ספר העיטור יג

טבעת לחבירו ורוצה לחזור בו חוזר ואינו מקבל מי שפרע ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו זהוב אמר ליה טבעת אמר ליה מה בין זהוב לטבעת. אמר ליה זהוב עשוי להשתנות טבעת בעיניה הוא ומסתברא דקנין דאסמכתא דאע"ג דלא אמר מעכשיו קני כדגרסי' בנדרים הילכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב וכן כתב רבינו ברוך זצ"ל וז"ל אמר ברוך ראינו שכתב הגאון זצ"ל הא דאמרינן והילכתא אסמכתא קניא כו' גבי ההוא גברא דאתפיש זכותיה בבי דינא איתמר. ולית על דברי גאון ראיה וסבירא לן שדבר נוהג בכל היא ור"ש פירש באיזהו נשך. ואמר רב חמא האי דיהב ליה זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא וכו' ואמר רב אשי וכו' אסמכתא היא:

וכיון דלא קנו מידו לאו כלום. עד כאן פירש רבינו שלמה ורבוותא דאמרי האי פיסקא דנדרים (ליתא) תמיהא לן טובא דהא אפילו בפסיק' אחרי' דלא קניא היה לן לאקשויי הילכתא אהילכתא:

השתא דלא אשכחן היכי דחינן לה אלא שמע מינה פלוגתא דר' יוסי ורבנן באסמכתא בלא קנין. דרבנן סברי קני. מידי דהוה אכולהו תנאי דממונא דקיימא לן דלא בעי קנין כדאיתא בפיסקי. ור' יוסי סבר כיון דבלשון אסמכתא היא לא קני בלא קניין והכי מסתברא מדגרסינן מתנה שומר חנם להיות כשואל ואמר ר' יוחנן והוא שקנו מידו ושמואל אמר אפילו תימא כשלא קנו מידו בההו' דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה אלמא היכא דאיכא למימר גמר ומשעבד נפשי' בההוא הנא' משתעבד בלא קנין. בתנאה בעלמא בקנין ערב נמי דההיא הנאה אסמכתא בלא קניין משתעבד בההיא הנאה דקא מהימן ליה. כדאמרינן בגט פשוט כאסמכתא בעלמא בקניין דערב דבעי קניין לגבות ממשעבדי קאמר כדפרישת בערב. דאי סלקא דעתא פלוגתא דרבי יוסי ורבנן בקניין אסמכתא לר' יוסי מאי טעמ' לא משתעבד בקניין כי היכי דמודי בערב דמשתעבד בההיא הנאה. אלא לאו כולהו בקניין משתעבדי:

גרסינן בפרק הזהב קונה את הכסף. והכסף אינו קונה את הזהב ומפרשי רבוותא בסתמא דמתני' דדהבא לגבי כספא פירא הוי. אבל לגבי פירי ומטלטלי אחריני דהבא טיבעא הוה ולא מקנו בדהבא ולא עביד חליפין ולא מקנו בחליפין ורב אלפס אייתי ראיה ממתניתין דמעשר שני. דבין לר"ל ובין לר"י תרוייהו אית להו דבין לבית שמאי ולבית הלל דדהבא וכספא תרוייהו טיבעא הוי ולא מקני בדהבא ומסתברא מדקתני שאני הלוואה כיון דלגבי מקח וממכר דברי הכל הוא. ומתניתין דהזהב ליכא מאן דפליג עלה. וליכא למימר סתמא דלא כב"ה. דלא פליגי ב"ה אלא גבי חילול דאסור. ור' יוחנן דאמר אסור ללוות דינר בדינר אפילו לב"ה קאמר וגבי הלואה נמי כדקא סלקא דעתין מעיקר'.. אבל לגבי מקח פירי הוי לכל מילי ואפילו לגבי פירא. דאי לא הול"ל כיון דלגבי כספא פירי הוי ש"מ לגבי חילול בלחוד הוא דהוי טיבעא לגבי פירא. אבל בעלמא לא מיהו הני מילי בדוכתא דלא שכיחי דזבני בהו. אבל בדוכתא דשכיחי דזבני בהו איכא למיגזר ולמימר בהו נשרפו חיטיך בעלייה וטיבעא הוא והכין האי סברא לרבינו האיי דפירא הוא לכל מילי מיהו אע"ג דשויוה רבנן כפירא הני מילי לענין מיקנא. אבל לענין חליפין טיבעא הוי וכי היכי דאין נעשה חליפין דמטבע הוא. הכי נמי אין נקנה בחליפין. דדעת קונה ומקנה אצורתא וצורתא עבידה דבטלה וכן פסק רבינו ברוך דליכא למיחש לגאון דאמר מטבע זהב נקנה בחליפין ויש לבעל הדין לחלוק. דכילדותיה מסתברא. וסתם מתניתין הכסף קונה את הזהב גרסינן וכן תמצא בירושלמי בהגהה במשנה. הכסף קונה הזהב וכן כתב במשניות מדוייקות שלנו. כתב רבינו אלפס לאו כל דינר הוי טיבעא לגבי פירי אלא דינרין דסגיין בההוא אתרא ומזבני בהו אינשי הוא דהוי טיבעא אבל דינרין דמיפסלו ולא זבני ומתני בהו אינשי אלא מאן דזבין בהו אזיל לגבי טיבעא. אי נמי אזיל לדוכתא אחריתי דסגיין ביה או דמזבין להו למאן דאזיל להתם. כגון אלו לא הוי טיבעא כלל אלא פירי נינהו לכל מילי והכי דינא נמי בטיבעא דכספא באתרא דלא סגיין כדתנן כל המטלטלין קונין זה את זה ואמר ריש לקיש אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות. ותירגמא ר' אבא בדינרא מינייקא ואנגרא אחד שפסלתו מלכות ואחד שפסלתו מדינה. דכיון דלא סגי הוו להו פירי ומקנו בחליפין ע"כ הירושלמי זה הכלל כל היורד מחבירו קונה את חבירו איתמר רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין וכן אמר עולא אין מטבע נעשה חליפין והילכתא אין מטבע נעשה חליפין ואין נקנה בחליפין ואמר רב הונא מכור לי באלו קנה לימא רב הונא סבר מטבע נעשה חליפין לא רב הונא סבר לה כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה שמא יאמרו לו וכו' מילתא דשכיח גזרו בהו רבנן. ומילתא דלא שכיח לא גזרו בהו רבנן ומסתברא נמי דדווקא במילתא דשכיח בהו דליקה אבל מכר לו חטים שבבית כיון דלא שכיח בהו דליקה מעות קונות והכי גרסינן בירושלמי גבי נשרפו חיטיך בעלייה חד בר נש דיהב לחבריה י' דינר ואמר ליה אית לי גבך מאה גרבין חמרא מן אהן ביתא שרי מן אהן כרמא אסור מה בין כרם לבית בית אינו מצוי ליפול כרם עשוי לשרוף ואמר ר' יוסי שמע מינה בר נש דיהב לחבריה י' דינרין על מנת תקום לי בהון מאה גרבין כיון ששלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו ולא מעות קונות לא גזרו ש"מ דבכל כי האי גוונא ששלח בהן יד ליכא נשרפו חיטיך בעלייה דמילתא דחיקא היא וכן הילכתא בכל מילתא דלא שכיח במה קונין. רב אמר בכליו של קונה ולוי אמר בכליו של מקנה. תנא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל פירות לא ורב ששת אמר אפילו פירות ואמר רב שישא בריה דרב אידי כמאן כתבינן האידנ' במנא דכשר למיקניא ביה במנא לאפוקי מדרב ששת. דאמר פירי עבדין חליפין דכשר לאפוקי ממאן דאמר נעל דווקא. למיקניא לאפוקי מדלוי דאמר בכליו של מקנה למיקנא ולא לאקנויי ביה רב פפא אמר לאפוקי מטבע ר' זביד אמ' למעוטי איסורי הנאה דמטבע בכלל מנא הוא ש"מ דכל דבר הנעשה בידי אדם בכלל נעל וכל דבר הנעשה בידי שמים בכלל פירי הוא והיינו דאיצטריך ליה למימר ופירי נמי עבדי חליפין דלא תימא מטבע עבדי חליפין משום דבידי אדם פירי לא קמ"ל ופירי נמי עבדי חליפין דנעל לאו דווקא ומיהו כולהו הני הילכתא נינהו הילכך מטבע לא עבדי חליפין דדעתיה אצורתא ופירי לא עבדי חליפין דנעל דווקא ובעינן נמי כליו של קונה והכי גרסינן בגיטין בההיא אמתא. דאמרינן התם ולא היא אלא משום דהוה ליה ככליו של מקנה ש"מ בכליו של מקנה לא קני כלל וכתב רבינו האיי ורבינו אפרים זצ"ל נהוג עלמא למיקני בכלי שאינו של קונה ואמר רב עמרם השתא תקינו רבנן במתיבתא דקני שליח ב"ד או עדים דעבדי שליחותא דקונה ומקנה וכתב גאון כיון דאי תפיש להו מקני לחליפין לא מפקינן מיניה וחזו ב"ד דאתו לאינצויי תקינו למיקני בכליו שאינו לא של קונה ולא של מקנ' דלא חציף איניש למיתפס כלי שאינו של קונה ולמיפסקיה וההוא טעמא דניחא ליה לקונה דליהוי מקנה איתיה נמי בכליו שאינו של קונה דקיימא לן זכין לאדם שלא בפניו וכל שכן בפניו ואפילו אמר ליה מקנה קנו מיניה דלאו שלוחו של קונה הוא קני ואיכא דקשיא ליה אמאי לא גזרינן בחליפין שמא נשרפו חיטיך בעלייה וניחא להו כיון דחליפין הפסד מיעוט הוא דלוקח. דהא לא חסר ממונא לא גזרינן ביה ומוכר נמי כיון דזוזי אכתי גבי לוקח נינהו טרח ומציל:

שאלה לרבינו חופני כיון דקיימא לן דבעינן מקנה מלוקח ראובן דזבן א ארעא משמעון על שם לוי ולוי לא הרשהו וכתב השטר על שם לוי שהיה במרמה וכיון שראה שמעון שלא בא לוי חזר בו מפני שלא הקנה לו כלום מהו והשיב שאינו יכול לחזור בו כדמוכח מהא דאמרינן הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ומההיא מוכחא דאין שמעון יכול לחזור בו אע"פ שלא הרשהו ולא עשאו שליח ואם בא לוי ואמר כי במעותיו קנה הדין ביניהן וההיא שמעתתא דפירש רב אלפס בכל הנעשה דמים באחר דקאמר ופירי נמי עבדי חליפין כיצד המחליף בשר שור בפרה לא נהירא לן דהא שור גופיה פירא איקרי ולאו נעל הוא ובכולהו נוסחי לא גרסינן בשר שור דבשר לאו דבר מסויים הוא ושינוייא בתרא דיש דמים שהן כחליפין מוקמינן לה דלאו כהלכתא דקתני ברישא מטבע שנתן בתורת חליפין והא ליתא דכיון דפירי לא עבדי חליפין מטבע נמי לא עבדי חליפין ושינויא קמא דכל הנישום ליתא דהא נעל דווקא אלא הכי פירש:

דקתני רישא כל הנישום בדמים באחר דהיינו מטלטלין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין וקאמר נמי ויש דמים שהם קונין בחליפין של כלי כיצד וכו' והכי אזלא שמעתתא אליבא דהילכתא ורבינו שלמה פירש חדא קתני כל הנישום בתורת דמים ומחליפין באחר נתחייב בחליפין זה לא מן המשנה ולא בירושלמי ותמיהא לן מאי דוחקיה דקאמר הכי דשינויא דקאמר ופירי נמי עבדי חליפין כל הנישום ממטלטלין קאמר ותו כיון דהשתא קא סלקא דעתין דתרתי קתני הוה ליה למימר חדא קתני ויש דמים גרסינן וי"ו מוסף הוא והילכך חליפין סתם שור בפרה או חמור בשור. פירי נינהו ולא קנה עד שימשוך כל אחד ואחד שלו ואם עשאן דמים והחליפן שנקנין במשיכה אחת. אבל סתמא לא קני דנעל דווקא והא דתניא בתוספת' בקידושין. החליף קרקע בקרקע מטלטלין במטלטלין קרקע במטלטלין מטלטלין בקרקע כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו כגון שעשאן דמים וכן הילכתא והא דתנן כל המטלטלין קונין זה את זה אם עשאן דמים והא דתירגמא ר' אבא בדינר מנייקא ואניגרא כגון שעשאן דמים:

אבל רבי' ברוך אמר לא שנא בתורת דמים ולא שנא בתורת חליפין עבדי חליפין בין שדה