ספר העיטור קלד

רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת אע"פ שנתאכלו המעות לא בא אחר וקידשה מהו. ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור רב זביד מתני להא שמעתא אהא וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקבל לה קידושין והלכה וקידשה לעצמה וכו' לא קידשה עצמה וחזרה בה מהו ר' יוחנן אמר חוזרת והילכת' כר' יוחנן אפי' בקמייתא. ואע"ג דאיכ' למימר שאני נתינת מעות ליד האשה דכמעשה דמי. אפי' הכי אתי דיבור ומבטל דיבור שיש בו מעשה כל שהו ומסתבר' דחזרה בה דקאמר שיש עדי' שחזרה בה קודם שקידשה השליח ובטל השליחות אבל לאחר מיכן לא אתי דיבור ומבטל מעשה ואין ביטול אלא בפני עדים כדאית' בשליחות דגט אלא דאיכ' למימר היכ' דאיכ' קנין קנין עדיף מנתינת מעות ליד האשה. ולא אתי דיבור ומבטל מעשה קנין שאין לאחר קנין כלום כדאמר גבי מחשב' דטומאה שאני מחשבה דטומאה דכמעשה ממש דמי. אבל בלא קנין אתי דיבור ומבטל דיבור.. עד שיתקיים המעשה. והא דאמר לא בא אחר וקידשה בתוך ל' יום.. וחזרה בה. דווקא בתוך ל' יום. אבל לאחר ל' יום לאו כל הימנו והוא הדין בשליח גט. דאתי דיבור. ומבטל דיבור שיש בו מעשה כגון הא דאמר מהו לחזור ולגרש בו שהבעל ציוה לכתוב הגט וחתמו עדים ושלחו ע"י שליח ומבטל בדיבור גרידא והא דקיי"ל כרב נחמן דאמר חוזר ומגרש בו לאו משום דלא אתי דיבור ומבטל דיבור אלא משום דס"ל מתורת שליח ביטלו מתורת גט לא ביטלו והילכתא אדם מבטל שליחותו בדברי' וכתב הרב המחבר והיכא דיהבה איתתא רשות לשליח לקדשה ואחלת שליח לגברא וכד אתא חזרה בה ואמרה לא ניחא לי דאקדש פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דר' יוחנן סבר מצייא הדרה בה אתי דיבור ומבטל דיבור כי קאמר דמצייא הדרה בה דוקא בתוך ל' יום אבל לאחר ל' גמרו לה קידושין דידה ולאו כל כמינה דהדרה בה וצריכה גט ולא דייק מקודשת לשני וקי"ל כרב דאמר מקודשת לשני לעולם האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו עד לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה בתוך ל' יום פסק רב אלפס מקודשת ואינה מקודשת לעולם כרב ולא איתיה לאביי ולר' יוחנן ובעל מתיבות כתב הילכתא כרב ומאי לעולם דלא פקעי קידושי שני אלא בגט ואייתי נמי הא דאביי ור' יוחנן והכין כתב אמר אביי ולטעמיה דרב אם בא אחד ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו וכו' ור' יוחנן אמר אפי' מאה תופסין בה מ"ט דר' יוחנן ובעיא גט מכולהו וחולצת ואינה מתייבמת וצריכא עייונא. היכי לא אייתי לרבינו האיי פלוגתא דאפשר דאיתיה לרב ואיתיה לר' יוחנן איתיה לרבי דילמא חזרה הוא ולא פקעי קידושי שני אלא בגט דילמא תנאה הוא ואפילו תנאה הוא תפשי קידושין כולהו דכל חד וחד לחבריה שם רווחא כי היכי דליתפסו קידושין בגו זימניה לכל חד וחד ואע"ג דשייור דקידושין לאו כלום הוא כדאיתא בפ' המגרש ה"מ חצייך מקודשת לי וכגון חוץ מפלוני אבל הכא כי קא תפסו קידושין דהך לא תפסי קידושין דהך ראשון ודשני דהא בסוף ל' תפסי כולהו וההיא שעתא לא שיורא הוא לגבי קידושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שתתני לי מאתים זוז מקודשת והיא תתן. איתמר רב הונא אמר והוא יתן רב יהודה אמר לכשתתן והילכתא כרב הונא דקי"ל כר' דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולכשיתקיי' התנאי איגלאי מילתא למפרע דקידושי מעליא נינהו ואם פשטה וקיבלה קידושין מאחר לא תפשי בה קידושין והאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה בדבר של ממון תנאו קיים וקי"ל כר' מאיר דאמר בעינן תנאי כפול המקדש את האשה ואמר סבור הייתי שהיתה כהנת וכו' האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי וכו' ר' יוחנן הסנדלר אומר אינה מקודשת והילכתא כר' יוחנן הסנדלר וקיי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומסתברא כיון דר' אלעזר בן יעקב חשיב בהדי הנך דשיטת נינהו אידחי הא דר' אליעזר בן יעקב ואידחי הא נמי דאם אדם אמר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי ואפילו אשתו מעוברת והוכר העובר אינה מקודשת וצריכא עיונא ורבינו האיי בתשובה דאליבא דרבה לאו הלכה כר' אליעזר בן יעקב ואליבא דרב יוסף כמי שבא לעולם דמי ומסתברא טעמ' דר' אליעזר בן יעקב דלא מפיק לה מהילכתא ואיכא מאן דפסיק לחומרא וצריכה גט וש"מ דמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי לאו בכל דוכתא וצריכה עייונא בבעיא דאיבעיא לן לכשיתלשו מהו אמאי לא דמיא לכשתלד דקנה ועל מנת שאדבר עליך לשלטון ואסיק' כל על מנת דתנינן במתני' דיהיב לה הוא ובעינן דליתיב לה שוה פרוטה אבל בשכר לא וישנה לשכירות מתחיל' ועד סוף והמקדש במלוה אינה מקודשת האומר לאשה קידשתיך וכו' איתמר מבקשין הימנו ליתן גט כו' ואוקימנא אסיפא ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה וקשיא לי הא ארוסה אין לה אלא היכא דכתב לה ואית דבעי למימר דווקא אלמנה ארוסה הוא דבעיא כתוב' אבל גרושה ארוסה אע"ג דלא כתב לה אית לה כתובה מדגרסינן ביבמות פרק האשה קידש אחת מחמש נשי' ואינו יודע איזו קידש וכל אחת אומרת אותי קידש נותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתובה ביניהן ומסתלק והתם וודאי ליכא כתובה דאי איכא כתוב' ליחזי בשמה דמאן דכתיבה כתובה ומסתברא דאפי' ארוסה גרוש' לית לה כתובה ומתני' דהתם איכא למימר בששמותיהן שוות אי נמי דלא כתב בה שמה אלא קידש האשה בשטר בפני עדים ואמר לה הרי את מקודשת לי ואני אתן לך כתובה וירושלמי אוקמה לההיא דיבמות שקידש בשטר וכי היכי דאיכ' שטר קידושין הכי נמי איכא שטר כתובה והכי גרסינן בירושלמי בד"א שקידשה בשטר אבל בכסף נותן גט וכתובה לזו וגט וכתובה לזו ומסתב' דלא גרסי' בה ביאה ואם קידשה בביאה קנסוהו חכמי' ונותן כתובה לכל אחת ואחת והדבר ידוע שכתובה שכתב לאחת מהן אבודה וכל אחת ואחת אומרת אותי קידשת וכתבת לי כתובתי ואבדה כתובתי:

המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו ואפי' שניהן מודים לרבי' שמואל בן חופני בוגרת שעשתה שליח לאביה לקבל קידושיה וקיבלם ונתן לה והמירה אין, לבעלה לתבוע מן האב כלום אלא הרי הוא כשליח דעלמא אבל אם רצה להשביע את האב שכל מה שקיבל נתן לבתו ולא נותר בידו שוה פרוטה הרשות בידו:

החלק השלישי ענין הנקנית ושלוחיה האשה מתקדשת בה ובשלוחה והאיש מקדש את בתו כשהיא נערה. כשהיא נערה אין כשהיא קטנה לא מסייע ליה לרב יהודה דאמר אסור לו לאדם שיקדש כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה תנן התם נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה ר' יהודה אומר אין שתי ידים זוכות כאחת אלא אביה ולא היא וקי"ל כר' יוחנן דאמר מחלוקת בגירושין אבל בקידושין דברי הכל אביה ולא היא ופירשתיה בגט איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה רב ושמואל דאמרי תרויהו צריכה גט וצריכה מיאון ופסקי רבוותא ורב אלפס דליתא לדרב ושמואל ואפילו מיאון אינה צריכה ואע"ג דשדיך בעינא וקידוש' תופסין באחותה ואי מאית ולית ליה זיקת ייבום כו' כדאיתא במיאון ומשמע הוא הדין לנערה דנערה וקטנה דינן שוה גבי קידושין כך כתב רבינו אלפס קטנה שנתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונישאת רב אמר וכו' הוה עובדא וחש ליה רב להא דרב אסי והילכתא כרב אסי ומודה רב שאם מתה אינו יורשה מאי טעמא ממונא בחזקת מריה ומסת' דכל ספק קידושין וספק גירושין אין הבעל יורשה נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין היא ובין אביה יכולין לעכב. ורב אסי אמר אביה ולא היא ואסיקנ' צריכה קידושין לדעת אביה ופלוגתייהו אליבא דרב ושמואל וליתה מיהו איכא ראיה מינה ש"מ דמקדש נערה בלי דעת אביה. אע"פ שנתרצה אביה צריכין קידושין אחרים דהא אפי' לרב ושמואל דאמר צריכה גט וצריכה מיאון חוששין שמא נתרצה האב. אפילו היכ' דפית' לשום אישות ונתרצה האב עכשיו צריכ' קידושין לדעת אביה כ"ש למ"ד אפי' מיאון אינה צריכה ולא חיישי' שמא נתרצה האב. אע"פ שנתרצ' האב עכשיו צריכה קידושין לדעת אביה. ומסתברא דפיתה לשום אישות דרך ביזיון קאמר דלא מהני ריצוי כדכתיב מהר ימהרנה לו לאשה אבל קידושין דעלמא דדרך כבוד הוא מסתמא כיון שנתרצה עכשיו איגלאי מילתא דמעיקרא ניחא ליה ולא צריכה קידושין כדאמר רבינא אפי' למאן דאמר חוששין הני מילי דרך כבוד אבל דרך ביזיון לא וכן דעת רבי' אבן מגש נוטה לדעתינו. כדכת' בגט מיאון:

קידשתי את בתי קידשתיה וגרשתיה קטנה והרי היא קטנה כו'. כדאיתה כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנין לאב שנאמן לאסור את בתו כשהיא קטנה וכו' ואם אמר בב"ד קידשתיה וחזר ואמר לא אמרתי בפניהן הרי זו בחזקת מקודשת. אבל לא כפר באמירתו אבל אמר לא קידשתיה אם נתן אמתלא לדבריו נאמן ואם לאו אינו נאמן כדאמר באמירה אשת איש הייתי מי שיש לו שתי כיתי בנות כו' כדכתב בהלכות והלכה כר' יוסי והיכא דקדיש ראובן ברתיה בוגרת ולא שויתי' שליח וידיע מילתא דאבוה קידשה. ושמעון שדר סבלונות לברתיה דראובן. אע"ג דלית ליה לאבוה רשותא לקדושה אי קיבלונהו לסבלוני איכ' למיחש דילמא מיצטבי' להנהו קידושין וצריכה גט מספיקא. ואע"ג דלענין ברא לא חיישי' לקידושי אבוהא כההוא גברא דהוה שתי חמרא תותי ציני דבבל וכו' שמא נתרצה לא חיישינן הכא איכא למימר איתתא בכל דהו ניחא לה ואפי' לא שדר לה סבלונות צריכה גט מספיקא והכי שדר גאון וקטנה בת יום א' מתקדש' בקידושי אביה כדפריש' בענין מיאון ובפסקא לית בה דעת לאבחוני בין צרור לאגוז אפי' מיאון אינה צריכה ובתשובה מי שקידש בוגרת צריך שיתן לה הקידושין בעידי מסירה ואם לא מסר לה אלא אביה והבת מצויה באותו מקום בשע'. קידושין ואיכא למיחש דילמ' מדעתה עבד או שמא נתרצית ואע"ג דלא מציא איניש לשוויה שליח לאבוה קי"ל דאיתתא בכל דהו ניחא לה וצריכא גט מספיקא איתמר קידשה אביה בדרך וקידשה הוא