ספר העיטור קלב

אם מחלה לה המלוה ואמר לה בההיא הנאה נמי מקודש' וקשיא לי אמאי איצטריך לאוקומיה דארווח לה זימנא לוקמה דמחלה לה מלוה גופה ועוד מקדש במלוה דקאמר רבא מחילת מלוה היא ומסתבר' מחילת מלוה דקאמר רבא דאמר לה הריני מלוה לך מנה עד זמן פלוני על מנת שתתקדשי לי בההיא הנאה וכיון דלא קייץ לאו רבית הוא אלא אבק רבית עד דאמר לה ארבעה בחמשה אבל רבינו אבן מגש אמר דווקא דארווח לה זימנא במלוה דמעיקר' דאבק רבית הוא ומותר חדא דאין יוצא' בדיינים וקנין אית לה בגוויה ועוד כי גזרינן באבק רבית בממון ממש אבל בדיבור לא ומאי דדמיא ליה כגון קנין אשה לא גזרו רבנן אבל במלוה דהשתא כיון דמתני מעיקר הלואה רבית קצוצה היא וצ"ע וכן בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת עד שיוסיף לה נופך משלו דקיי"ל כר' יהודה הנשיא דאמר מלוה ופרוטה דעתיה על פרוטה דהא רבא נמי אמר ש"מ דר' אמי תלת ש"מ המקדש במלוה אינה מקודשת וכיון דקיי"ל מלוה ברשות לוה קיימא להוצאה אע"ג דלא הוצי' ממנה כלום אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה אבל לא הוסיף לה נופך משלו מלוה היא ואע"ג דאמר המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת ומסתב' דאם אמר לה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ירושלמי רבי אבהו בשם ר' יוחנן אמר לה בפקדון שיש לי בידך מקודשת אבל אם אמר בכל מה שהפקדתיך אינה מקודשת עד שיהו כולן קיימין והמקדש במלוה שיש עליה משכון ומסתבר לא שנא משכון דעלמא ולא שנא משכון דידיה כיון שאמר לה, התקדשי בכסף שיש לי על זה המשכון מקודשת דמאי שנא האי מהאי. אבל משכון דידיה דאמר ליה התקדשי לי במנה והניח לה משכון אחר מיכן אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן וה"ה בזביני ועבדים וקרקעות שניקנין בכסף כדאמר בההיא אמתא וכו' ואמר פריטי אין כאן מנה אין כאן. ומסתבר' דאי איכא קנין או חזקה בדפריש קני:

והדא סברא דילן אבל רבי' אבן מגש משכון דידיה אינה מקודשת כלל במשכון דאחרים מקודשת וקשיא ליה אם מתקדשת במשכון של אחרים משום דרבי יצחק דתתקדש במשכון דידיה שהוא קניינו. וניחא ליה כי מקדשה במשכון אחרים אינו עשוי לחזור אצלו. ובעל המשכון פודה אותו מאשה עצמה. שקידש אותה בזכות שיש לו על אותו המשכון אבל קידשה במנה והניח עליה משכון אותו משכון עשוי שיחזור אצלה כשיפדה אותו ממנה. ונמצא שלא קידש אותה אלא במלוה שיש לו עליה בלבד ומשכון דעלמא דאמר דמקודשת שמא מישכנו שלא בשעת הלואתו כר' יצחק והשתא דקי"ל כרב יוסף אפי' מישכנו בשעת הלואתו נמי קני גניבה ואבידה דהא קא מתהני פרוטה:

ולסברא דרבוותא כהדדי נינהו ואמר רבא הילך מנה על מנת שתחזירהו לי קי"ל מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה לבר מאשה לפי שאין אשה ניקנית בחליפין ש"מ דסתם חליפין ע"מ להחזיר הוא ואמר רבא תן מנה לפלו' ואקדש אני לך והא ליך והתקדשי לפלו' ותן מנה לפלו' ואקדש אני לו. מקודשת בכולהו. וכתב ר"ח קיבלתי מרבותי. ל"ש כי יהיב ליה שמעון ההוא מנה. ולא שנא כי לא יהיב ליה. ול"ש כי שוייה שליח בעדים ול"ש כי לא שוויה ואפי' ארצי קמיה ואזל וקידשה מדיליה מקדש' ולא מישתרי' אלא בגט. וכן הילכתא וכן כתב בעל הלכות. אפי' ארצויי ארצי ליה לכי איתידע ארצויי גמרי להו קידושין (וודאי לא ידעי' דשוויה שליח בעדי' ואית עדים אי הויא הדרניתא בתר כן איכא למיחש לקידושי) ולא קא מישתריא אלא בגט ודקאמרי הנהו בי תרי דשתו חמרא תיתי צופי דבבל וכו' והילכתא כרבינא ועד כאן לא קאמר רבינא אלא דלא חיישי' שמא נתרצה הבן. הא וודאי ידעינן דארצי הבן קמי אבוה ואזיל וקדיש תפסי קידושי. ומסת' דאע"ג דלא ארצי אלא בתר דקדשה אודעיה לההוא גברא ואירצי בעדי' מקודשת אבל לא ארצי. כתב הרב המחבר כיון דשלא מדעתו קידשה לראובן. לאו קידושין הן כלל ותמיהא לי דכ' בפסקות דהרב צרפתי נר' דברי שאם אמר' לו תן מנה על גבי הסלע ואקדש אני לך מקודשת ובההיא הנאה שעוש' רצונה בשוה פרוטה גמרא ומקנייא נפשה מידי דהוה אתן מנה לפלו' או לאדם חשוב דמקודשת ולא דמי כלל והיכא דאמר הילך מנה ואקדש אני לך דהיינו נתנה היא ואמר הוא מקודשת באדם חשוב כדפריש' לעיל. והילכתא שיראי לא צריכי שומא אר"א התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת. מאי טעמא כיון דאמנה יהב לה דינר. כמאן דאמר על מנת דמי א"ר הונא וכו' וכתב רב אלפס דוקא מנה סתם אבל מנה זה והיה מונה והולך ורצה אחד מהן לחזור אפי' בדינר אחרון הרשות בידו ומסתברא אפי' מנה סתם והיה מונה והולך וחוזר כרב אשי ובנוסחא דרב אלפס דלא גריס בה רב אשי אמר מונה והולך שאני. אבל לנוסחא דידן דגרסי' בה רב אשי אמר הילכתא כרב אשי ואפי' במנה סתם ואי אמר במנה זה ומצא בהן דינר של נחשת אינה מקודשת היכא דלא ידעה ביה אבל ידעה ביה מקודשת ואם נמצא בו דבר רעוע דנפיק על ידי הדחק מקודשת. וכ"ש אם השליכתו לפניו. ואמר ליה הא ממונ' קמך התקדשי לי תנם לאבא ולאביך או לפלו' אינה מקודשת שיקבלם לי מקודשת תנם על גבי הסלע אינה מקודשת ואם הי' סלע שלה מקודשת סלע של שניהן סלקא בתיקו התקדשי בככר זו תנהו לכלב אינה מקודשת כלב שלה מקודשת אם היה כלב רץ אחריה סלקא בתיקו תנהו לעני אינה מקודשת ואפי' הסמיך עליה וקי"ל שדי מישדא הב מיהבא אינה מקודשת וה"ה מישדא והב דאינה מקודשת ההוא דקדיש בציפתא דאסא אמר ליה והא לית ביה שוה פרוטה וכו' הוי שתיקה דלאחר מתן מעות וקי"ל שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום ואסיקנא דלא כרבא דאיכ' למימר כרב הונא בריה דרב יהושע דאי איתא דלא ניחא ליה לישדינהו וחיישינן ולחומרא והילכתא אי בשעת מתן מעות אישתיק הוו קידושין ואי אמר לה כנסי סלע זה בפקדון ואח"כ אמ"ל התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת לאחר מתן מעות אי יהיב לה בתורת פקדון ואמר אין הוי ואי לא לא הוו קידושי קידושין כלל. אבל יהיב לה בתורת קידושין ואישתיקה ספיקא וחיישי ההיא דמזבנה וורדי אתא גברא חטף חדא מינה וכו' עד אמר רב נחמן יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי ודוקא בדלא שדיך אבל שדיך אפי' בגזל דידה מקודשת דתניא קידשה בגזל וחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקידשה מקודשת ואוקימנא בדשדיך ובדלא שדיך נמי דוקא אישתיקא אבל אי אמרה אין אע"ג דלא שדיך הוי קידושי כדמוכח התם ודוקא בגזל דידה אבל בגזל דעלמא אע"ג דשדיך לא הוו קידושי כדאמרי לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזילה ייאוש בעלים והמקדש בגזל אינה מקודשת ונהגו לקדש בטבעת שאולה איכא דמדמי לה למתנה על מנת להחזיר ובאשה אינה מקודשת ואיכא מ"ד סתם שאלה ל' יום בההוא הנאה מקדש' ומסתב' דלא עבדי בה עובדא ובשער דייקינן דסתם שאלה זמן מועט הוא עד דאמר ליה בפירוש שואל אני כלי זה בטובתך שאמר שמואל שואל אדם בטובו לעולם:

בכסף בית שמאי אומר בדינר ובשוה דינר ובית הלל אומר בפרוטה ובשוה פרוטה ויהיב רב אלפס שיעור כדכתב בהלכות דיליה. אמר שמואל המקדש בתמרה אפי' עומד כור תמרים בדינר מקודשת חיישי' שמא שוה פרוטה במדי והא דתנן בפרוטה ובשוה פרוטה התם קידושי ודאי והכא קידושי ספק נינהו וצריכה גט ומדאמרי בההוא עובדא אצריך גיטא כשמואל ובחיבור חדש נר' לי קדש בתבשיל או בירק שאינו מתקיים אינה מקודשת כלל שהרי אינו מגיע למקום אחר עד שיפסידנו ודבר של טעם זה וראוי לסמוך עליו וטעם חיצוני הוא שהרי אין אומר אם יוליך תמרה למדי ישווה פרוטה אלא שמא שוה תמרה זו פרוטה במדי היום וא"כ מקודש' היא בזו הפרוטה שהרי היתה מקודשת במדי דא"כ אף תמרים יפסידו וכדאמר לכל מילי מעלי עתיק' לבר מתמרי אלא יש טעם אחר לא אמרו אלא תמרה שאין מציות במדי וכגון שקדים ורימונים ופירות שאין יוצאין במקום אחר והן ביוקר אבל תבשיל וירק או כיוצא בהן בכל מקום מצוי אינה מקודשת כלל המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל מקודשת אבל המקדש במלוה ובעל אינה מקודשת ואינה צריכה הימנו גט האומר לאשה התקדשי לי בתמרה התקדש לי בזו ובזו אם יש באחת מהן כו' היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה ואוקמ' רב אמי' מאי עד שתהא באחת מהן עד שיהא באחרונה שוה פרוטה אבל קמייתא לא כיון דאכלה מלוה היא ומקדשה בפרוטה בתרייתא דמלוה ופרוט' דעתיה אפרוטה אבל היכא דמונחות אם יש בכולן שוה פרוטה מקוד' ואע"ג דבקמיית' לית בה שיעור קידושין לא תימא מעות מתנה נינהו מידי דהוה אמקדש אחותו אלא הוו כמו מעות בעלמא וחוזרין ומיצטרפין עד האחרונה ולא בעי באחרונה שוה פרוטה דאי מעו' מתנה נינהו אפי' מנחת נמי לימא עד שתהא באחרונ' שוה פרוטה וכיון דאמר התקדשי לי בזו ולית בה שוה פרוטה הוה ליה כמקדש אחותו והיינו דקאמ' ש"מ תלת המקדש שתי נשים בפרוטה או אחת בפחות משוה פרוטה אע"פ ששולח סבלונות לאחר מיכן אינו מקודשת איתמר רב הונא אמר חוששין וכן אמר רבא פר"ש שקידש אחת ונתרצית ושלח לה סבלונות בעדים חוששין שמא קידושין הן ואם נתקדשה לאחר צריכה גט הימנו מן הראשון ואנו קיבלנו חוששין לסיבלונות חוששין שמא מתחילה קודם סבלונות קידשה ואם ידוע שלא קידשה לאו כלום הוא והכי מסתבר' מדקאמר באתרא דמקדש והדר מסבלי חיישינן מסבלי והדר מקדשי לא חיישי' ואם מיעוטא מקדשי והדר מסבלי ורובה מסבלי והדר מקדשי חיישינן למיעוט' ונוסח' דילן גיר' אחרת המקדש בערל' ובכלאי הכרם וכו' מכרן וקידש בדמיהן מקודשת וה"ה בנותר ופיגול וחמץ בפסח והאי דלא תני להו משום דלא דמו להדדי דהני בני שריפה נינהו אבל ע"א ויין נסך וחומץ של עכו"ם ומוקצה לע"א ועורות לבובים. ותקרובת ע"א דאינון בכלל ע"א ושביעית לעולם אסור והאי דלא תני להו משום דלא הוה מצי למיתני בהו ומכרן וקידש בדמיהן מקודשת לפי שכל אלו תופסין דמיהן וגרסי' בפסחים