ספר העיטור קלא

הוי שליח מאי תקנתיה ש"מ בשליח שעשאו בעדים ליכא חששא ובהתקבלתי לחודיה סגי וליכא למימר אדאתי שם שכיב דאטו משום דזכו בהו יורשין מבטלי אוריכתא דאבוהון מי גרע אוריכת' דאבוהון מאפיטרופוס שמינהו אבי יתומין אלא לאו ש"מ דגבי זוזי הוא דפליגי לחוד והיינו דקאמרי אפילו עדים חתומים עליה כלומר על האסימון וטעמא משום דאין סימן למטבע ומצי למימר לא יהיב לך דילמא אתי לאיחלופי זוזי בזוזי אחריני דגריעי מיניהו והילכך לא עבדינן אוריכתא במעות כאוריכתא דעלמא אי לא מקני בקנין גמור דאיכא למימר אדאתי שכיב אבא ונפלי זוזי קמי יתמי ויתמי מערערי על הלין זוזי ובעי לא נויי ליתניהו אגב ארעא אבל במקרקעי ובמטלטלי ליכא חששא לא בעי קנין והילכך לא בעי אגב ארעא אלא במעות אבל בשאר הרשאות בעדים אי נמי בהתקבלתי לחודיה סגי וזיל דון נמי לא בעינא אלא היכא דתבע ליה בעל כרחיה ואי כתב בה זיל דון ואפיק לנפשך משבע כל שבועה דלא מצי לאפוכי עליה ואי טעין פרעתי רמי עליה שבועת היסת אי בעי פטר נפשיה בשבועה מיפטר ואי מהפך עליה משדרי ליה בי דינא ומישתבע בדוכתא דידיה ופרע ואי מיית מפטר ליה משבועת היסת וחרם סתם הוא דאית ליה גביה ותו לא אבל היכא דלא כתב ביה זיל דון לא מצי לאשבועי ליה ולאישתעויי דינא בהדיה כלל ומהכא שמעינן דמוקמינן טוען דהא קאמר זיל דון והכי גרסינן בירושלמי כהן גדול לא דן ולא דנין אותו וימנה אנטלר הגע עצמך שיש עליו שבועה אנטלר בשבועה.. וכתב ר"ח וכן כתב בערוך שמע מיניה היכא דליכא שבועה ותבע מוקים טוען אבל בתשו' דר' אלפס מצאתי. דלנתבע לא מוקמינן לתובע מוקמינן ומסת' אי אמר אפיטרופ' אנא יהיבנא משכנת' בב"ד והוא במקום נתבע ואזילנא לדינא בהדיה. ואי מיחייב אנא פרענא ליה אנא. דינא קאמר לי' וסבר' מעליא היא וכן השיב רבינו סעדיא לרב יוסף ראש ישיבה תובע דאי בעי יהיב לחבריה משוי אפטרופוס נתבע לא. והיכא דאמר ליה לחבריה שדר לי זוזאי בהדי פלו' ושדרינהו ניהליה ואיתניסו פטור דתנן אמר לו השואל שלחה לי ביד בני או על יד עבדי כו'. והיכא דאתנו בהדיהו מעיקר' דכל מאן דמשדר כל חד וחד לחבריה כתבא דלישדר ליה מאי דאית ליה גביה. ושדר ליה לא מיחייב באחריות:

והכי נהיגי האידנא תגרי. והכי שדרו ממתיבתא. ודווקא מדעתיה אבל בעל כרחיה לא. כדכת' פרק השולח אמר אביי נקיטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה ולא אמרן אלא דליכא פירי אבל איכא פירי מיגו דמישתעי דינא אפירי. ובתשובת שאלה אם הרשה את עבדו הרשאה היא:

כדתניא אין עושין אפיטרופס נשים ועבדים ואם מינהו אב יתומים הרשות בידו במאמר אגב:

תשובה לר' שמואל בן חפני:

ובתשובה לרב אלפס ראובן שיש לו שטר חוב על שמעון והרשה לוי לתובעו ואבד ממנו השטר אם באונס אבד משתבע דבאונס אבד ופטור ואי (לא) ושמעון מודה בההוא שטרא אי אית ליה לשמעון ניכסי ולוי מהימן דכך וכך אית ליה לראובן לגביה מחייבי' ליה לשלומי ההוא שטרא ואי לא מהימן ליה ולא ידע אי שטרא מעליא הוה ואם לאו מישתבע דלא ידע ומיפטר. ואי נמי שמעון לית ליה נכסי כלל לא מחייבי' ליה ללוי ובתשובו' כתב מורשה שהוא נרשה בשטר ידוע אפי' לא יוציא ממון מן הנתב' כשירין הן הקרובין בין לדין בין לעדות שההפסד וההנא לבעל התביעה הוא אבל המורשה שיש לו חלק במה שיוצי' מן הנתבע פסולין הן הקרובין בין לדין בין לעדות ומי שיש לו עדי' בתביעתו לא ירשה אחד מן העדים אם יש למורשה חלק בתביעה וכן נתבע שיש לו עדים בפריעתו לא יבוא לדין עם המורשה שהוא קרוב לעדיו שיבטל עדותו:

כתב בכך וכך איך אמר לנא פלוני הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתובו וחתומו והבו ליה לפלו' למיהוי בידי' לזכו דצביתי ברעו' נפשאי ויהיבנא לפלו' דנן ד' אמות קרקע בירת' דילי ואגבן אוריכית יתיה וארשיתי' על כך וכך דאית לי גבי פלוני ועל עיסקא דאית ליה בהדיה ויהא זכותא דיליה כזכותא דילי וליזיל ולידון וליפק לנפשיה ויהא לי' רשותא לאחווא' אחווא' ולא מחאה מחאה ולקיימא חזותא וזכותא ולבטולי יתהון לאקבועי זימנא ולבטולי ולאחרומי ולאשבועי ולאמנויי לדינא בכל אתר ונימוס וב"ד דיפוק ויתקרא בין בדיניהון דרבנן בין בנימוסי דאומי דעלמא וכל מאן דמתעני מן דינא עלאי ולא יהא רשות' לפלוני למימר לפלוני לאו בעל דברים דידי את ומדאתי לידא דפלוני דנן הרי אני כאלו התקבלתי וליפטור פלוני מכל אונסא ואחריות וחומר שטר אוריכתא דנן קבילית עלי כחומר כל שטרי אוריכת' דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם י אות הטפסת שטר גרסינן בפרק גט פשוט מי שנמחק שטר חובו ומעמיד עליו שני עדים ובא לפני בית דין והם עושין לו קיום איש פלוני נמחק שטרו ביום פלוני ופלוני ופלוני עדיו נקרע פסול. נתקרע כשר נמחק או ניטשטש אם היה רישומו ניכר כשר לשון רבינו והעמיד עליו שני עדים ובא לפני ב"ד. ת"ר כיצד קייומו לפנינו פלו' ופלו' הוציא פלו' שטר מחוק לפנינו ופלו' ופלו' עדיו וכגון שרישומו ניכר וכותבין פלו' היה לו שטר והיה רישומו ניכר ומתיירא שמא ימחק וזהו נוסחו והעמיד עדים לפנינו שראו שנפל עליו מים ונמחק ופלו' ופלו' עדיו על זה וזכר שחתימת עדיו נתקיים בב"ד. ואם כתב בו נזקקנו לעדותן של עדים ונמצא עדותן מכוונת כשר. וב"ד כותבין לו שטר וקורעין השטר מחוק וגובה ואין צרי' להביא ראיה נקרע פסול נתקרע כשר.. ואמר רב יהודא נקרע קריעה של ב"ד נתקרע קריעה שאינה של ב"ד היכי דמי קרע ב"ד אמר רבא מקום העדים ומקום הזמן אביי אמר שתי וערב. ת"ר מי שבא ואמר אבד שטר חובי וכו' ואין כותבין לו את השטר בד"א בשטרי הלואה. אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות וכתבי שטרא דנן דכתבי לאו למיגבי ביה. אלא כי היכי דתיקום ארעא בידיה ויש התפשת שטר על דרך אחרת. כגון שיש לו שטר חוב על חבירו והוא במדינ' הים. וחושש אם ילך אחריו ובידו השטר יפסדנו בא לב"ד ומטפיסו ונותנו בידם והולך לבעל חוב וגובה הימנו ומחזיר לו השטר וכותבין שטר לב"ד שבעירו שפרע את חובו וב"ד קורעין השטר שבידם ואם נאבד השטר בדרך כשהלך לבעל חובו וידוע הדבר בעדים חוזר לפני ב"ד ומחזירין לו השטר ולשיודע להן בעדים שפרע קורעין את השטר:

כתב במותב תלתא כחדא הוינא ואפיק פלו' שטרא דנן דהוה ליה עליה דפלו' בכך וכך זוזי וסהדוהי פלו' ופלוני וחזינא לשטרא דאיטשטש ורישומוהי ניכר איתחזי לנא וחשש דילמא מחזיק טפי ואיזדקיקנא ליה עילויה דההו' שטר' ואישתכח שרירא וקיימא וקרענא לההוא דאיטשטש ודא נוסחא דיליה:

בכך וכך וכו':

על דרך השני כותבין במותב תלתא וכו' סהדותי פלו' ופלו' וכך אמר לנא אנא צריכנא למיזל קמי מרי רשותי בארעא רחיקתא ואי אמטינא שטרא דילי חששנא לאונסא דאורחא ואטפיסנא לי הדין שטרא ויהא בידיכון עד דאתינא ואחדקי לנא לי' וחזינא לשטר' שרירא וקיימ' ואטפיסנא ליה ההוא שטרא כמה דכתב ביה ודין נוסחא דההוא שטרא בכך וכך וכו'. אות קוף קידושין ומקומה אחר קבלנות בת'ש'ק'ף ונחלק לג' חלקים האחד במה ניקנית והשני ענין הקונה ושליח והשלישית ענין הנקנה ושלוחה החלק הא' בכסף דתנן האשה ניקנית בכסף וכו' ת"ר בכסף כיצד נתן לה כסף ואמ' לה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי זו מקודשת. וכתב רב אלפס וכן אם נתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת. מסתברא משום הכי לא תני לה בבריתא משום דתלייא באדם חשוב כדאמ' לקמן אמר רבא הילך מנה ואיקדש אני לך מקודשת ואוקימנא באדם חשוב. אבל איניש דעלמא ספיקא וחיישינן מדרבנן בנתן הוא ואמרה היא וכתב ר"ח דא"ל האיש בההיא דקבל האי מתנה מינך מקודשת לי נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוה וחיישי' מדרבנן וצריכ' גט. אבל אם א"ל הרי אני אישיך הריני בעליך לית כאן בית מיחוש דכתב כי יקח. ולא שיקיח עצמו וכן בגירושין הרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי את קנויה לי הרי את ברשותי הרי את זקוקה לי הרי את לקוחתי מקודשת:

מיוחדת לי מיועדת לי צלעתי עזרתי נגדתי. סגורתי תחתתי עצורתי תפוסתי סלקא בתיקו ולחומרא היה מדבר עמה על עיסקי גיטה וקידושיה ונתן לה ולא פירש ר' יוסי אומר דיו. ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי והוא שעסוקין באותו ענין אבל אין עסוקין באותו ענין אפי' מענין לענין ובאותו ענין צריך לפרש ירושלמי מיהו צריך לפרש זה גיטיך ואלו קידושייך ומסת' אפי' אין עסוקין באותו ענין ואמר לה הרי את מקודשת לי במנה זו בלישני דקידושי מעלי וקיבלה עליה מקודשת ולא מצי' למימר בפקדון קיבלתינהו וקידושי מעלי נינהו אבל היכא דאמר לה בלישנא דמיבעיא לן היכא דאין עסוקין באותו ענין לאו כלום הוא היכא דעסוקין באותו ענין ואישתיקה הוו קידושי מעלי אבל היכא דא"ל בהנהו לישני דמיבעי' לן מיבעי' לן ולא איפשיט' וצריכה גט ומה שכתב הרב המחבר דאיכא ספיקא דרבוותא לא איתברר לן וכתב היכא דאין מדבר עמה על עיסקי גיטה וקידושיה ואמר לה בלישני קידושי מעלי ואמרה האשה שלא הבינה צריכה גט אבל האשה מודה הוו קידושי מעלי ורש"פ לי' היכא שאין מדבר עמה על עיסקי גיטה וקידושיה אפי' אמר לה בלישני מעלי לאו כלום הוא ואמר אביי המקדש במלוה אפי' בשטר והיא בעינה אינה מקודשת בהנאת מלוה מקודשת ואוקימנ' דארווח לה זימנ' ופר"ש כ"ש