבחא אי הוי יותר על ההוצאה שקיל לה להוצאה מנגזל דגבי נגזל הוא וטופיינא שקיל על השבח איכא מאן דאמר אין לו אלא הוצאה שיעור שבח מנגזל ושארא פסיד כי היכי דמפסיד לוקח דעלמא דהוצאה יתירה על השבח דהא איכא פסידא גביה מעיקרא. ואיכא מאן דאמר אע"ג דגבי בעל חוב מפסיד התם לוקח הוא דאפסיד אנפשיה דהוה ליה לאסוקי אדעתי' דילמ' איכא עליה חוב אבל לוקח מגזלן לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה דגזלן הוא והילכך גזלן גרים האי פסידא (ומשל') הוצאה כד שיימי בתלתא ובשבועה והדין סברא לרבינו אפרים ואע"ג דכי אקשי' לשמואל מהא דתניא אין לו אלא הוצאה. שיעור שבח מבעל חוב ומוקמי לה בלוקח מגזלן אלמא לוקח מגזלן לית ליה הוצאה היתירה על השבח. ההיא אליבא דשמואל היא דסבר לוקח מגזלן לית לי' שבחא וכל שכן הוצאה יתירה על השבח ודווקא בשלא הכיר אבל הכיר בה שאינה שלו ולקחה אפי' יש לו קרקע לגזלן או קנו מידו אין לו אלא הוצאה מנגזל בלבד ודפייש שבחא פסידא ליה כדרבנן דאמר הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו שבח אין לו אלא הוצאת שבח מנגזל הדין הוא דינא דלוקח מגזלן ודינא דבעל חוב בהדי לוקח היכא דמסיק ביה בעל חוב שיעור ארעא ושבחא ולית ליה זוזי. לא שנא שויא ניהליה אפותיקי ולא שנא לא שויא ניהליה אפותיקי. ואית ליה נמי ארע' ושויא ניהליה אפותיקי טריף לה לכולה ארע' ושבחא בין ממילא בין מחמת הוצאה. לא שנא שבח המגיע לכתפים. ואי אית ליה זוזי מסלק ליה בזוזי היכא דלא שויא ניהליה אפותיקי אבל שויא ניהליה אפותיקי ואית ליה זוזי ללוקח (לא) מצי מסלק ליה לבעל חוב כדאית' בפרק מי שהיה נשוי בההוא גברא דהוו מסקי ביה זוזי הוו ליה תרי קטיני וכו' וכי טריף הדר לוקח עליה דמוכ' ושקיל מיניה שבחא כוליה וגובה את הקרן מנכסים משועבדין ואת השבח מנכסי' בני חורין ואם הוצא' יתירה על השבח לא גבי לה מיתמי. אלא הוצאה שיעור שבח ודווקא שבח אבל פירות לא כדאמ' אמ' שמואל בעל חוב גובה את השבח שבח אין פירי לא והיכא דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא ולית ליה זוזי ולא שויא ניהליה אפותיקי לית לבעל חוב למיגבא מההיא ארעא. אלא כשיעור מאי דמסיק ביה ושארא שקיל לוקח מינה גריוא דארעא אי קבעי לה ואי לא בעי לא שקיל לדמי מבעל חוב ומעלה אותה בדמים. ואי שויא ניהליה אפותיקי ולית ליה זוזי גבי לה לכולה ארעא ומאי דפייש בשבחא אע"ג דלוקח קבעי לה וחזיא ליה שקיל לה בעל חוב ומעלה אותן בדמים ודווקא דניחא ליה לבעל חוב ולא ניחא ליה וחזיא ללוקח שקיל לה לוקח ואי לא חזיא ליה יהיב ליה דמי וחזינן אי השבח יתר על ההוצא' שקיל לוקח הוצא' מיני' דבעל חוב ומאי דפייש משבחא שקיל מיניה דמוכר שכך כותב לו אנא איקו' ואשפי וכו' ואם הוצא' יתיר' על השבח לא שקיל לוקח אלא שיעור הוצא' מבעל חוב והא דאמר שמואל שבח אין פירא לא פירש רבינו אפרים דאכיל להו לוקח אי נמי פירות דתליתי אבל פירי דאיתנהו מחוברין בארעא גבה להו בעל חוב והיינו דקאמ' והא מעשים בכל יום וקא מגבי שמואל אפי' שבח המגיע לכתפים והן פירות שהגיעו לבצור ולינטל על הכתף ומסתברא דצריכי לארעא. מדאמרינן בפרק נערה שנתפתתה בההיא איתתא דאמ' להו זילו הבו לה מתמרי דעל בודיא ואמר ליה אביי לרב יוסף ואילו בעל חוב