ספר העיטור קטז

באבא נותן אוכל פירות בברא משלשין את הפירות:

גרסי' בפ' מי שמת וכן היה רבי שמעון בן גמליאל אומר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו כתב רבינו חננאל לית הילכתא כוותיה. אין אותיות ניקנות במסירה.. וסברא דילן בשמתו הבעלים:

גרסי' בפ' השולח א"ר אבא בר אייבו אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבא מתנה לידו מתנה זו מבוטלת היא תיבטל אי איפשי בה לא אמר כלום.. בטילה היא אינה מתנה דבריו קיימין וקשיא לרבוותא נוסחא דכריתות דאיכא נוסחא דכתוב בהו איפכא ובנוסחא אחרינא בתרויהו דבריו קיימין ור"ח הביא לה ולא אמ' בה טעמא:

ומסת' דאי איתא דנוסחא הכי איתה וכדפי' רבי' יעקב לא הוה שתיק גמרא מיניה לאקשויי דידיה אדידיה ועל כרחין נוסח' דכריתות כנוסחא דגיטין וה"ג א"ר לקיש מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו אי איפשי בה כל המחזיק בה זכה ומ"ש מיהא דא"ר אבא בר אבא ואמרי לה אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבאה מתנה לידו מתנה זו מבוטלת היא תיבטל לא אמר כלום אי איפשי בה בטילה היא אינה מתנה דבריו קיימין מאי לאו דבריו קיימין והדרה למרה וכו' והכי נמי גרסינן בגיטין והדין נוסחא עיקרית ומה שכתב הרב קרובינו ז"ל בה ובמסכת גיטין בטילה היא דבריו קיימין כגון שחב לאחרי' לא בריר לן ואיכא נוסחא דכתב בהו דבריו קיימין ולא דייק ואי נמי איכא למימר כולה כדאיתא בנוסחא דמסכת גיטין דאי איפשי בה לא אמר כלום והכי גרסי' התם מאי לא אמר כלום וקני לה לא לא אמר כלום והדרה למרה והוא נמי לא קנה לה אלא כל המחזיק בה זכה בה וכלשון הזה מצאתי בהלכות של רב אלפס בגיטין גרסי' בכריתו' אמר ריש לקיש מקבל מתנה וכו' איני והאמר ר' אבא בר אבוה אמר רב ששת מקבל מתנה וכו' כדאיתא בגיטין מאי לאו לא אמר כלום וכו' אלא המחזיק בה זכה בה והכי סלקא שמעתא מיהו מסתברא מדקא מקשינן התם מהא דעבדי' ואמרי' התם בשלמא לרשב"ג קסבר כי יהיב איניש מתנה אדעתא דמקבלין לה מיניה הוא כי לא מקבלין מיניה הדרא למרא ש"מ דרשב"ג לא ס"ל דריש לקיש דאמר כל המחזיק בה זכה ואנן הא ברירנן לה בגיטין בפ' השולח לענין ממונא כת"ק ולענין גיטין כרשב"ג כדאיתא התם. ורבותינו הגאונים פסקו דספיקא היא דאמר התם לא אמרו בה היתר משום כבודו של רשב"ג הילכך ספק היא:

גרסי' בפ' שנים אוחזין מצא גיטי נשים ושיחרורי עבדים דייתיקי מתנה ושוברין הרי זה לא יחזיר ת"ר איזהו דייתיקי וכו' כדאיתא במתנת שכיב מרע. שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנם הא אמר תנו נותנין ואוקימנ' מתנת שכיב מרע בדידיה דבר מהדר וליכא חששא והאי דההני מתנות איכא למימר חדא קתני דייתיקי של מתנות אי נמי מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע קאמר וברייתא דקתני דיתקאות אפותיקי ומתנות אע"פ ששניהן מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה בבריא דלאו בר מהדר כדמפרש בגמרא ומתנה נמי במתנת בריא ממש ואע"פ ששניהן מודים לא יחזיר וליכא למיפרך והא אידי ואידי מתנה קתני דהא איכא לאוקומ' מתני' כדפרישית ואיכא מאן דפ' הא אמר תנו נותנין אשכיב מרע קאי דליכא למיחש ביה שמא כתובין היו והכי קאמר דייתיקי שכיב מרע מתנת בריא לא יחזור דאיכא למיחש שמא כתובין היו הילכך כל היכא דאיכא למיחש חיישינן הא אמר תנו דליכא למיחש כגון בשכיב מרע נותנין ומסתבר' מהא פירושא דרב יהודא דשכיב מרע מצי למיעבד מתנה דיליה מתנת בריא:

כתב בכך וכך איך אמר פלו' הוו עלי סהדי בקנין וכתובו וחתומו בשוקא וברייתא והבו ליה לפלו' דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ואקניתי לפלוני דנן במתנתא שרירא וקיימא ביתא דילי ואילן מצרנהא לרוח מדינחא מצר פלוני ולרוח מערב' מצר פלו' ולרוח דרומא מיצר פלוני ולרוח צפוני מצר פלו' וכל מאן דיבני מצרנהא אילין יהבית ליה לפלוני דנן מתהום ארעא ועד רום רקיע עם כל זכותא דאית לי בגוה וכל עמלא ושבחא דאית לי בה ולא שיירית מינה קדמאי כלום וכדו השתא ליזיל פלוני האי וליחזיק בה ויהיבנא ליה ולירתיה בתריה למיקנא למירת ולאורותה ולזבונה ולמשכונה ולמיעבד מינה כל רעות נפשיה וכל מאן דייתי ויקום ויערער על מתנה דא עלי ועל ירתאי בתראי לפנויי ולסלוקי כל ערערותא ולאוקמי מתנתא דא בידיה ובחזקתיה ובידא דאתי מחמתיה דברעות נפשאי צבי ובביטול כל מודעי יהבית ליה האי מתנתא פרהסיא מיומא דנן ולעלם דלא להשנאה בה ודלא למיהדר מינה וכך אמר לנא פלוני דין אחריות מתנה דא קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי אגב אמות קרקע באחריות וחומר שטרי מתנתא דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא וכו' ואם יש לו אשה אמר לנא פלנית ובעלה ומנהג בישיבה אפי' יש לו נכסים הרבה קונה מן האשה תחילה כדכתב במחאה ואם מטלטלי' הן יהיבנא ליה קרקע כל דהו בדירתא דילי ואגבן יהיבנא ליה מטלטלין כך וכך:

הדרך דב' מתנת שכיב מרע והן ב' דרכים חולה כדרך כל הארץ והוא נקרא שכיב מרע. והב' הוא מסוכן ומצוה מחמת מיתה גרסינן בפ' י"נ האומר איש פלוני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא ירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ומסת' כל היכא דעקר ירושה בפומיה ואמר לא יטול לא ירש אפי' אמר פלוני לא ירש אלא אחיו ירשו או שאמר ינתן להם לא אמר כלום. ואפי' לר' יב"ב דעד כאן לא קאמר ר' יוחנן בן ברוקא אלא היכא דאמר בני ירש סתמא ולא אמר לא ירש אבל אמר פלוני בני לא ירש מתנה על מה שכתוב בתורה ואי אמר פלוני לא ירש ולא הזכיר בני אלא פלוני ופלוני ירשו לאו מתנה על מה שכתוב בתורה הוא דאפשר דלאו בריה הוא ואיכ' מאן דס"ל דאי אמר פלוני לא ירש אלא אחיו ירשו דבריו קיימין כר' יוחנן בן ברוקא ולא נהירא לן המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד מיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין ואי אמר משום ירושה לא אמר כלום קשיא להו לרבוותא מכדי הא סתמא ד"ה היא והא ר' יב"ב הוא דאמר על בן בין הבנים ירש כל נכסיו דבריו קיימין וריבה לאחד ומיעט לאחד משום ירושה אמאי לאו ניחא להו כר' יוחנן בן ברוקא דליכא בכור. ומתני' משום דהשוה להן את הבכור הוא דקאמר לא אמר כלום דהיכא דאיכא בכור אפי' ר' יוחנן בן ברוקא מודה כדתניא בברייתא לא יוכל לבכר והיכא דריבה לאחד ומיעט לאחד וליכא בכור לר' יוחנן בן ברוקא דבריו קיימין אפי' בלשון ירושה ודמיא להא דגרסי' שניתם במשנתכם כר' יב"ב. דתנן לא כתב לה בנין דוכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתיך וכו' ומסת' דמתני' תרתין קתני וריבה לאחד ומיעט לאחד אע"ג דליכא בכור אי נמי בלשון ירושה לא אמר כלום דעד כאן לא קאמר ר' יוחנן בן ברוקא אלא בן בין הבנים סתמא ולא הזכיר ירושת אחרים אבל הזכיר בנים אחרים ומיעט ירושתם הוה ליה כמ"ד לא יירשו. והא דאמר שניתם במשנתכם כר' יוחנן בן ברוקא כסברא דיליה הוא דאמר התורה נתנה רשות לאב להנחיל והילכך תיקנו ב"ד כתובת בנין דיכרין מאותו טעם. אבל האב לא ריבה ולא מיעט ולישנ' דבי דינא דכתבי יתר על חולקהון דעם אחיהון ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה וסיפא רבוות' קמ"ל לא מיבעיא כי אמר איש פלו' לא לא דלא אמר כלום ולא מיבעיא נמי כי אמר איש פלו' בכור לא יטול פי שנים דקא עקר ליה מחלק בכורה ומחלק פשוט אלא אפי' השוה להם את הבכור דירושה קא יהיב לא אמר כלום והילכך מתני' ד"ה היא וש"מ היכא שיש לו ב' בנים פשוטי':

ואמר פלו' בני ירש ר' זוזים ופלו' את השאר אפי' לר' יוחנן בן ברוקא לא אמר כלום עד שיאמר בלשון מתנה כתב בין בתחילה בין בסוף בין באמצע משום מתנה דבריו קיימין לרבנן אע"ג דליכא בכור לר' יוחנן בדאיכא בכור ה"ד מתנה וכו"' ואסיקנ' כרב ששת דאמר אפי' שתי שדות ושני בני אדם קנה ודווקא תוך כדי דיבור אבל אחר כדי דיבור קיימא לן כריש לקיש. דאמר לא קנה עד שיאמר פלו' ופלו' יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתי להם במתנה ויירשום. והילכת' תוך כ"ד כדיבור דמי לבד מע"א וקידושין ומחרף ומגדף האומר איש פלו' ירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ר' יוחנן בן ברוקא אמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין תניא א"ר ישמעאל לא נחלקו אבא וחכמי' על אחר במקום בת ובת במקום בן שלא אמר כלום על מה נחלקו על בן בין הבנים ובת בין הבנות שאבא אומר ירש וחכמי' אומרי' לא יירש ומסק' הלכה כר' יוחנן בן ברוקא ודווקא דליכא בוכרא אבל איכא בכור לא אמר כלום כדקתני בבריתא ומסתברא דאפי' איכא בכור ואמר איש פלו' בני הקטן ירש אותי כיון דלא אמר יטול פי שנים ולא השוה את הבכור לאו מתנה על מה שכתוב בתורה הוא עד שיאמר פלו' בני לא ירש ולא יטול אי נמי ריבה לאחד ומיעט לאחר שהוא בנו ועוקרו משום ירושה בתורת ירושה:

תוספתא כיצד אמר על בת הבן בין הבנים או על בן הבת בין הבנות דבריו קיימין וכ"ש בן בין הבנים ובת בין הבנות אבל אמר על בת בין הבנים ואחות בין הבנות א אמר כלום וזהו שאמר ר' ישמעאל לא נחלקו אבא וחכמי' על אח בין הבנות ובת בין הבנים על מה נחלקו על בן בין הבנים ובת בין הבנות כו' בעי רבא בבריא היאך ולא איפשיט ולא עבדינן בה עובדא. ר' אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפיטרופא:

תשובה מריש מתיבתא דווקא דאית ליה בני דלא עשאה אלא אפיטרופא אבל לית לה בני מתנתו מעליה היא.