ספר העיטור קכ

במתנת שכיב מרע כגון גר וכגון רב מרי שהורתו שלא בקדושה ואפילו ישראל נותן לו מתנת ש"מ לא קני דמתנת שכיב מרע דרבנן היא וכי עבוד רבנן תקנת' לישראל לגר לא עבוד תקנתא אבל נותן מתנה אפילו הוא גר דבריו קיימין ודיקא נמי דקאמר ורב מרי הורתו שלא בקדושה הוה אלמא ארב מרי מהדר. ורבינו שמואל דאמר גר לאו בר צואה הוא ורב יצחק דאמר מתנת שכיב מרע למי שאינו יורש ואפילו לגר בעלמא קני אבל גבי יורש דידיה לא קני ולא נהירא לן דיציבא בארעא וגייורא בשמי שמיא רב מרי דהוא בריה לא קני גר דעלמא קני אלא כדפר' שייר קרקע כל שהו מתנתו קיימת וכמה כל שהו רב יהודה אומר קרקע כדי פרנסתו ורב ירמיה בר אבא מטלטלין כדי פרנסתו וקיימא לן כר' ירמיה דר' זירא קאי כוותיה דאמר מכוונא שמעתא דסבי וליתה לאתקפתא דרב יוסף דאמר רבא חמשה עד שיכתבו כל נכסיהן אלו הן ש"מ ועבדו ואשתו ובניו ומברחת וכולהו מטלטלי הוו שייור לבר מכתובת אשה ולא איתברר לן היכי אייתי רב אלפס ורב אחא מהא סייעתא דלא בעינן כדי פרנסתו. וכתב רב אחא דפליגי רב יהודה ורב ירמיה בר אבא הלכה כרב נחמן בדיני דמדקאמר עד שיכתבו כל נכסיהן אלמא קרקע לאו דווקא אלא כל שהו' דווקא ולא בעי כדי פרנסתו. ומסתברא דכולי עלמא כדי פרנסתו בעינן והילכתא כרב ירמיה דאי כפסקא דרבוותא רבא דאמר כמאן לא כרב יהודה ולא כרב ירמיה ולא כר' זירא ולא כרב יוסף. אלא רבא לא אתא לאשמועינן אלא קרקע לאו דווקא אבל כל שהוא אפשר דווקא ולאו דווקא ומשמע דכולהו סבירא להו כדי פרנסתו והילכתא הכי ורב יוסף יחידאה הוא מיהו לא בריר כדי פרנסתו מאי היא דמי ידעינן כמה חיי. ואיכא למימר כדי פרנסתו י"ב חודש כדאמר גבי הניח בנים ובנות בריש גמר' בפרק מי שמת אמר מטלטלין לפלו' כל מאני תשמישי קני לבד מחיטי ושערי כל מטלטלי אפילו חיטי ושערי אפילו ריחים העליונה לבד מריחים התחתונה כל דמטלטלי. אפילו ריחים התחתונה. איבעיא להו עבדא כמקרקעי דמי או מטלטלי. וכתב רבי' אלפס הלכה כמטלטלי דמי והא איפסיק הילכתא בפ' יש נוחלין הלכה אין גובין מן העבדים ומסתברא מדלא אייתי הכא הא דב"ק והא דיש נוחלין ש"מ דלא קא מיבעיא ליה אלא לענין מכר ומתנה משום דאיכ' למימר מדהוה ליה למימר נכסי וקאמר מטלטלין דהא איתקש לשדה אחוזה לכל מילי דכתבי באוריתא כדפי' במאמר אגב או דילמא כמטלטלין דמי דהא לענין גוביינא כמטלטלין דמי ובתרי דוכתי הוא דאיבעי לן כמטלטלי דמי או לא לענין מכירה הכא ולענין גוביינא איפשיטא והכא לא איפשיטא ולקולא ולא קני אמר נכסי לפלו' עבדא גלימא זוזי שטרא בהמות עופות תפילין כולהו איקרי נכסים ספר תורה סלקא בתיקו ולקולא והא דאמרינן בהמוכר את הבית. אמר ליה נכסי לפלוני אפילו בתי ועבדי. אבל מטלטלין לא לא קשיא התם מכר והכא מתנה ואיכא מאן דאמר התם דאמר נכסיי. הכא אמר נכסי אמר שמואל כל שאלו עמד חוזר חוזר במתנתו ושני קנה וראשון לא קנה לא שנא לעצמו ול"ש לאחרים אימיה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגא דשטרי אמר' להון לעמרם ברי ואע"ג דאותיות לא קני אלא במשיכה הכא קני דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי והאי דלא קנו משום דמצוה לקיי' דברי המת פי' משום דלא אמר מצוה אלא היכא דאיתיה לממונא ביד שליש כדאשכחן גבי תנו שקל לבני בשבת ובהולך מנה לפלו' אבל ליתה ביד שליש לא אמרינן והא דגרסי' בפ' השולח פלנית שפחתי עשתה לי קורת רוח תעשה לה כופין היורשין ועושין לה קורת רוח ומוקמינן לה כר"מ התם נמי זכו בה שמים וכמו שבא ליד שליש דמי ומסתברא הא דלא אמרינן מצוה אלא בבריא או בשכיב מרע דדיניה כבריא כדפירש לקמן ירושלמי ר' יוסי ברבי אילעאי עייל עובדא קומי ר' יוסי שכיב מרע שאמר ינתנו אותיותי לפלו' אמר לו אין שכיב מרע מזכה לפלוני בדברי' אלא בדברים שהן נקנין או בשטר או במשיכה ואלו נקנין בשטר ובמשיכה כהדה דתני ספינה ניקנית במשיכה וכו'. ר' נתן אומר ספינה ואותיות נקנית במשיכה ובשטר כתב ולא משך משך ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימשוך ואגמרא דילן סמכינן. אחתיה דרב דימי דרב יוסף הוה לה קרנא דפרדיסא וכו':

אמר להו לסהדי היכי הוה עובדא אמר ליה אי דקא מתה ההיא אמר א"ל אם כן מצוה מחמת מיתה הוות וחוזר ש"מ אפילו בקנין ושייור עמד חוזר מת קנה וכתב ר"ש בר חפני מי שמזכיר שם מיתה הוא שנקרא מצוה מחמת מיתה הא לאו הכי לא ומסתבר' כל מסוכן שחוליו קשה וניכר שצוואה מחמת מיתה הוא מצוה מחמת מיתה ואע"פ שלא הזכיר שם מיתה וג' ימים הראשונים נקרא שכיב מרע ואם הוא מזכיר שם מיתה אפי' באותן הימי' מצוה מחמת מיתה הוא ואחתיה דרב דימי בג' ימים הראשוני' הות כדאמר כל אימת דהות חלשא וכו' לאחר ג' ימים הוא מסוכן כדגרסי' בירושלמי דפאה איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי כו' כדאיתא לעיל בגיטין ומסוכן אע"פ שלא הזכיר שם מיתה דינו כמצוה מחמת מיתה וכן המפרש והיוצא לשיירא. והא דנהיגו למיכתב בשטרי צוואות ודיבורו ומילולו מכוונין בפיו וידע לשאל ולהשיב על הן הן ועל לאו לאו מילתא יתירתא היא ולא בעיא בדיקה אלא בנשתתק כדפרשית ובשתק הוא דבעי בדיקה כדגרסי' בפ' מי שאחזו כשם שבודקין אותן לגיטין כך בודקין אותן לירושות ולעדייות וכו' ואוקימנא התם בעדות אשה דאקילו בה רבנן אבל עדייות דעלמא לא וירושה ירושת בנו בכור ומשאות ומתנות נמי אבל לאסהודי' בבדיקה לא. ירושלמי הדא איתמר שאדם מעיד עדותו מיושב ודוקא ע"י הדחק:

תשובה לגאון בריא שאמר בלשון צוואה מתיירא הוא שלא יארע לו מות פתאום והרי הוא מצווה כך וכך אין בו דין מצוה מחמת מיתה אלא א"כ מת סמוך לדבריו יום או יומים שהוא כמו ששנינו בריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה כו' ואם הוכיח סופו על תחילתו הרי זה גט. גרסי' בפי מי שאחזו שכיב מרע שניתק מחולי אל חולי מתנתו מתנה וכתב רב אלפס סוגיא דשמעתא התם בשלא עמד והלך על משענתו אבל עמד מחולי אל חולי והלך על משענתו אומדין אותו אם מת מחמת חולי הראשון מתנתו מתנה ואם לאו אין מתנתו מתנה ואם הלך בשוק בלא משענתו אין מתנתו מתנה ואין צריך אומד אלמא אפי' גבי ירושה בשתיהן חוזר בשעמד כדאיתא לעיל. אבל רש"ב גבי גט הוא דבעיא אומדנא משום דקאמר מחולי זה אבל מתנה לא בעיא אומדנא אפי' הלך על משענתו ומסת' מדמסיק בגמ' דאביי ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא מתני' כדקס"ד מעיקרא הוא ועמד דקתני עמד ממש ואפי' הכי בעי אומדנא אבל עמד מחולי אל חולי והלך על משענתו לא בעי אומדנא ומתנתו מתנה:

איתמר מתנת שכיב מרע במקצת אמרוה קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכ"מ מתנת שכ"מ במקצת בעיא קנין אע"ג דמית מצוה מחמת מיתה לא בעי קנין והוא דמית עמד חוזר אע"ג דקנו מיניה ומתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין קי"ל כשמו' דאמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואפי' נכתב השטר מחיים ומת לא קנה אלא אם כן כתוב בו מהיום א"נ ציוה למסור לו השטר מחיים דמוכחא מילתא דדעתו להקנותו מחיים אבל בסתמא לא שמא לא רצה להקנותו על ידי דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אלא בבריא בקנין ושטר שכיב מרע אינו מחיים שאין דעתו להקנותו אלא לאחר מיתה ואפילו לר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח ה"מ בבריא אבל שכיב מרע לא. והא דגרסינן כתבו מנה לפלו' ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אפי' כתב מחיים אין נותנין לאחר מיתה ואין כותבין לאו דוקא ואית דלא גרסי התם ומת. והא דאמר ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים אעפ"י שקנו מידו אם עמד חוזר בידוע שלא היה קנין אלא לאחר מיתה הא לא עמד קנה במייפה את כוחו היכי דמי מייפה את כוחו. אמר רב חסדא דכתב בה וקנינא מיניה מוסף על מתנא דא הא לאו הכי לא קני. ומסתבר' מדרמינן מדשמואל אדשמוא' מיהא דשכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אע"ג שקנו מידו אם עמד חוזר ש"מ דמתנת שכיב מרע דפליגו בה רב ושמואל במתנת שכיב מרע בכולה הוא דלא בעו קנין והוה בה קנין וכיון דאית בה קנין הוה לה כמתנת שכיב מרע במקצת דאמר כתבו ותנו והוא הדין במצוה מחמת מיתה בין בכולה בין במקצתה דלא בעיא קנין והוה בה קנין א"נ במתנת שכיב מרע בכולה בלא קנין או במצוה מחמת מיתה ואמר כתבו ותנו שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר אבל מתנת שכיב מרע במקצת דבעיא קנין ואית בה קנין מתנת בריא היא וכיון דבעיא קנין אעפ"י שכתב בה קנין לא אמר שמא לא גמר להקנות אלא בשטר וכן כתב ר"ח במתנת שכיב מרע בכולה פליגי רב ושמואל פי' במקצת פליגי ומשום דכתב קנין בשטר הוא דאמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר וצ"ע:

ונקיטינן דמתנת שכיב מרע או מצוה מחמת מיתה בין בכולה בין במקצתה וקנו מידו נמי ומת לא קנה עמד חוזר בכולן אם מייפה את כוחו ומשיקנה חוץ ממתנת שכיב מרע במקצת וקנו מידו וכן הילכתא פשיטא כתב לזה וכתב לזה היינו דכי אתי רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתי' ושני קנה כתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה קי"ל כשמו' דשני קנה והרי היא כמתנת שכיב מרע ושמעינן מיהא דזיכוי וקנין לענין חזרה כי הדדי נינהו ולענין מקנה בזיכוי קנה דמייפה את כוחו בקנין לא קנה בסורא מתנו הכי בפומבדית' מתנו שכתב וזכה וקנו מידו אין לאחר קנין כלום ואינו חוזר לא לעצמו ולא לאחרים ההוא דכתבינהו לנכסי כולן וקנו מידו ופירשו רבוותא דכתב וזיכה וקנו מידו ומשום הכי לא מצי הדר ביה ובנוסח' דילן ההוא דקנו מיניה ופרש"י בשייור ובקנין ההוא שטרא דהוה כתוב בה מחיים ובמות' רב אמ' הרי היא כמתנת שכיב מרע ושמואל אמר הרי היא כמתנת בריא ואמרי נהרדעאי הילכתא כותיה דרב ואמר רבא אי כתב בה מחיים קנה ולית הילכתא כוותיה לא כתב בה שכיב מרע היה והוא אומר שכיב מרע היה והן אומרים בריא היה עליו להביא