ספר העיטור קכג

להן קא מתרץ ורבנן פליגי עליה ואמרינן הדא מסייע' לריש לקיש דאמר לעולם אין להן אונאה ולא איצטריך לשנויי בשהוקר המקח ואמר ר' יוחנן אם הוה דבר מופלג יש לו אונאה. כלומר יותר מכדי דמיהן ופי' מופלג כמו מופלג בחכמה. והילכך עד כדי דמיהן אין להן אונאה. בין למוכר בין ללוקח והרי הוא בפחו' משתות למטלטלין ויותר מהן הוא ביטול מקח ולוקח חוזר בכדי שיראה לתגר או לקרובו ומוכר לעולם חוזר והכי פסק ר"ח משמיה דגאון דרבא דפסק הילכתא יותר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה סתם קאמר ומסת' כל זמן שלא החזיר האונאה לא נגמר המקח ואם לא החזיר והוקר. עד שנעש' ביטול מקח היינו דרב חסדא. דאמר מכר לו שוה חמש בשש והוקרו ועמדו על שמונה. יכול לחזור דאמר לו אילו. לא אונתני וכו' והילכך איתה לדרבא. ואיתה לדרב חסדא וליכא לדחוייה סוגיא דשמעתה הכי. ולימא ליתה לא לדר"ח ולא למאן דדמי ליה:

זבן גרירא דארע' בי מיצעי נכסי חזינן אי עידית היא זביני' זביני. ואי לא איערומי קא מערים. מתנה לית משום דינא דבר מיצרא. ובתשובה אי חייש להערמה מחרים כל מי שיש לו שטר מכירה ממנו וכובשהו והא דאמר בפ' נערה שנתפתתה. פשי' ראשון במכר ושני במתנה לייפות כחו הוא דכתב ליה משום דינא דבר מצרא לאו דמצי לאיערומי ולמיכתב תרי שטרי חד בלשון מכר חד בלשון מתנה אלא איכא למימר משום ייפוי כח עביד ליה תרי שטרי. ולא ביטל השני את הראשון וקינוניא עבד על בני מצרנים. ומיהו אי אגלאי מילתא דזביני הוא הדרא. דא"כ ביטלת תור' מצרנות לרבינו האיי אבל פר"ש בנערה שנתפתתה כיון דדינא דבר מצרא לא הוי אלא משום ועשית הישר, והטוב כייפינן ליה ומצי לאיערומי כולי האי ומקבלו לקבל הימנו שטר מתנ', ויצניע שטר מכר שאצל מוכר לייפות כחו שלא יבא בר מצרן עליו ואיכא למימר שיכול למוכרה לו על מנת שלא תהא לבר מצרן. ואמר אמימר אי כתב בה אחריו' אית בה משום דינא דבר מצרא. דאמר איערומי קא מיערם ויהיב ליה לבר מיצרא כמה דשויה ונחית בגווה וכתב גאון דמכריזינן ושמינן ליה לבעל חוב כתבינן ליה למקבל מתנה טירפא. דכי הוו ליה לנותן מתנה. שקיל מיניה מקבל מאי דשיימינן ליה על בעל חוב. וכתב רבינו אפרים ואי אודי דמיזבן זבנה וליכא סהדי בכמה זבנה מישתבע ושקיל.. הואיל וכשליח הוא לגבי בר מיצרא והאי שבועה לא בריר לן דלא אשכחן נשבע ונוטל בשבועת היסת:

ואי כעין דאורייתא הא מנא לן. ומסתברא כיון דמשום ועשית הישר והטוב הוא לא משבעי' ליה אלא יהיב ליה כמה דשוי והיכא דכתב ליה שטר בשטר מתנה וקבליה אחריות מתנה דאי נפקא מחמתיה מן ידיה יהיבנא ליה כך וכך ארעא ולא שוי האי שיעורא אע"ג דלא מודי דמזבן זבנה לא שקלה בר מצרא אלא בדמי דקביל עליה מריה דארעא ממה נפשך אי במתנה יהבה ניהליה מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא. ואי מזבן זבנה ניהליה לא עביד איניש דמקבל עליה לחבריה מאי דלאו שקל מיניה ואי ניחא ליה לבר מצרא למישקלה בההוא דמי שקיל לה וכו' מכר כל נכסיו לאחד אית בה משום דינא דבר מצרא מאי טעמא דאמר ליה את לא קנית לכל נכסי והאי נמי בלא הדא ארעא לא זבין לאחרים וקמאי מפרשי דלא ניחא דליפוש שטרי עילויה וסברא דכולהו דלא מצי למימר בר מצרא אנא זביננא לכולהו נכסי לבעלים הראשונים לית בה משום דינא בר מצרא שאין לך טוב וישר גדול מזה דכתב בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנה מאתו וכתב הרב המחבר בן בעלים ליתיה בכלל בעלים ואי קדים בר מצרא וזבין מיקמי בעלים הראשוני' זביני זביני זבן מעכו"ם או זבן לעכו"ם לית ליה משום דינא דבר מצרא זבן מעכו"ם דאמר ליה ארעא אברחי לך זבין לעכו"ם עכו"ם לאו בר ועשית הישר והטוב ואין לומר ועשית הישר והטוב אלא ללוקח אבל המוכר אם ירצה לא ימכור אבל שמותי משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל נזקא דאתי ליה מחמתיה. כדא' רב אשי בהגוזל בתרא והוא הדין לשכירות דעכו"ם דמשמתינן ליה לגאון אם מת האב אין הבן חייב לשלם אלא היזק שעשה העכו"ם בחיי האב אבל היזק שעשה אחר מיתת האב לא מיחייב לשלם ומשכנתא לית משום דינא דבר מיצרא כדאיכא באפותיקי בהילכות חזקה ואם מכרה למי שממושכנת אצלו אין על הבעל מצרן להוציא מידו דאמר רב אשי מאי משכנתא דשכונה גביה ומסתברא דוקא מי שקנה משכונה שבידו ממושכנת אבל לשוייה מצרא ולקנות שדה אחרינא מפיק מיניה שהרי אין לו בקרקע אלא דמים ואיכא מאן דפליג למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברעה ולגאול ביפה לית בהו משום דינא דבר מיצרא ומסתבר' רע הידוע ויפה הניכר לכל אבל יפה לזה ורע לזה או להפך לא ורבינו האיי אייתי ראיה מיהא דגרסינן בהשותפין רונייא זבן ארעא אמצרא דרבינא סבר רבינא לסלוקי משום דינא דבר מיצרא. א"ל רב ספרא בריה דרבינא לרבינא אמרי אינשי ארבעי לצלא ארבעי לצללא ומשמע פי' דיליה כפר"ש דרוניא עני הוה וצריך שדה לפרנסה כמו שצריך לעשות וכשם שאתה אומר לו הסתלק משום ועשית הטוב והישר כך אני אומר לך ועשית הישר והטוב לעני ואל תסלקהו ואנו רגילין לפרש כפירוש הרב אדונינו אבינו זצ"ל דרוניא שתלא דרבינא הוה ויש לו חלק בשדות דרוניא. והוא בר מצרן כמותו כמו שבעל העור והעבדן שוין וכן פירש ה"ר לוי וכן עיקר לרבינו משה בר חנוך אם אינו מוצא למכור לא למצרן ולא לישראל אחר אפילו חצי דמיו ומצרן מעכב למוכרו לעכו"ם אם אינו מוכרה לחסרון מזונותיו. או שאין לו ממנו הנאה כל כך לאו כל הימנו שירביץ ארי עליו שכך שנינו ב' אחין אחד עני ואחד עשיר שהניח להן אביהן מרחץ ובית הבד וכו' עד קח לך זתים ועשם בבית הבד אף זה יעשה תקנה לעבודת שדהו ואם עני הוא וצריך למכור לחסרון מזונותיו יטריח בר מצרן לקנותו. (נוטל מעות העכו"ם) ואם אינו רוצה לקנותו לא הוא ולא אחר אי אפשר לו שלא ימכור שדהו ומכרו לעכו"ם שעני הוא שאמר בב' אחין לא עני לגמרי אלא עני לאותו דבר אבל מ"מ יקבל עליו אונס העכו"ם ובמתיבתא אם אינו רוצה ישראל לקנות מוכרו לעכו"ם מדגרסי' שמותי משמתינן ליה אי אמר ישראל דזבנה לעכו"ם הב לי דמי ואנא מפייסנא לעכו"ם אי אמר ההוא עכו"ם אנא אעביד בדיניכם ואהדר ארעא לבר מצרא ולא בעי לזבוני לית ליה דינא לשמותיה והיכא דבעי לזבונה לבר מיצרא ולא בעי בר מצר' מה יעבד לא אשכחן דעבוד רבנן פסיד' למוכר כדאמר הני צירי וכו' לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבינן בלא אכרזתא הילכך לית בהו משום דינא דבר מצרא לרבינו אלפס בכל אשה קאמר שאינה אשת איש ליתמי לא בריר לן אי על האפיטרופוס שקנה ליתומין או שקנו הן בעצמן ומסתברא שותף הוא שאין לו חלק בקרקע אלא שהן שותפין בעיסקא וכיון שהוא שותף שלו ניחא ליה טפי מבר מצרן וכן פירש רבינו ברוך ורבינו האיי וכולהו קמאי והרש"פ שהן שותפין בקרקע ולא נהירא לן ואיכא מאן דפשיט מהיכ' דבר מיצרא לא איבעי ליה אלא להרווחא ולוקח דחיקא ליה שעתא ומיצטריך ליה לית ביה משום דינא דבר מצר' שאין בה משום ועשית הישר והטוב שכיני העיר ושכיני השדה שכיני העיר קודמין שכן ות"ח תלמיד חכם קודם קרוב ותלמיד חכם ת"ח קודם שכן וקרוב שכן קודם טוב שכן קרוב מאח רחוק והני כולהו דקדמו ליכא חד מינייהו בר מיצרא אלא תרוייהו רחיקי נינהו מיקדם הוא דקדמי אבל אי קדים אידך לא מפקינן מיניה אבל לגבי בר מצרן כולהו אית בהו משום דינא דבר מצרן זה כתב רבינו האיי ורבינו אלפס ומסתברא דאי קדם אידך מסלקינן ליה דתלמיד חכם כבר מצרן דיינינן ליה ואם רצה תלמיד חכם להוציא' מיד השכן או מיד הקרוב מסלקין משום ועשית הישר והטוב זוזי טבי וזוזי תקילי לית בהו משום דינא דבר מיצרא פר"ח ביד בר מיצרן צרורין וחתומין וטוען טוב טוב עליו הניחו' אצלו עד שידקדקו בחשבון ובהשקל וימסרהו לו אין על המוכר לעכב עד שיבוא בעל הצרור וימסור לו אלא מוכר למי שבידו מעות מותרין ואין עליו דין בר מצרן וכ"ש אי אמר בעל מצרן איזיל ואטרח ואייתי זוזא לא נטרינן ליה ואם אמר איזיל ואיתי זוזי אי אמיד נטרינן ליה ואי לא לא ש"מ כל היכא דיש פסידא למוכר בטיל דין מצרנות ואם הוא רחוק בעיר אחרת אין לו לעכב עד שיבוא כך פסקו הגאונים ואי איכא חשש הערמה מחרים מרי' ארעא מעכב אמריה בתי דאמר ליה עקור בניינך ושקול מארעאי וזיל ודוקא מרי ארעא מעכב אמרי בתי אבל מרי בתי לא מעכב אמרי בתי כגון שהקרקע למלך ובנו עליה בתים ומסת' לא מיבעיא למ"ד מחובר לקרקע אינו כקרקע דלא מעכב אלא אפילו למ"ד הרי הוא כקרקע לא מעכב דלא עדיף תלוש וחיברו מן המחוב' לו ודינו קרקע המחובר לו ורבינו שרירא השיב בתשובה לא אשכחן דמרי בתי מעכב אמרי בתי ומספק ליה מחובר לקרקע אם הוא כקרקע או לא דלא אשכחן דסבירא ליה הרי הוא כקרקע אלא כדברי יחיד כגון רבי אליעזר דכוורת דבורים ודף של נחתומי' שקבען בכותל ומדבר שהוא גידולי קרקע בלשון חכמים. ומספקא. והמוציא מחבירו עליו הראיה ארעא דחד ודיקלי דחד.. מרי ארעא מעכב אמרי דיקלי מרי דיקלי לא מעכב אמרי ארע' ומהכא משמע דליתיה לההוא פירוקא דמפ' בארבעא לצלא. וארבע' לצללא משום דרוניא הוה שתילא ברבינא הוי בר מיצרא ובהני בני מצרני דקדים חד מינייהו דזבין. דהא הכא, אילן דיליה הוא ואפי' הכי בארע' דקאי לית בה משום דינא דבר מצר' כ"ש היכא דלית ליה אלא בפירי' ארעא אחר דלית בה דינא דבר מצרא ארעא לזרע' וארעא ליישוב יישוב עדיף ולית בה משום דינא דבר מיצר' איפסיק משוניותא או דיכנא דדיקל' חזינן אם יכול להכניס בו אפי' תלם אחד אית בה משום דינא דבר מיצרא ואי לא לא הני ארבעה מצרני דקדים מינייהו וזבין זבינייהו זביני אתי בהדי הדדין פלגי ליה בקרנזול $ציור בספר$ ומסתבר' אי רחוק דלאו בר מצרן נמי זבנה זבן לכולהו ופלגי לה בקרנזול ואי אקדים והב שטר לחד מינייהו הוה ליה כמאן דקדי' חד מינייהו וזביניה זביני. ולפום חכמת המידו' אעפ"י שהוא מרובע ארוך רחב כיון