ספר העיטור קיג

אלא מן החמלן אבל מן הנדיין ד' אמות איתמר הבא לסמוך בצד המיצר אביי אמר סומך רבא אמר אינו סומך וקיימא לן כלישנא בתרא דאמר בשדה שאינה עשויה לבורות, דברי הכל אינו סומך כי פליגי בשדה העשויה לבורות וקיימא לן כרבא ואע"ג דהילכת' כר' יוסי הכא מוד' משום דאמר כל מרה ומרה קא מרפית לארעאי ונזק גופו הוא מרחיקין את הגת ואת הזבל ואת המנח ואת הסיד ואת הסלעים מכותל של חבירו ג' טפחים או סד בסיד ומסתברא דוקא סלע אבל אבני' לא משום דלא מסקי הבלא מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל ג' טפחים ותניא לא ישתין אדם מים בצד כותלו של חבירו אלא א"כ הרחיק ג' טפחים בכותל לבנים בכותל אבנים טפחיים צונמא מותר ומרחיקין ריחים ג' טפחים מן האיצטרוביל שהן ג' מן הקלח משום קלא ולא יעמיד אדם תנור וכירים בתוך הבית אלא א"כ יש על גביו גובה ד' אמות היה מעמידו בעלייה כו'. והא דר' שמעון שיטה היא וקיימא לן כרב' שאם הזיק משלם מה שהזיק ומסת' אכולהו שיעורי דתני עד הכא קאי ומשום דנורא מינכרא לכולי עלמ' וריע נזקיה הוא דתנא הכא אבל נזקין דעלמא לא ידיעי נזקייהו אבל ידועי ניזיקייהו ומינכרא מילתא לדייני חייב דממונה דידיה אזיק וכיון שלא נתנו חכמים רשות והזיק חייב דכי פליגי ברשות אבל שלא ברשו' דברי הכל חייב וצ"ע לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צובעין תחת אוצרו של חבירו ולא רפת בקר וכו'. ואם היתה רפת בקר קודם לאוצר מותר ומסתב' דוקא דידי' אבל הני דמתני' אע"ג דליתיה לניזקא לא סמיך דקי"ל כרבא ובפירוקא דיניה ובכולי גמר' דקתני דייקא נמי מהללא בכי ארה מי שהיה כוחלו סמוך לכותל חבירו משום דוושא דהני מילי בעיר חדשה ובחלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין מכנגדן ד' אמות כדפי' חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן וכו' מ"ש רישא ומ"ש סיפא אתאן לתינוקו' של בית רבן והא דתניא אחד מבני החצר שביקש לעשות אומן או גרדי. מלמד תינוקות בני החצר מעכבין עליו בתינוקות דגיים. ומסקנ' דוקא חצר שאין שם רופא ואומן אחר שיכול למחות מקול הנכנסין והיוצאין.. אבל מבוי שיש בהן בעלי אומניו' אינו מעכב את שכינו לעשות רופא ואומן כדתניא כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן חייט ובורסי ומלמד תינוקות. ולשכינו אינו כופהו וכגון שיש בעלי אומנות. אדונינו אבינו ז"ל פירש דרכן של בני אדם. חייטין במבוי אחד. ספרין במבוי אחד בפני עצמן וכופין בני מבוי שלא להושיב חייט ממקום אחר ביניהן במקום סופרין ולא ספר ממקו' אחר במקום חייטין וכן כולן ולשכינו אין כופהו שיכול להושיב עמו בביתו חייט ממקום אחר שיסייעהו למלאכתו והא דאמר רבינו האיי בר מבואה דאוקים ריחיא ואתא בר מבואה דידיה וקא מוקים ריחיא וכו' ליתה דקי"ל כת"ק דאמר לשכינו אינו כופהו וכדרב הונא בריה דרב יהושע דאמר בר מבואה אבר מבואה דידיה לא מצי מעכב ובר מתא אבר מתא אחרינא אם שייך בכרגא דמתא לא מצי מעכב וכן פסק רבינו אלפס דרב הונא בריה דרב יהושע פליג אדרב הונא ואיכא לפרושי דרב הונא אבר מבואה אחרינא קאמר והכי איתא בנוסחא עתיקא דילן ופירש דשמעתא כדפריש' אדונינו הרב אבינו ולרב פשיטא ליה דרב הונא בריה דרב יהושע מספקא ליה והילכתא כרב הונא ואשכחית בנוסחא עתיקא דרב הונא דיינא הואי מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמיה ואקשינן לימא מתני' דלא כר' יוסי וכתב רבינו שרירא הכא אית קדמנא במתיבא דכלה באדר שנת רפ"ד עסקינן מאי שנא דשבקיה עד הכא ופי' עד הכא בגפת ומלח וזבל וסיד וסלעים זרעים ומחרישה ומי רגלים ותנור רפת בקר. קול הנכנסין והיוצאין וסמיכת כותל משום דווש' וחלונות משום היזק ראייה כולהון גירי דשכיחא הזיקא אינון וכיון דאתא לסולם דליכ' היזק בסולם איצטרך למימר לימא מתניתין משום גירי. ור"ח ורבינו אלפס בתר האי טעמא אזלי דכולה מתניתין משום גירי. ולא דמי לאילן דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשים וקשיא לן בה טובא דאמר המים ונברכת הכובסי' מהם תיימי' מיא כי היכי דאמר רבינו משמיה במשרה וירק וזרעים שמחלידין את הקרקע וגפת וזבל משום הבלא הוא בתר שעת' הוא דקא מסקי ליה וחנות ותנור נמי כהנך ומסת' דכולהו הנך דתנינן בכוליה פירקין משום ממונ' הוא שמזיק ממון חבירו. ולא דמו לאילן ובור דשרשים פנים חדשות באו לכאן וסולם הוא דדמי ליה שהשרש' כנמיה ואוקימנא לר' יוסי ומשום גירי ומרחיקין את השובך מן העיר ואת האילן מן הבור ואת המשרה מן הירק כולן מרחיקין משום ממון ורש"פ דטובא איכא במתני' דלא כר' יוסי וקאמר נימא אף זו דלא כר' יוסי ומתריצינן לה כר"י ומשום גירי הילכך לפירושא דיליה איכא לפרושי הי נינהו משום גירי ולאו גירי ולאסקינהו אליבא דהלכתא. ובנוסחא עתיקא דילן לא גרסינן לימא מתני' דלא כר' יוסי והכי איתה אע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אמר רב הונא כי הוינן בי רב כהנא אמר לן מודה ר' יוסי בגיריה וזימנין דבהדי דאותיב לה וכו'. וכתב רבינו שרירא גרמא דגירי יש בה קושיא דאמרינן מודה ר' יוסי בכוליה פירקין ומודה במשר' וכרשין. ואמרינן בריש פירקין ר' יוסי לדבריהן דרבנן קאמר להו לדידי אפילו משרה וירק לא בעי רחוקי מיגו דפליג בהני פליג בכולי פירקא ומפ' בטעמא דמילתא פליג ולא בעיקר דינא וקשיא לרבינו אלפס האי פירושא וקאמר משרה וירק כרבי יוסי דלא בעי רחוקי משום דליכי גירי דמיא מתם תיימי והדר אזלין וכרשין היזיק' דלאחר זמן הוא כשרשי אילן וכי קאי בפסקי דאמר מיהו צריך לארחוקי משרה וירק כי היכי דלא ליהוי גירי'. כי היכי דמרחיקין שיח ומערה. והאי פירוש' לא איתברר גבן הכא אמר מתם תיימי מיא והכי אמר דבעי רחוקי כי היכי דלא ליהוי גיריה בשיח ומערה. הא לא דמי לשיח ומערה דהתם איכא כותל דקשי ליה מחינא הכא ליכא כותל ותו אמת המים נמי הא מתם תיימי מיא נימא דלא כר' יוסי ותו אי במשר' וירק ליכא גירי אביי היכי מתרץ למתני' אליבא דר' יוסי דפליג בחרדל ומודה במשרה וירק הא לאו גירי נינהו ומסת' דהא דאמרינן לדידי אפילו משרה וירק לא בעי רחוקי משום דלא מיתוקמא מתני' אלא בלוקח. ורבינו אשינויא דרב פפא סמך ובכולהו נוסחא לא גרסינן אלא וה"ג אמר רבינא כל המזיק עליו להרחיק את עצמו ואפי' לוקח ור"ש הכי מפרש לה כל המזיק עליו להרחיק את עצמו אעפ"י שתחילתו ברשות והילכך בלוקח משרה וירק ובעי רחוקי הא לאו לוקח מרחיק משרה וירק ודינייהו ככולהו הרחקות דמתני' וקי"ל כר' יוסי דהא קי"ל דטוענין ללוקח כדתנן אם לקחו אפילו ביה רובע הרי היא בחזקתו ורבינו אלפסי מוקמא בלוקח ורבי' אדונינו אבינו הכי מפרש לה ועל כרחין מדקאמר כדאמר ר' בלוקח:

ש"מ הכי מתרצא וכולהו פרוקי דפריק רבא לעיל קיימי וה והילכתא כותיה לסמוך אינו סומך ול"ש איתיה לניזק ול"ש ליתיה לבר מרפת דאמר התם דירה שאני ולבר מאילן וחרדל אילן משום דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשי' משמע דתרוייהו מזקי אהדדי וכן הילכתא ומספקא לי שיעור' דמשרה וירק דלא תנן ומאי שנא דשבקיה לשיעורא ורבינו שרירא דקאמר דקושיא בתרא דרבא לא נמצא פירוקא ושבעה קושיין של רבא עמדו חמשה מהן ובטלו הפירוקין שפרקו וכולהו אפי' לרבנן טעמא דאיכא כולהו הא ליכא סמיך והשנים לא בטלו וקאמר משמיה דגאון כמאן עבדינן ואית מרבנן דקא סלקי דעתהון דהלכה כאביי דהא איתקשו לרבא ובטילי פירוקין מיהו עבדינן כרבא ותמיהא לן בפי' דיליה ובפי' דר"ח דנטיא לסברא דיליה דאמר אע"ג דהני שינויי דשנינהו רבא ליתנהו ודחייקא נינהו מיהו בבור קי"ל כרבא. ואנן כתבינן מאי דסבירא לן דפסקא דכתב רבינו אלפס בחרדל הכי איתא ובהכי מיתרצא כוליה ואפשר דההוא סיומא בתרא עיקר והיא מן ההגהות שהגיה מרחיקין את האילן מן הבור וכו' ר' יוסי אומר אעפ"י שהבור קדם לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו. אמר רב יהודה. אמר שמואל הלכה כרבי יוסי ואמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמרינן מודה ר"י בגירוה ואיכא לעייוני בענינא דגירי אם חייב בתשלומין דאיכא למימר מאחר דנפצי כיתנא ואמרי' היינו זורה ורוח מסייעתו לענין תשלומין קאמר מדקא פריך ולרבינא מאי שנא מגץ היוצא מתחת הפטיש דחייב משמע דלגבי תשלומין קאמר ואע"ג דגרמא בנזקין פטור ה"מ דאין בלבו כדי ללבותה וכגון נמיה דגרמא דאתי מעלמא הוא אבל גרמא דאתי מדידיה חייב לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא א"כ הרחיק ממנו ד' אמות ואפילו לר' יוסי מרחיק משום עבודת הכרם וה"מ אילנות לאילנות וגפנים לגפנים אבל אילנות לגפנים לא דבעיא טפי וכתב רבינו אבן מגש דוקא דגפנים קדימי לאילנות אבל אילנות קדימי לא מיחייב למיקצצינהו היה חופר בו בור שיח ומער' קוצץ ויורד ודוקא לאחר י"ו אמות. אבל תוך י"ו אינו קוצץ ואם קצץ לבעל אילן ואמר עולא אילן הסמוך למיצר כו' ואע"ג דמימרא הילכת' היא פרישנא לה הכא משום דחזינא לרבוות' דאפישו עלה כמה פירושי ואדונינו הרב פירש מקום האילן אמה והן ל"ג אמות על ל"ג בריבוע והן י"ג רצועות של ג' ג' וכל ג' רצועות ל"ט אמות והן התרכ"ט אמות ובעיגולא דלרביעא הן תתי"ו חסר רביע ובריתא קא חשיב תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא לחד אילן ופש ליה פלגא דאמתא לתלתא אילנות שאם תפחות מכל בית סאה שיש ג' אילנות א' חצי אמה כמין גמא באורך ורוחב יעלה הרצועה חמש אמות חסר רביע ונשתייר לבית סאה תרי אלפי וד' מאה וחמשין ורביע ומטי לכל אילן רחי"ז חסר רביע כמו שאמר עולא אישתכח דפש ליה פלגו דאמתא לתלתא אילני וניחא ליה לפרושה פש ליה פלגי דאמת' לאילן אחד ולא לשלש אילנות והכין פירושא מקום האילן שליש אמה והן שלשים ושלשה על שלשים ושלשה ושליש ותמצא את רמ"ה אמות וי"ו:

טפחים והני מילי בריבועא אבל בעיגולא תש אר וג' טפחים נמצא שהבריתא מוסיפין על עולא פלגי אמתא שאם אמר עולא הסמוך למיצר בתוך י"ו אמות וחציה שהן ל"ג על נ"