ספר העיטור קיט

רשב"ג ורבנן ולא חזינא לרבוותא פסקא דילהון בהא מילתא וסבירא דילן באות זיין ת"ר שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלו' וג' מאות לפלו' וד' מאות לפלו' אין אומרי' כל הקודם בשטר זכה לפיכך אם יצא עליו ש"ח גובה מכולן אבל אם אמר אחריו לפלו' ואחריו לפלו' כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו. אין לו גובה משלפני פניו לרבינו אלפס גובה מכולן כפי מה שציוה לתת לכל אחד ואחד:

וכי לא מישתכח נמי שקיל כהאי דינא ת"ר תנו מאתים זוו לפלו' בעל חובי אין לו אלא חובו כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ודילמא בראוי לו בחובו קאמר הא ר' עקיבא היא דדייק לישנא יתירא ש"מ דלא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא כגון שכתב בו זמן או שבוע וליכא למיקם עלה דמילתא או זוזי דלא אפשר לברורי כמה וכל כי האי גוונא אבל איכא למידק בשטרא כי הכא לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונ' ומסתברא דוקא דאמר בחוב או בראוי לו דדייקינן לישנא יתירא אבל בחובו רצה בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן. והא דגרסינן בפרק אלמנה ניזונית הא למה זה דומה לשכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלו' רצה בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן וכו' ת"ר שכיב מרע שאמר מנה יש לי אצל פלוני. העדים חותמין אע"פ שאין מכירין וחכמים אומרים אין כותבין אלא אם כן מכירין לפיכך כשהוא גובה א"צ להביא ראיה. ובמסקנא הילכתא אין חוששין לב"ד טועין וכו' וכותבין אע"פ שאין מכירין דבי דינא בתר עדים דייקי וכשהוא גובה צריך להביא ראיה ואמר רב כהן צדק אי לא מייתי ראיה ליחרמון סתמא על כל מאן דאית להון מאבוהון מידי וקא כפר. ואנן כתבינן לעיל דמאן דאתי מחמת צוואה טענת בריא הוא ומשבעינן ליה שבועת היסת וגבי גט חליצה אין חולצין אלא א"כ מכירין ואין ממאנין אלא א"כ מכירין לפיכך כותבין גט חליצה ומיאון. אע"פ שאין מכירין דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי וחיישינן לטעות דבתראי ומסתברא דוקא תלתא דלא חיישינן לב"ד טועין אבל קבלן חד ותרי לדינא היכא דאיכא למיחש לטעותא חיישינן כדאמרינן בהודאה כל כי האי גוונא חיישינן לבית דין טועין. וכן הילכתא:

גרסי' בפרק מי שמת האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה נוטל מנה ואם נקבה מאתים נוטלת מאתים כו',:

ומתני' בשכיב מרע ההוא דאמר לה לדביתהו נכסי להאי דמעברת אמר רב הוי מזכה לעובר ומזכה לעובר לא קנה וליתה לדרב הונא בעובר דידיה ופסקי' דרב אלפס בפ' אלמנה לכ"ג הלכה כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי בר' יהודא דמזכה לעובר לא קנה אפי' במתנת אב דהא פסק הילכתא ולא פליג בין במתנת אב למתנת אחר ואפי' בירושה הבאה מאיליה וכבר פרישנא לה בכתב דהא דרב הונא ליתה:

ההוא דאמר לדביתהו נכסי לבריה דיהוי ליכי מינאי אתא בריה קשישא וקא קביל עליה אמר ליה זיל קני כחד מיניהו קני את וחמור ולא קנה אחד מהן בכח אותה מתנה. אלא כשימות האב חולקין בשוה ואע"ג דאמר בקידושין היכי דמי אילימא דאמ' להו כולכם את וחמור לא קני לאו דהכי הילכתא. אלא אביי ורבא הוא דתרצו אליבא דרב המנונא והיינו דקאמר הכא לאו מי אוקמינא כלו' משום קושיא דקשיא לר' המנונ' התם באומר הראוי' לביאה תתקדש לי מיהו הלכה כרב נחמן והני הלכות דר' שמעון קיירא דאמר קני את וחמור לא קנה ליתה. ואיתמר קני כחמור לא קנה ואת וחמור ר' נחמן אמר קנה מחצה והילכתא כוותיה בדינא ההוא דאמר לדביתהו נכסי לך ולבניך אמר ר' אסי קנתה מחצה דתניא ר' אומר והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו והילכת' כר' יוסף בשדה קנין ומחצה ההוא גברא פיסקא דשיראי וכו' והילכת' קרו אינשי לברא ברי ולבר ברי ולתרי פלגי דיקלא דיקלא גרסינן בפרק הכותב ההוא דאמר נכסי לטוביה, אתא טוביה. אמר ר' יוחנן אתא טוביה אמר לטוביה ואתא רב טוביה לטוביה אמר לרב טוביה לא אמר שניהן תלמידי חכמי' שודא דדייני. גרסינן בפ' יום טוב ההוא גברא דאמר הבו ד' מאה זוזי לפל' ולינסיב ברתי וכו' שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים שייר קרקע כל שהו מתנתו קיימת:

לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו קיימת ור"ש בן מנסיא הוא דאזיל בתר אומדנא דתניא הרי שהלך בנו למדינת הים וכו'. ואמר ר"נ הלכה כר' שמעון בן מנסיא. ותניא הרי שהיה חולה ומוטל על המיטה ואמר דומה לי שיש לי בן ועכשיו שאין לי בן נכסי לפלו' היה חולה ומוטל במיטה. ואמר דומה לי שאשתי מעוברת עכשיו שאינה מעוברת נכסי לפלו'. ונודע שיש לו בן או אשתו מעוברת. אין מתנתו מתנה והילכך מתני' נמי אין מתנתו מתנה ואי עמד חוזר. ואע"ג דלא הדר כי שכיב נפלי ניכסי קמי יתמי כדאמר לקמן דלא הוה כתב מיגו מרעיה איתפטר לעלמיה ואמרי יורשין דעמד אע"ג דלא הדר ביה מבטל לההיא מתנתא ירושלמי בפ' אלמנה דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו חולי הא הבריא לא וכדמסיים ובאומר תנו שדה לפלו'. אמר רבא אמר רב נחמן אע"ג דאמר שמואל המוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שהיורש אינו יכול למחול שכיב מרע שאמר ידור פלו' בבית זה. יאכל פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלו' וידור בו או דקל זה לפנו' ויאכל פירותיו כדפירש במאמרו ראשון ורבינו שרירא אמר מפני שלא אמר ידור בו כך וכך וידור בו משמע שעה אחת הילכת' מילתא דאיתיה בבריא בקנין איתא בשכיב מרע בצוואה מילתא דליתיה בבריא ליתיה בשכיב מרע והא דאמר רבא שכיב מרע שאמר הלואתו לפלו' אע"ג דליתיה בבריא דהא בבריא לא מהני קנין דאין מטבע נקנה בחליפין ואיתיה ברשותו ואיתיה בשכיב מרע הא נמי איתיה במעמד שלשתן בבריא דאמר רב כהנא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלו' במעמד שלשתן קנה ורב פפא אמר הואיל ויורשה יורשה. אבל דבר שאין בו ממש ודבר שאין בו הקנאה אפילו יורש אינו יורשה. אם הורישוה לו מורישיו וכן הילכתא:

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים אם כמחלק מת קנו כולן אם עמד חוזר בכולן. אם כנמלך מת קנו כולן. עמד אינו חוזר אלא לאחרון שבהן ומסת' דלא משכחת לה אלא בשכיב מרע בקניין ומייפה את כחו. דאי מחמת מיתה מצוה ונמלך ועמד. הא קי"ל עמד חוזר אע"ג דשייר ואי בשכיב מרע בלא קנין נמלך ומת אמאי קנו כולן הא קי"ל מתנת ש"מ במקצת בעיא קנין. ואע"ג דמת ואי בקנין הא קי"ל כשמואל דאמר מתנת שכיב מרע שכתב בה קנין. לא ידענא מה אידון בה. שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואי כמחלק אמאי קנו כולן אלא ע"כ בשכיב מרע בקנין ומייפה את כחו כדאמר לקמן וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דא וא"נ במזכה על ידי אחר כדלקמן. אמר רב נחמן בר מניומי אמר רב שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד ועמד אינו חוזר חיישינן שמא יש לו נכסים במדינת הים. ומתני' באומ' כל נכסי א"נ במוחזק וכתב גאון שכיב מרע דפטר איתתיה משבועה ובתר כמה יומי הדר ביה בההו' תפקידת' אי בעידנא דפקיד' אמר עיינית במילי דידה ולא אשכחית בה שום טענה דחשדא הוי כהודאה ולא מצי למיהדר ואי סתמא פטרה איכא למימר יקרא בעלמא עביד לה והדר ביה השתא והוה ליה כמתנת שכ"מ דיכיל למיהדר:

איבעיא להו חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו ואסיקנא חזרה במקצת הויא חזרה בכולה והא דתניא כולן לראשון ומקצתן לשני שני קנה ראשון לא קנה משכחת לה בין בשכיב מרע בין במצוה מחמת מיתה ומשכחת כשעמד בשכיב מרע ובקנין ע"כ. וסיפא דקתני מקצתן לראשון וכולן לשני. ראשון קנה ושני לא קנה. לא משכחת לה אלא בשעמד ובקנין דאי בשמת ליקנו תרוייהו ש"מ חזרה במקצת הויא חזרה בכולה ל"ש שכיב מרע ול"ש מצוה מחמת מיתה בכולהו תניא חזרה ומתני' בשכיב מרע ובקנין מיתוקמי ובמצוה מחמת מיתה וכן הילכתא ומסת' חזרה דמינכרא בעינן כגון שנתן לראשון שתי שדות במקום פלוני וחזר בו ואמר אחת מאותן השדות אני נותן לפלוני אבל לא איתברר חזרה דיליה לאו חזרה היא וחזינא לרבוותא דאפישו בהלין מילין ולא נהירא לן. איבעיא שכיב מרע שהפקיד והקדיש כל נכסיו או חלק לעניים מהו. בעינן שייורא או לא וסלקא בתיקו וכתב רבינו אבן מגש אע"ג דלא שייר אם עמד אינו חוזר ומסתב' דעד כאן לא קא מיבעיא ליה אלא דשייר. אי מהני שייור ואם עמד אינו חוזר או דילמא אע"ג דשייר חוזר. אבל היכא דלא שייר לא מיבעיא ליה דאזלינן בתר אומדנא וסלקא בתיקו ואוקי ממונא בחזקת מריה ואע"ג דשייר אם עמד חוזר אמר ר' ששת יטול ויזכה ויחזיק כולן לשון מתנה הן במתניתא תנא אף יירש ויחסן בראוי ליורשו ור' יוחנן בן ברוקא היא ויהנה בהן וישען בהן ויעמוד בהן סלקא בתיקו ולא קני ולשון נכסי לפלוני או שיהיו לפלוני בראוי ליורשו לשון ירושה באינו ראוי ליורשו מתנה ושכיב מרע שמכר כל נכסיו איתנהו לזוזי עמד חוזר ליתנהו לזוזי עמד אינו חוזר שכיב מרע שהודה מהו ת"ש דאיסור הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי רבה ורב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה וגרסי' בקידושין לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו וכו' ואוקימנא בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אין רוח חכמי' נוחה הימנו דליכא למיחש שמא יחזור לסורו וכפר"ש מש"ה אקפד רבא ואיכא מ"ד דהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו וכו' וה"מ בגר וגייורת אבל רב מרי דעכו"ם הבא על בת ישראל הוה בתר אימיה גריר ולא בתר אבוה ומשום הכי איקפיד רבה והרב כתב ה"מ דאתיא לידיה בתורת הלואה הא לא אתא לידיה בתורת הלואה אין רוח חכמים נוחה הימנו אמר רבא היכי קני להו רב מרי להלין זוזי אי בירושה הא לאו בר ירושה הוא דהורתו שלא בקדושה הוה אי במתנת שכיב, מרע כל היכא דאיתיה בירושה איתיה בשכיב מרע וכל היכא דליתיה בירושה ליתיה במתנת שכיב מרע הילכך נהי דאיסור מצי מקני למאן דאיתיה בירושה רב מרי לא מצי קני כמתנת שכיב מרע כיון דליתיה בירושה בישראל לא קני