ספר העיטור קכא

ראיה ההוא שטרא דהוה כתב כדקציר ורמי בערסיה ולא כתב בה ומיגו מרעיה איתפטר לעלמיה אמר רבא הרי מת וקברו מוכיח עליו ואמרינן כמאן אזלא הא שמעתא דרבא כמאן כר' נתן ובעל מתיבתא פסק כרבא ורב אלפס אמר דלית הילכת' כותיה אלא כר' יעקב דקאי כרבנן דאמרי המוציא מחבירו עליו להביא הראיה כהא דתנן לא כתב בה שכיב מרע וכו' וקיימא לן כרב' דאמר ראיה בעדים הילכך ליתה לרבה אלא אוקי ממונא בחזקת מריה וקשיא לן לרב אלפס דבנוסחא דידן בתרויהו גרסי' רבא אם כן קשיא דרבא אדרבא ומסתברא דרבא דאמר ראיה בעדים לאו משום דסבירא ליה כרבי יעקב דהא איהו כר' נתן סבירא ליה כדאמרי' אלא היינו טעמא דאית ליה חזק' להאי וחזקה להאי אמרינן המע"ה והיינו דאקשי ליה אביי ארבא מאי טעמא אמרת ראיה בעדים דהא את בעלמא סבירא לן כר' נתן אילימא משום דבכולהו כתב בהו כמהלך בריגלוהי בשוקא וכו' איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ואוקי ממונא בחזקת מריה אבל היכא דלית ליה חזקה לאידך אזלינן בתר השת' כההוא עובדא דהוה כתב בדקציר ורמי בערסיה, ועוד סוגיא דשמעתא כרבי יוחנן וריש לקיש דמפכי ושקלו לאוקומ' למשנת בר קפרא כרבנן ולא כר"מ וכר' זירא דאמר נראין דברי ר' יוסי וכו' ועל כרחין מפכינן למתני' ולמתניתא דידן ולמד"א ראיה בעדים פליגי בבריא ובשטר מקויים בפלוגתא דרבי נתן ורבי יעקב דרבנן כרבי נתן ורבי מאיר כרבי יעקב הילכך הלכה כר' נתן דרבנן קיימי כוותיה והילכתא כרבא בתרויהו. אבל אם הוא שכיב מרע דכ"ע לא פליגי, דעליה להבי' ראיה ואע"פי שהנכנסין בחזקתן ובנוסח דרב אלפס נמי איכא למימ' הילכת' כר' יוחנן דאמר ראיה בקייום השט' וכדאפכינן דהא קי"ל בכל דוכתא ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן לבר מתלת. רבינו אפרים ואע"ג דמכי' קרקע ליכא דמקבל מתנה מפקי' מיניה דקי"ל קרקע בחזקת בעל', קיימ' דכל שטר דלא כתיב ביה דשכיב מרע היה וטעין הוא או יתמי דשכיב מרע הוה אי תפש מפקינן מיניה וה"מ מתוך שלש אבל לאחר שלש אמרינן מיגו ודוקא מקרקעי אבל מטלטלי דמטי לידיה דמקבל לא מפקינן מיניה:

המחלק נכסיו על פיו,. רבי אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להן אחריות וכו' רבי יהודה אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול אמר ר' לוי קונין משכיב מרע ואפי' בשבת ולא ליחש לדברי רבי אליעזר שמא תטרף דעתו עליו ירושלמי עשו דברי שכיב מרע כדברי בריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו החולי מסוכן מחלק נכסיו בין בחול ובין בשבת. מה שעשה עשוי. ואם היה בריא עד שיכתוב. גרסינן בפ' ג"פ. אמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו. ואמר מנה לפלו' בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קינוניא על ההקדש. ופירש רבינו אבן מגש דוקא בשעה שהקדיש אבל לאחר שהקדיש. אפי' אמר תנו אין נותנין. דהא איבעיא לן בפ' מי שמת. שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו מהו וסלקא בתיקו ואינו חוזר ומסתברא אפילו אחר שהקדיש קאמרינן והתם לא מיבעיא ליה. אלא אי מהני בהו שייור כדפרשי'. אבל כל נכסי פשיטא דחוזר וכי אדם עושה קינוניא על בניו. דרב ושמואל דאמר תרויהו שכיב, מרע שאמר מנה לפלו' בידי אמר תנו נותנין בלא שבועה לא אמר תנו אין נותנין. ואפי' למ"ד מלוה ע"פ גובה מן היורשין קאמר דלא גבי אלא בשבועה היכא דנקיט שטרא. מכלל דרב ושמואל דלא נקיט שטרא. לרב ושמואל אע"ג דאמר תנו, אין נותנין דמלוה על פה גובה מן היורשין. ולדידן דסבירא לן דמלוה על פה גובה מן היורשין:

אי לא נקיט שטרא ואמר תנו אין נותנין. והכא אידי ואידי דנקיט שטרא. והא דרב הונא במקויים. והא דרב ושמואל בשאינו מקויים ואפילו למאן דאמר מלוה על פה גובה מן היורשין אמר תנו נותנין. דהא קיימוה לשטריה לא אמר תנו אין נותנין לאדם עשוי שלא להשביע בניו והלכה כרב ושמואל. ואיכ' מאן דכתב למאן דאמר מלוה ע"פ גובה מן היורשין אע"ג דלא אמר תנו נותנין ואפקוה הא דרב ושמו' מהילכת' ומסקנא דהלכה כרב ושמואל. ומלוה ע"פ גובה מן היורשין היכא דאמר תנו. רבינו אפרים רבנן קדמאי כרב ושמואל סבירא להו ורב פפא הוא דפסק הילכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשין בתר הכי בכמה דורות ואמר רבא שכיב מרע שאמר מנה לפלו' בידי ויתומים אמרו חזר ואמר לנא אבונא פרעתי נאמנין תנו מנה לפלו' ואמרו יתומין חזר ואמר לנא אבונא נתתי אין נאמנין. ודייקי' מינה טעמא דאמר לנו אבונ' פרעתי. אבל לא אמרו חזר ואמר לנא אבונא פרעתי נותנין ואף על גב דלא אמר תנו. ומסתברא דוקא דאיכא שטר בידיה ומקויים אבל איכא שטר בידיה ולא מקויים הא אמרינן לעיל רב ושמואל דאמרי תרויהו אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין ואוקימנ' דאינו מקויים אבל הכא דמקויי' ולא אמר חזר ואמר לנו אבא פרעתי נותנין בלא שבועה ואפי' הכי אם אמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי מהימני ובשבועה דהבא ליפרע מנכסי יתומין משתבעי אבל אם אמר תנו ואמרו יתומין חזר ואמר לנו אבא פרעתי לא מהימני למימר שטר פריעא הוא וגבי בלא שבועה ורב אלפס התם דלא אמר בתורת הודאה כדאיתא בהלכות:

כתב גאון יורשין שאמרו אמר לנו אבא שטר זה שכתב עלי באונס נכתב ולא נתקיים עליו מודעא לשטר קיום דיניה כמאן דאמר אמר לנו אבא לא לויתי נפרעין מהן בלא שבועה דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי איבעי' להו שכיב מרע שהודה מהו צריך לומר אתם עדיי או לא צריך לומר כתובו או לא אדם משטה בעת מיתה או לא הדר פשטה אין אדם משטה בשעת מיתה ודברי שכיב מרע:

ככתובין וכמסורין דמו והא דאמר והוא שצבורין ומונחין בקרן זוית. ליתה ולא שנה מנה זו ול"ש מנה סתם דקי"ל למנה קבור לא חיישינן ומסתברא דאליבא דהילכתא ליתא לאוקומה בשכיב מרע דהא קיימא לן בשכיב מרע אע"ג דלא אמר תנו נותנין כר' שמעון שזורי אלא בבריא מיתוקמא ובמעמד שלשתן ואע"פ דאין צבורין ולסברא דרבינו שלמה דאמר אע"ג דליתיה ביד שליש אמר מצוה לקיים דברי המת אע"ג דליתיה במעמד שלשתן יתנו לאחר מיתה ונר' דברי רבינו ומצוה לקיים דברי המת איתה בבריא ובשכיב מרע במתנה במקצת ודיניה כבריא:

אבל בכולהו ובמצוה מחמת מיתה אומר ככתובין וכמסורין דמו. והא דקא פריך הכא בבריא והלא משך אליבא דלית ליה מצוה פריך דאי הכי דאית ליה כר"מ אפי' אין צבורין נמי ודרב ליתה כלל ומיתוקמ' בבריא כדפרשי' ומיתוקמ' נמי בשכיב מרע ודוקא במצוה מחמת מיתה או במחלק נכסים כדאיתא בפ' מי שמת והתם נמי מצי לאוקומה בבריא אלא אפילו בשכיב מרע אוקמה אליבא דרב פפא ורב אלפס סומך אההיא שינויא דהתם. כתב מתנת שכיב מרע במקצת דבעיא קנין כותב בכך וכך איך פלו'. בר פלו' פקד קדמנא כד קציר ורמי בערסיה ומיגו מרעיה איתפט' לעלמיה וחיי לכל ישראל שבק וכך אמר לנא הוו סהדי בקנין וכתובו וחתומו והבו ליה לפלו' בר פלו' מחמת דצביתי ברעות נפשאי ואקניתי ליה לפלו' בן פלו' דנן כל מה דאית לי תחות כל שמיא מקרקעי ומטלטלי ולא שיירית מנהון אלא ארעא פלן ומטלטלי פלן בסימנה' ובמצרנה' ושארא יהבית ליה לפלו' דנן במתנה אלימת' ואינש לא ימחי בידיה מן יומא דנן ולעלם ומתנה דא שרירא וקיימ' כחומר כל שטרי מתנתא דשכיב מרע דלא כאסמכת' וכו' ואם מצוה מחמת מיתה דלא בעי קנין כותב איך פב"פ פקיד קדמנא כדקציר ורמי בערסא ותקיף ליה עלמא טובא ומסתכן ומיגו מרעיה איפטר לעלמיה וחיי לכל ישר' שבק וכן אמר לנא פלו' דנן כל נכסי דאית לי מקרקעי ומטלטלי כולהון יהון לפלו' דנן ליה ולכל דאתי מחמתי ואינש לא ימחי בידיה מיומא דנן ולעלם ותפקידתא מפקידית קדמיכון מחמת מותא די לא להשנאה כחומר כל שטרי תפקידת' דנהיגין בישראל ואנחנא סהדי כתבנא וחתמנ' כל מאי דשמענא מפומיה ויהיבנא ליה לפלו' למיהוי בידיה לזכו אות מם מכירת קרקעות ושטרות ועבדים פי' במאמ' אגב ענין קנייתן וקבלתן עדות כדרכו קטן אימתי מוכר בנכסי אביו והן חמש מידות בקטן פחות משש אין מעשה קטן כלום מבן שש מוכר ונותן במטלטלין משיביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכ' במקרקעי אינו יודע בטיב משא ומתן אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר אפי' הביא שתי שערות עד שיהא בן ך' אבל מתנתו מתנה משיביא ואפי' הוא בן ך' אם הוא שוטה אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר וה"מ בנכסי אבוה אבל בנכסי דידיה ומקרקעי דידיה אפי' מבן שש כשם שמקחו מקח וממכרו ממכר וגרסינן התם שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר בשלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט הרי הוא כשוטה ודין חרש פירשתי במאמ' זיין ועתים חלים ועתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפיקח לכל דבריו כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו וגרסי' בפ' האש' בר שטי' זבין נכסי אתו תרי ואמרי כשהו' חלים זבין ואתו בי תרי ואמר כשהוא זבין. ואסיקנ' אוקים תרי לבהדי תרי. ואוקים נכסי בבר שטיא. וה"מ דאית להו חזקה דאבהתא. אבל לית להו חזקה דאבהת' אמרי' כשהוא שוטה זבין וכשהוא שוטה זבין סברי רבוותא כל שאין לו מכר אין לו למשכן לא מטלטלי ולא מקרקעי. גרסינן בפ' המוכר את הבית המוכר את הבית לא מכר את היציע ואעפ"י שפתחו לתוכו ולא את החדר שלפנים הימנו כו' לא את הבור ולא את הדות. אעפ"י שכתב לו עומקא ורומא. וצריך ליקח לו דרך דברי ר' עקיבא ואיפסיקא הילכת' כר"ע דסבירא ליה מוכר בעין יפה מוכר וכתב הרב המחבר ראובן שמכר חצר לשמעון ויש עליו ראובן חלונות פתוחות ובא שמעון לבנות כותל כנגד החלונות איכא למ"ד אין לראובן לעכב דמוכר בעין יפה מוכר והרי הוא כמי שהתנה