ספר העיטור יא

והקדים הזמן ההוא מניסן ור' משה בן מיימון דחק עצמו ופי' מוקדמין. שטר שלוה בו וחזר ולוה בו וליתא דההוא מכללא נפקא. כדמוכח בפ' שנים אוחזין. שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו אימת אילימא למחר וליומא אוחרי. תיפוק ליה דהוה לי' מוקדם ותנן שטרי חוב המוקדמין פסולין. ואם איתא לימא לי' תנינא שטרי חוב המוקדמין פסולין ולא הול"ל תיפוק לי. ואסיקנא באיזהו נשך. דטעמא דלא גבי מזמן שני. ר' יוחנן אמ' גזירה שמא תגבה מזמן ראשון. הילכך כמלוה על פה דמי. ולא גבי ממשעבדי. ואמ' רב הונא ל"ש אלא בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר אפי' מאוחרין פסולין. מאי טעמא זמנין דזבין לי' ארעא בניסן וכתב ליה לשטרא בתשרי. ומתרמי לי' זוזי ביני ביני וזבין לה מיניה. וכי מטי תשרי מפיק ליה לשטר' ואמר הדרית וזבינתה מינך. אי הכי שטר הלואה נמי ואסיקנ' בתר דאמ' להו לספרי כי כתביתו שטרי מאוחר כתובו הכי. שטרא דנן לא בזמניה כתבנוהו אלא איחרנוהו וכתבנוהו אמר ליה רב אשי לרב כהנא והאידנא דלא כתבינן הכי דאמר להו רב לספרי כי כתביתו הני תברי אי ידעיתו יומא דשטרא כתובו ואי לא כתובו סתמא כל אימת דנפיק ומרע ליה כו'. אמ' ליה רבינא לרב אשי והאידנא דלא עבדינן הכי אמר לי' רבנן תקוני תקון מאן דעבד הכי עבד ומאן דלא עבד איהו דאפסיד אנפשיה ומסתמא דתקנתא בשטרי הלואה הוה והוא הדין בשטרי מקח וממכר אי כתב בי' איחרנוהו וכתבנוהו כשר. ובשטרי המוקדמין נמי אי כתביה מקמי חתימה שטרא דנן איכתוב ביום פלן ולא איחתום עד יום פלן כשר ירושלמי יהיב רשותא לכתובה דיכתוב ולחתימה דיחתמון צריכין לכתוב המלוה הזאת מאחד בניסן היא ואנן איחרנו את זמנה ובפ' שנים אוחזין נכת' אונו בא' בניסן וניתן הכסף בי' בניסן צריכין לכתוב אע"פ שכתבנו הכתב הזה באחד בניסן כך נגמר הדין שינתן הכסף (ביוד בניסן) אמ' להו רב לספרי כי יתביתו בשילי כתובו בשילי אע"ג דמסרי לכו מילין בהיני וכי קיימיתו בהיני כתובו בהיני אע"ג דמסרי לכו מילי בשילי וכתבי הכי סהדותא איתמסר לנא בשילי ואיחרנו וכתבנו בהיני ביו' פלו' ואי לא מתחזי כשקרא אמר להו רבה בר שיצא להנהו דכתבי שטרי אקנייתא אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתיבו. ואי לא מיתחזי כשיקרא ומסתברא כיון דקיי"ל בעלמא למחזי כשיקרא לא חיישינן כתבו יומא דבריר להו. וכתבי ואיחרנו וכתב ר"ח שמע מינה שטרא דכתב בי' בההוא יומא דקנו מיניה ובתר כמה יומי אסהידו עליה הנהו סהדי קמאי שפיר דמי מדקאמר אי ידעיתו יומא דאקניתו בי' כתובו ואע"ג דחתימו עליה האידנא דלא אשכחן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אלא בגט אשה וכן הילכתא ותמיהא לן דאפי' ר' שמעון דמכשר בגיטין בשאר שטרות פסול כדתנן שהי' ר' שמעון אומ' כל גט שנכתב ונחתם בלילה פסול חוץ מגיטי נשים ותו כתיבתי' דחייא איכתוב ביממא ואיחתום בליליא משום דעסקין באותו ענין הוו הא לא"ה פסול ומסתבר' דלאו אקניית' כולהו פסולי היכא דאין עסוקין באותו ענין והא דרבה בר שילא בשטר' אקנייתא דהא שיעבד נפשיה כדגרסינן בשנים אוחזין אלא הא דתנן כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ניחוש שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין ואסיקנא בשטרי אקנייתא שמע מינה דהתם ליכא חששא. אבל בשטרי דלאו אקנייתא אפי' אביי דאמר עדיו בחיתומיו זכין לו מוקדמין פסולין כגון שבשעת חתימה הקדימו הזמן והשתא דפסקי רבוותא ליה הלכתא כאביי כולהו פסולי על פי עדים או בהודעת שניהם וכגון שטר שלוה בו ופרעו וחזר ולוה בו ביום שלאחריו ירושלמי בפ' בתרא דשביעית שטרי חוב המוקדמין פסולין שהוא מייפה את כוחו והמאוחרין כשרין שהוא מוריע את כוחו מי מודיע שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן החתומין בשטר לא כן אמ' ריש לקי' עשו דברי החתומין כמי שנחקרה עדותן בב"ד. תמן בשאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם הכא יכולין לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו ומסתברא דלא אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. אלא דעקר לה להגדה כגון דאמרו אנוסי' היינו וקטני' היינו וכגון אמנה הי' דברינו אבל היכא דאית' להגדה דניתן ליכתוב אמרי ע"מ כן חתמנו כגון הקדמ' זמן ותנאי היו דברינו דנאמנים כדאיתא בשטר קיום ואפי' כת"י יוצא ממקום אחר. והתם אייתינן גמרא אחרת דירושלמי דקאמר על זה חתמנו והיינו דגרסינן בפ' ד' אחין. אי דחזי משטרא רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם דלא אמרינן נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלא בעיקר השטר אבל זמן שאינו מעיקר השטר לא כדפי' לעיל והיכא דאיכא ערער לא אמרינן אכולה מילתא קא מסהדי ואמרינן אוקים בחזקת מרי' וגבי מעלין משטרו' ליוחסין הא מבעיא לן אי אכולה מילתא קא מסהדי או אמנה שבשטר אבל דעלמא לא מפקינן ממונא היכא דאיכא ערער ודייקינן מדגרס בגמ' דבני מערבא בסוף גמרא דכתובות לא סוף דבר עשאה סימן לאחר אלא אפי' אחר לאחר והוא חתום עליה עד איבד את זכותו. שמע מינה טעמא דחתום עליה הא לאו הכי לא איבד את זכותו ולא אמרינן סהדי אכולה מילתא קא מסהדי ושטר' לא מרעינן ליה ופי' הרב כגון שכתב בשטר קיבלנו עדות זה בשנה פלונית וציונו להקדים זמן שיעבודו או שהעדים באו לב"ד והעידו בכך וקשיא לי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ויל"פ שהמלוה מודה בכך בפני ב"ד שהקדים לו זמן שיעבודו ואיכא מאן דאמר בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואמר כתב ידינו הוא זה אבל הקדמנוהו נאמנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

גרסינן בפרק מי שהיה נשוי הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף חד הוה כתוב ביה בחמשה בניסן וחד הוה כתוב ביה בניסן סתמא אוקמה רב יוסף לההוא דבר חמשה בנכסי' ואסיקנ' מאי תקנתיה כותבין שטר הרשאה זה לזה כתב הרב איתחזי לן מדברי הגאונים דאיחור שטר שיש לו משמעות דט"ס הוא בההו' מודה ר' יוסי שהוא כשר לא נחלקו אלא בשטר שהוא מאוחר בידו וכל שטר מאוחר אם כתבו עדים איחרנוהו וכתבנוהו ליכא חששא דר' יוסי מחמת זיוף, וכשר גרסינן בפ' גט פשוט גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומ' אם כתוב בו אני היום גרשתיך כשר אלמא ההוא יומא דנפיק ביה משמע. אמר ליה רב אחא לרבא ודילמא אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה דאמר עדי מסירה כרתי אבל הכא חיישינן לנפילה ש"מ לר' אלעזר אע"ג דלית ביה זמן כשר בעידי מסיר' אפי' אינו כתוב בכתב ידו בין, ע"י עצמו בין ע"י שליח ולכתחילה הוא דבעי זמן ועדים אבל דיעבד כשר והא דאמ' היו' לאו משום זמן אלא משום שאם הי' בו תנאי אם ימות מחולי או כשימות שתהא מגורשת מעכשיו כדאמר לעיל כר' יוסי דאמ' זמנו של שטר מוכיח עליו אבל לית ביה תנאה לא בעינן אני היום גירשתיך ורבינו שלמה כתב האי דמצריך אבא שאול אני היום גירשתיך לאו משום זמן אלא משום ידים מוכיחות שדעתו לגרשה מיד בשעת קבלת הגט דאי לא אמרי' דלמא לא בעי לגרשה אלא עד שנה אחר הקבלה ומיומא דנן ולעל' דכתבינן האידנא היינו אני היום גרשתיך דקאמ' אבא שאול ורבינו אבן מגש ורבינו אפרים סברי דר' אלעזר לא פליג אאין בו זמן דפסול הוא לדברי הכל וכי כתבינן אני היום גירשתיך כמאן דאית ביה זמן דמי דעל פי עדים מתברר הזמן שכתוב בו. ואיכא דקשיא ליה להאי פי' למה לי' לשנויי דלמא אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה לימא הכא חיישינן לנפילה ותו לא ודחקי לישנא כאילו אמר הכא ליכא למיחש לנפילה והכא איכא למיחש וליתא כלל דלא חיישינן לנפילה הכא נמי ליחוש ליומא אחרינא אלא שמע מינה כי היכי דלא חיישינן ליומא אחרינא ואמרי' מההו' יומא דנפיק בי' משמע הכי נמי לא חיישינן לנפילה וממך מההוא גברא דנפיק מיניה משמע ומשום הכי צריך לשנויי הכי דהיינו טעמא דכשר משום דליכא למיחש ליומא אחרינא דשיילינן לעדים לעידי מסירה כר' אליעזר, אבל היכא דאיכא למיחש לנפילה לא אמרי' ממך מההוא גברא דנפק מתותי ידיה משמע אלא כרב הונא דאמר ממך אפי' מריש גלותא דחייש לנפיל' ואסיקנא דלא חיישינן לנפילה והכא נמי אע"ג דאיכא למיחש ליומא אחרינא אמרינן מההוא יומא דנפיק מיניה משמע ולא פסלינן ליה מספיקא אפי' למאן דאמר עידי חתימה כרתי וכל שכן לר' אלעזר דשיילינן לעידי מסירה וכן הלכה. גרסינן בפ' כל הגט הכותב טופסי גטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ואסיקנא אפילו למ"ד תקנת זמן משום פירות מן האירוסין בעינן זמן משום תקנת וולד דתניא האומר כתבו גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה אינו גט ואמר עולא גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה הכא נמי גזירה וכו'. וקשיא לרבינו נסים הא דגרסינן בפרק רבן גמליאל אומר ללבלר כתוב, גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה הרי זה גט אבל לאשה אחרת דעלמא לא הוי גט יבמתו מאי וכו' וניחא ליה הא דגרסינן הכא אינו גט לאו משום דגט פסול הוא. אלא משום גזירה הוא, דאינו גט והא דקתני התם הרי זה גט דיעבד. דקאמר שאם נתגרשה מגורשת היא ואפילו לבית הילל דאמרי אין אדם פוטר אשתו בגט ישן משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה הא אמר אם נתגרשה תינשא לכתחילה הכא נמי מגורשת דיעבד ומסתמא הא דאמר התם הרי זה גט אפילו לכחחלה והכי פי' אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה באותו גט ובאותו זמן שכתוב בו וכתב ציוה לכתוב זמן זמן כניסתה ונתנו לה ביום הזמן הרי זה גט דכיון דבידו לגרשנה דלשמה הוא אבל לאשה דעלמא ציוה לכתוב זמן הגט וכתב ונתנו לה באותו הזמן אינו גט שהרי הוא כאלו נכתב שלא לשמה ופסול וכן הילכתא וליכא מאן דפליג וגבי יבמתו בתיקו ולחומרא סברא דילן משום פירות ארוסה שנתגרשה בגט שאין בו זמן דינו כגט ישן. דתרוייהו גזירה משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה הוא ותינשא לכתחילה ואסיקנא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כר' אלעזר דמכשר בשטרות:

ולמיחזי כשיקרא לא חיישינן וכתב גאון שמע מינה אם כתב סופר כתובה באחד מימי השבוע וכתב בה בד' בשבוע או בה' בשבוע אע"ג דיום הכתיבה לא ד' ולא ה' הוא למיחזי כשיקרא לא חיישינן וכי אמרינן דצריך להניח מקום הזמן