ספר העיטור קלג

המקדש משש שעות ולמעלה אפי' בחיטי קורדניית' אין חוששין לקידושי' ורש"פ אע"ג דאיהו איסור למיתהני מיניהו מיהו הנאה לגבי אחרינ' שריא ודוקא קידושי אשה אבל איתהנויי מיניה אסור מדרבנן. והא דקתני קידש בדמי' דיעבד אבל לכתחי' אין לקדש בהן לפי שהוא נהנה מהן שקנה בהן את האשה ודוקא אשה אבל אם קנה בהן חפץ אסור ליהנות ממנו ודוקא לעצמו אסור אבל לאחרים מותרין דאם כן אשה אמאי מתקדשת. הא לא מצי מיתהנויי בהו מדרבנן אלא לאו ש"מ דמותרין לאחרים אבל לא לו וצ"ע:

בשטר מנא לן דכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר מקיש הוייה ליציאה וכו' הדא דתימא בשטר שאין בו שוה פרוט' כו' מדקי"ל עידי מסירה כרתי בלא עידי חתימה כשר המקדש בשטר חוב של אחרים איכא לעייוני דהא קאמר לקמן קשיא דר' מאיר אמר רבא אמר רב נחמן בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס בתך מקודשת לי וכו' אע"פ שאין בו שוה פרוטה מקודשת מדעתו פי' מדעתו שנתן לה האב רשות לקבל קידושיה כדגר' אמר רבא א"ר נחמן אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך מדר' יוסי בר' יהודה והרב כתב מדעתו שנכתב לדעת האב ואיכא מ"ד אע"פ שהגיע השטר ביד האב צריך שיגיע לידה ולא נהירא לן כתב לה על הנייר או על החרס וכו' מקודשת והיא שבגרה ואיכא מ"ד היכא שע"י אביה בעינן שיגיע הכתב לידה וקי"ל דבעי לשמה ואם כתבו לשמה ושלא מדעתה פלוגתא דרבא ורבינא ורב פפא ורב שרביא ופסק ר' אלפס כר' פפא ורב שרביא דאינה מקודשת. ואיכא דמייתי ראיה מיהא דלעיל דקאמר מדעתה וליתה דמדעתה דקאמר שהיא, עשאתו שליח הוא דקאמר והאי מדעתה דהכא כתבו הבעל שלא מדעת האשה:

בעל הלכות אמר דהילכתא כרבא ורבינא ואנן כתבינן מאי דסבי' לן במאמר שביעי בחלק השני ונקיטינן לחומרא. ירושלמי א"ר יוסי ק"ו לבת חורין שתקנה בחזקה מק"ו ומה שפחה כנענית שאין ניקנית בביא' ניקנית בחזקה זו שניקנית בביאה אינו דין שתהא ניקנית בחזקה ת"ל ובעלה בביאה היא נקנית ואינה ניקני' בחזקה וכי היכי דמקשי' הוויה ליציא' לגבי לשמה הכי נמי לענין תלוש כדמוכח בפ"ק דגיטין דמקשי' והא איכ' מחובר ואסקינן מילת' דאיכ' בקידושי' לא קתני:

ביאה מנא לן דכתיב ובעלה מלמד שהאשה ניקנית בביאה ולא איצטרך לפרושי מילי דביאה דהא רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ובשוק' אמר רב הונא חופה קונה מק"ו וכתב ר"ח הא דרב הונא ספיקא הוא דהא פריק כל מה דמקשי רבא עליה. החלק השני ענין הקונה ושלוחו האיש מקדש בו ובשלוחו וכו' אמר רב יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו אבל ברישא איסור' נמי איתא כדר' יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה וכו':

שליחות מנא לן כדתני' ושלח מלמד שהיא עושה שליח. וכתב ויצאה והיתה איתקוש הוויה ליציאה ש"מ דשליח גיטין וקדושין דינן שוה וכבר פירשנו בענין שלישות ותניא ר' יהושע בן קרחה וכו' ולדבר עבירה אין שליח שקי"ל אין שליח לדבר עבירה:

ירושלמי נר' הדברים שעדיו הן שליחיו כשקידש בשטר אבל בכסף נעשו כנוגעין בעדותן כו' התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא דבש של דבש ונמצא יין בדינר של כסף ונמצא של זהב של זהב ונמצ' של כסף וכו' וקי"ל כרבנן ואפי' הטעה לשבח ממון אינה מקודשת וכ"ש לשבח יוחסין ע"מ שאני כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן עשיר ונמצא עני עני ונמצא עשיר. ירושלמי ניחא כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן לא בעי' טריחות' דכהונה אלא עני ונמצא עשיר וכו' התקדשי לי בכוס זה תני חדא בו ובמה שבתוכו ותני' אידך במה שבתוכו ולא בו לא קשיא הא במיא הא בצהרא הא בחמרא פי' רבוותא בו ובמה שבתוכו שמן דחשיב במה שבתוכו ולא בו וכו' פר"ש שמן שמסתפק הימנו במעט מעט צריך לו הכל ובו ובמה שבתוכו וחמרא מה שבתוכו ולא בו בו ולא מה שבתוכו מייא ע"מ שאני קורא כו' בהלכות עד למען תפוש את בית ישראל בלבבם ובכולן שאמרה בלבי היה להתקדש לו אינה מקודשת וכן היא שהטעהו וגברא דקדיש על תנאי אי לא אתינ' עד זמן פלו' ליבטלו קידושי ולא אתי:

בעו מן קמיה רב שמואל ריש כלה אי יש אונס בקידושין וגרסינן בירושלמי כדכת' בגט ובתשובה מאן דקדיש מהני נשי דאיסור קדושה כגון כהן שקידש גרושה ודומה להן הקידושין לטיבועין ניתנו לא שנא היכר ול"ש לא הכיר דהא תפסו בה קידושין וצריכה גט וקטן בן תשע שנים ויום א' שקידש אין קידושיו קידושין ואפי' קידשה כשהוא קטן ושילח סבלונות לכשהגדיל אין חוששין לקידושיו עד שיקדש משיגדיל שיה' בן י"ג שנה ויום א' ויביא ב' שערות ואם נשא אשה בנתיים והוליד בנים בניו כשירין ואם בא להוצי' אין צריך ליתן גט וכן כ' רב יהודאי גאון וכדתנן בן תשע שני' ויום אחד הבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת ואם נשא אשה ומת הרי זו פטורה שאלה זו צריכה עייונא גרסי' בפ' חזקת הבתים אמר אמימר תלוה וקדיש קידושיו קידושין מר בר רב אשי אמר אהא לאו קידושין נינהו הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו שלא כהוגן ורב אחא ובעל הלכות לא פסקו הלכו' כמאן ומסתברא דהלכה כרב אשי דבתרא הוא ורבינא נמי אמר תניא דקדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר ש"מ דהילכת' כוותיה והא דאמר גבי האשה נקנית מדעתה אין בעל כרחה לא דלא אירצית אבל אירצית לבתר הכי איכא למימר דהוי קידושין באמירה וע"כ לא פליגי אלא דתליוה לאיתתא וקדיש אבל תליוה לגברא וקדיש לכולי עלמא לא הוו קידושי כדאיתא לעיל במודעא כותי שקידש הוה עובדא ואצרכוה גיטא מדרב יהודאי גאון ומר רב שמואל ריש כלה ובר מומר דאיתיליד מגויה לא תפשי ק קידושין מומר גופיה תפשי קידושי דגרסי' בבכורות בסוף גמרא דעד כמה גר שקיבל עליו דברי תורה ונחשד לדבר אחר ואפי' נחשד לכל התורה כולה הרי הוא כישר' מומר למאי נפקא מינה שאם קידש קידושיו קידושין ובפ' החולץ גרסי' גר שחזר לסורו הרי הוא כישר' מומר למאי נפקא מינה שאם קידש קידושיו קידושין ומדקאמר קידושיו קידושין ולא קאמר חוששין. ש"מ מדאורייתא תפשי קידושין והילכ' נמי גיטיה נמי גיטא הוא דמקדש אדעת' דרבנן קא מקדש ואי נפלה לקמיה יבמה חליץ לה דאע"פ שחטא כו' כדגרסי' בסנהדרין וכן מצינו בתשובת ר"ש ואפי' יש מומר ולחלל שבתות אבל בתשובות דקמאי משום דחילל שבתות אינו כישראל שנ' ביני ובין ישראל כל המשמר נקרא ישראל ותניא מקבלין קרבנות מפושעי ישראל תנן מן המומר ליין נסך ולחלל שבתות בפרהסי' הילכך מחלל שבתות בפרהסי' עכו"ם הוא וקידושיו לאו קידושי ומסת' דגוים שבח"ל לאו עע"א הן האידנא לאו מומר לע"א ודין מחלל שבת בפרהסי' ליכא בעבודת קרקע וקידושיו קידושין וגירושיו גירושין והיכא דקדיש בפסולי עדות דרבנן כתבנו בהילכות עדות וכתב רב אלפס בתשובות דפסולי עדות דאוריית' דמו והיכא דקדיש על תנאי בעינן תנאי כפול כר' מאיר גרסינן ביבמות פ"ק עכו"ם שקידש בזמן הזה וכו' כדאיכא בהלכו':

המקדש בעד אחד לא עשה ולא כלום ירושלמי ר"ש בר אבא אייתי גיטא ונתנו לה אתא עובד' קומי ר' יוחנן אמר אין עד אחד באשת איש כלום גרסינן בנזיר האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח אותו המשלח אסור בכל נשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו אמר רבא ומודה רב באשה שאין לה לא אם ולא בת ולא אחות פשיט' וכו' המקדש אשה ובתה וכו' איתמר קידושין שאינן מסורין לביא' שאמר אחת מבנותייך מקודשת לי או אחת מאשה ובתה או שיש לה שלש בנות וא"ל בתך מקודשת לי ולא פי' איזו דומיא דפלוגתא דר' ורבנן במי שיש לו שתי בנות רבא אמר לא הוו קידושי אביי אמר הוו קידושי וקיימ' לן כוותיה ביע"ל קג"ם ובמי שיש לו שני כיתי בנות קיימ' לן כר' יוסי דאמר כולן מותרות דלא מפי' איניש נפשיה לספיק' ול"ש הוכרו ול"ש לא הוכרו ול"ש שלש כיתות ול"ש כת אחת גדול' גדול' ממש קטנ' קטנ' ממש דקיימ' לן כר' מאיר ור' יוסי הלכ' כר"י וביריאי' פסק כר"מ בחומריותיו ולא נהיר' לן שאלה לרבינו סעדיה שמעון שידך אחת מבנותיו של ראובן ובא שמעון בבית הכנס' ואמר לראובן סתם בתך מקודשת לי והיו שם תלמידי בני מר רב נתן. ואמר לשמעון צריך אתה ליקח שני גיטין לשתי בנותיך לפי שלא פירשה. ואמר ראובן על דעת קידושין הראשונים קידשתי ועדים מעידין שלא שידך אלא פלו' ואמרו התלמידים הרי היה יכול לחזור בו מן הקידושין ואתה יכול לחזור ולומר לא קידשתי אלא פלו' והשיב לו ואמר אילו אמר אחת מבנותי היתה חלוקת אביי ורבא והילכתא כוותיה דאביי דהוי קידושי אבל עכשיו שאמר סתם בתך מקודשת לי אפי' לרבא דאמר לא הוו קידושי הכא הוו קידושי. ולא סמכינן על קידושי שמעון ולא בריר לן האי תשובה ומסת' דאפי' בלא שידוכין האב נאמן לאסור את בתו וכ"ש ששידך ועובדא דרב אחא משבחא סתר לה לההיא. מעשה לראובן שהיו לו ארבע בנות ושמעון קידש אחת מבנותיו ונתן לו קידושין סתם על א' מבנותיו ולא פירש למי היה נוטל. ואמרו שהבנות הן מי"ג שנה ולמעלה ואינן ברשות אביהן ואינן מקודשות ואותן שהן ברשות אביהן לקדשו נאמן לומר לזו נתכוונתי ועל זאת קיבלתי הקידושין ואם אמר איני יודע שכבר שכחתי כולן אסורות וצריכות גט מאותו האיש ואמר רב ש"מ ממתני' ג' ש"מ המקדש בפירות שביעית מקודשת וקידשה בגזל אינה מקודשת ואפילו בגזל שלה כו' כבר כתבתיו למעלה וש"מ אשה נעשית שליח לחבירתה במקום שנעשית לה צרה ירושלמי בגיטין הדה אמרה שהקרוב נעשה שליח ירושלמי לא הוחזק השליח בפ' האומר בעדים הוא אומר לעצמי קידשתיה והי' אומר' לראשון השני כאומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני והוא כאומרת לראשון קידשתני. והיא אומר לא קידשתיך אמרה איני יודעת חזקה. לשני הוחזק השליח בעדי' הוא אומר לעצמי קידשתי והיא אומרת לראשון קידשתני חזקה לראשון אמרה איני יודעת שניהן נותנין גט ואם רצו א' כונס וא' נותן גט האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקידשה לעצמו מקודשת לשני אלא שנוהג בו מנהג רמאות וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום וכו' לא בא אחר וקידשה בתוך ל' יום