ספר העיטור קכז

לא בעל ורבינו דדייק בפירוש דיליה דהכא קתני כנסה ובטעות אשה אחת גרידתא קתני ובעל לא דייק לן דאנן לא אשכחן ובעל בטעות אשה א' גרידתא דמו הוא דאשכח ואנן דייקינן לה להאי פירושא מעיקרא פלוגתא דרב ושמואל דקאמר מחלוקת דכנסה סתם בטעות אשה אחת כעין שתי נשים אבל כנסה סתם בטעות אחת גרידתא ד"ה אינה צריכה הימנו גט ובפלוגתא דרב ושמואל לא אמרי' קא מיירי בבעל וקידש על תנאי ובעל אינו טעות אשה אחת גרידתא אלא בטעות אשה אחת דמי ולית הילכתא כותיה דהא אסיקנא קידש על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והיינו דקאמר אביי נעיל לא תימא טעמא דרב כיון דכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה כרבא דקאמר מחלוקת בטעות שתי נשים אלא טעמיה דרב שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכן הילכתא והילכך דגט לאו מדבריהן הוא מדקאמר רבא תנא ספוקי מספקא לי' גבי ממונא לקולא גבי איסור לחומרא גמרינן מינה, דכל תיקו דממונא לא גבי מספיקא ועוד שנינו בבריתא נישאת לראשון ולא היו לו בנים לשני ולא היו לו לא תינשא אלא למי שיש לו בני' ואם נישאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה ובגמרא וכן היא שנדרה שלא תשאיל כברה ונפה ריחים ותנור ושלא תארוג בגדים נאים לבנה תצא שלא בכתובה ירושלמי וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה תצא שלא בכתובה וגרסי' בפ' בתרא דכתובות הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות תצא בלא כתוב' וגרסי' בפ' חרש ושוטה שנשאו נשים פיקחות אע"פ שנתפקח החרש' ונשתפה השוטה אין לו עליה כלום אם רצו לקיימן יש להן כתובה מנה וכו' פיקח שנשא חרשת או שוטה אע"פ שכתבו להן מאה מנה כתובתן קיימת מפני שהיא רוצה להזיק בנכסיו טעמא דרצה הוא הא לא רצה לא ש"מ דחרשת אין לה כתובה כל הני אין להן כתובה ולא תוספת וצריכה עיונא בהני תלת ברייתא דגרסי' בהו תצא שלא בכתובה אית להו תוספת או לא גרסי' בפר' הבא על יבמתו האיש מצוה על פריה ורביה ואין האשה מצווה על פריה ורביה ורבי יוחנן בן ברוקא אומר על שניהן הוא אומר פרו ורבו וקיימ"לן כת"ק והיכא דאית ליה לגברא בני מאיתתא אחריתי ואמר' שהייה בהדיה עשר שנין. ובעינא לאינסובי לגברא דליהוו לי בני תצא שלא בכתובה. דאיהי לא מפקדא ואי אמר' בעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה. טענתה טענה ויוציא ויתן כתובה:

השער הב' שאין להן כתובה אבל תוספת, יש להן גרסי' בפ' אלמנה ניזונית הממאנת והשניי' והאילוני' אין להן לא כתובה ולא פירות. ולא בלאות. ואם מתחילה נשאה לשם איילונית יש לה כתובה:

אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל יש להן כתובה. ואסיק' כדקתני אלמנה לכ"ג אפלוגתא קאי. דהיכא דהכיר בה יש לה כתובה כאיילונית אבל לא הכיר בה לא וקי"ל כרב יהודה דאמר אחד אלמנ' ואח' איילוני' אשה ואינה אשה דהכיר בה יש לה כתובה ותנאי כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה מנה מאתים ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות. אבל תוס' יש להן חברותיה כגון שנייה ואיילונית ואלמנה שלא הכיר בה אין להן תוספ' דהא נכסי צ"ב דאייתי מבי נשא לית לה כ"ש תוספת דחברותיה דקאמר לאו דווקא ולא דייק לן. וכתב רב אלפס כי היכי דאיילונית בלא הכיר בה אי איתנהו לבלאות אידי ואידי אית לה בין נכסי מלוג בין נכסי צ"ב. ואי ליתנהו נכסי מלוג דברשותיה קיימי אית לה נכסי צ"ב דלאו ברשותיה קיימי לית לה והני נמי דינייהו כהני. והאו פיסקא תמיהא לן כדכתב בכתובות. דהא קי"ל כרב נחמן דאמר פירא הוי ומכסי לה ואזיל עד דבלי. והילכך היכא דליתה ובין ממאנת ובין איילוני' לא משלם הדמים ומסת' כרב כהנא דאמר קרנא הוי. ובשניה מכסי ואזיל עד דבלי ואינך לא ליתה אלא בכולהו פירות הוי ומכסי ואזיל עד דבלי וכתב ר"ח בשמעתא לא אשכחן בהדי' בשניה דאין לה בהכיר בה ולא פי' בה אלא לענין בלב' זה. וצ"ע ומסת' מדאיפלגו רב הונ' ורב יהודה באילונית ול"פ בשניה ש"מ דשניה ל"ש הכיר בה ול"ש לא הכיר בה אין לה כתובה כלל וכי היכי דלא הכיר בה אין לה כתובה כלל הכי נמי הכיר בה ואין לה מנה מאתיים. אבל תוספת יש לה ופירות שאכל אין להן ובלאות נכסי מלוג. אבל נכסי צ"ב אית לה וקנסו רבנן לדידיה כדידה ולדידה כדידיה. אבל אין לה כתובה מנה מאתים אבל תוספת יש לה. וכי איתנהו לבלאות אידי ואידי אית לה ואי ליתנהו אידי ואידי לית לה וחייבי לאוין דאית להו מזונות ה"מ לאחר מיתה כגון שלא הספיק להוציאה עד שמת אבל בחיי הבעל כיון דבעמוד והוצא קאי לית לה מזונות כדאית' פרק יש מותרות ירושלמי ויתומה אין לה כתובה וכו' במיאון,. וקי"ל כשמואל דאמר ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה גרסי' בפ' יש מותרות. ת"ר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להן כתובה פי' בלאות ומזונות והיא פסולה וולדה פסול וכופין אותו להוציא:

שניות מדברי סופרים אין להן כתובה הוא כשר וולדה כשר וכופין אותו להוציא. א"ר שמעון בן אלעזר מפני מה אמרו אלמנה לכ"ג יש להן כתובה. מפני שהוא פסיל והיא פסולה וכל מקום שהוא פסול והיא פסולה קנסו אותו בכתובה ומפני מה אמרו שניות מדברי סופרים דאין להן כתובה מפני שהוא והיא כשירה וכל מקום שהוא כשר והיא כשירה קנסו אותו בכתובה רבי אומר הללו דברי תורה. ואין דברי תורה צריכין חיזוק דבר אחר זה הוא מרגילה. וזו, היא מרגילתו וכבר קיימא לן הא דקתני אלמנה לכ"ג יש להן כתובה כר' ירושלמי מה נפק מבניהון והמחזיר גרושתו משנישאת מ"ד אלו על ידי שהן מד"ת הואיל והיא מד"ת יש לה כתובה ואית דבעי למימר על ידי שהן מד"ת הואיל והיא מד"ת לפיכך אין להן כתובה וגרסי' בפ"ק דנידה דאשה שאין לה וסת אסורה לשמש אין לה כתובה ולא מזונות ולא פירות ולא בלאו' ויוציא ולא יחזיר עולמית דברי רבי מאיר ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בב' עדים והן עיוותיה והן תיקוניה שאם תשמש פעם ראשונה ושנייה ושלישית בעדים ונמצאת דם על שלו או על שלה בכל פעם ופעם הרי הן עיוותיה שהוחזקה נידה כל ימיה ויוציא בלא כתובה דלא חזיא ולא יחזיר עולמית אע"ג דהדר איתקון דאי אמרה יחזיר זימנין אזלא ומינסבא ומתקנא ואומר אילו הייתי יודע שכן הוא אפי' היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין ואם שימשה בשני עדים ולא מצאה דם באחד מהן הן תיקוניה והרי היא ככל הנשים אמר ר"י אמר שמואל הלכה כר' חנינא בן אנטיגנס. וגרסינן בפ' הזורק כתב לשום מלכות שאינה הוגנת לשום מלכות מדי ולשום מלכות יון לבנין הבית ולחרבן הבית היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וכל אלו הדרכים בה שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל דרכים האלו בה:

וכבר פירש במאמר ראשון. כל העריות שאמרו חכמים צרותיהן מותרות הלכו הצרות ונישאו ונמצאו איילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה הכונס יבמתו והלכה הצרה ונישאת לאחר ונמצאת זאת איילנות תצא מזה וכל אלו הדרכים בה כתב הסופר וטעה ונתן שובר לאיש וגט לאשה ונתנו זה לזה ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש תצא מזה ומזה. וכל הדרכים האלו בה.. ר' אלעזר אם לאלתר יצא אינו גט אם לאחר זמן יצא הרי זה גט כו' כדאיתא בגיטין. גרסי' בפ' האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו מת בעלה ונישאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה וי"ג דבר בה:

השער הג' נוטלת כתובה ותוספת. המדיר את אשתו מתשמיש המיטה. בית שמאי אומרים ב' שבתות ובית הלל אומר שבת אחת. ואמר רב מחלוקת במפרש אבל בסתם יוציא ויתן כתובה לאלתר. ושמואל אמר אף בסתם נמי מחלוקת ימתין שמא ימצא פתח לנדרו. המדיר את אשתו מלהנות לה עד שלשים יום. יעמיד פרנס מיכן ואילך יוציא ויתן כתובה. וקי"ל כשמואל בתרוייהו. ד"א אפילו בסתם לא יוציא אלא ימתין. המדיר את אשתו שלא תתקשט לאח' מכל המיני' יוציא ויתן כתובה המדיר את אשתו שלא תטעום א' מכל הפירות יוציא ויתן כתובה ר' יהודה אומר בישראל חודש א' יקיים שניים יוציא ויתן כתובה כו' המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה בזמן שהוא בעיר חודש אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה ובזמן שהיא בעיר אחרת רגל אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה. המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל. או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנועל דלת בפניה או על מנת שתאמרי לפלו' מה שאמרתי לך או מה שאמרה או שתהא מערה וממלא לאשפות.. אמר ר' יהודה אמר שמואל שתהא ממלאה ונופצת. ירושלמי תמן תנינן כמעשה ער ואמנון . במתניתא תנא על מנת שתמלאי עשרה כדי מים ותערי לאשפה. ואמר רב המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה ריחים ותנור. יוציא ויתן כתובה וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה תצא בלא כתובה גרסינן בפרק הבא על יבמתו ת"ר נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה לבנות הימנה וכו'. גרסינן בפרק נערה שנתפתתה אמר רב הונא האומר אי איפשי אלא היא בבגדה ואני בבגדי יוציא ויתן כתובה וכתב גאון הא דאמר רב הונא הלכה היא דהא רב יוסף תני הכי כותיה היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות ואם לאו יוציא ויתן כתובה היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת כופין אותו שלא לצאת ואם לאו יוציא ויתן כתובה גרסי' בירושל' נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה אם לא התרה בהן יוציא ויתן כתובה גרסינן בפרק המדיר האיש שנולדו בו מומין אין כופין