ספר העיטור קל

קנו מיניה וצ"ע ירושלמי ראובן חייב לשמעון סמניה גבי לוי לית ראובן חייב כלום הדא דתימא בשלא עשו ערמ' אבל עשו ערמה חייב יש מפ' אי פרסו נשתגע וי"מ העני והאי עובדא סייעת' למאי דאמרי' לעיל אם העמידו אצל חנוני אין בעל הבית חייב כלום וכגון שטוען לוי שפרעו אי נמי שפטרו ואם עשו ערמה שהיה יודע ראובן שנשתגע או שהעני והניחהו אצלו חייב והא דאמרי רבוותא הא דרב הונא במתנה הוא טעמא רבה ונטיא לסברא דילן דהלואה גבי ממחה לא מיפטר אבל הנמחה דומיא דמתנה היא ומשתעבד. והא דגינאי לאו קושיא היא וליכא בנוסחא דילן בטסקא ומתנה הוא דהואי ואפילו בהלואה איפריק קושיין שפיר וצרפתי אומר במעמד שלשתן קנו ואינו יכול לחזור ולמחול כדין מוכר שטר חוב לחבירו שאם מחלו מחול דהתם ניירא בעלמא זבין ליה ולא דייק לן דלא עדיף במעמד שלשתן מכתיבה ומסירה דוקא מתנה וחוב. אבל מאן דמזבן לחברי' חפצא וההוא חפצא איתיה בעיניה בידא דחבריה אע"ג דלא הוי במעמד שלשתן קנה כדתניא ברשות הלה המופקדין אצלו לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו ובנוסחא אחרינא כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח אלמא לא בעינן מעמד שלשתן אלא כיון שקיבל הנפקד קנה וכתב רבינו האיי בהמחאה כגון ראובן זבין חפץ לשמעון ואותו חפץ אצל לוי כיון שאמר לו ראובן ללוי אותו חפץ שיש לי אצלך תנהו לשמעון במעמד שלשתן קנה ודברי המעתיק סותרין זה את זה וההיא ברייתא קשה לי' דאי במעמד שלשתן למה לי קיבל ואי שלא במעמד שלשתן כי קיבל מאי הוי:

בתשובה לרב אלפס יהודים שהלוו מעות לשלטון והמחה אותן אצל אחד ממשרתיו וא"ל במעמד שלשתם מנה שיש לי בידך תנהו להן וא"ל הין חייב ליתן להן ובתשובות לרבי' האי אם היה הנמחה עכו"ם קנה במעמד שלשתן. דכיון שנתרצה להסתלק מבעל חוב ישראל ולחזור על העכו"ם קנה ובשאלות תלמידי ר' אלפס שנכתבו בפאס המחאה בעכו"ם במעמד שלשתן ישראל ועכו"ם וישראל. השיב איך נדון בה כדיני ישראל וידם תקיפה עלינו ולא תשוה בדינם עד שיתפוס במקצת. כתב בכך וכך איך פלו' אמר לנא הוו עלי סהדי וכתובו וחתומו והבו לפלו' מחמת דהוה לי על פלו' כך וכך. ואמרית ליה הלין זוזי דאית לי גבך תנינהו לפלו' דנן דקאי בהדן ומהשתא פטרית פלוני דנן ונפק משיעבודא דילי וקם ליה בשיעבודא דפלוני ולא פש לי גביה ולא מידי לא לי ולא לירתי בתראי ממאי דאית לי גביה וחומר שטר המחאה דא קבילית עלי ועל ירתאי בתראי כחומר כל שטרי המחאה דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכת' ודלא כטופס' דשטרי. ומאי דהוה קדמנא כתבנא וחתמנא ויהיבנא ליה לפלוני למיהוי בידיה לזכו:

אות ה הרשאה הנקראת הרשאה בלישנא דרבנן:

גרסינן בפ' מרובה. אמרי נהרדעאי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי א"נ רב אשי לאמימר מאי טעמא משום דר' יוחנן. דא"ר יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינה שלו וזה לפי שאינה ברשותו וא"ד נהרדעאי אמרי לא כתבי' אורכתא אמטלטלי דכפריה טעמא דכפריה דמיחזי כשיקרא אבל לא כפריה כתבי' וקי"ל כלישנא בתרא מיהו קשיא לן כיון דקי"ל כר"י אפי' לא כפר נמי. וכי תימא כי לא כפריה לא דמי לגזלן דברשותי' קאי אי הכי (ליה) נקט טעמא דמיחזי כשיקרא משום דר"י הוא ותו אנן דכתבינן אורכתא אמטלטלי דכפרי' כמאן אפי' בדלא כפריה מלוה או פקדון של מעות היכי מצי לאקנוי הא אין מטבע נקנה בחליפין ומעמד שלשתן בעינן ואי מלוה בשטר כתיבה ומסירה בעי ואנן כתבינן אמלוה ולא כפריה ואפי' מטבע כדגרסי' בירושל' בשבועות טעמא דאיש פלוני כהן או פלו' לוי הא מנה לפלוני ביד פלו' חייב. והא קתני סיפא עד שישמע מפי התובע.. אמר שמואל בבא בהרשאה. והא אמרי נהרדעאי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי ה"מ היכי דכפריה אבל לא כפריה כתבינן. אלמא (במעמד שלשתן) כתבינן אורכתא ור"ח כתב דלא כתבינן אורכתא אלא אפקדון דברשות' דמריה קאי וליכא לדחוייה. הא דר' יוחנן ונהרדעא מיה' דשבועות ובכורות. הילכך האי דנהגו למיכתב אורכת' אפי' אמטלטלי דכפריה לא ידענו על מה נהגו. וה"ר יעקב למיחזי כשיקרא לא חיישינן כדאית' בפ' הכותב ואע"ג דפרכינן מנהרדעאי ומשנינן בבא בהרשאה לטעמייהו דנהרדעאי קאמר והרב החסיד אמר שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך למדינת הים והכי נמי אשכחן בתשובה לרבי' אלפס דמילתא הוא דעבדינן בהרשאה כי היכי דלא ליפסדו אנשי ממונייהו ולא ילפינן מינה למתנה:

ומסתברא לישנא בתרא דנהרדעאי סבירא להו אע"ג דגבי הקדש לר' יוחנן שניהן אינן יכולין להקדיש דוקא הקדש דלית לה הקנאה לא שטר ולא קנין דלאו ברשותיה קאי וליכא למימר אמירה כמסירה כדקאמר טעמא איש כי יקדיש את ביתו כו' אבל לגבי מתנה ואוריכתא ברשותי' קיימא לשווייה שליח ולמיקבעי' לאקנויי ליה במתנה ל"ש כפריה ול"ש לא כפריה. מידי דהוה אשליח שעשאו בעדים ומפורש בדיוקני לר' יוחנן. דאם עדים חתומין עליה משלחין דהא קי"ל שלוחו של אדם כמותו דלא שייך בה לפי שאינה ברשותו אלא גבי הקדש וכגון גונב אחר גנב דכפילא ממילא אתי והיינו דאמרי בדכפריה לא כתבינן דמיחזי כשיקרא אבל לא כפריה כתבי' והילכת' איתה לדר' יוחנן ואיתה לנהרדעאי ומסתברא דוקא דלא כתב ליה. זיל דון ואפיק לנפשך דאיכא למימר דמיחזי כשיקרא אבל אי כתב בה זיל דון אפי' כפריה מידי דהיה אאנטלר שממנין טוען לטעון והיינו דנהגינן למיכתב אוריכתא אמטלטלי דכפריה דהא בה כתב זיל דין וכל הני שקלי וטרי דאמרי' באוריכתא ומשליח שעשאו בעדים לענין אפטורי המורשה אם יתננו לו וקי"ל כרבן יוחנן ורב חסדא ור' אלעזר בשליח שעשאו בעדים דהוה שליח דמש"ה טרח ואוקמיה בעדים כי היכי דתיהוי ברשותיה ולא בעי התקבלתי אי נמי קביל עליה שליח אונסא דאורחא פטור המורשה ואי נמי אמר למורשה שדר לי בידא דפלו' כההיא דתניא א"ל השואל שלחה לי ביד בני או ביד שלוחי או ביד עבדך או ביד שלוחך וכו' פטור אבל אי לא צבי ההוא דאיתיה לממונא גביה למיתביה ניהליה לא כייפינן ליה והיינו דאמרי נהרדעאי כל אוריכתא דלא כתב בה זיל דון והנפק לנפשך לית ביה ממשא מאי טעמא מצי אמר ליה לאו בעל דברים דידי את. ואי כתב בה הכי כייפינן ליה הא לא כתב בה הכי זיל דון. אלא התקבלתי לחוד נהי דאי בעי למיתביה ניהליה ההוא דאיתיה לממונא בידיה מיפטר אבל מיכף לא כייפינן ליה עד דכתב ביה זיל דון ואפק לנפשך. וכי כתב ביה הכי ליכא חשש' דמיחזי כשיקר' וליכא למיחש דילמא כפר ביה. ולא מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את. והא דאמר רבא היינו אוריכתא סתמא דלא כתב ביה זיל דון אבל באוריכת' מפורשת דאמר ליה זיל דון אפי' כפר כתבינן והילכך אוריכתא ושליח שעשאו עדים דינן שוה והוי שליח. ואי בעי למיתבנהו ניהליה פטור אי איתניסו. ואי לא בעי למיתן לא כייפינן ליה עד דכתב ליה זיל דון והנפק לנפשך והאומר שאין כח לכוף את חבירו:

אע"ג דכתב ליה זיל דון והנפק לנפשך לאו מילתא היא דכולהו בעל כרחו נינהו כההוא דאמר בכתובות בההוא דהוה ביה בניסן סתמא וכולהו רבוותא ר"ח ורב אלפס פסקו בשליח שעשאו בעדים דהוי שליח א"ר אמי אי תפס לא מפקינן מיניה מדכתב ליה ואפק לנפשך. ורב אשי אמר מדכתב כל מה דמתענית מן דינא עלאי לא שותפא שוייה לגמרי קאמר ליה אלא שליחא שוייה וקי"ל שליחא שוויה. כיון דכתב ביה זיל דון ואנפק לנפשך לא מצי לדחוייה ומימר ליה לאו בעל דברים דידי את:

איתשיל מקמי רב שרירא גאון בית דין הגדול ולבית דין של רבינו האי בענין הרשאה דלא הוה כתב כל מה דמתענית מן דינא עלאי ושדרו שאין על בעל הדין שעליו הרשאה בזה עסק דבר ואין זה פוגם וכ"ש שאינו יכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את אלא מה שבין המורשה והמורשה ספק בכך אי מפקינן מיניה וכת' בנוסחא כולהו איברא שותפא שווייה. למאי נפק' מינה למיתפס פלגא מאי בינייהו איכא בינייהו קני על מנת להקנות ותקנהו לי כגון מתנה ע"מ להחזיר וסוגיין דהכא כלישנא קמא ולא כתב במנא דכשר למיקנייא ביה אלא בקנין שלם והעמידו שטר ההרשאה בחזקה ומסתבר' דהא דנהרדעאי בזיל דון ודאמימר ורב במטלטלין דכפריה הוא וקא מיפלגי בפלוגתא דהוסיפו לו אחת יתירה דמר סב' הכל לשליח ומר סבר חולקין וצריכ' עייונא וכתבי רבוותא משמיה דרב יהודה כיון דשליחא שוייה אי בעי לבטוליה שליחותיה ואורוכי אי יש אחרינא מצי למיעבד ואפי' שליחות בקנין כדפרישנא בשליחות והא דחיישי' בעלמא אדאתי שכיב ר' אבא ולא חיישינן דילמא הדר ביה דמסתמא לא מחזקינן גברא בהדריינא וכיון דשטר אוריכתא בידיה פטור ומאן דאתי באוריכת' לית ליה לאורוכי איניש אחרינא דקי"ל אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר ואי שליח בקנין הוא איכא למימר דכמעשה היא ולא אתי דיבור ומבטל מעשה כדאיתא לעיל במאמר קנין ומיהו בלא קנין אי משדר להו פטור באונסין וה"מ במקרקע ומטלטלי דבאוריכת' דעדים או בהתקבלתי לחודי' סגי בלא קנין. אבל במעות מסת' פלוגת' דר' יוחנן ושמואל היא דאמר רב יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ור' יוחנן אמר אם עדים חתומין עליה משלחין וקי"ל כשמואל במעות ולשמואל מאי תקנתיה כדר' אבא וכו' עד וליקנינהו ניהלך אגב אסיפא דביתך ור"ח ורב אלפס הכין סבירא להו דדייקני ושליח שעשאו בעדי' תרתי מילי נינהו,. ובדייקני הלכה כשמואל ובעדי' כר' יוחנן וכן הילכתא והא דרב אחא לא משכחא לן והא דרב יהודה אמר שמואל מילתא אחריתי היא ומדקא פרכינן לשמואל מאי תקנתא ובשליח שעשאו בעדים לא פרכינן לרבא דאמר לא