ספר העיטור יז

בד"א בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין ונותנין וכן היה רשב"ג אומר הנותן מתנה לחבירו כו'. במתנת בריא אמר מר חוץ מאחריות שבו מאי טעמ' לפי שאין כותבין שני שטרות על שדה אחת מאי טעמא דילמ' אתי בעל חוב וטריף ואמר ליה לבעל חוב שוף לי ארעא דאיקום בה והדר תא וטרפה מינאי והדר אזיל וטריף לכולהו ואסיקא לא צריכא דאתי מכח אבהתיה אמר מר חוץ מאחריות שבו. היכי כתבינן רב נחמן אמר דכתבי הכי שטרא דנן דכתבינהו לא למגבי ביה לא מבני חרי ולא ממשעבדי אלא כי היכי דתיקום ארעא בידא דלוקח וטעמ' דכתב ליה הכי. הא לא כתב ליה הכי גבי דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא בין בשטר הלואה בין בשטר מקח וממכר עד דאמר ליה בפי' על מנת שאין לך עלי אחריות כי ההו' עובדא דההי' איתתא דיהב' לי' זוזי לההוא גברא למיזבן ליה ארעא אזל זבין לה שלא באחריות אתא לקמיה דרב נחמן. אמר ליה זיל זבין מיניה שלא באחריות והדר זבנה ניהלה באחריות וכתב ר"ח דהלכה היא שנתחייב השליח למוכרה ואתמר משמיה דרב האיי אע"פ שלא אמר המשלח לשליח הזהר שלא תקנה אלא באחריות חייב השליח כדגרסי' בפרק הכותב לענין שלומי שליח מאי אמר רב אשי חזינן אי אמר ליה הב זוזי ושקול שטרא לא משלם שקול שטרא והב זוזי משלם ולא היא בין כך ובין כך משלם דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכתב רבינו יוסף אבן מגש דמצי שליח למימר ליה אי ניחא לך בלא אחריות לחיי ואי לא שקול זוזך ותסתלק מההיא ארעא ואנא מקבילנא לה בלא אחריות ואי זבנה שלא באחריות בפירוש נהי דאחריות דעלמ' לא קביל עליה כגון ערער דעלמא אחריות דנפשיה כגון בעל חוב דידיה מקבל כדגרסי' בפ' מי שהיה נשוי,. אמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וחזר שמעון ומכרה לראובן באחריות. ואתא בעל חוב דיעקב וקא טריף לה מיניה דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה מאי טעמא בעל חוב דיעקב כבעל חוב דעלמא דמי לרב האי אחריות דעלמא מחזיר ליה מה שנטל ממנו ואין על המוכר להוסיף בדמיו וליתן בכל מה שתבע ממנו המערער כדי להעמיד השדה ביד הלוקח אלא מה שנטל מחזיר. אבל אם כתב לו אחריות בין בדאתי מחמתיה בין דלא אתי מחמתיה עליו להעמי' הקרקע בידו והכל לפי תנאו ואמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלו' וכו' גרסי' בפרק חזקת הבתים. אמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדין אם בא בעל חוב וטרפה גובה הלוקח מנכסים משועבדין דלקוחות גופייהו אפסוד אנפשייהו דהוו להו למידק אם מכר שדה אחר כן אם לאו. ודווקא דלא הוה ליה ללוה ארעא אחרינא בעידן הלוואה אלא האי ארעא דזבין ואתא בעל חוב וטרפה לההיא ארעא דבתר הלואה הוה ליה ולא כתב ליה למלוה דאיקני הא לאו הכי לא מצי בעל חוב למיטרף מהאי לוקח דמצי אמר ליה הנחתי לך מקום לגבות הימנו ורבינו אפרים פירש גובה המוכר מכירתו מנכסים משועבדין דלוקח מאי טעמ' דלקוחות אפסדו אנפשיהו דאי בעי להו למידק אי פרעינהו לזוזי אי לאו ובשם רבי' האי אשכחן דאמר הילכת' מאן דזבין קרקע ולית ליה ראיה דיהב דמיה בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן והוא הדין לנעל ופרץ וגדר כל שהוא. והני מילי תוך ג' אבל אחר ג' מיגו דאי בעי אמר במתנה יהבה ניהלי כי אמר זבינתה ופרעתינהו לכולהו זוזי מהימן ומסתברא דבקיום השטר סגי כמו ששנינו בפ' מי שמת במשנ' בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה בחזקת שלו עד אם יש עדים הלך אחר העדי' ואם לאו הלך אחר השטר וגרסי' התם ברם נראין דברי רב יוסף דאמ' זו דברי חכמי' דאמר הלך אחר השטר אבל ר' מאיר אומר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ועד כאן לא פליגי אלא בשאינו מקוים אבל במקוי' לא פליגי והילכתא אי לית ליה ראיה דיהב זוזי מקיים ליה לשטרא ותו לא ואפילו בשאינו מקויים נמי הילכתא כבר קפרא דאין צריך לקיימו כדאיתא בקיום דיד בעל השטר על העליונה וגרסינן התם אמר רב פפא אע"ג דאמור רבנן המוכר שדהו שלא באחריות ובא בעל חוב וטרף אינו חוזר עליו נמצ' שאינה שלו חוזר עליו ורב זביד אמר אינו חוזר והילכת' כרב זביד דאמר להכי זבני שלא באחריות ואי קביל עלי' כל אונסא דמיתיליד לא מקבל עליה אלא אונס' דשכיחא אבל אונסא דלא שכיחא לא כדגרסי' בפ' מי שאחזו ואמר רבין בר שמואל משמי' דשמואל המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עלי' וכו' גרסי' בבבא קמא בפרק קמא אין לו אלא עידית כולן גובין מן העידית בינונית וזיבורית נזקין ובעל חוב בבינונית וכתוב' אשה בזיבורי' כו' קשיין אהדדי ואמר רבינא בדעולא קא מיפלגי ופי' רבינו אלפס ור"ש מד"א בעל חוב וכתובת אשה בזיבורית. לית לי' דעולא. מאן דאמר נזקין וב"ח בבינוני' אית ליה דעולא ופיר"ש אע"ג דאית לי' עידית ובינוני' וזבורי' ומסתבר' מד"א ב"ח וכתו' אשה בזיבורי' אית לי' דעולא דאמר דבר תורה בזיבורי' והיכ' דלית לי' אלא בינונית וזיבורית ליכא נעילת דלת ואוקמינן ליה אדאורית' וגבי מזיבורית ומאן דאמר בעל חוב בבינונית לית ליה דעולא וקיימא לן כעולא והכא לא איפשיט אי בשלו הן שמין או בשל עולם ופלוגתא דרב נחמן ורב ששת היא בפרק בתרא דכתובו' קיימ' לן בשלו הן שמין דאיתמר שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה. רב נחמן אמר זה גובה וזה גובה ואסיקנ' דכולי עלמ' אי כהדדי נינהו אפוכי מטרתא למה לי זה עומד בשלו וזה עומד בשלו והוא הדין נמי היכא דאית ליה לחד בינונית ולחד זיבורית ואפי' למאן דאמר בשלו הן שמין דינא הוא.. דלא ליפסוד בעל בינונית לא אמרי' דאתי בעל זיבורית ברישא ומפסד' ליה אלא אתי בעל בינונית ברישא וגבי זיבורית מיני' והשתא דאית ליה בינונית וזיבורית נעשה בינונית שלו עידית וזיבורית בינונית ויחזיר לו זיבורית והילכך לכולי עלמ' מטרתא היא כי פליגי דאית ליה לחד עידית ובינונית ולחד זיבורית דרב נחמן סבר בשלו הן שמין ואי אתי בעל זיבורית ברישא וגבי בינונית מחבריה נעשה בינונית. עידית וזיבורי' בינונית ומגבה ליה זיבורית ואי אתי בעל בינונית ברישא וגבי זיבורית. הכי נמי מפסיד דהדר מגבי ליה דהא אית ליה עידית ובינונית וזיבורית. ורב ששת סבר בשל עולם הן שמין ועבדי ביה דינא כי היכי דלא ליפסיד בעל בינונית ואתי בעל זיבורית וגבי בינונית ומהדר ליה וקיימא לן כרב נחמן בדיני ובפלוגתא דאדמון ורבנן תירגומא רב נחמן אליבא דרב ששת. כגון שלוה זה לעשר שנים וזה לחמש שני' ואפי' ביומא דמישלם חמש וקיימא לן כרבנן דאמר מר עביד איניש דיזיף ליומיה ורבינו אפרים אייתי דבכולן הן שמין מההוא דגרסינן באיזהו נשך בההוא דאמר ליה אי טרפי ליה מינאי מגבית לי מעידית דאית לך וכו' עד כי אמר ליה מעידית הוה קיימא עדי עדית השתא דאזלא קיימא ליה עידית במקום עידי עידית וחזינ' ליה פירושא דלא סלקא כלל ואפיש בה טובא ואקשינן כמה קושיי ופריק פירוקי ואסיק' הילכתא כרב ששת דרב ששת הוא דסבירא ליה בשלו הן שמין ורב נחמן אמר בשל עולם הן שמין ולא בריר לן וההיא מוכחא ראייתי מאיזהו נשך לאו סייעתא היא ודחינן לכולי עלמא בשלו הן שמין דהא אתני ליה עידית דאית לך לא מגבינא לך עידית דאית לי מגבינא לך ולהכי פרישנה לה. ובתשובה לרבינו ששת בר' מנוח גאון זצ"ל יתומין שבאו ליפרוע כתובה ואין להן אלא עידית. אין יכולין לקנות זיבורית ולפרוע שכך מצינו בתוספתא אין לו אלא עידית כולן גובין מן העידית. ואפי' יש להן במקומן עידית וזיבורית במקו' אחר אין יכולין לגבות לזיבורית של מקום אחר אלא מגבין לה מעידית של מקומן. והכי שדר רב נטרונאי כדאשכחן בתשובה בעל חוב שבא לגבות עידית שבמקום קרוב וזיבורית במקום רחוק גובה עידית במקום קרוב וכן הילכתא ובתשובה לרבי' אלפס זיבורית דקאמרי' שדה שעושה פירות ולא ארץ גזירה שאינה עושה פירות. ת"ר מכרן לאחר או לשלשה בני אדם כאחד כולן נכנסו תחת הבעלים. בזה אחר זה כולן גובה מן האחרון. ואסיק' מכרן לאחד בזה אחר זה וכגון שלקח עידית באחרונה והיינו טעמ' דלא גבו כולהו מעידית משום דאמר ליה טעמ' מאי אמור רבנן משום תקנתא דידי אלא בהאי תקנתא לא ניחא לי. ומסתברא דווקא בדיתמי דלאו בני פירעון נינהו כדגרסי' אלא הכא בדיתמי עסיקי' אבל אשה ובעל חוב. איכא מאן דאמ' נזקין ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית משום דאמר ליה אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנ' ליה שטרא למריה ואזליתו כולהו ושקליתו מזיבורית אצל נזקין ובעל חוב בזיבורית ליכא למימ' אי לא מהדרנא שטרא למריה מדלא פריך בגמ' אי הכי נזקין ובעל חוב נמי ש"מ דליכא למימר אי שתקיתו אלא היכא דקא מפסיד ליה ולא נהירא לן וכי פריך מנזקין הוא הדין לבעל חוב דאי לא תימ' הכי כתובת אשה לגבי עידית ובינונית הא ליכא למימר אי שתקיתו הילכך כולהו גבי זיבורית אפי' היכא דלקח עידית באחרונ' משום דאמר ליה אי שתקיתו ואפי' למאן דאמר שטר חוב היוצא על היתומי' שכתוב בו שבח גובה מן העידית הכא שאני. דהא מצי מדחי ליה משום האי טעמא דאי שתקיתו ור"ח אמר ש"מ דההיא דדחינן לטעמא קמא דאי שתקיתו לאו למימרא דאי איתיה למוכר וקא מדחי להו לוקח באי שתקיתו דמסלקי' להו לנזקין מעידית ולבעל חוב מבינוני' בהאי דחייתא קלישתא אלא דחויי קא מדחינן מלמיהוי טעמא. דתניא הכי ולא בריר לן ודאי בדיתמי דווקא דאם איתא הוה ליה למימ' אלא הכא היינו טעמ' משום דאמר ליה טעמא מאי אמור רבנן משום תקנתא וכו' וטעמ' דאי שתקיתו טעמא דבההיא כדאמר בפלוגתא דאדמון ורבנן נמי שאבד' לו דרך שדהו כדאית' התם דרבנן סברי אי צייתת ציית ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאישתעויי דינא בהדיהו ושמעתי שהגיה הרב אלפס בהלכות אלמא כרב נחמן סבירא לן וכאביי הילכך מיתמי או מלקוחות אפי' נזקין בעידית פשיטא מכר לוקח בינונית ושייר עידית אזלו כולהו וגבו מעידית דהא אחרונה הוא מכר עידית ושייר בינונית וזיבורית לפניו סבר אביי למימר אתו כולהו לגבי מעידית אמר ליה רבא מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו וכן הילכתא אמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון ואזיל שמעון ומכר שדה