ספר העיטור יב

דלא ידע מאן דבעי לי' לשטרא אבל אי ידע לית לן בה. מאמר שני קנין גרסינן בפרק קמא דקידושין עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה תנא אף בחליפין ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלין קתני מילתא דאיתא אף במטלטלין לא קתני שמע מינה כל מילי מקנו בחליפין אבל מטבע לא. אפי' מטבע זהב לא מקנו כדלקמן ורב פפא דאמ' אקנויי מקני בחליפין הדר ביה ובמאמר שלישי נפרש אי בעי' דמים אי לא וכתב רבינו האי. מצאתי לאחד מן הגאונים בלשון תשובת שאילה דשטר מקני בחליפין ולא איבריר גבן. ורבינו ברוך אמר כיון דלאו גופייהו ממון. לא מקנו בחליפין. אלא אגב ארעא וטובת הנאה מסתבר דלא מקני לא בחליפין ולא באגב והא דגרסינן בפ' א' דבבא מציעא רבן שמעון בן גמליאל או' מטלטלי אגב מקרקעי אקני ליה. ליתא דהא רבי אבא לא קיבלה ורב פפא נמי אמר שפיר עבד דלא קיבלה כדמפרש התם דטובת הנאה אינה ממון דמקניא בחליפין ואגב והא דאמר ולא היא מתנות מתנה כתיבא בהו וכו' שינויא דמאן דקיבלה הוא וסוגיין כרב פפא דאמר דעת אחרת מקנה אותן שאני ושינויא דמטלטלין אגב מקרקעי ליתא. וקניין ברבית לא מהני כדאמרינן בפרק שנים אוחזין בטלית אלא מעתה מותר ללוות סאה בסאה במקום שקנו מידו. ורב יהודאי ובעל הלכות כתבו גבי סאה בסאה והא אמרי רבנן קניין ברבית לא מהני מהתם סמכי מיהו מההוא דכתבו התם דאמר לווין על שער שבשוק היינו סאה בסאה ורב אלפס נמי סמיך עלייהו ולא דייק לו ולהגדיל תורה נכתוב במשכון גבי ריבית וכתב רבינו האיי דדבר שאין בו ממש כגון אויר ודירה ואכילת פירות בלא גוף בכולהו לא מהני קנין ואפי' אגב ארעא ואנן דייקינן לה מהא דגרסינן בפ' מי שמת אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע דאמר ידור פלוני בבית הזה ויאכל פירות דקל זה לא אמ' כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו:

ופרשי רבוותא דדבר שאין לו גוף הוא ואיכא למישמע מינה דאפילו יורש אינו יורש מאויר בלא גוף כדגרסי' גבי הלואות לפלוני שאני התם הואיל ויורש יורשה שמע מינה דדירת אויר ופירות יורש אינו יורשה אבל רבינו נחשון פי' מפני שלא אמר ידור בו בין כך ובין כך ידור בו שעה אחת משמע. והרב אדוני אבי פי' לה בהאי טעמא. מיהו דייקינן לה מהא דגרסינן בירושלמי אמר רבי אבהו אמר ריש לקיש המוכר מעשה שדה לחבירו לא עשה ולא כלום וולדי שפחתו לחבירו. לא עשה ולא כלום אויר חורבתו לחבירו לא עשה ולא כלום אבל מכר לו שדה ומשייר מעשה שדה מוכר שפחה ומשייר וולדות מוכר חורבה ומשייר אוירה והיינו דגרסינן בגמרא בפרק המוכר את הבית. בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו. ואמר ריש לקיש זאת אומרת המוכר בית לחבירו ואמר לו על מנת שדיוטא העליונה שלו דיוטא העליונה שלו ודיוטא הוא האויר שעל גבה והיינו דקאמר עלה בשלמא לרב זביד היינו דקאמר זאת:

אלא לרב פפא מאי זאת אומרת ויש לישנא אחרינא וזה עיקר וכן פירש הרב אדוני אבי בפירוש ושמע מינה דבר שאין בו ממש לא מקני ודבר שיש בו ממש נמי דווקא דאיתיה בעיני' וברשותיה אבל פירות דקל דליתנהו ואי נמי איתנהו וליתנהו ברשותו כגון מה שתעלה מצודתי ומה שאירש מאבא שהוא ביד אחר וכגון שדה זו לכשאקנה ממך קנויה לך וכגון שיש לו מלוה ביד אחר אע"כ שאינו מטבע דכולהו הני בכלל שאינו שלו וברשות אחר נינהו וקיימא לן כר' יוחנן דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אינן יכולי' להקדיש זה לפי שאינו ברשותו ובמלוה בעינן מעמד שלשתן והודאה דאיסור לא מהני דא"כ הא דגרסי' בפרק מי שמת למימרא דסבר נחמן מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע מילתא דליתה בבריא ליתיה בשכיב מרע ומקשה לי' מיהא שכיב מרע שאמ' הלואתי לפלוני וכו' אדשני ליה בבריא איתיה במעמד שלשתן לשני ליה איתיה בהודאה דאיסור. אלא לאו שמע מינה לא מקני חוב בהודאה אלא במעמד שלשתן תשובה לרב פלטוי מאן דכתיב בשטרא יהבית לברי או לאינתי כל דאית לי וכל דהוי לי לא קני אלא מאי דהוה ליה ההיא שעתא ואינך לא והא דקשיא להו לרבוותא מיהא דגרסינן בפרק מי שהיה נשוי ההיא גברא דזבין לכתובתא דאימיה בטובת הנאה ואמר אי אתיא אימיה וכו' והא דגרסינן בגט פשוט. זהו שקשה בדיני ממונות אבוה מזבין ואיהו מפיק אלמא האב לא מפיק פסק רבינו האיי דאדמי קאמר ובנו מוציא מיד הלקוחות בלא דמי שאין ללוקח לחזור עליו מן האחריות. והכא נמי אי אתיא אימיה וקא מערערא לא מהדרנא לך אדמי קאמר ואמר רבא אחריות נפשיה קביל עליה ומהדר דמי אבל קרקע לא קניא דמה שאירש מאבא הוא כו' ואע"ג דקיימא לן דחזר ולקח מבעלים הראשוני' כרב דאמר מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו התם סמכא דעתיה דטרח אבתריה. כי היכי דלא ליקרייה גזלנא אבל הכא ירושה ממילא ולא טרח אבתרה כדאיתא התם ולא סמכא דעתיה ורב אלפס כתב בהלכות דכי אמר אין אדם מקנה דבר שלא יצא לעולם ברשותו היכא דלא תפיס לההוא מידי דאקני ליה וקא תבע ליה אבל אי תפיש תפיש והאי נמי כיון דזבין וכתיב ליה שטרו מסר ליה שטרא כמאן דמי ומסתייע ליה דהא רב נחמן אמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו ומודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה וגאון אוקמיה בגוססת דומיא דמה שאירש מאבא היום מכור לך אי נמי בכדי חייו דומיא דמה שתעלה במצודתי היום ור' משה בר' חנוך אמ' כתובה אין בכלל הירושות שאין האשה מחזק' בה עד שתשבע וברשות היתומים היא ולפיכך יכול למוכרה אבל ירושה אחרת מכר שאינו ברשותו אינו יכול למכור ואי קשיא לך הא דאמרינן ארעא ודיקלי אי אית ליה דיקלי יהיב ליה דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי דמשמע אע"ג דליתיה לההיא מידי ברשותיה ושכיח למיזבן ומיחייב למיתן ליה פירש רבינו אלפס דהא דאמר זבין ליה תרי דיקלי לאו חייובי מחייבא למיזבן ליה דהא דבר שלא בא לעולם הוא אלא רשות יהבינן ליה למיזבן ואי אמ' לי' זביננא לך לא מצי אידך למימר לא שקילנא אלא ארעא דאית בה תרי דיקלא אלא כי זבין ליה תרי דיקלי. מיחייב לקבולי מיניה ובסוף מכירת קרקעות סברא אחרינא לרבינו ניסים ומיהו סברא דכולהו רבוותא דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו אלא בפסיקתא ותנאי כתובה ובהרשאת קניין טעמא כדפרשי רבוותא וכסברא דילן דכתב בהרשא' ואפילו אית ליה ניכסי טובא כיון דבעידנא דזבין לא אמר לא כלום הוא מההוא דגרסינן בפ' קמא דקידושין ההוא דזבנן אמתא בפרוטי אותיבו נסכא עילוה אתו לקמיה דר' אמי אמר להו פרוטי אין כאן נסכא אין כאן ואשכחן בתשו' לרבי' אלפס מי שאמ' נתתי כך וכך זהובין לך בקניין וכתבתי לך בשיעבוד על כל נכסיי שתגבה מהן אלו זהובין שאין המתנה כלום דאין מטבע נקנה בחליפין והשיעבוד אינו מועיל ואייתי ראיה מההיא אמתא ורבינו אבן מגש נמי דייק מינה דמאן דאודי במקצת ואנח לה משכון לאו הילך הוא משום האי טעמא דמנה אין כאן משכון אין כאן ולא דייק לן כדאיתא בחוב:

ומסתברא דלא דמי. דהתם אשה ואמתא דווקא דקניינן בכסף והתם ליכא כסף ושוה כסף שיהא הקניין קיים אבל האומר לחבירו מאתים זוזי אני נותן לך במתנה והילך משכון עליהם. יחזיק במשכון עד שיקיים תנאו שאין הכסף קונה שום דבר דלימא מנה אין כאן משכון אין כאן אלא מתנה הוא דיהב ליה הילכך זכה במשכונו ומסתברא נמי דהתם נותן ונושא בדברי' הוה. דבעידנא דזבינו לא אותיבו הנסכא אלא בתר שעתא הוא דקאמר אבל אי בעידנא דזבינו האמתא אותיבו הנסכא:

זבינייהו זביני ובקידושין נמי אי הניח משכון עליה אינה מקודשת כדאמ' ר' אלעזר אי אמר תתקדשי לי במנה. והרי לך משכון אינה מקודשת וכדאותיבנא ליה קדשה במשכון מקודשת. ולא שני ליה כגון שאמר לה הרי לך משכון משום דההו' לא איצטריך לי' דפשיטא היא הילכך איצטריך לאוקמי במשכון דאחרים וכדר' יצחק והילכך אי אמר שעבידית לך כל מה דאית לי עד דיהיבנא לך כך וכך זוזי. אע"ג דליתנהו בידיה לא שנא מכר ולא שנא מתנה קני. דכל מילי דמשעבד בקנין ומתני ליה אפילו במידי דלא מיחייב מהני ליה קנין. כדתנן מתנה שומר חנם להיות כשואל:

ואמרינן במאי ואמ' שמואל בשקנו מידו וגרסינן בגיטין פ' קמא בהנהו גינאי דפש איסתרי גבי חד מינייהו ועוד דהא קנו מינך ואי לאו דקנין בטעות הוה קני אע"ג דמטבע לא מקני בחליפין כיון דשיעבד נפשיה קני ודווק' דמקני ליה מידי דלא הוה ליה מעיקרא:

אבל היכא דלא מקני ליה אלא שלא יחזרו בדבר שביניהן קנין דברים בעלמא הוא. כדאמרי' בריש ב"ב וכי רצו מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא דלא מקנה ליה מידי אלא דברים הן שביניהן שיש עליהן לעשות היום ולמחר. וכגון תגרי דאתנו אהדדי בקנין כי זביננא לההוא מידי ליהוי בשותפתא ביננא. ואזל אידך וזבן לית ליה לאידך למיבעי ליה מידי דקנין דברים הוא והכין שדרו גאוני מתא מחסיא בתיובתא ורבוותא פירשו כל מי שאמר אעשה לך ואתן לך כך וכך בלשון הזה קנין דברים הוא ולא נהירא לן. ורב אלפס נמי אייתי ראיה מההיא אמתא ואמר דברים ומשכון לא קאי באבל אמרו עד דאיכא מעות בהדיהו. מדקאמר להו ר' אמי פריטי אין כאן משכון אין כאן שמע מינה אע"ג דיהבי נסכא במשכון מצו למיהדר בהו בלא מי שפרע ואיכא למימר אי בעידנא דזבני יהבי משכון. הוה ליה כמעות ואיכא מי שפרע אבל הכא כיון דבתר הכי יהבי משכון כדפרישת לעיל ליכא מי שפרע ואיכא מאן דאמר דהכי קאמר פריטי אין כאן. דלהוי כעבד כנעני שנקנה בכסף ולא למהדר ביה כלל. נסכא אין כאן:

דמשכון לאו כנתינת מעות הוא דליקני לגמרי ויכול לחזור בו ולעולם איכא מי שפרע כיון דברים ומשכון מיהו היכא שנתן משכון בתורת עירבון לא קאי באבל אמרו כדגרסינן בירושלמי במסכת שביעית ר' זעירא אמר ר' אבהו בשם רבי יוחנן הנותן