ספר העיטור קכו

נקנית אבל ביבמה מורד' לא עבדינן תקנתא לתקנתא וקיימא בדינא דגמ' כי תפשה מכתובתה מאי דכתב בעלה לא מפקינן מינה וחליץ לה בתר י"ב חדש לאחר מיתת הבעל ומאי דלא תפשה במאי דכתב לה בעל היא פלוגתא בין מתיבת' דנהרדעא ובין מתיבתא דסורא ואליבא דהני דאמרי לא הויא מורדת אפי' לא תפשה יהבינן לה בשבועה כמנהג המקום ומאן דמשוי לה מורדת מאי דלא תפשה מפסדת ועל מאי דתפשה משתבעה. ומסתב' כרב אלפס דמשוייא לה מורדת ואיכא למימר דפלוגת' דשומרת יבם דומיא דמורדת דעלמא היא דאמר בעינא ומצערנא ליה אבל מאיס עלי ולא בעינא ליה לא שייכא הא דשמואל והשתא דכתבינן דמורדת מפסדת כתובתה חזינן לברורי דינא דנשי דנפקן מגברייהו בטענת' דידיה דאינו חמשין י"ו מהן דמפסדן כתובתן ותוספת וט"ו דשקלי תוספת ומפסדן כתובתן וי"ח דשקלן תוספת וכתובה וחדא דמפסדא תוספת ושקלא כתובתה והן ארבעה שערים:

שיוצאות בלא כתובה ותוספת ואינן השער הראשון נוטלות אלא מה שהוא בעין מנדונייתן תשעה מהן במשנתינו דתנן העוברת על דת משה ויהודית ואיזו היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו ואינה קוצה לה חלה ונודרת ואינ' מקיימת ואיזו היא דת יהודי' יוצא' וראשה פרוע וכו' כדאיתא בגמרא:

ירושלמי כולהון בעדים פלו' עשר לי פלו' ראה כתמי פלוני קץ לי חלתי פלו' התיר לי נדרי כולהו ולא משכחין ואיזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע ואוקימנא אפי' בקלתה אסור וא"ר יוסי אמר רבי יוחנן קלתה אין בה משום פריעת הראש. ואמר אביי מחצר לחצר ודרך מבוי ירושלמי חצר שהרבים בוקעין בו הרי הוא כחצר וטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם ורב חסדא אמר אבימי בטווה וורד כנגד פניה ומדברת עם כל אדם במשחקת עם הבחורים אבא שאול אומר. אף המקללת יולדיו בפני מולידיו ר' טרפון אומר אף הקולנית במשמעת קולה על עיסקי תשמישה כתב רב אלפס כגון דתבעה ליה בפה ירושלמי שמואל אמר כל שמדברת ושכינותיה שומעות רב אמר שקולה הולך ממטה למטה בשעת תשמיש ופר"ש כל שאינה רוצה ללכת לטבילה ושכינותיה שומעו' ובפי' ארוסה אסיק' עוברת על דת צריכה התראה ירושלמי תמן תנינן נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה צריכות התראה ואם לא התרה יוציא ויתן כתובתה ולא מנה מאתים אלא אפי' כתובה של מאה מנה מאבדת הכל ונוטלות בלאות שבפניה ויוצאה והיוצא משום שם רע אין לה בלאות ירושלמי בפרק המדיר והיוצאה משום שם רע אין לה בלאות מהו תיסב מן פרה פרנין דידה רב זעירא אמר נסבה ר' אילא אמר לא נסבה ר' אילא עביד לר' כותיה וכיון דלא איפסיקא הילכתא. ובגמ' דילן לא חזינן בה מידי מאי דאיתיה בעמין מנדוניית שקלה ומאי דליתיה לא שקלה ירושלמי פ' המדיר ר' אלעזר בשם ר"ח ראוה חוגרת בסינר ורוכל יוצא מתוך ביתה כעור הדבר ותצא רוק על גבי מיטתה או על מיטתו סנדלו לפני מיטתה:

או סנדלה לפני מיטתו שניהן יוצאין ממקום אפל כעור הדבר ותצא וכולן אם הביאה ראיה לדבריה נאמנת מעשה בא לפני ר' ואמר מה בכך בעון קומי אפי' ראוהו פיו על פיה א"ר בזה כעור הדבר ותצא הא דאמרינן בגמרא דילן רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר ר' הואיל ומכוער הדבר תצא לא תיקשי לך דר' אדר' אוקימנא ההיא בקלא דלא פסיק. והא דירושלמי דא"ר מה בכך בקלא דפסיק הוא ירושלמי הוא גו חובה והיא גו חוביה סוטה מגפפן סוטה מנשקין סוטה תרעה שריך סוטה מנגף צריכה ודוקא דבעל מפיק בעידי דבר מכוער אבל בי דינא לא מפקי לה אלא בעידי טומאה כדאמרינן אשתו זינת' בעד אחד מהו אמר רבא הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משני עדים ועידי טומאה כדאיתא בפרק כיצד העדים נעשין זוממין ורבנן היכי דייני כשמואל דאמר במנאפין עד שיראו כמנאפין ובכלאים הוא דבעינן כבמכחול בשפופרת ודוקא ברצון אבל באונס שרייא דלא חיישינן לאביה דשמואל דאמר חיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון ירושלמי בהדא איתתא אתת קומי רבי אמי אמרה נאנסתי אמר לה ולא עריב ליך אמר' ליה אם יטבול אדם אצבעו בדבש ויכניסנו לתוך פיו ביום הכיפורים שמא איטרע ולבסוף אינו ערב לך וקבלה והנטען מאשת איש והוציא מתחת ידו וכנסה הנטען בקל אלא פסיק ויש לה בנים עבדינן לה כרב ולא מפקינן לה אלא בעידי טומאה כדאיתא בפרק כיצד ובעידי טומאה הוא דאמר היוצאה משום שם רע אין, לה בלאות אבל כולהו תשעה דמתני' מפסדי תוספת ונדוניא ונוטלות בלאות שבפניהן ויוצאות ודוקא עדים בכל הני אבל היכא דליכא עדים אע"ג דחזי גברא גופיה מוציאה בגט ויהיב לה כתובתה אי נמי טעין פתח פתוח מצאתי לא שנא אמרה איהי אונס הוה ול"ש אמרה לא היו דברים מעולם. איהי מהימנא ואע"ג דלא נקטה כתוב' אית לה כתובה דקי"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום וכתב רבינו אבן מגש כיון דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים כמאן דנקיטא שטרא בידא דמיא ואפי' תוספת אית לה ובשבועה והא דקי"ל האומר פתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה כתובתה ועוד דקי"ל ט"ב מיד כדאיתא בירושלמי טענת בתולים עד שלשים יום ד"ר מאיר וחכמים אומרים מיד וגרסינן בתוספתא טענת בתולים שלשים יום רבי יוסי אומר נסתרה מיד לא נסתרה אפי' לאחר ל' יום אבל בתר הכי לא מפסדי לה כתובה אלא בעדים ואפילו בבעילה ראשונה אי טענה משארסתני נאנסתי לא מפסדה לכתובתה כדתנן הנושא אשה ולא מצא לה בתולים וכו"'. וקי"ל כר"ג דאמר נאמנת מיהו כי טעין פתח פתוח מצאתי ובריא לי שלא הטיתי דהוה ליה כמאן דאמר בריא לי שזינתה או תחתי זינתה אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה ומוציאה בגט ודוקא באשת כהן אי נמי אשת ישראל כגון שקיבל בה אביה קידושיה פחות מבת ג' שנים ויום אחד דליכא אלא חד ספיקא וכי אמר פתח פתוח מצאתי נאמן אבל באשת ישראל דאיכא תרי ספיקי מקיימה והא דגרסינן בירושלמי האוכל אצל חמיו ביהודה אינו יכול לטעון טענת בתולים הדא דתימר שלא להפסידה כתובתה אבל לקיימה אינו רשאי כדאית בה חדא ספיקא הוא ודוקא דאיהו אמר לא היו דברים מעולם ואיהו אתי בטענת בריא דמהימן דשויא אנפשיה כחתיכה דאיסורא אבל היכא דקא מודיא ואמרה קושטא טעין מיהו אונס הוה לא מיתסרא עליה כדתנן הנושא את האשה וכו' וקי"ל כר"ג דאמר נאמנת וכתב רבינו אלפס דהא דקי"ל האומר פתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה כתובה משום דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה מסתבר טעמא דגאון דוקא לענין מנה מאתים אבל לענין תוספת לא מהימן דאיהו כתב אנפשיה וכן דעת הגאונים ותגבה תוספת בשבועה כדין הנשבעין ונוטלין ואין לה להשביע הבעל על עקר כתובה דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואין לה עליו אלא חרם סתם על מי שטוען עליה שקר ואין לי לחלוק על הגאוני' ומסתבר כיון דעיקר כתובה מפסדא משום חזקה תוספת נמי מפסדא דלא כתב לה אלא על חיבת לילה הראשון ומפסדא ומיהו נאמן בשבוע' (ונשים שאמרו חכמים כגון הממאנת וחבירותיה יש להן על חיבת לילה הראשון) קאמרי צרפתים דוקא דת משה ויהודית דקתני במתני' אבל נבילה חלב ודם אפילו למאן דאמר מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה כולה אינ', חשודה לאלו שאימת בעלה עליה דאמרינן גבי עבד אימת רבו עליו ולא מגרש לה אלא בכתובה ושנים שנינו במשנתינו הסמוכ' לה דתנן המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים. תצא שלא בכתובה וכן במומין ואמר רבי יוחנן באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין ואסיק' אפילו ארישא דמידי דקפדי אינשי הוי קפידא מידי דלא קפדי אינשי אע"ג דאיהו קא קפיד קפידיה לאו קפיד' הוי ולא מפסדא כתובה:

ירושלמי כלי פשתן הבאין ממדינת הים ככלי צבעונין הן אמר ר' יוסה מתניתא נשאה על מנת שאין עליך נדרים אבל אמר על מנת שאין עליך כל נדר אפי' נדר' שלא תאכל חרובין נדר הוא כנסה סתם תצא שלא בכתוב' ירושלמי מתני' קידשה על תנאי וכנסה סתם אבל קידשה סתם וכנסה סתם יש לה כתובה ר' יוחנן אמר אפי' קידשה סתם וכנס' אין לה כתובה והלכה כר' יוחנן ואע"ג דבגמרא דילן מוקים לה רב בקידש' על תנאי וכנסה סתם ה"ה אם קידשה סתם וכנסה סתם לגבי כתובה דא"כ ליפלגו נמי בכתובה אלא אפי' קידשה סתם וכנסה סתם אין לה כתובה הא גיטא בעיא וכתב רב אלפס גט מדבריהן ואיתא קידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר אינה צריכה הימנו גט ופירש רבינו יצחק אלפס כו' כדאיתא בהלכותיו ורבינו אבן מגש במגיל' סתרים דיליה אמר מדלא קאמר מחלוקת בקידושי שתי נשים וקאמר בטעות שתי נשים ש"מ בקידושי שתיהן היה טעות. ומדקאמר נמי טעות אשה אחת כעין שתי נשים כגון שקידש ובעל אחר זמן קשיא לי מאי כעין שתי נשים איכא ותו דקאמר אשה אחת גרידתא כגון קידש ובעל לאלתר ניחא כולהו כשהיא קטנה וגדולה אצלו מאי איכא למימר דלאלתר בעל והא גדלה אצלו קתני וכו' ופריש טעות שתי נשים כגון שתיהן על תנאי זו אחר זו וחזר וכנסה סתם זו אחר זו דרב סבר בתרי זימני לא הוה שתיק ולא מחזקינן בטעות כולי האי ומדלא אדכר לתנאי בחד מינייהו ודאי אחליה לתנאיה ודמי להא דאמר בתרי זימני הוי חזקה ושמואל סבר על דעת קידושין הראשוני' בעל. אבל טעות אשה אחת ד"ה אינה צריכה הימנו גט וכו' אלא אמר רבא מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים שקידש אחת על תנאי וכנס ובעל סתם ועוד שנה ובעל סתם ולא הזכיר שום תנאי דומיא דשתי נשים אבל טעות אשה אחת גרידתא דליכא מידי דמוכחא דאחליה לתנאיה על דעת תנאי בעל ומתני' דהגדילה אצלו קשיא ליה מי לא עסקינן דבעל וחזר ובעל ומסתברא כעין שתי נשים כמו שפירשנו אשה אחת שקידש' על תנאי ולא כנס ולאחר זמן כנסה סתם אבל אשה אחת גרידת' שקידש וכנס בבת אחת אינה צריכה הימנו גט ובין בעל ובין