ספר העיטור קיז

תשובה לרבינו יצחק אלפס דווקא שיש בשטר וכך אמר לנו פלו' בן פלו' כתבו לפלוני' אשתי כל נכסי אבל אם היתה צוואה בלבד החזיקה בנכסים ואינה אפיטרופא ולא בריר לן פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפיטרופא בנו קטן מאי. אמר שמואל אפי' בנו קטן המוטל בעריסה. איכא מאן דאמר דווקא דאיכא אחרים קטנים. אבל גדולו', לא. ולא נהירא לן וכתב ר"ח קשיא לן דהא קיימ' לן אם אמר על תינוק בין הבני' ירש כל נכסיו נאמן. וטעם מפורש לא מצינו ויש לומר כפשוטן של דברים מתני' באמירה כדקתני האומ' ודשמואל בכתיבה ולא איתברר ליה הא דלקמן אמר ר"ה שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה וכו' ואמר ליה רב נחמן גנבא גנובי למה לך. אי סבירא לך כר' יוחנן בן ברוקא אימא הלכה כר' יוחנן דשמעתיך כוותיה אזלא. אלמא ר' יוחנן בן ברוקא נמי בכתובות איירי ורב אלפס נמי הכי סבירא ליה דווקא אומר אבל כותב לא דהא קיימא לן כר' יוחנן בן ברוקא. והא דרב הונא בשאר יורשין כגון בת בין הבנים ואח בין הבנים אבל בן בין הבנים לא עשאו אלא אפיטרופא בכתיבה כדאית' בהלכות. ואיכא דמדחו ואמרי דר' יוחנן בבן בין הבני' דהוו אחים מאבא ולא מאימא והא דעשאו אפיטרופא דהוו אחים מאימא בלשון ירושה. והכא דקאמ' כל נכסי לאשתי או נכסי לבני ולישנא דעלמא הכי איתא כדגרסי' אמר מטלטלין לפלו' והיכא דלא אמר לא לשון ירושה ולא לשון מתנה. אע"ג דנכסי לך בעלמא לשון מתנה. ה"מ בשאר יורשין. אבל בבנו ואשתו לא עשאן אלא אפיטרופוס דלא עקרינן נחלה דאוריתא אלא בפי' ושוינהו רבנן כהילכתא בלא טעמא דאי נכסי לך לשון ירושה ליקני כירושה דבת בין הבנות ואי לשון מתנה ליקני דאפי' אחר בת קני. וכתב ר"ח הא דאמר לא עשאה אלא אפיטרופא. אלא בדלא שייר פשיטא בנו ואחר אחר במתנ' ובנו אפיטרופא אשתו ארוסה ואשתו גרושה אשתו גרושה משום מתנה איבעיא להו בת אצל הבנים ואשה אצל בני הבנים מאי וק"לן כרבנן משום דרבא דאמר בכולהו לא קני לבד מאשתו ארוסה ואשתו גרושה בעי רבא בבריא היאך ולא איפשיט תניא הכותב פירות נכסיו לאשתו גובה כתובתה מן הקרקע למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו ש"ח וכו' אסיקנא אמר רב נחמן הילכתא תקרע כתובת' ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מיכן ומיכן דאומדן דעתא הוא דניחא ליה דתיפוק עליה קלא דכתבינהו לכולהו ניכסי ניהליה ומסתבר' דווקא אשתו ארוסה ואשתו גרוש' דמשום קלא דניחא ליה מחלה לכתובתה דהא קניא להו להנהו נכסי אבל בכולהו משום אפיטרופוס לא מחלה לכתובתה שהרי אין לה כח לעשות חפצה מהן הילכך לעולם כתובתה קיימת דאי לא תימא הכי לוקמה בכולהו ואפילו בנשואה וטעמא דיצא עליה שטר חוב מפסדא הכל הא לא יצא עליה ש"ח לא מפסדא וקניא לאפיטרופסות אלא לאו ש"מ משום אפיטרופסות לא מחלה כתובתה וכן הילכתא ותניא הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו מתנתו קיימת ר"ש בן מנסיא אומר אין מתנתו קיימת שאילו היה יודע שבנו היה קיים לא היה כותבן לאחרים ואמר רב נחמן הלכה כר' שמעון בן מנסיא דאזלינן בתר אומדן דעתא ובתשובת לרבינו האיי גאון סברה דילנ' ודאב' מרי ידיע בדיני מעול' ולמידק דייקנ' לעול' בתר אומדנ' מעשי' שלא יהיו בהן מרמ' וגזל ועול ולמיזל בתר קושטא ותריצותא דמעשי' ולגלויי כל מעשי' ולאורויי לאמיתותא כדאמו' רבנן מנין לדיין היודע בדין א' שהוא מרומה שלא יאמר וכו'. ואמרי' הלכה כרב שמעון בן מנסיא ורבוותא דהוה בהון יראת שמים הכי הוה סוגייהו ומנהגן. כדאמרי' ליה רב חסדא למרי בר יצחק. הכי דייננא לך ולכל אלמי דחברך שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא. האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא נאמן כר' יהודה. ושלח ליה ר' אבא לרב יוסף האומר תיטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מן הבנים. אמר רבא ובנכסים הבאין לאחר מיכן ורבינו אבן מגש אוקמה בשכיב מרע. אבל בריא דאמר תיטול לשון הקנאה הוא וקנין דברים בעלמא הוא. ולא נהירא לן דאי בקנין קנין מעליא הוא ופי' מהו קנין דברים כמאמר ונקיטינן לסברא דרבוותא דכותב כל נכסיו לאשתו אצל בנים ואצל יורשין בין בבריא בין בשכיב מרע לא עשאה אלא אפיטרופא אבל במקצת קנתה דדוקא כותב בלשון מתנה. אבל כותב בלשון ירושה לא והכותב כל נכסיו לבנו בין שאר הבנים ואפי' קטן בין בלשון ירושה בין במתנה בין בבריא בין בשכיב מרע לא עשאו אלא אפיטרופא ובמקצת בין במתנה בין בירושה קנה. ודווקא כותב אבל אומר כל נכסיו לאשתו בין בכולן בין במקצתן בין בבריא בין בשכיב מרע בלשון מתנה קנתה בלשון ירושה אפילו אפיטרופא אינה. ואם אמר כל נכסיו לבנו בין בירושה בין במתנה בין בכולן בין במקצתן קנה ואם הוא בריא וקאמר בלשון מתנה וקנו מידו קנה ואם אמר בלשון ירושה אפי' קנו ממנו לא קנה והיינו בעיא דרב פפא. ולא איפשיטא הכי פסקא לרבינו אבן ולסברא דילן ליכא פלוגתא. בין כותב לאומר דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו. ואי אמר בלשון ירוש' בפירוש לכל מי שראוי ליורש אפי' בן בין הבנים ואי נמי בלשון מתנה בפירוש בין ראוי ליורשו בין אינו ראוי ליורשו קנה אבל אמ' נכסי לך בראוי ליורשו. כגון בת בין הבנים דבריו קיימין דהא בין בלשון מתנה בין דבלשון ירושה קנתה לר' יוחנן בן ברוקא אבל בין הבנים כיון דלא אמר בפי' מתנה וירושה לא עשאה אלא אפיטרופא והכותב נכסיו לאשתו בלשון מתנה בפירוש קנתה אבל בלשון נכסיי לך אע"ג דבעלמא בשאינו ראוי ליורשו מתנה היא הכא אפיטרופא ובת אצל הבנים ואשה אצל בני הבעל לא מיבעיא בירושה דלא קנו כדאמרי' לעיל לא נחלקו אבא וחכמי' על אחר במקום בת ובת במקום בן שלא אמר כלום ואפילו אפיטרופא אינה אלא אפי' נכסי לך דבעלמא לשון מתנה הכא לא קני עד דאמר בפירוש מתנה והכי מסתברא לן ובתשובת אשכחן לרבוותא קמאי בשאילתא דמתיבת' בפיסקי מר רב יוסף בר חיננא כהאי לישנא כי אמרי רבנן היכא דכתב נכסי לחד ברא לא עשאו אלא אפיטרופא הני מילי היכא דכתב אי נמי דפקיד מחמת מיתה ואמ' כתבו ותנו שלא גמר להקנותו אלא בשטר ואפיטרופוס שוויה אבל אי גלי דעתיה לאקנויי בקנין גמור קא מיכוין אע"ג דכתב ואע"ג דבלשון ירושה בלבד קנה וכ"ש בלשון מתנה הרי זו מתנה לפום מאי דגלי לן דעתיה:

תנן התם הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה ר' יוסי אומ' אם קיבל' עליה אע"פ שלא כתב לה כתב לה אע"פ שלא קיבלה עליה ותניא אמ' ר' יהוד' בד"א שהיתה שם וקיבלה עליה אבל היתה שם ולא קיבלה עליה קיבלה עליה ולא היתה שם לא איבדה כתובתה וקיימ' לן כל מקום שאמר ר' יהודה במה אינו אלא לפרש דברי חכמים ואסיקנא דאיתותבו רב ושמואל ור' יוסי בר' חיננא דכולהו לא בעו קיבלה והא ר' יהודה היתה שם וקיבלה עליה בעי וסילקא בתיובתא ואמר ליה רבא לרב נחמן הא רב והא שמואל והא ר' יוחנן מר כמאן סבירא ליה. אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה ודווקא היתה שם וקיבלה עליה כדקתני בבריתא אבל לא עשאה שותף לא איבדה ודלא כרב ושמואל דאמר לא יהיב ליה מידי ומחלה ודלא כר' יוסי בר חנינא אלא כיון שעשאה שותף וקיבלה בפני עדים מה שהבעל נתן לפניה איבדה כתובתה ודווקא קרקע אבל מטלטלין לא ואמר שמואל אפילו לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו איבדה כתובתה וכן הילכתא וגרסי' בתוספתא דפיאה פ"ק האי בריתא דמסיים בה אמר ר' יוסי בד"א שקיבלה עליה לשם כתובה אבל לא קיבלה עליה לשם כתובה מה שנתן נתן וגובה כתובת' משאר נכסים ובתשובת דמתיבתא מהו לענין דלא מבטלי כתובה דאיתתא אלא במידי דבריר שפיר או מחילה או תשלומין בהודאה ועדים ועד דלא מצטביא ומקני מינה או דהוה תמן ואמר להו לסהדי קבילית עלי האי מימר והוו עלי סהדי לא מבטלינן כתובתה. אבל שתיקותא דהכא לא מהני כלום הוא ולא דיינינן ביה ובעייוני דעתיה מתיידע דשתיקותא לבטולי שטרא חוב לאו דינא. והכי דיינינן במתיבתא ובתשובת רבינו קלונימוס הנשיא מנרבונא שתיקה בדורות הראשוני' מהניא והשתא מחמת כיסופא הוא דשתקה ההוא דאמר להו תלתא לברת ותלתא לאינתתא שכיב אחת מבניתה וכו' פר"ח בחייו ורבי' אבן מגש אמר מתנת בריא הוה דאי שכיב מרע אחולי אחילתיה לגמרי ואפי' עמד והדר קני לית לה ולא מידי וצריכא עיונא ההוא דפלג נכסי לבריה ולאיתתיה שייר חד דיקלאי סבר רבינא למימר לית לה אלא דיקלא לישנא דרב אלפס וגמר' דילן ההוא פלניא דפלגיה לנכסיה לבריה ולא גרסי' ולאיתתיה ושייר חד דיקלא ואסיקנא מיגו דנחתא לדיקלא נחתא לה לכולהו נכסי אמר רב הונא ש"מ שכתב כל נכסיו לאחר רואין אם ראוי ליורשו נוטלן לשום ירושה ואם לאו נוטלן לשום מתנה וכו' דילמ' בהאי קאמרינן דההיא דהוה ש"מ אמר לי' נכסי למאן דילמ' לפלו' א"ל אלא למאן ואמרי' עלה אם ראוי ליורשו נוטלן לשום ירושה ואם לאו נוטלן לשום מתנה ועל כרחיך ראוי ליורשו כגון בת בין הבנות ואח בין האחים ובן הבת בין הבנים ובת הבן בין הבנים דאי בן בין הבני' ואמר נכסי לך הא אמר לא עשאו אלא אפיטרופא סבר רמי בר חמא למימר אם ראוי ליורשו אלמנתו נזונית מנכסיו ואם לאו אין אלמנתו נזונית מנכסיו ואמר לי' רבא מיגרע גרעא ירושה דאוריתא אלמנתו ניזונית מנכסיו מתנת שכיב מרע דרבנן לא כל שכן והילכתא בין כך ובין כך ניזונית והא דתנן א"מ למזון האש' והבנות מנכסי' משועבדין דמשועבדין מחיים אבל מתנת ש"מ דלאחר מיתה לא דחייא (הויא מיניהו לחכמים ותרויהו קנו) כדכתב רב אלפס ואיכא לעייוני להא דגרסי' בפרק מציאת האשה אחין ששיעבדו מהו וכו' ואמרי' בין מכרו בין מישכנו מוציאין לפרנס' ואין מוציאין למזונות אלמא אפילו במשעבדי לאחר מיתה אינה ניזונית ואיכא מ"ד ממשעבדי דאורייתא אינה ניזונית ממשעבדי דרבנן ניזונית שלח ליה רב אסא בר עווא לדברי ר' יוחנן נכסי לך ואחריך לפלו' וראשון ראוי