ספר העיטור טז

קנה בכפות ועודן עליו והא דתניא החזיק בקרקעות קנה עבדים בעומדים בתוכה ואע"ג דקיימא לן דלא בעינן צבורין מטלטלי דנידי שאני וכן הילכתא דעבדא כמטלטלי דמי לעניין אגב, ולעניין גוביינא כדפסיקנא הלכה אין גובה מן העבדים ולכל מילי דכתיבי בקראי קיימא לן כמקרקעי דמי כגון לקנותן בשטר ובחזקה ולשבועה ואונאה וכגון גזילה דפסק רב הלכה כר' מאיר דאמר בעבדי' אומר לו הרי שלך לפניך וכן הילכתא והדין סברא דרבינו יעקב ולא כהגהה שהגיה בפ' הגוזל ולית הילכתא כר"מ. דאמ' עבדא כמקרקעי דמי דקי"ל עבדא כמטלטלי דמי. ואמר רבא לא שנו אלא שנתן דמי כולן. אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. ופירשו רבוותא בשנתן לו דמי כל המטלטלין נקנין באגב אבל לא נתן דמי כל המטלטלין אינן נקנין באגב אלא כנגד מעותיו ואית דמפרשי ארישא דמתניתין. דקתני בכסף. וליתא ותניא נמי הכי יפה כח הכסף מכח השטר. וכח חזקה מכח שניהם כח חזקה שאם מכר לו י' שדות בי' מדינות כיון החזיק באחת מהן קנה כולן בד"א כשנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. ועשר שדות שאין סמוכות זו לזו כמטלטלין הניקנין באגב דמי. ואם לא נתן דמי כולן לא קנ' אלא כנגד מעותיו ל"ש עייל ונפיק אזוזי ול"ש לא עייל ונפיק אזוזי ודווקא בעשר מדינות שאינן סמוכות זו לזו אבל שדה אחת ונתן בתורת פירעון קנה הכל במקצת דמים ל"ש עייל ונפיק ול"ש לא עייל ונפיק אזוזי. הוא הדין בחזקה ובקניין והיינו מתניתין דתנן בכסף ובשטר ובחזקה אבל בתורת ערבון אמרינן בפרק המוכר נתן מקצת דמים קנה הכל ודעייל ונפיק אזוזי קנה הכל ואי לא לא קנה כלום אבל רבי' חננאל סבירא ליה בתורת עירבון ועאיל ונפיק אזוזי קנה כנגד מעותיו ובתורת פירעון לא קנה כלום ומנהגא דתגרי בתורת פירעון קנה הכל ובתורת עירבון לא קנה וכופל במנהג ובדברי רבינו האיי חזקה וקנין לא מהני היכא דעאיל ונפיק אזוזי וצריך עיון דמשמע כסף בתורת פירעון וכולהו בתורת קנייה קנה הכל עאיל ונפיק אזוזי בעינא כתיב' כדאיתא התם רשב"ג אומר מלמדין אותן שלא יחזרו כיצד כותב אני פלוני בן פלו' מכרתי שדה פלו' לפלוני ונפרעתי מהן חמש מאות זוז והריני נושה בה חמש מאות זוז:

ומסתברא דבהכי מיתרצא קושיא דרבוות' דקשיא לן התם ופרישנא לה בדוכתא אחריתי ואין זה מקום להאריך גרסינן התם ר' עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים ולקנות עמה נכסים שאין להן אחריות ש"מ כל ארבע אמות דכתבי' בשטרא לאו דווקא ורבא נמי הא אקני ליה אגב אסיפא דביתא ש"מ פרוזבול ואגב חד דינא אית להו וכי היכי דאמרינן בפרוזבול מזכה לו שדהו ואמרינן נמי שהשאיל לו מקום לתנור ולכירים כותב עליו פרוזבול הכי נמי לענין אגב בשאלה או בשכיר' סגי והוא ובתשובות לרבינו אלפס אין סומכין על קרקע ארץ ישראל אלא בהרשאות משום תקנה שלא ישתקע ממון בני אדם אצל המופקד ולא על דרך עיקר תשובה לרבינו שמואל אבן חופני נהגו לכתוב בהרשאות ד' אמות מחלק המורש' שבארץ ישראל שלא יחזיק האפיטרופוס בו ולא יקנה כ"א מקומו ידוע ולא ממיצר במצרים והאפיטרופוס אינו קונה קרקע הניתן לו ולא המטלטלין שעל גביו והרי הוא שליח וע"כ אמרינן בגמר' כי אתא נפיק לאפיה עד תוך ואמרי רבוותא רב פפא יצא לקראת רב שמואל בר אחא שלא יבוא ויחזיק בקרקע שנתנו לו במתנה שאם יחזיק בו יש לו להחזיק במטלטלין וצריך למונעו שלא יחזיק בקרקע שנתנו לו ולא בריר לן האי טעמא והאי דנפק לאפיה ששמח בהבאת המעות והרב המחבר כתב יש שסומכין על ד' אמות של קבורה ויש אומר והוא שיש לו והכי מסתברא מדגרסינן בפ' חזקת הבתים גבי מכר לו פרה מכר לו טלית וליחוש דילמא מטלטלי אגב מקרקעי אקני ליה כגון דאמר ידענא ביה דלא הוה ליה קרקע מעולם וגרסינן נמי בפ' הזהב וליקנינה אגב ארעא דלית ליה ש"מ והוא דאית ליה וקמאי מוקמי ליה בגר:

אי נמי בישראל שאביו קיים דלית ליה בארץ ישראל וליתא ומסתברא נמי דבעינן מקום מסויים כדאמרינן צפונו לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות וכו' ואי לא לא קני מדגרסינן המוכר נכסיו לעבדו יצא לחירות שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות דכיון דלא קנה קרקע דלא יצא לברורי עצמו נמי לא קנה דלא פליגי דיבור' אלמ' אמר קרק' ולא פירש לא קנה קרקע הכא נמי לא שנא הילכך בעי למיכתב ד' אמות בצפון חצרי גרסי' בפרק חזקת הבתים אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי גבי מטלטלי והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי ודוקא דאמר ליה אגב הא לאו הכי לא גבי:

ירושלמי בפ' שבועת העדו' על מנת שיש לי רשות לגבות מן המטלטלין לא גבי אמר ר' מונא אין כתב ומר אע"ג דלית ביה דינא יהב גבי וטעמא לקמן באות תנאי וכתב ר"ח אם כתב ללוה המלוה אע"ג דלית ביה דינא גבי ממטלטלי ויהבי למלוה כלומר אע"פ שאינו מן הדין נתרציתי לך כדי שתגבה הלואה זו גבי מטלטלין והנקדנין כותבין בכתובות דאית בהון אחריות ואגבן דלית להון אחריות כדי שתגבה מטלטלין שמכר בעלה:

מאמר רביעי אחריות גרסינן בפרק גט פשוט המלוה את חברו בשטר גובה מנכסים משועבדים ואפילו לוה משועבד לבעל חוב מדר' נתן דתניא ר' נתן אומר מניין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה שנאמר ונתן לאשר אשם לו והני מילי מחיים אבל לאחר מיתה מטלטלין נינהו ולא משעבדי אלא בתקנתא דבתראי למר רב כהן צדק ואפי' חתים בעל חוב בשטר זביני לא איבד את זכותו ומשתבע ושקיל ואסיקנא אמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשים שלא תנעול דלת לפני לוים ואינו גובה מן הלקוחות משום דלית לה קלא ומסתברא דהא דגרסי' בקידושין אמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין מאי טעמא שיעבודא דאורייתא במלוה דכתב באורייתא קאמר כגון האשה שהביאה חטאתה ומתה. דההיא כמאן דכתב בשטר דמיא ודווקא הלואה אבל מכר אפי' ע"י עדים גובה מנכסים משועבדים כדאי' בפחז"ה אמר רב המוכר שדהו בעדי' גוב' מנכסי' משועבדי' ומלוה הוא דעביד איניש דיזיף בצינעה אבל מאן דזבן ארעא בפרהסיא זבין כי היכי דתיפיק עליה קלא ואפי' בעדים גובה מנכסים משועבדים:

ירושלמי בפרק מי שהיה נשוי ד' נשים הראשונ' קודמת לשנייה והשניי' לשלישית ושלישית לרביעית הראשונ' נשבעת לשנייה וכו' אמר בן ננס וכי מפני שהיא אחרונ' נשכרה אלא אף היא לא תיפרע אלא בשבועה ואסיק רב נחמן דכולי עלמא בעל חוב מאוחר מה שקדם וגבה לא גבה והכא חיישינן שמא יכסיף קא מיפלגי ופירש רב אלפס תנא קמא סבר חיישינן שמא תכסיף ובן ננס סבר לשמא תכסיף לא חיישינן ולא נהירא לן ופסק כרב נחמן דאמ' מה שגבה לא גבה והא דגרסינן בערכין מה שגבה גבה איתמר משמיה דגאון דווקא הקדש:

דאין הקדש מוציא מידי הקדש אבל הדיוט מוציא ואיכא מאן דמוקים לה במטלטלין דדווקא דמקרקעי אבל מטלטלין מה שגבה גבה דלית בהו דין קדימ' דלית להו קלא כדאמר רבא עשה עבדו אפותיקי לאחר ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו עשה שדהו אפותיקי לאחר ומכרו בעל חוב גובה הימנו מאי טעמא האי אית ליה קלא אשכחן לרב צמח ולרב נחשון ורבוותא קמאי דפסקי מה שגבה גבה. כדאשכחן בערכין ובריש פירקין לאיכא דאמרי אמר דכולי עלמא מה שגבה גבה ואיכא דמקשו מהא דתנן השנייה מוציאה מיד הלקוחות, והראשונה מיד השנייה, דמשמ' דבעל חוב שקדם וגבה. מה שגבה לא גבה. ור"ח אייתי ליה סייעתא מינה. וש"מ מה שגבה לא גבה ואיתשיל גבי רב צמח גאון האי קושיא ולא איתברר ליה, ומסתבר' דאי איתא להאי קושיא לא היה שתיק מינה הגמרא מלאקשויי עלה ש"מ בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ש"מ דהתם ליכא קדימה דגוביינא דכי מפקא שנייה מלקוחות אכתי לא נחתא ליה ולא תפשה מידי וקרקע בחזקת מריה קאי. ואכתי שיעבודא דתרוייהו רמיא עליהו וכי מפקי כתובתייהו בבי דינא קמייתא זכיא ולא שייך גוביינא בקרקע אלא היכא דתפיש פירות המחוברין בקרקע אי נמי זוזי בזביני אי נמי גוביינא בבי דינא הא לאו הכי לאו תפישא היא ובמטלטלין דכולי עלמא מה שגבה גבה דלית בהו דין קדימה וכי פליגי בקרקע פליגי וכדפרי' והא דגרסי' המלוה את חבירו גובה מנכסי' משועבדין דאייתי מינה רבינו האיי ראיה דמה שגבה לא גבה לא דמי ללוקח דלוקח תחת הבעלים הוא ואחריות בעל חוב עלייהו ואיהו נמי אדעתא דהכי נחית תדע דאם איתא דפשטינן מינה אם כן למאן דאמר מה שגבה גבה מתני' דקתני שטר שיש בו אחריות גובה מנכסים משועבדין היכי מתריץ לה. אלא לאו ש"מ דלא דמיא כלל והילכת' כאיכא דאמרי דריש גמ' בפ' מי שהיה נשוי ומה שגבה גבה דפסקא דקאמי' ובפ' המניח את הכד. וגרסי' קדמו בעלי חובות וכו' ש"מ בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ודחינן לא לעולם מה שגבה גבה והתם במקרקעי כדגרסי' התם כיון דנגח קלא אית ליה ותורא נגחנא קרו ליה וכמאן דעשאו אפותיקי דמי והא דרב נחמן דחייתא היא. ואמר רב צמח בר פלטוי היכא דתפש' אותן תכשיטין דעבד לה בעלה מחיר הכישה היא ובעל חוב מוקדם לא מפיק דבעל חוב מאוחר שגבה מה שגבה גבה אבל שאר בגדים ותכשיטין ופרקמטי' וכל שכן קרקע אינן תפושין לה אלא כל הקודם שטרו זכה כשטרי דרב יוסף וכן הלכה ומה שאמ' רב שר שלום דכיון דכל נכסיו אחראין לכתובתה כמאן דתפיש להון דמי ואע"ג דבעל חוב קדם לאותה זכיא והא דאמרי' לא ניתנה כתובה לגבות מחיי' הני מילי בשומא אי נמי דאתפש' בעל מקצת כתובת' ובעיא לאישתלומי מינה. אין משיבין את הרב לאחר מיתה אלא כך קיבלנו מרבותינו הגאוני' וכן אנו נהוגין בכתובת אשה ובעל חוב כמו שפירש"י:

גרסינן בפרק גט פשוט מי שבא ואמר אבד שטר חובי אע"פ שאמרו עדים אנו כתבנו וחתמנו לו אין כותבין ונותנין לו