ספר העיטור קיב

שאינו יכול לבנות כנגדו ומכל סביבותיו ד' אמות אלא בחלונות הגבוהין קאמר או שהן מרוחקין הרבה ואפי' רשות הרבים באמצע שיש בו היזק ראייה לחצר חבירו אסור דקי"ל דחלון שיש בו היזק ראייה אפי' רחוק כמה ואפילו רשות הרבים באמצע יכול למחות כדקאמ' בפרק קמא שני בתים בשני צידי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו ומעדיף ש"מ דרשות הרבים לא הוי הפסק להיזק ראייה והוא הדין שאינו רשאי להאפיל וכן מצינו בתשובות אצלינו והא דתנן אבל פותח הוא לרשות הרבים וכו' הא קא מפרש טעמא משום דקא בעי איצטנועי אפי' מבני רשות הרבים הא לאו הכי לא ופירשו רבנן סבוראי והכי אסיקו דווקא דליכא היזק ראייה ולא מינכרא היזיקא. אבל מינכרא היזיקא לא ומי שבונה עלייה בחצירו ופתח בה חלונות ויש בהן היזק ראייה לחצר חבירו אינו יכול לומר לו הגבה כותלך אע"ג דקי"ל כר' יוסי דאמר על הניזק להרחיק את עצמו. הא אמרי' מודה ר' יוסי בגירי. והא נמי גירי נינהו וכן הילכת'. ת"ר מעשה באחד שפתח חלונות בחצר השותפין ואמר ליה ר' חייא לך יגע וסתום דלית הילכת' כר' ישמעאל דאמר כל שבפניו לאלתר הוי חזקה אמר ר' חייא ולסתום לאלתר הוי חזקה. (וגרס דאית בה כפתוח דמי טעותא הוא) לקח בית בחצר אחר לא יפתח לחצר השותפין בנה עליי' על גבי ביתו לא יפתחנו לחצר השותפין:

אבל אם רוצה בונה החדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גביו ופותח לתוך ביתו מאי טעמא אי משום היזק ראייה אי נמי דקא שקיל ד' אמות בחצר מאי איריא בחצר אחרת אפי' ביתו נמי לא ועוד הא אשמעינן חדא זימנא אלא הכא כגון שיש לו בביתו פתחים וחלונו' שאינו רשאי לסתום אותן הפתחי' כדי לפתוח בחצר אותו בית שלקח ואי נמי לא יפתחנ' לבית שלו הפתוחי' לחצר השותפין מאי טעמ' מפני שמרבה עליהן את הדרך ופר"ש רוב בני אדם נכנסין ויוצאין לחצר מפני תוספ' הדייורין. וליכא צניעות כדמעיקר' אי הכי מאי איריא בחצר אפי' לתוך ביתו נמי לא והיכי קתני סיפא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו ופותח לתוך ביתו והלא מרבה עליהן את הדרך שמוסיפין דייורין בחדר ובעלייה ורבו נכנסין ויוצאין בחצר אמר רב הונא מאי חדר שחלק חדרו לשנים ועשה מחיצה באמצע ומאי עלייה אפתא שחלקו בגובה ועולה ויורד דרך ארובה ובתוך חלל ביתו יש לו רשות לעשות ולמלאות אותן דייורין אבל להוסיף על הבנין לעשות עלייה על גביו חבירו מעכב עליו אפילו לפתוח לתוך ביתו. אבל מנהג ראשונים בנירבונא להגביה בית לעלייה ולקנות בית בחצר ולפתוח אפילו לתוך ביתו והכל כמנהג:

כדגרסינן בתוספת הבית והעלייה של שנים ובעל העלייה מבקש לעשות לו דיוטא אחרת ואין בעל הבית מניחו מקום שנהגו לעשות ב' דיוטאו' שלש דיוטאות עושין ואין משנין ממנהג המדינה ורבינו אלפס הכי סבירא לי' דאפי' אינה עשויה לדירה אבל עליה עשויה לדירה מעכב אלא שלשונו מורכב ואיכא דמפרשי ריבוי הדרך שנתרבה תשמיש החצר ומכניס ומוצי' כליו וחפציו מן הבית שקנה לחצר דרך הפתח והחלון שפותחין ויש מפר' דבההוא פיתקא שדו שופכין וזבל אותו הבית לפני החצר ואין יכולין לילך מפני הטיט ומרבה את הדרך. ומסתמא כל תשמיש שנתחדש בחצר מחמת בית אחד שקנה ולא היה בו מתחילה הוא שהמרבה פתחים מרבה דרכים בביאה ויציאה והילכך אינו פותח לא פתח ולא חלון הראוי לתשמיש שמחמ' התשמיש מרבה הליכותיו ומדבר עם חבירו דרך החלון וגרסינן באהלות לזון את עיניו ולדבר עם חבירו ולתשמיש שיעורו פותח טפח ומתני' דקתני לא יפתח לחצר השותפין אפילו בחלון תשמיש קאמר וכל האומר בחלון ד' על ד' טעות הוא אפי' פתוח אותו הבית שקנה לחצר אחר אינו יכול לו' לא אעבור אלא בדרך אחרת שמא יחזיק בזה החדש ויסתום הישן הפתוח לחצר אחרת ודייק' נמי דקתני לקח בית בחצר אחרת ולא קתני לקח בית בחצר ש"מ אפילו הבית פתוחה לחצר אחרת קאמר וכן הילכתא:

ירושלמי בג' לא יפתח אדם חנות של נחתומין אילין דמלפין טליא ואילין דעבדין מגיסין אילין לאילין יכלין אינון חבריהון מימחי בידיהון יכלין מימר ליה אינון אזלין ואתיין הכא כעורי לך ולא משכחין לה הכא והן מרבין עליו את הדרך ותו גרסינן רשב"ג אומר אף משקיבל עליו יכול לחזור בו דו יכיל למימר ליה אינון אזלין ואתאן הכא בו ומרבין עליו את הדרך ומסתמא דהיינו ריבויי כדגרסי' בגמרא דילן שמתוך שיש לו שני פתחים באין בני אדם ושואלין אותו לא מצאו אותו מכאן ושואלין אותו מכאן והן מרבין עליו את הדרך לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן לא יעשנו גדול ומדגרסינן בפ' קמא זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לגגו ומעדיף. ש"מ בהעדפה כל שהוא סגי לפתח כנגד פתח קטן לא יעשנו גדול סבר רמי בר חמא למימר בר ארבע לא לישוייה בר תימני דקא שקול תמני בחצר אבל בר תרתי לישוייה בר ארב' שפיר אמר ליה רבא מצי למימר ליה בפתחים זוטא מצינא לאיצטנועי מינך בפתחים רבא לא מצינא לאיצטנועי ממך ותמיהא לי דכתב רבינו אבן מגש בר ארבעה ובר תמני בהדדי נינהו ושקלי שמונה אמות ברוחב וטעות הוא. דבר תמני שקיל ארבע אמות ברחב שמונה לפרוק חוץ מארב' אמות תשמיש החצר ובר ארבע שקיל ארבע על ארבע לחוד חוץ מארבע אמות תשמיש החצר כדפרשתי באות חי"ת אחד לא יעשו שנים. ואפילו בר תמני לא לישוייה תרי בני ארבע ארבע דמצי אמר ליה בחד פתחא מצינא איצטנועי מינך בתרי פיתחי לא מצי לאיצטנועי אבל פותח הוא לרשות הרבי', פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון דאמר ליה הא בעית איצטנועי מבני רשות הרבים כגון חלון דלא גביהא אבל חלון דגביהא לא מצי למימר ליה הכי פותח כדאמרי' שני גגין משני צידי רשות הרבי' זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו דהיזק ראייה אין לו שיעור ואפי' רחוק כמה יכול למחות לרב המחבר מבוי המפולש דינו כרשות הרבים לענין הפתחים ושאינו מפולש וסתום מג' רוחותיו בחצר השותפין והכי מסתברא דכי היכי דאמר ליה בחצר השותפין אפילו כי אתינא בביתא בעינא איצטנועי מינך הכי נמי במבוי ואינו יכול לפתוח חלון לכתחילה ואינו פותח אלא במה שהחזיק ויש מי שחולק ולענין א' מבני מבוי שביקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו. כתב רבינו אלפס הני מילי במבוי שאינו מפולש אבל מפולש דינו כרשות הרבים וליכא ריבוי הדרך ורבנא אבא מרי זצ"ל כתב (דאי) במבוי המפולש מאי מיבעיא ליה הא ברייתא היא לקמן. דבני מבוי מעכבין עליו ולסברא דרבינו אלפס מבוי עקום מאי דיניה כסתום כשמואל בדיני במפולש כרב והא גבי שבת הילכתא כותיה וגרסינן התם אמר רב הונא אחד מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהן את הדרך וליתה לדרב הונא דקיימא לן כר' דאמר חמש חצירות הפתוחות למבוי אבל חמש בתים הפתוחין למבוי ואין להן חצר אחרת המבוי הרי הוא כחצר וכולן משתמשות במבוי ואינו יכול לסתום מפני ריבוי ירושלמי פרקא קמא דסוכה ובכתובות בפ' המדיר יש מבוי שהוא כחצר ויש חצר שהוא כמבוי חצר שהרבים בוקעין בו הרי הוא כמבוי וכן נמי גרסי' בסוכה תוספ' אבא שאול אומר לא יפתח אדם חנות כנגד חצר חבירו שלא יהא יושב ורואה מה שבחצר חבירו ודוקא חנות שיושב בו קבוע בכל יום אבל פתח אחר מותר ירושלמי הכא אתמר פתח כנגד פתח מותר והכא אתמר פתח כנגד פתח אסור הדא דתימר אסור בחצר השותפין והדא דתימר מותר במבוי והא תני בשם שבני חצר יכולין למחות זה על זה כאן שנתן רשות כאן שלא נתן רשות אמר ר' יוחנן שניי' היא בגנות שנתנו לחפירה אמר רבי יסא וחרבות לא נתנו להבנות אמר רבי יעקב תני הפותח חלון בחצר חבירו במעמד חבירו ארבע אמות פותח בימין ונועל בשמאל הגע עצמך שהיה עומד שם יכיל למימר לית בעינא הוינא לעיוני בך היה מושיט לו צרורות יכיל למימ' ליה מגחך הוינא ביה בההוא גברא וצריכא רבא לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו כחזקתה ואמר רב הונא אם נפלה חוזר ובונה אותה מי שיש לו חלון ומרזב וזיזין בתוך חצירו של חבירו ונטלו וביקש לבנותן אפי' לאחר כמה שנים לא ויתר ובונה אותן מתחלה לראשי ישיבות אי אשיתא דתרוייהו ותרוייהו אית להו בה חזית ובעא חד מינייהו למיבני עלה עליי' מעכב אידך דאמר ליה אי הוה דעתך לאסוקי עליה ובעית למיבנ' אשיתא לנפשך אי נמי אי בעי לאפוקי באשית' תתאי תרין חולקין ואנא תילתא דקים להו לרבנן כמה מפסדא עלייה לבית תילתא גרסינן בפר' השותפין אמר רב נחמן אחזיק להו דכי אחזיק לכשורי ומסת' דהני חזקה אחזקה שלא נתן עד שיבי' בי' ראיה שנתן האי ומדאחזיק בהודרי הוחזק שיש לו חזקה בכותל דבין שניהם הוא יכביד כנגדו כל מה שירצה והא דגרסי' בפ' הבית והעלייה עליון שבא לשנות בגויל שומעין לו בגזית אין שומעין לו ומשום שבא להכביד חבירו מעכב עליו לא קשיא בית לאחד ועליה לאחר ואין לבעל העלייה להכביד הבית שאין לו בה כלום אבל הכא שניהן שותפין וש"מ אם ידוע הכותל לא' מהן כגון שיש בו חזית ואין בו לחבירו בכותל בנין כלום ואחזיק, בהודרי אין לו להכביד ודינו כבית ועלייה אבל אין בו חזית אחזיק למודרי אחזיק לכשורי אמר רב נחמן אחזיק לנטפי אחזיק לשופכי לשופכי אחזיק לנטפי אבל לצריפא דאורבני לא ורב יוסף אמר אפילו לצריפא דאורבני והילכתא כותיה אמר רב נחמן בי כוי לא הוי חזקה אמר רבא האי כשורא דמטללתא עד תלתין לא הוי חזקה וכל הני מתני' כדפרשי' לעיל אבל כל החזקות שלש שנים ובטענ' וכל שיש לו חזקה בעי מחאה מתוך שפסקנו יש דין חזק' לנזקין פירש' הרחקות שבפ' לא יחפור לברר בהן החזק' כמו ששנינו לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו ולא שיח ומערה ולא אמת המים ולא נברכת של כובסין אלא א"כ הרחיק מכותלו של חבירו ג' טפחים וסד בסיד ואוקימנא מכותל בורו שנינו נמצא שבין חללו של זה לחללו של זה ו' טפחים לפי שכותל הבור ג' טפחים כדתניא האומר לחבירו בור וכותליה אני מוכר לך צריך שיהא מקום הכותל שלש טפחים ומסתב' בור ושיח ומער' היזק רפייא דבגר ואמת המי' ונברכת של כובסין דלא עמיקו משו' מתונא והוא הדין לחול' כדתני רבי אושעיא ונברכת של כובסין לא שנו