ספר העיטור קיח

ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק ומסתברא דווקא נכסי לך שאינו לשון מתנה כראוי ליורשו אבל לראשון במתנה ואחריו לפלוני מת ראשון קנה שני ויש לה הפסק כדתניא האומר תנו שקל לבני בשבת וראויין לתת להן סלע נותנין להן סלע אל תתנו להן אלא שקל אין נותנין להן אלא שקל והא הכא אם מתו ירשו אחרים תחתיהן בין אמר תנו בין אמר לא תתנו אין נותנין להן אלא שקל והא הכא דיורשין נינהו ויש להן הפסק וחזינן לרבינו אבן מגש פירוש ולא נהירא לן והילכת' נכסי לך בראויין ליורשו לשון ירושה הוא וירושה אין לה הפסק לבד מבן אצל הבנים דעשאו אפיטרופא ובשאינו ראוי ליורשו לשון מתנה לבר מאשה ובת אצל הבנים וכ"ש אם אמר יהא לפנו' כך וכך שהוא לשון מתנה הכותב כל נכסיו לאחרי' והניח את בנו מה שעשה עשה אבל אין רוח חכמי' נוחה הימנו רשב"ג אם בניו לא היו נוהגין כשורה תבא עליו ברכה וקיימא לן כת"ק דאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי בי עבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא וכו' ירושלמי הכותב נכסיו לאחרי' והניח את בניו עליהן הכתוב אומר ותהי עונות' חקוק על עצמות' ומסתבר' דווקא בניו ודווקא לא שייר להם כלום אבל שייר להן ונתן לעניים ולעשירים מממונו הרשות בידו ירושלמי חד בר נש אפקיד גבי ר' אבא בר ממל אמר ליה אי הוו בנוי דהנייה סב פלגא והב להון פלגא קמון בנוי ונסבין פלגא בתר יומין בעון אתון מעור עימיה אמר לון לא אמר אבוכון הב להון אלא אי הוו דהנייה הב להון פלגא וסב לך כדין דאתון קקו פדיפטי הבו לי מה דיהבית לכון ש"מ בלשון מתנה מעביר נחלה אפי' למי שאינו ראוי ליורשו בלא שייור והוא שאמר לא ירש ומה שכתב רבי' האיי גאון בתשובה ד"ה כל נכסיו לאחרים לא שהניח בניו לגמרי שהרי מתנה על מה שכתוב בתורה הא לא דייק לן ומה שכתב בטופס השטר שיור ד' זוזי כדי שיהא רוח חכמים נוחה הימנו מי שמת ונמצא דייתיקי חגורה על יריכו הרי זו אינה כלום זכה בה לאחר בין מן היורשין בין שאינן מן היורשין דבריו קיימין ת"ר איזו הוא דייתיקו דא תהא למיקם ולהיות איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכת' בה מהיום ולאחר מיתה ואי כתב הכי גופא קני מעכשיו ופירא לאחר מיתה וכך השיב ר"מ בר' קלונימוס ואיכא מ"ד הכי קאמר לי' מהיום אני נותן לך ואם ארצה לחזור בי אחזור ואם לאו יהא שלך מהיום לאחר מיתה שלח ליה ר' אלעזר לגולה משום רבינו שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ור' יוחנן אמר תיבדק מאי תיבדק כי אתא רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתיקי ואמר נמי שכיב מרע שאמ' כתבו ותנו מנה לפלו' ומת רואין אם כמייפה כחו נותנין ואם לאו אין נותנין היכי דמי מייפה כחו כדאמר רב חסדא וקנינא מוסף על מתנת' דא הכא נמי דאמר אף כתובו וחתומו והבו ליה איתמר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כותבין ונותנין ואוקימ' בפ' מי שמת במייפה כחו כר' יוחנן וכן הילכתא הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום לאחר מיתה ר' יוסי אומר אינו צריך קא סבר זמנו של שטר מוכיח עליו ודווקא מתנת בריא אבל שכיב מרע לא צריך ובעא מיניה רבא מרב נחמן בהקנאה מהו ואמרי' בהקנאה אינו צריך בין אקנייה וקנינא מיניה בין וקנינא מיניה ואקנייה בדוכרן פיתגמא דהוה קדמנא פליגי. ופסק רבינו הלכה כר' יוסי ודוקא בממונא אבל בגיטין דאיסורא אתקין רב מן יומא דנן ולעלם כו' כדאיתא בפ' המגרש ורב נחמן אמר נהיגי במתיבתא כר' יהודה כתקנת רב בגיטין ור"ח שני בין ממונא לגט דאיסורא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו רשאי למכור איתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ריש לקיש אמר קנה ליקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וקיי"ל כריש לקיש בהא ואע"ג דכתיב ולביתך מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו וקורא גבי אשתו כדקאמר שאני הכא משום דכ' ולביתך אבל בעלמא אפי' גבי יובל לאו כקנין הגוף דמי כדפרש בחלק קרקעות והא דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני ירד הראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות. רשב"ג אומר אין לו לשני אלא מה ששייר ראשון. ואמר ר"י יוחנן הלכה כרשב"ג לא תיקשי לך הילכת' אהילכתא דהא אמר אחריך שאני וההוא דאמר נכסי לסבתא ובתר לברתא ומסקנא טעמא דבני מערבא משום דאי קדמה סבתא וזבנה וביני:

ש"מ הלכה כרשב"ג ולא תיקשי לך הילכתא אהילכתא דהא דאמר אחריך שאני ובאחריך הוא דהלכה כרשב"ג דאין לשני לא גוף ולא פירות אלא אחריו של ראשון אבל בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כריש לקיש והדין סברא דרב אלפס ומסתב' דר' יוחנן דפסק כרשב"ג למאי דסבירא ליה קאמר וליתה דהלכה כר' ובירושלמי גרסי' חזקיה אמר הלכה כר' והא דאמר רבה מסתבר' טעמא דבני מערבא לגבי ראוי ומוחזק הוא דקאמר דמידקרי ליה ראוי משום דלא הוה לי' זכייה אלא בתר סבתא ור' אלעזר סבר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי וזכתה הבת לכשתמות סבתא ומוחזקת היא בה ורבה אמר מסתבר' טעמא דבני מערבא אע"ג דלכי מייתא סבתא אית לה זכייה במעכשיו למפרע הוא ראוי דהא כי קדמ' סבתא וזבנה זבינה זביני שאם מכרה קרקע לפירות מכורין הן לכתחילה לד"ה אפילו ר' דהא אמר יורד ראשון ומוכר ואוכל ואע"פ שגוף הקרקע לאחר מיתה עכשיו אין הבת יכולה למחות ואדונינו אבי הרב זצ"ל אפילו לעשר שנים מוכרין אותו כדאמ' לקמן והרי הוא כקרקע המשועבד לבעל חוב שאין לו בו כח עד שיבוא הזמן לגבותו ויתומים שגבו קרקע בחוב אביהן ראוי הוא שתמות מוחזק הוא אבל הכא קא מיפלגי אם מכר הראשון גוף הקרקע ואם מכר הקרקע אינו מכור והשני מוציא מיד הלקוחות וכ"ש אם אמר לו אחריך לפלו' ומת שני בחיי ראשון יחזרו ליורשי נותן דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דאין לו לשני אלא מה ששייר ראשון בלבד. ואפילו אם לא אמר לו אחריך לא שני לן בן אמר לו אחריך לפלוני בין לא אמר לו אחריך לפלו' כדפרכינן והתניא יחזרו הנכסים ליורשי ראשון ש"מ דלא אמר אחריך שאני וש"מ קנין פירות כקנין הגוף דמי אלא אחריך נמי תנאי הוא כלומר דאמ' אחריך שני אלא בין לר' יוחנן בין לריש לקיש לא שני לן באחריך ואפי' באחריך כקנין הגוף דמי דאם איתה דשני לך בין אמר אחריך ללא אמר אחריך (תנאי היא דאיכ' מ"ד ואפילו באחריך כקנין הגוף דמי) דאם איתה דשני לך בין אמר אחריך בין לא אמר אחריך רבי יוחנן דפסק הלכה כרשב"ג באחריך בלא אחריך נמי הכי סבירא ליה דהא קנין פירות כקנין הגוף דמי אלא לאו ש"מ לא שני לן והילכתא כרבה דאמר מסתברא טעמא דבני מערבא לגבי ראוי והלכה כר' אלעזר דאמר האומר אחריך כמו מעכשיו דמי. והילכתא כריש לקיש וליתה לדרב יוחנן דפסק כרשב"ג דר' יוחנן לטעמיה הוא דפסק הלכה כר'. וכדאשכחינן בירושלמי דחזקיה דהו' רביה דפסק כר' וכן דעת ר"ח אלא שאמר אחריך כאומר מעכשיו דמי (לאו דכתב ליה) לא פסק הלכה כהאי טעמא והניח חלק בפירושיו וסיים דבריו ואמר היכא דכתב בפי' מעכשיו ולאחר מיתה אינו ראוי ואנן כתבינן מאי דסבירא לן. והא דתניא נכסי לך ואחריך לפלו' יורד הראשון ומוכר ואוכל רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון בלבד דקשיא דר' אדר' ודרשב"ג אדרשב"ג ואסיקנא הא דאמר השני מוציא מיד הלקוחות לגופא והא דאמרי' יורד ראשון ומוכר ואוכל לפירות כלומר שאוכל מהן כל צורכו ומוכר מהן ונהנה מדמיהן ירושלמי אוכל פירות וקונה קרקע דברי ר' רשב"ג אומר וכו'. ומסתברא דרשב"ג סבר ראשון אין לו למכור אלא לאכול שאין לראשון אלא אכילת פירות לבד ה"מ לכתחילה אבל דיעבד אין לשני אלא מה ששייר ראשון בין לגופא ובין לפירא ורבינו אפרים הא לגופא הא לפירא ש"מ דרשב"ג דפליג סבירא ליה דאפי' מכירת קרקע לפירות לית ליה לראשון גזירה שמא ימכור את הגוף או שמא ישתקע ביד הלקוחות ואפשר שימות הראשון בחיי השני שהשני ראוי ליטול ואינו מוצא והרב אדונינו אבי זצ"ל אמר יורד ואוכל דקאמר לפירות שיכול למכור קרקע לפירות עד עשר שנים ואם מת בחמש מוציא הקרקע והלוקח אוכל פירות עד עשר ורשב"ג סבר אין לו אלא אכילת פירות ואם מת בחמש מוציא הקרקע מיד הלקוחות ומה שהקשה רבינו אבן מגש לפירות פשיטא ליתה לא לקושיא ולא לפירוק' וטעמא דרישא היה לו לפרושי ולסברא דרב אלפס הלכה כרשב"ג בתרויהו ולסברא דילן הלכה כר' ירושלמי ר' חזקיה אמר הלכה כר' אמר ר' ינאי מודה ר' שאינה נותנה במתנת שכ"מ רבי יוחנן אמר ולא במתנת בריא כההיא חדא איתתא דכתבת ניכסה לחד בר נש צרכת וזבנת לבעלה רבי חייא בר מוייא אעיל עובד' קומי ר' יוסי לא כן אמר ר' ינאי מודה ר' שאינה נותנה במתנת שכיב מרע ור' יוחנן אמר ולא במתנת בריא והדא איתתא כיון דבעלה זקוק לה ומספק לה מזונה לא כמתנת שכיב מרע הוא עד נדון זקוק מספ' לה פיתא וקיטנית דילמ' בעין ותרנגול' ותריצנא מן מה דתניא הראשון מוכר ואוכל הדא אמרה מוכר אפי' אכל דברים מעולין בעל מתיבתא אמר רב חייא בר אבא אמר ר"י הלכה כרשב"ג ומודה רשב"ג שאם נתנן במתנת שכיב מרע לא עשה ולא כלום מ"ט אמר אביי מתנת שכיב מרע היא לאחר מיתה כבר קדמו אחריך אמר רבי זירא אמר ר"י הלכ' כר' שמעון בן גמליאל אפי' היו בהן עבדים ושפחות והוציאן לחירות ודוקא שמכר לאחר או נתן אבל לעצמו כגון בנו קטן לא עשה ולא כלום גרסינן בפרק מי שהיה נשוי אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלו' ועמדה ונישאת בעל לוקח הוי וכו' ואמר נכסי לך ואחריך לפלו' ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות דגמר' עד אחרי ליקניך בעל לא ליקני אמר רב יהוד' אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאחר ואמר הלה אי איפשי בהן קנה ואפי' עומד וצווח ור' יוחנן אמר לא קנה ולא פליגי כאן ששתק ולבסוף צווח כאן שצווח מעיקרא וה"מ בשכיב מרע אבל במתנת בריא לא קנה עד דקנו מיניה אי נמי עד דמטי שטר' לידיה וכיון דקביל שטרא בקנין לא מתני אמר ר"נ בר יצחק זוכה לו ע"י אחר ושתק ולבסוף צווח מהו באנו למחלוקת