ספר העיטור קכב

בשעת מכיר' תאפיל הואיל ולא פירש שיתרחק. ואיכא מ"ד כיון שראה את החלונות היה לו לסלק את החלונות ואין יכול לבנות כנגדן ואע"ג דדין לקוחות ודין אחים שוין כדאמרינן ואזדו לטעמיהו האחין שחלקו אין להן דרך זה על זה והאחין שחלקו לקוחות הן אפי' הכי כיון דצריך להרחיק הוה ליה כמכחשי בארעא וכל דמכחשי בארעא שייורי משייר וצ"ע:

ירושלמי חד בר נש זבין כל דרתיה שייר חד מסתוכי וכו'. איתמר שני בתים זו לפנים מזו שניהן במכר ושניהן במתנה אין להן דרך זה על זה וכ"ש חיצון במתנה ופנימי במכר. אבל חיצון במכר ופנימי במתנה יש לו דרך לפנימי. ומסתב' שכל שעה שרוצה הפנימי ליכנס נכנס. ולא אמרי זה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת כדי שלא יכנס אלא ברשות בשעה שבני אדם נכנסין דבעל הבור רצונו שיהיה לו פותח לבעל הבית כדי שלא יבוא בעל הבור לידי חשד אשתו. אבל הכא כח פנימי יותר מכח החיצון ואין כח לחיצון על הפנימי למחות בו ונכנס כל שעה שרוצה:

ירושלמי בריש גמ' דבכורות והוא במאמר מצרנות והיכא דשייר דרך אין צריך שיעבור חמור במשאו פחות מד' אמות דתנן דרך היחיד ד' אמות ודרך הרבים י"ו אמות ואמרינן עלה בגמ' תניא אחרים אומר שיעבור חמור במשאו אמר רב הונא הלכה כאחרים. והיינו כדייני גולה דאמרינן שני גומדין ומחצה. וכתב רבינו אפרים ש"מ אע"ג דלא מצי מוכר לאישתמושי בהו לא מיזדבני ואיבעיא להו מבוי שיש בו חצירות הרבה משני צדדין עד הפתח ובא אותו הסמוך לפתח המבוי להוציא זיזין ולבנות עליה באויר המבוי למעלה מגמל ורוכבו דלית להו הזיקא לבני מבוי וכגון דלא אפשר לפנימיים להוציא זיזין משם ומעכבי עליה משום מנתא דאית להו בכוליה מבוי מדמינן לבור ושובך דאע"ג דלא מצי מוכר לישתמושי בהו ולא אמר כופין על מידת סדום הכא נמי דלא מצי לאפוקי זיזין מצי לעכובי על החיצונים דכי היכי דאית להו בקרקע ה"נ אית להו באויר ופסק משמיה דרב האיי גאון דלא מצי מעכבי:

גרסי' בפ' השוכר תניא כל החוזר בו ידו על התחתונה כיצד מכר לו שדה שוה אלף זוז ונתן לו מהן ה' מאות בזמן שהמוכר חוזר בו יד לוקח על העליונה וכו' רצה אומר לו תן לי מעותי:

רצה אומר תן לי קרקע כנגד מעות. ובזמן שהלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה וכו' מהיכן מגבהו מעידית שבנכסים ומאי טעמא מזיק הוא וכו'. ר' שמעון בן גמליאל אומר מלמדין אותו שלא יחזור בו. כיצד כותב לו אני מכרתי שדה לפלו'. והרי נושה בו וכו"'. ואוקימנא בדעייל ונפק אזוזי.. וטעמא דכתב ליה הכי קנה הכל הא לא כתב ליה לא קנה ולא כלום ויכול לחזור בו ור"ח ורבינו האיי פרשי לא קנה אלא כנגד מעותיו כדאמר רצה אומר לו תן לי קרקע כנגד מעותי ולא מסתברא חדא דהוה ליה לאוקומיה הא דאמר קנה כשאמר לו ערבוני יקנה ולא צריך לאוקומה בדנפיק ועייל אזוזי ועוד מדקס"ד מעיקרא שמגבהו משאר נכסים ש"מ דלא קנה כלום ועוד דקשיא ההוא חמרא דפש חד זוזא וליכא למישמע פלוגתא בין מקרקע למטלטלי דהאי דאמר רבא מאן דמזבין מידי לחבריה קאמר לכל מילי משמע והילכך לא קנה כלום וכל מי שחוזר בו ידו על התחתונה וכ' ר"ח מדקא מדמי להו אהדדי. ש"מ תרתי מתני עירבון נינהו והיכא דנפיק ועייל אזוזי קנה כנגד מעותיו אבל קונה קרקע ופורע מקצת דמים ולא בתורת עירבון ועייל ונפיק אזוזי לא יקנה כלום ומסתברא דבתורת פירעון קנה הכל והיינו קרקע שנקנה בכסף דליכא פלוגתא בין עייל בין לא עייל אבל לא עייל ונפיק אזוזי אע"ג דלא כתב ליה קנה הכל כדתניא רבי יהודה אימר דיו תיקנה כנגד מעותיו. רשב"ג אומר בזמן שאמר לו לו ערבוני ויקן אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו ה' מאות קנה ומחזיר לו השאר. ואוקימנא בדלא נפיק ועייל אזוזי דקי"ל כרבי יוחנן דאמר עירבון כנגד כולן הוא קונה וה"מ במטלטלין בסתמא קני ליה כוליה לענין מי שפרע ודוקא בסתמא דלא אמר ערבוני יקן אלא בסתם או בתורת עירבון או בתורת דמים אבל אמר לו ערבוני יקן אע"ג דלא נפיק ועייל אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו וכנגד מעותיו קנה ואין אחר מהן יכול לחזור בו והא דתניא בקידושין מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן בד"א שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו כיון דשתי שדות נינהו אע"ג דנפיק ועייל אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו והיכא דקא נפיק ועייל אחד זוזא כמאן דנפיק ועייל אזוזי לא קנה ולא כלום והיכא דמוכר שדה מפני רעתה. אע"ג דקא נפיק ועייל אזוזי בסתמא קנה הכל והא דגרסינן זבין ולא איצטריכו ליה זוזי לא שייך בהא הילכתא דעייל ונפיק אזוזי (משייורא דלא פרע קאי) ירושלמי מודה ר' חייא בר' יוסף לר' יוחנן במקח שאין דרכו לקנות חציין כגון פרה וטלית שיתן לו כל המקח או ימכור אותו למי שיפרע וצ"ע ודינא דמטלטלין כדינא דמקרקעי לכל מילי ולא אשכח וטרח וזבין במאתן וקא נפיק ועייל אזוזי לא קני אלא בעי לזבוני במאה ולא אשכח ואי טרח משכח ולא טרח וטרח וזבין במאתן וקא נפיק ועייל ונפיק אזוזי מאי כמוכר שדה מפני רעתה דמי או לא תיקו הדין נוסחא דרבינו שלמה והכי איתה בספר הישר ופי' במאה שדה קטנה וזבין במאתן שדה אחרת גדולה וגמרא דילן פשיטא בעי לזבוני במאה וטרח וזבין במאתן. כלומר אותה השדה זבין במאתן וקא עייל ונפיק אזוזי קני דכמוכר שדהו מפני רעתה דמי וכ"ש לא עייל אלא בעי לזבוניה כו' ומסקנא בתיקו ולקולא דנתבע והוא הלוקח. ורבינו אלפס לא אייתי לה שדרי ממתיבת' כי אמר נפיק ועייל אזוזי לא קני היכא דאתני לוקח בשעתה דלא הוי זביניה עד דמשלימנא לפירעון ואע"ג דמשיך לא קני אבל לא אתני וזבן סתם אע"ג דעייל ונפיק אזוזי קני ובפ' אלמנה ניזונית זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הדרי זביני ודוקא האומר בעידנא דזבין לזוזי איצטריכנא דמוכחא מילתא אבל לא גלי דעתיה הוו דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים כדאיתא בקידושין בההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק וגלי דעתיה וסליק ולא מהדר ליה ומסקנא איכא דאמר אדעתא למיסק והא סליק ליה ההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארץ ישראל ולא סליק. אמר רב אשי איבעי סליק איכא דאמר איבעית לא סלק מאי ביניהו דאיתיליד אונסא באורחא ואי איתילד אונסא באורחא ולא מצי סליק השתא קיי"ל כאיכא דאמרי אי בעית סלקת וכיון דהוה מצי סליק לא הדרי זביניה נוסחא דרב אלפס ואי בעי לא הוה סליק בתמיהה:

גרסי' בפרק מי שאחזו ההוא דזבין ארעא לחבריה וקביל עליה אונסא דמיתילד בה לסוף אפיקו נהרא וכו' ואיגלגל מילתא ומטא לקמיה דר' אבא אמר אונסא דלא שכיח הוא ורב פפא בריה דרב יהושע זבן שומשמי אגודא דנהר מלכא אגיר מלתו לעבורינהו וקבילו עליהו כל אונסא דמיתיליד לסוף איסתכר נהרא דנהר מלכא אתו לקמיה דרבא אמר להו אונסא דלא שכיחא הוא וכן הילכתא גרסי' בפ' המקבל האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי אית דמפ' בנכסי הגר אבל גירסת רבינו האיי. האי מאן דזבן ביני אחי ושותפו חציפא הוי סלוקי לא מסלקינן ליה וכתב רב יהודאי גאון נפק מינה דאילו חציפא לא מיענש אע"ג דהוי תלמיד חכם ור"נ מסלקינן ליה ואי משום דינא דבר מיצרא כלומר דלא זבן ביני אחי אלא ביני מצרני לא מסלקינן ליה דל"ל לרב נחמן דינא דבר מיצרא אלא היכא דזבן ביני אחי ושותפי ונהרדעאי אמרי אפילו משום דינא דבר מיצרא מסלקינן ליה משום ועשית הישר והטוב וקיימ"ל כנהרדעי והכי פירשה מר רב משה גאון ומסתברא היכא דזבן בין אחי אע"ג דאיהו נמי בר מצרן קאמר דמסלקינן ליה אליבא דרב נחמן ונהרדעי דהא ר"נ לית ליה דינא דבר מיצרא ובר מצרא לא מצי מפיק מאינש דעלמא ואפי' הכי אחין ושותפין מפקי מיניה ש"מ דאחין ושותפין עדיפין מבר מצרן הילכך אפי' הוא בר מצרן ואם איקיר וזבון מפקינן מיניה דגבי אחין לית דינא דבר מיצרא הילכך אח קודם לעולם אלא היכא דהוי ההוא אחר דזבין שכן ואיהו לא שכן כדאמר שכן וקרוב מאי וכו' אבל היכא דתרוייהו שכינים או מצרנים או תלמידי חכמים ההוא דהו' אח מפיק ליה מאידך ואיכא לפרושי האי דזבן ביני אח לאו בר מצרן הוא לא מסלקינן ליה דבר מצרן דעלמא כבר מצרן דאחי הוא והוה לי' כשני מצרני דקדים חד מינייהו וזבן דזבינהו זביני ונהרדעי אמר אפילו הכי מסלקי ליה דמצרנות דאחי עדיף משום ועשית הטוב והישר והכי מסתבר' דנהרדעי דינא דבר מיצרא אית להו בעלמא וכן מצאתי בפירוש רבינו ברוך אמר ליה אזיל ואזבון ואמר ליה זיל זבין קיימל"ן כנהרדעי וצריך למיקנא מיניה והילכך אייקור זול ברשותא דבר מיצרא זבן במא' ושוה מאתן חזינן אי לכולי עלמא מחיל ומזבין יהיב ליה מאה ואי לא יהיב ליה מאתן זבן במאתן ושוה מאה סבור מינה מצי למימר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי דהא שליח הוא וקיימא לן כרב נחמן בפ' אלמנה ניזונית דהיכא דטעה שליח לא קאמר ויש לו אונאה ואמר ליה מר קשישא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משמיה דר"נ אין אונאה לקרקעות כלומר אע"ג דשליח בעלמא יש אונאה ואפי' כל שהוא חוזר שליח דהכא כבע"ה דמי משו' דשליח מצי למימר לא עדיפת מנפשאי ואנא אדעתא דידי זבני אי ניחא לך לחיי ואי לא שקילנא ליה אנא ואין להן אונאה וש"מ אפי' ביטול מקח אין להן. ומסתבר' ביטול מקח נמי אין להן בכדי דמיהן אבל יותר מכדי דמיהן דזבין שוה מאה במאתן. וחד יש להן כדאמר בספר תורה ומרגלית בפרק אונאה. עד כמה עד כדי דמיהן:

וגרסינ' נמי בפ' רשב"ג אומר מכרן קיים ועד כמה עד פלגא. ותנן התם ר"ג אומר ב"ד שמכרו שוה ר' במנה או שוה ק' בר' מכרן קיים. וגרסי' בירושלמי כמה דתימר בהדיוט במקרקעי עד שליש במטלטלין עד שתות. דכוותה בהקדש בקרקעות מדשתות במטלטלין עד שנים עשר ותנן נמי מי שיש לו ר' זוז מאכילין אותו עד מחצה. וגרסי' התם עד פלגא ואורחיה למיזל טפי לאו אורחיה והא דגרסי' בירושל' בכתובו' מכרה שוה מנה במאתים. או שוה מאתים במנה וכו' ומקשי' ופריק בשהוקר במקח. אליבא דמד"א ביטול מקח יש