ספר העיטור טו

שכותבין שטר למקום שאין כותבין ולא מפליג בין נתן ללא נתן ודוקא בסתם אבל אי פריש ואמר על מנת שתתן לי הדמים עד זמן פלוני הכל לפי התנאי והרב המחבר כתב צריך עייונא וכפסקא קמא משמע דהא מהיכא דנפקא לן מתנה היא ועוד מדגרסינן בבבא מציעא הרי שמכר שדהו באלף זוז ונתן לו חמש מאות זוז מלמדין אותו שלא יחזרו כיצד כותב לו אני פלוני קניתי שדה פלוני' מפלו' והריני נושה בו וכו' ואי ס"ד כל חד מינייהו קני' ליקנינהו ניהליה בקניין או בחזקה ותו לא מצי הדר בהו ותו גרסי' בחזקת הבתים במה דברים אמורים בחזקה שיש עמה טענה כגון לוקח אומר לקחתי ומוכר אומר לא מכרתי אבל בחזקה שאין עמה טענה כגון נותן מתנה ואחים שחלקו ומחזיק בנכסי הגר נעל וגדר הרי זו חזקה שמע מינה חזקה במכר לא קני בלא דמים וגרסינן נמי במסכ' קידושין מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן בד"א שנתן לו דמי כולן וכו' ש"מ אחר הדמים בעינן חזקה וגרסי' נמי גבי שתי שטרות הן אם קדם מוכר וכתב לו את השטר כגון אותה ששנינו כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה לו שטר בכל מקום שהוא ואוקימנא למתניתין בשטרי אקנייתא ורבינו שלמה פירש כגון דקנו מהשתא או כאביי דאמר עדיו בחיתומיו זכין לו אי ס"ד בקניין לחודיה קני כיון שהקרקע קנוי לו בקניין גרידא היכי קאמר שהחזיק בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא הרי קנויה לו מעיקרא ש"מ קניין לא מהני במכר בלא דמים והא דגרסינן בריש גמרא דמסכת קדושין בכולהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין דמשמע דמכר נקנה בחליפין הכא לאו חליפין נינהו דהא מטבע לא עביד חליפין אלא מעות נינהו דמי לחליפין ובנוסחא ספרדית דגרסי גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין ובמכר לא גזרינן ביה דמעות נינהו ויקנה לרב אחא בפסיק' דבהר סיני וחזקה נמי לא מהני' אלא במתנה ודוכתא דרגילי דמחזיק לא קני אע"ג דיהיב כספא וכת' שטרא עד דמחזיק ובתשובות לרבי' האיי משמע דהכי סבירא ליה דקאמר היכא דאודי שמעון דזבנה לארעא לראובן וקביל מיניה זוזי אע"ג דליכא סהדי ולאו במקום שכותבין את השטר קמו להו זביני והי מינייהו דאתי למיהדר לאו כל כמיניה וכן בחזקת הבתים אם טען ראובן דיהב ליה לשמעון להא ארעא במתנה ואיחזיק בה במימריה ובהורמניה ואודי שמעון בהכי לאו כל כמיניה למיהדר וכן שטר דכתב ליה על הנייר שדי מכורה לך שדי נתונה לך וקא מודי השתא דכתב ידו היא ומסורה ומסריה ניהליה למיקניא ביה וקא אתי למיהדר ביה לאו כל כמיניה דקיימא לן דלא איברי סהדי אלא לשקרי ומדלא איירי אלא במתנה ש"מ דסבירא ליה במכר לא קני ור' שמעון היידא איירי בכולהו נמי במתנה ובקנין איירי בין במכר ובין במתנ' אבל ר"ש פירש על הגאולה זו מכירה שמכר לו בדמים ולא קיבל מעות ובא לקבל מכירתו ע"י קניין ורבינו ברוך פירש מכירה ממש בדמים והכי ניקנו דכסף שהן כסף או פרוטות הניקרין מעו' במקום שאין כותבין את השטר אי נמי פריש במקו' שכותבין ושניהן מודים קנה ואפי' במקום שכותבין או בחזקה או בחליפין נמי קני בין במכר ובין בכסף דקנה דווקא שנתן לו הדמים מעכשיו אבל בחוב שהוא חייב לו לא קנה דקיימא לן מלוה להוצאה ניתנה כדמוכח בפרק שני דקידושין ושוין במכר שזה קנה ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קנה ש"מ לא קנה ושטר דווקא שמודה לו או שכתב בכתב ידו או שמסר לו בעדים אע"פ שאין עדים אליבא דר' אלעזר אי נמי בעדים חתימה לרבנן דומיא דשטר קידושין שאם קידשה בשטר שאין עליו עדים לרבנן אינה מקודשת כדאיתא בגמרא התקדשי לי בתמרה ואפי' לרבנן אם לא מסר לו בעדים לא קנה עד שיגיע השטר לידו כדכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים וכתב ואקח את ספר המקנה ואפי' לאביי דאמר עדיו בחיתומיו זכין לו ודוקא דמטא שטרא לידו אבל לא מטא שטרא לידיה לא כדאמר בפרק קמא דבבא מציעא:

ומסתברא אפי' לר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי היכא דמטא שטרא לידיה זכין לו חותמיו משעת חתימתו לגבות ממשעבדי וכי פליגי ר' אלעז' ורבנן לענין מאי דבעי למיקני בשטר הוא כדאמרינן בפרק מי שהיה נשוי דלא קני אלא או בחתימה או במסירה הוא דפליגי ואביי אליבא דדברי הכל קאמר דאי כר' מאיר סבירא ליה הוה ליה למימר התם הא מני ר' מאיר היא ודווקא בשטר שאין בו קניין אבל בקניין לא בעי מסירה:

ומשעת קנין זכה ואם הוא שטר מכר או שטר מתנה באחריות משעת הקנין זוכה וגובה מנכסים משועבדין והכין כתב רבינו האיי זצ"ל התם דאקניתה בגו זימניה כשטר דמיא וגובה מנכסי' משועבדין והא דגרסינן התם שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנם בשטר דלאו אקנייתא קאמר:

(הגהה לעיל) מיהו מסתברא כחכמי צרפת דחזקה וקניין לחודיהו קניין בכל מקום בלא דמי' אפי' במקום שכותבין את השטר מהיכא דנפקא לן חזקה לאו מתנה הוא שהרי כמה כספים הוציאו ישראל בכיבוש ארץ ישראל והא דאמר מלמדין אותן שלא יחזרו בתורת ערבון נתן לו הדמים כדמוכח בפרק השוכר ונצרך לדמי' כדנפיק ועאיל אזוזי והא דאמרינן בחזקת הבתים כגון נותן מתנה הוא הדין למכר ותנא רישא מתנה והה"ד למכר ותנא סיפא מכר והה"ד מתנה כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר כו' עד כאן:

גרסינן התם שני שטרות הן זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה וקשיא להו לרבוותא. והא קי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי:

ואמאי חוזר ופי' הרב קרובנו זצ"ל דכיון דאמר על מנת כמאן דאמר לא תקנה אלא בשטר ומסתברא דלא אמרינן כאומר מעכשיו דמי אלא בגיטין וקידושין ופי' כל האומר ע"מ כאלו אמר מעכשיו תהא מגורשת ע"מ שתתקיים התנאי וכשנתקיים התנאי איגלאי מילתא דמההיא שעתא איגרשא לה ואי פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר ונתקרע הגט או שאבד הרי זו מגורשת לחומרא כדאמרינן בע"מ שתתני לי מאתים זוז. ואמרינן עלה והיא תתן אבל בממונא אפי' תתקיי' התנאי לא אמרי' איגלאי מילתא דמעיקרא מכר הוא ואי הדרי ביני וביני לאו כלום הוא אלא בכל זמן שלא נגמר המכר חוזר ואפי' בגיטין וקידושין אי אמר לה ע"מ שתתני לי מאתים זוז יכול בעל התנאי לומר איני רוצה ואינה מגורשת מדגרסינן התם אמר רבא מתקנתו של הלל נשמע אמר לאשתו הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת בעל כרחו אינה מגורשת דאע"ג דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דווקא כשיתקיים התנאי מדעתו ותמיהא לן היכי לא אייתי רבינו אלפס מתקנתו של הלל כדרבא ורבינו האיי פסק כלישנא בתרא דרבא וגרסינן בתוספתא האומר לאשה הרי את מגורשת ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה הרי את מגורשת מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה נוטלו הימנה וחוזר ואומר לה הרי זה גיטיך מעכשיו ונותנו לה:

והא דאמרינן בקידושין התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים מאי טעמא כיון דאמר לה מנה ויהב לה דינר כמאן דאמר לה מעכשיו דמי ומקודשת ואינה יכולה לחזור בה אבל בעל התנאי יכול לחזור בו כל זמן שלא השלים הכא נמי יכול לחזור בו ולומר איני רוצה שתכתבו לי השטר והא דגרסינן התם אמר לה בפני שנים הרי זה גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא שלש שנים וחזר ואמר לה בפני שנים הרי זה גיטיך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ואוקים לה ר"ש בשלא נתן לה מתחל' הגט ולסבר' דילן אפילו נתן לה הגט חוזר כל זמן שלא השלי' תנאי ובשטת התנאי' תשוב' לרבי אלפס כשהגי' גט לידה אינו יכול לבטל הגט שנתן לה על תנאי בע"מ ומעכשיו:

והיכא דקנה נכסים שיש להן אחריות. דאמר קרא ויתן להם אביהם מתנות כו' ואיבעיא לן בעי' ציבורין או לא בעי ואסיקנא ציבורין לא בעי אגב וקני בעי' קני לך האי ארעא בחד מהנך אקנייתא ואגבן קני לך נכסים דאית לי בדוך פלן ומדקני לה לארעא בשטר מתנה בקניין או בחליפין קני להו למטלטלין ואפי' שדה במכר ומטלטלין במתנה וכי מקני ליה ארעא לא בעי ליה למיתבה ניהליה במתנה אלא אפי' בשכירות ואי נמי בשאלה ואי מזכי ליה ע"י אחר לא כיון דקני לה בחליפין כדאי' בזיכוי ודווקא שדה ומטלטלין לאחר לא וכל המטלטלי' מקנו באגב ואפי' מטבע דלא מקני בחליפין נקנו באגב ארעא כדגרסינן בהמוכר את הספינה דרב ספרא הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו נהלי' לרב שמואל בר אבא אגב אסיפא דביתא ובעובדא דאיסור גרסי' אי אגב ארעא לית ליה ארעא ומסתב' נמי אותיות דלא מקנו בחליפין אגב ארעא מקנו בהמוכר את הספינה אהא דאמר אותיות ליקנות במסיר' מהא דגרסי' התם אי קדם מוכר וכתב לו את השטר כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה השטר בכל מקום שהוא וזהו ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות ומשנינן אגב שאני ש"מ אותיות נמי ניקנות באגב לא כתיבה ומסירה דומיא דמטבע דקנה באגב לחודיה ור"ח כתב דאגב כמסיר' לחודה היא ולא מקנו אלא בשטר ולא נהירא לן. והא דגרסי' בסוף גמרא דשני' אוחזין בששטר כתובה יוצא מתחת ידה. אלמא אותיות לא מקנו לא באגב ולא בקניין אלא במסירה. דאם איתא ניחוש לאגב וכתב גאון איתתא שאני דלית לה קרקע דהא קיימא לן מה שקנת' אשה קנה בעלה ופשוט מינה מיהא דבקנין לא קני וליתא דהתם בשנתגרש' עסיקינן ורבוות' פסקי דבעינן באותיו' כתיבה ומסירה ומסתמא דכולי האי לא חיישינן דלקוחות לא הוו בהכי ולקמן כתבינן סברא דילן:

גרסי' בפרק קמא דבבא קמא מכר לו עבדים וקרקעות ומטלטלין החזיק בקרקעו' קנה מטלטלין במטלטלי' לא קנה קרקעו'. אבל מטלטלין דלא אפשר בחזק' דמטלטלין לא קנה אלא במשיכה ולא דמי (נ"א ואף מטלטלין לא קני דמטלטלין לא קני בחזק' אלא במשיכה ודמי) להא דגר' בגיטין החזיק בעציץ אף עציץ לא קנה דהתם חזק' איכא משיכה ליכא עבדי' ומטלטלין החזיק בעבדי' לא קנה מטלטלין מטלטלין לא קנה עבדי' והתני' החזיק בעבדי' קנה מטלטלין ואסיקנא דכ"ע עבדא כמטלטלי דמי והא דתניא