ספר העיטור קטו

התם דכל הני פטורי אליבא דר' מאיר משום דממילא נינהו ולא מינכר ושורף שטרותיו ומוחל ודן את הדין ומראה דינר לשלחני ומסור דאמרי' כההוא דאחוי אמטכס' דכל הני מחייב ר' מאיר משום דינא דגרמי כדמוכח התם בגמ' דכולהו משו' דמזיק בגוף הממון הוא והא דגר' שור שעלה על גבי שורו של חבירו להורגו ובא בעל השור ושמט את שורו ונפל העליון ומת פטור ומוכח התם דאי לית ליה פסידא חייב לא דמי לסלק כרים וכסתות דהתם לא נגע בכלי הכא והילכך פטור וכן הילכתא והיכא דמזיק גוף ממונא בממון חבירו וכגון הני דתנינן בפ' לא יחפור דחייב לא הזיק גוף ממונו אלא על ידי אחר גרמא הוא ופטור כגון נמיה וסולם וכגון הנהו עורבי דאכלי דמי ומפסדי בתאלי והדומה להן פטור אבל אסור כדאמרי' בסוף מחאה. ירושלמי הדין דמחל שטרא לחבריה רבי חנינא ורבי מנא חד אמר מחל מחל וחרנא אמר לא מחל עד דחזר ליה שטרא והא דידן דברי הכל הוא דהא ליתיה שטרא בידיה דליהדר ליה והא דירושלמי ליתיה בגמרא דילן ולקולא ומוחלת כתובה כגון שהחזירה הכתובה. כתב בכך וכך איך פלוני בן פלוני אמר לנא הוו עלי סהדי בקנין וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא ויהבו ליה לפלוני דצביתי ברעות נפשאי ומחילנא ליה כל טענתא וכל דררא דממונא ולא אישתייר לי גביה מההוא עיסקא דהוה ביננא מקדמת דמת דנא עד יומא דין מחלית ליה וכל טעותא ושלותא כדכ' בפשרה ואחריותא וחומר שטר מחילה דא קבילית עלי ועל ירתאי בתראי אגב ארבע אמות בחצירי כחומר כל שטרי מחילה דנהיגין בישראל כו' וקנינא כו'. אות מ מתנה מתנה לשני דרכים האחת מתנת בריא והאחת מתנת שכיב מרע הדרך הראשון מתנת בריא ופרשתיו במאמר שני ושלישי והיא ניקנית בכל קניני המקח וממכר ופסיקנא בשלישות גט דאי אמר בעדים כתבו ותנו מתנה לפלוני הרי אלו יכתבו ויתנו ואין להן רשות לומר לאחרים שיכתבו ויתנו דקי"ל כרבא שליח מתנה כשליח הגט משום דמילי נינהו ואיכא מ"ד בלא קנין אבל בקנין לאו מילי נינהו וכן הילכתא:

גרסי' בפ' יש נוחלין אמר רבא אתרוג זה נתון לך במתנה ע"י שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירהו לו יצא לא החזירהו לו לא יצא הא קמ"ל דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה וכן הילכתא מסתב' דוקא מתנה שאינ' בהערמה שנתן לו רשות לעשות בה המקבל כל הנאתו כל זמן שהיא ברשותו אבל מתנה שהיא בהערמה והנותן נותנה להנאתו ולא להנאת המקבל לאו מתנה היא כההיא דבית חורון דאמרינן התם כל מתנה שאם הקדישה אינה קדושה לאו שמה מתנה.. ירושלמי כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה בהערמה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה כלומר שלא נתנה לו אלא על מנת שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה ואיכא למ"ד לדעת בית חורון באתרוג לא יצא וליתה:

גרסינן בנדרים בפ' השותפין ההוא גברא דשמיט כיתנא אסרינהו לנכסי עליה א"ל ואי הוה בר ברך צורב' מרבנן ליקנייה אמרי פומבדיתאי קני על מנת להקנות הוא ולא קני ורב נחמן בר יצחק אמ' קני על מנת להקנות קני דהא סודרא קני על מנת להקנות הוא אמר רב אשי ומאן לימא לן האי סודרא אי תפיש ליה לא מתפיש ועוד סודרא ע"מ להקנות מהשתא והלין נכסי אימת קני להו לכי הוו בר ברי' צורב' מרבנן לכי הוי הדר סודרא למריה אמר ליה רבא לרב נחמן והא מתנת בית חורון קני על מנת להקנות הוא ולא קני זימנין אמר ליה משום דסעודתו מוכחת עליו ומסת' דרב אשי קיימא כוותייהו וקנייה על מנת להקנות לא קנה.. תשובה לרבינו אלפס הנותן מתנה לחבירו על תנאי שכל זמן שיצטרך קוד' מית' שיחזור בו תנאי ממון הוא וקיים וכשיתברר אצל קרוביו ושכיניו שהו' צריך חוזר. אבל ראי' ברורה אין מבקשין ממנו ואין משביעין אותו לפי שאינו מן הנשבעין ונוטלין. גרסי' בפ' חזקת הבתים. האי מתנה טמירתא לא מגבינן בה. היכי דמי טענה טמירתא. א"ר יוסף דאמר להו לסהדי זילו ואיטמרו וכתובו ליה. איכא דאמר דלא אמר להו כתובו בשוקא ובבריתא מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא ואסיקנא איבעיא להו סתמא מאי כלומר היכא דלא אמר להו כלל הילכתא כלישנא בתרא או לא. ומסתברא הילכתא חיישינן כלישנא בתרא ואנן דלא חיישי' לסתמא. ולא אמרינן תובו בשוקא ובבריתא דלאו מנהגא דילן למיכתב בשטרא כתובו וחתומו בשוקא וברייתא. כי אמר כתבו סתמא כתיקון שטרות קאמר מסתמא אבל בימי רבוותא היו כותבין אבל ר"ח גריס דאמר להו לא תיתבו בשוקא בריית' והכי איתה בנוסחא עתיקא דילן כלומר אלא בסתמא כתובו. והיינו דקאמ' איכא בינייהו סתמ' דאמר להו לא תיתבו ללישנא קמא כשר וללישנא בתרא פסול. אבל היכא דלא אמר להו כלל בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא לא חיישינן ולאו טמירתא הוא. ואע"ג דאית בהו קנין מתנה טמירתא הוא ולא מגבינן בה. אמר רבא והויא מודע' לחבירת' ולית' כדאסיקנא ולא היא התם מוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דיהיב. אבל הכא מר ניחא ליה דליקני ומר לא ניחא לי' דליקני ומסתבר' ל"ש טמירת' קדימא לחבירתה ול"ש טמירתא בתראה ול"ש בהנהו נכסי גופייהו ול"ש אחריני ולא שנא אמר להו להנהו סהדי קמאי ולא שנא לאחריני ההו' דהויא טמירתא אפי' מודעא לא הויא וההוא פרהסיא מגבי ביה ואיכ' נוסחא בההוא דגברא דאזל לקדושי איתתא ברישא כתבינהו לה והדר כתבינהו לבריה. ואיכ' נוסח ברישא לבריה והדר לה ודייקו רבוותא מדקאמר סתמ' חיישינן ולא קאמר לא קני אלמא חששא הוא. ואיכא לדקדוקי עלה דמילתא כגון דפייס מינה חד גברא למיכתב לה מתנה וקא מדחי ליה זימנ' בתר זימנא ובתר הכי אמר להו לסהדי כתובי ליה סתמ' דההיא ודאי איכא למיחש למתנתא טמירתא וכגון ההיא איתתא דלא בעיא מקדשא ליה עד דכתב לה וכו'. אבל כתב לה מדעתא דנפשיה, ליכ' למיחש להאי חששא ולא מחזקינן להאי מתנתא טמירתא. וכן השיב רבי' אפרים וכתב דבמתנתא מעכשיו כיון דמטיא לידיה קמא ברשותיה ואיפרסמא מילתא ולא חיישי' לסתמא וכי חיישינן למתנה דהויא לאחר זמן היא. ואי הדר ביה מקמי דלימטי האי לידא דמקבל וקא טעין למתנה טמירת' איכווני טענתא טענה דהא לא מטא לידא דמקבל כי היכי דתתפרסם בהכי. והיכא דאמר להו לסהדי לא תגלו האי מתנת' עד דמטי זמן פלו' מתנתא טמירתא היא והאי דכתבו רבוותא שכיב מרע דאמר לא תגלו האי מתנתא עד לאח' מותי לאו מתנה טמירתא היא משום דמתנת שכיב מרע לאחר מיתה ובעידנ' דקא מקני ליה מילתא דעבידא לאיגלוי הוא ולא הוי טמירת' אבל הכא בההיא שעתא דקא מקני ליה מתנה טמירתא הויא ולאו מתנ' היא לרב המחבר איכא מאן דאמר מתנה טמירתא ממשעבדי לא גבי מבני חרי גבי וליתה:

גרסינן בפרק הניזקין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין כו' מחוי רב יהודה כבר שית לתינוקת. וכבר שבע לתינוק:

וטעמא משום כדי חייו מתנתו מאי. ואם יקנה מתנתו מתנה משום כדי חייו וכתב רבינו האי גאון במקח וממכר שאין לו למכור אלא משום כדי חייו ואם יש לו ממון הרבה ונתן לו ממנו מעט לסחורה כדי שיתלמד במקח וממכר ואע"פי שאין צריך לכדי חייו ולא בריר לן דהוה ליה למימר בכדי חייו אחד מתנת בריא ואחד מתנת שכיב מרע אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת ואפי' מטלטלין דאבוה ואסיק' בפ' מציאת האשה בשאין שם אפיטרו' וכן הילכת' ודווקא במטלטלי אבל במקרקעי עד שיביא שתי שערות כדאית' בפ' מי שמת ולעדות עדותו עדות אמר מר זוטרא לא אמרן אלא למטלטלי אבל למקרקעי לא אמר אמימר ומתנתו מתנה. כלומר אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן ואין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר כיון שהביא ב' שערות מתנתו מתנה אפי' במקרקעי דאבוה ואיפסיק' התם הילכתא כאמימר ומסתברא אפי' יש אפיטרופוס מתנתו מתנה והרי היא כבן ך' שמוכר בנכסי אביו אפילו במקום אפיטרופוס דהא גדולה מן הנישואין אע"ג דאיכא שליש אם אמרה ינתנו לבעלי הרשות בידה להוציא' מתחת ידי שליש ק"ו מיד אפיטרופ' ואפי' גדולה מן האירוסין אי לאו דמצו' לקיים דברי המת הרשות בידה וש"מ אפיטרופ' שמינהו אבי יתומין או ב"ד הרשות ביד היתומים הגדולים להוציא האפיטרופסות, מידו ירושלמי אגוז וצרור נוטלן ומצניען ומביאן אחר זמן. גזלן גזל גמור וזוכה לעצמו וכו' ולעולם אין גזילו מחזיר עד שיביא ב' שערות וכו' כדכתב בזיכוי:

גרסינן בפ' המקבל מתנה לית בה משום דינא דבר מיצרא ומתנה באחריות דכתב דקנאי ודקנינא איכא מ"ד מתנ' כמכר ואסיקנ' ומכר מוציא מיד הלקוחות היכא דמכר. אבל מיניה דידיה גבי ובתשובת הגאון דנותן מתנה לאחר מותו ולא נודע אותן הנכסים שהיו לו באותה שעה דינא הודאי והספק יחלוקו בזמן שנודע שקנה אחרי כן ואם לאו הכל בחזקת מקבל המתנה והטוען שקנה אחרי כן עליו להביא ראיה:

גרסינן בפ' הזהב אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך מותר לחזור בו ודוקא במתנה מרובה אבל מתנה מועטת סמכא דעתיה וקי"ל כר' יוחנן דאמר דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה ירושלמי אמר ר' יצחק בר זבדא הרוצה ליתן מתנה ורוצה לחזור בו מותר לחזור בו אלא בשע' שאומר צריך לומר בדעת גמורה רב מפקיד לשמשיה אימת אומר לך תתן מתנה לבר אינש אי הוה מסכן תן לו מיד ואי עתיר אימליך בי תיניינות:

גרסי' בפ' השולח ת"ר האומר נתתי שדה פלונית לפלו' נתתיה לפלו' הרי היא שלו אתניה לפלו' ר' אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה אמר ר' יוחנן וכולן בשטר פר"ש האומר דקתני כותב שכתב בשטר אילין הלשונות למסור לו אבל במסירה לחודה חוזר אם לא קנו בקנין האומר נתתי שדה פלו' לפלו' והוא אומר לא נתן חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר. כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא כתב ונתן לי הודאת בעל דין כמאה עדים מי אוכל פירות רב חסדא אמר נותן אוכל פירות רבה אמר משלשין את הפירות ולא פליגי הא באבא והא בברא