ספר העיטור קי

אם כן מאי שנא אחא דאבוה מאח' דאימא. ועוד כי אתי בטענה דאבוה ליתהמין משום מיגו דהא אי בעי אתא בטענה דנפשיה והילכתא כדכתבינן. וכיון שהתחיל כשהוא קטן אינו חזקה. ואיכא מאן דאמר דוקא דלא ידע האי קטן משהגדיל דאבוה הוא אבל איכא סהדא דידע דאבוה הוא ואע"ג דלא טעין מינך זבינתה אמרי' מיגו דאי בעי אמר גדול לקחתיה כי אמר זבנה מהימן ומסתמא דוקא עד י"ג שנים ויום אחד. אבל מי"ג ואילך בטענ' מכירה אין לו חזקה בטענת מתנה יש לו חזקה וקי"ל ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרין ואמרינן התם ומתנתו מתנה ואם הוא בן י"ג יודע בטיב משא ומתן אפי' בא בטענת מכירה חזקתו חזקה כדאיתה לעיל. המחזיק בפני אפיטרופוס של יתומים איכא מאן דאמר אפיטרופוס כדין אביהן שהרי יכול למכור קרקע להאכילן וחזקתו חזקה אם טען שלקח' מן האפיטרופס או מאביהן והתחיל להחזיק בהן בחיי האב. וצריך עיון דאיכ' למימר דשמא האפיטרופס לא ידע שהוא של אביהן:

ואין מחזיקין בנכסי קטן ואפיטרופוס נמי איכא למימר דלא מהימן:

ר' אפרים היכא שהלך ראובן שהוא גדול למדינ' הים ומת אביו כאן ויש לו נכסים לנכסי שבוי מדמינן להו ומורידין קרוב לנכסי' ולא מדמינן לנכסי קטן דאם איתה דאין מורידין אדאמר שמואל יצא לדעת אין מורידין לומר מי שנפלו לו נכסים במדינה אחרת אין מורידין וכל שכן יצא לדעת אלא לאו ש"מ מורידין:

שנים מעידין שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל וכו' אמר רב יהודה אחד אומר אכלה חיטין ואחד אומר אכלה שעורים הרי זו חזקה אלא מעתה א' אומ' אכלה אג"ה וא' אומ' אכלה בד"ו ועמד בחזקתו ו' שנים אלא שזה ראה אכילתה ג' שנים מפוסקות של שמיטה וזה ראה ג' שנים (רצופות) ה"נ דהוה חזקה דאפשר דלא דייק וזה קרא שנה שנייה של שמיטה שנה ראשונה ומשני הכי השתא וכו' כדפרישת לעיל וחזינן כמה פירושין דלא נהירא לן והכי מסתברא גרסי' בפ' הגוזל תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו ואמר שלי הן אין אומרי' נמתין עד שיגדיל אלא מוציאין אותה מידו ולכשיגדיל וכו' דוקא דלית חזקה דאבהתא לא להאי ולא להאי אבל אית ליה חזקה דאבהתיה כגון דידיע מילתא לבי דינא כההוא עובדא דבר חמוה דר' ירמיה מוקי' ליה בידיה ונמתין אותו עד שיגדיל כדאיתא התם:

גרסינן בפ' גט פשוט הבא לדון בשטר ובחזקה נידון בשטר ואינו נידון בחזקה דברי ר' רש"בג אומר אף בחזקה ואסיקנא בלברר פליגי דר' סבר צריך לברר ורשב"ג סבר אין צריך לברר אלא עידי חזקה בלבד ולישנא דרבינו אלפס אמר רב גידל אמר רב הלכה כר' ואף ר' לא אמר אלא לברר כגון שהביא שטרו ואומר לו ברור שטרך לכתחלה אע"פ שיש עמו עדי חזקה ואם אי אפשר לו לברר כגון שמתו עדיו נידון בחזקה ורשב"ג סבר אין צריך לכל ור"ח כתב הלכה כרשב"ג ואף ר' לא אמרה אלא לברר וכן לשון רבינו שמואל ופירושו ופר"ש שאם לא בירר הפסיד. ובנוסחא דר' שמעון קיירא הלכה כדברי חכמים ובספר ישן מצאתי כדברי חכמים ובנוסחא דילן הלכה כר' יהודה ומוגה הלכה כרש"בג והנוסחאות משתנות ואיני יכול לברר פי' דצריך לברר משמע כר"ש ומסתברא כדברי חכמים מההוא דסנהדרין זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה דפליגי בלברר ולא אייתי ליה מפלוגתא דרבי ורש"בג דאיכא לדחייה כדדחו לה בהכי עד כאן לא קאמר רבי אלא דחזקה מכח שטר' קא אתיא וכו' וצריך עיון:

גרסינן בפ' אלו דברים שיש להן חזקה ואלו שאין להן חזקה פירשו רבוותא כל הני דלקמן לאלתר בלא טענה ואסיקנא הלכה כולן בג' שנים ובטענה מ"ש רישא ומאי שנא סיפא ואוקימנא א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה בחצר השותפין עסיקינן דאהעמדה כדי לא קפדי אינשי אמחיצה קפדי ורב פפי נמי אוקמה לעולם בחצר ואיכא דקפיד ואיכא דלא קפיד וגבי ממונא לקולא רבינא אמ' לעולם לא קפיד והא מני רבי אליעזר היא דאמר וויתור אסור ולית הילכתא כותיה ש"מ דעד השתא קס"ד דמתני' רבנן היא ולא ר' אליעזר דריסת הרגל דקאמר ויתור מותר אפילו לרבנן וכי קאמר אסור ליכנס לחצר בתשמישי חצר קאמר כגון להעמיד בהמתו וחבילתו לשעה ולעשות בידים מקום שפיתת קדירה אחת ובההיא העמדה בלא מחיצה אמרינן איכא דקפיד ואיכא דלא קפיד ור"א בן יעקב פליג עלי' התם משו' דס"ל יש ברירה הוא אבל בדריסת הרגל ליכא מ"ד קפיד כדאמרי' במגלה דריסת הרגל הא לא קפדי אינשי. ור"נ ורב פפא לא איירי התם כלל דלכ"ע לא קפדי ובין לרבנן ובין לר' אליעזר בן יעקב מותר ורבינא דס"ל בהעמד' כדי לא קפדי דריסת הרגל והעמדה כי הדדי נינהו ופליגי והלכה בחצר השותפין אפילו חזקה שלש שנים וטענה לא מהניא עד דעביד מחיצ' י' ואי אחזיק ג' שנים במחיצת י' בטענה הויא חזקה ואי לא לא ובחצר חבירו אפי' העמדה בלא מחיצ' קפדי והויא חזקה כחזקה דעלמ' וכמנהגא והכי מסתבר' וכן כתב בעל מתיבא בחצר שאינו שלו אפי' אהעמדה הויא חזקה ופסק דרבי' אבן מגש לא נהירא לן ומסתבר' דריסת הרגל דלא קפדי אינשי לא הויא חזקה ודוקא שיש לו דרך במקום אחר אבל אין לו דרך במקום אחר והחזיק יש לו חזקה אמר ר' בנאה בכל שותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה ואם החזיק בכביסה אינה חזקה:

ירושל' אמר ר' אלעזר גידל התרנגולין בחצר שאינו שלו הרי זו חזקה אמר ר' יוסי יאות א"ר אלעזר מה נפשך אם יש לו רשות לגדל הרי גידל ואם אין לו רשות לגדל הרי החזיק ר' יוחנן בשם ר' בניה בכל שותפין מעכבי' חוץ מן הכביסה מפני כבודן של בנות ישראל א"ר מתניתא הדא דתימר במקום שהנשים מכבסות אבל במקום שהאנשים מכבסין לא בדא. והא דתימר בכל שותפין מעכבין בכל החצר אבל בארבע אמות דידיה לא מצי ממחי ליה בידיה דו אמר ליה את שפיך גו דידך והוא נחית גו דידי והא דתימר בכל שותפין מעכבין חוץ מן הכביסה בכל החצר. אבל בארבע דידיה לא ממחי בידיה זה לשון בעל מתיבות וכולה דוקא אלא בסופא דמשמע בד' אמות דידיה ממחי ובנוסחא דילן בנשים הא דתימר חוץ מן הכביסה בכל החצר ברם בד' אמות דנפשיה ממחי הוא בידיה ואם היה מקום מדרון אפי' בד' אמות דחבריה ממחי הוא בידיה כו' ובנזיר גרסינן אחרי' תני מקום התנור ומקום הרחיים אין לו חזקה בקירה על גביהן אפי' כל שהו יש להן חזקה ובלבד קירוי שהוא מועיל לתנור המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המזחילה יש לה חזקה. ואמר רב יהודה אמר שמואל אין לו חזקה מרוח אחת ויכול לשנות בעל החצר לאותו רוח אבל אינו משנה מרוח זה לרוח אחר ופי' רבינו סעדיה שדרך להשפיל כותל שבו המרזב ולהגביה את שכנגדו ואם בא לשנותה לרוח אחרת יוציא בה הוצאות ולהאי טעמא אם בעל הגג רוצה להגביה כותלו עם המרזב הרשות בידו ובלבד שלא יהא בו היזק ניכר לדיינין ממה שהיה דמר קא מפליג בזיזין בעל הגג לבעל החצר ש"מ במרזב ליכא פלוגת' ורב חנינא אמר המרזב אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו ורב יוסף אמר המרזב אין לו חזקה שאם רצה לבנות מתחתיו בונה שאין לו עליו אלא לקבל מימיו וכן פסק רבינו משולם בר קלונימוס בתשובה וש"מ שאינו יכול להשפיל המרזב למטה שאם היה רוצה לבנות תחתיו לא היה יכול לבנות תחתיה ולהגביה מסתברא שהיה יכול להגביה ומסתברא דאיכא למידק מינה כיון שאין לו עליו אלא קבלת מימיו יכול לקבלם בכלי או על הגג שהגג וגוף המרזב תלוש ולבסו' חברו הוא:

וקי"ל כחכמים בדף של נחתומי שקבעו בכותל דאינו כקרקע ולענין שבועה נמי תלוש הוא ונשבעין עליו וכן פסק רבינו משולם ב"ר קלונימוס בתשובה. ושמע שאינו יכול להשפיל המרזב למטה שאם היה רוצה לבנו' תחתיו לא היה יכול לבנות אבל אם רצה להגביה יגביה מסתבר' שיכול להגביה אבל אדונינו אבינו דן שאינו יכול להגביה שהזיקו מרובה דקילוחו רחוק:

ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו ואפי' לקצרו אינו יכול ורבינו אלפס אייתי לכולהו דסבירא ליה דלא פליגי אהדדי והילכתא בכולהו טעמא אבל ר"ח פסק כר' חנינא דהא ר' ירמיה מודה ליה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו וש"מ דאמר יכול לשנותו לאותו רוח הוה ליה חד ועוד דר' חנינא לגבי שמואל רב חשיב ודחה הירושלמי דפליגי בה ר' יוחנן וריש לקיש דר' יוחנן סבירא ליה כשמואל ומסתברא דהלכה כר' יוחנן כירושלמי ואם בא לעוקרו אינו עוקרו דקאמר לאו ממקומו קאמר אלא מרוח לרוח ומסתברא דוקא מרזב קבוע בחצר חבירו דיש לו שהרי מחזיק הוא באויר אבל קבוע באויר חצירו אין צריך להרחיק מן הצדדין והרי הוא כבור ואילן דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשין ואע"ג דידע דאתי כי אתי כלו להו חיציו הכי נמי אע"ג דמטי ליה היזקא לכתלי' שבצדדין כיון דבההיא שעתא לא מטיא הזיקא אלא לקמיה אפי' גרמא ליכא דלא אשכחן הרחקה לר' יוסי אלא בגרמ' דגרמא בגיריה כגון בורות שיחין ומערות. דכל חדא וחדא קא מרפיש לה לארעא וגפת וסיד וסלע ואמת המי' ונברכת של כובסין שמכוחו הולכין לכותל ורחיים ותנור וזרעים שמחלידין את הקרקע ופר"ח ששותין לחלוחית הקרק' החלודה מיד וסולם נמי ובראשו נמיה ונמיה בהדי דזקיף יהבא ארישא דהוא גרמא מכוחיה והוא גרמא דגירי' אבל הכא ליכא גרמא דגיריה כלל ואפילו יצא לחוץ החץ מידו ונפסק לא מיקרי גרמא דגירי כדאמרינן בהנהו בי תרי דדיירי חד עילאי וחד תתאי דקס"ד דנקב היה בעלייה ומסקי' דתיימי מיא דהתם כלו להו חיצין ואמר על המזיק להרחיק עצמו וכל שכן הכא דלאו מכוחו אתא. וכי אמרינן גרמא בנזקין אסור הני מילי בגירי ובגרמא דגירי ליתה לדמויה אלא לאמת המים ולא לנברכת הכובסין דהתם כותל לבנים הוא ומתונא לא הוי אלא כגון אמת המי' ונברכת הכובסין דקוו וקיימי וקביעי אבל ליכא חד מהני לא בעי הרחקה ולמי רגלי' איכא לדמוייה ובכותל לבנים שלשה טפחים ובכותל אבנים טפח הילכך בסד בסיד סגי דכל היכא דתנן ג' טפחים או סד בסיד תנן וכן הילכתא ופוסקא דרבי' אלפס דאמר דמשרה וירק לא בעי רחוקי כרבי יוסי משום דתיימי מיא ומיהו בעי לרחוקי כי היכי דלא ליהוי גיריה כמה