ספר העיטור קח

פרעתי ובשלא בעדים לא היו דברים מעולם וטעמא משום דאישתמוטי מישתמיט ליה כדרבה כההוא מיגו דמוכת עץ אני תחתיך דאית לה מאתן או דלא מיפסלא נפשה לכהונה והשתא קא טענה דמיפסל לה או דקא מפסד אבל היכא דלא מפסיד לא אמרינן מיגו לאפוקי ממונא ולא אמרינן מיגו אלא לאוקומי ממונא או לאוקומי שטרא וכגון שטרא דלגוביינא קאי דלא מהימן למימר שטרא אירכס לי משום מיגו כדאמר בפ' המקבל אבל לאפוקי ממונא לא ומסתב' דאפילו לאפוקי ממונא אמרינן מיגו היכא דמצי טעין טענה דלא מפסיד מידי קא טעין טענה דמפס' בההוא מיגו אמרינן וכגון דאיכא ע"א כגון נסכא דר' אבא דאיכא חד סהד' דמחטף חטפה מיני' ולא אמרינן מיגו דאי בעי אמר לא חטפי ונאמן בשבועה כי אמר אין חטפי ודידי חטפי מהימן. וכיון דאיכא חד סהדא ליכא מיגו והיינו דקאמר ליפטריה משום האי מיגו איכא חד סהד' והא דגרסינן בכתובות בההוא בקרא דיתמי וכו' והתם איכא בקרא דהוי, כחד סהדא אמר מיגו וצריכא עייונא ואיכא לעייוני ולמימר אמאי לא רמינן שבועה עלה שבועה דעד אחד ולא בכל מקום שיש עדים או ראה. והיינו דגרסינן בירושלמי בפ' שבועת הדיינים במודה מקצת. כשהלווהו בעדים אבל הלווהו שלא בעדים יוכל לומר הלויתני ונתתי מחצה וגבי שכיר אר"א כשתבעו בעדים אבל תבעו שלא בעדים יכול למימר ליה שכרתיך ונתתי לך שכרך אמר ר' אין אומר בממון מאחר דיכיל למימר לא שכרתיך יכול למימ' ליה שכרתיך ונתתי לך שכרך וליתה לדר' יוחנן כדפסקי רבוות' בפרק כל הנשבעין ובפ' שבועת העדות הרגת את שורי וקצצת נטיעותי והלה אומר איני יודע חייב אתה אמרת לי להרוג אתה אמרת לי לקצוץ הולכין אחר הנטיעות מהו אחר הרוב אין הוי תוריא נגחן או נטיעות בטילות הוא דאמר ליה אמר ר' יודן אין אומרי' בממון מאחר דו יכיל למימר ליה אתה אמרת לי אע"ג דו אמר ליה לא הרגתי ולא קצצתי. ש"מ דלא אמרי' בכל דוכתא מיגו כדאמר ומודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו נאמן ואמרי' התם, בהאי מיגו דהתם מודינ' לך בהאי מיגו דהכא פליגנא עלך ומאי שנא וכו' אריס אין לו חזקה אוקימנא באריסי בתי אבו' שאינן יכולין להחליפן באחרים ומנהגן לאכול פירות שנים ושלש שנים ואחר אוכלין הבעלים הא אריסין אחרים יש להן חזקה ש"מ שאעפ"י שבתורת אריס בא לידו יכול לטעון חזרתי ולקחתיה והוא הדין במשכונא ושאלה ואריס שהוריד אריסין תחתיו יש לו חזקה. ואריס שחלק לאריסיו אין לו חזקה אמר ר' יוחנן אומן ואריס אין לו חזקה בן אומן ובן אריס יש להן חזקה. גזלן ובן גזלן אין להן חזקה בן גזלן יש לו חזקה ואוקימ' כגון דקאמרי עדי' בפנינו הודה לו הנך איכא למימר קושטא קאמרי וקשיא לרבוות' הי היכי אומן נמי וניחא להו לצדדין קתני והכי קאמר אומן אין לו חזקה כדקתני במתניתין דליכא סהדי.,. ובן אומן יש לו חזקה בדאיכא סהדי ונקט בן אומן לאשמעינן דאפילו בן גזלן אין לו חזקה והנשיא רבי משה בר טודרוס זצ"ל גריס הכי דקאמרי בפנינו הודה לו כלומר בן אריס ובן גזלן טוענין של אבינו היה שלקחה ממנו ובפנינו הודה לו הנך מהימני משום מיגו. דיכיל למימר אנא זבינתא מינך כי קאמר דידי אודי ליה אבל בן גזלן לאו הודאה היא דאי לאו דאודי הוה ממטי כו' פעמים שבן גזלן יש לו חזקה כו' עד אשה שנתגרשה הרי הן ככל אדם ואפי' מגורשת ואינה מגורשת אמר רב נחמן אמר לי הונא וכולן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידין שדה בידו גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ודוקא בשמסר מודעא הא לא מסר מודעא קיימא לן תלוה וזבין זביניה זביני כדפ' במודעא ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו ואע"ג דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך בעודה ארוסה והוא הדין בשקנו מידו כשהי' נשואה כדאמרינן בפ' הכותב מגופה של קרקע קנו מידו וכדמוכח בסוף גמ' דמי שהיה נשוי ובהאי פירקא נמי גבי שותפין דמשני בשקנו מידו ורבינו אלפס כתב כתובות קנו מידו ועודה ארוס' מהו ותמיהא לן בלא קנין ומסלקינן נפשה בקנין לא כל שכן ואפירי לא מיבעיא לן הא דטעמא דלא מסתלק מפירי באמירה משום דידה על התחתונה הוא הא פריש באמירה מסלק קנין נמי לא מהני עד דפריש אלמא דאבריית' קמיבעיא ליה הא ראיה יש ותימא ליה נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל פי' ר' שמואל לאחר מיתה וגרושה תטרוף בהן אבל בחייו מקחו קיים דהכא בכולהו נכסי דבעל קא מיירי כדאמרי' למעוטי ניכסי מלוג דידה ובכולהו לא מצי למימ' בטל לגמרי כדאמרי' בכתובות אי בעי לזבוני מי לא מצי מזבין אלמא אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי הכי נמי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי ולא ניחא ליה לשנויי בשינויא דחיקא כגון דכתב' לאחרים ולא חתמה לו כדשני רב נחמן וא"נ שכתב לו אחריות ועדיפא מיניהו קא משני הא איתמר עלה אמר רבה בר רב הונא באותן שלש שדות אחת שכותב לה בכתובתה שיעבוד אחד בפי' על זה הקרקע ואחת שייחד לה שלא נכתב בכתובתה אלא לאחר נישואין עשאה אפותיקי לכתובה וייחדו לה בפני עדים ואחת שהכניסה לו משלה שדה שהביאה מבית אביה ששמוה בכתובתה כמו שאנו כותבין ודא נדוניא דהנעלת לי' מבית אבוהא כך הכל קיבל עליה בכך וכך נכסי צאן ברזל שאם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו וכל שכן שאר נכסים וקרקעות המשועבדין לכתובתה דמציא אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי ומקחו בטל אלא למעוטי נכסי מלוג שלה והן נכסים שמכנסת לבעלה ולא קיבל להן אחריות בין שנפלו לה עד שלא תתארס בין נפלו לה משנתארסה בין משנישאת ואם פחתו פחתו לה כו' משנישאת ואם פחתו פחתו לה ואם הותירו הותירו לה ובהנהו אין לאיש חזקה בניכסי אשתו הא ראיה דלא מצייא אמר נחת רוח עשיתי לבעלי ומקחו קיים וכן הילכתא וליתא לדאמימר דאמר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום דקי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ולא אמרי' כספו המיוחד לו והילכך ל"ש איהו לדידיה ולא שנא מכרו שניהן לעלמא אע"ג דזבין איהו ברישא והדר זבנה איהי אי מייתי ראיה זביני אבל חזקה לא מהני כדתנן אין לאיש חזקה בנכסי אשתו הא ראי' יש אבל היכא דזבין איהו ומת או שגירשה אתיא איהי ומפקה ואי לא מית לא מפקה כדאמרינן והיכא דזבנה איהי ומתה הבעל מוציא בתקנת אושא גוף הקרקע ובחייה מוציא הפירות כדאיתא בפרק האשה ובשאר כל הנכסים מקחו בטל לעולם ואפי' ראיה לא מהני וכן הילכתא והא דגרסינן ביבמות בפ' אלמנה אם רצה הבעל למכור לא ימכור מכרו שניהן לפרנסה זה היה מעשה לפני רבי ישמעאל ואמרו הבעל מוציא מיד הלקוחות וכתב רבינו אלפס ולא איתברר לן ולא עבדינן בה עובדא ואיכא דמוקים לה בשאר נכסים כגון לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה דמקחו בטל ולאו מילתא היא ורש"פ מכרו שניהן או זה או זה הבעלים מוציאין ולא מיבעיא מת או גירשה מוציא מיד הלקוחות אם מכר בלא דעתה אלא אפילו מתה היא מוציא מיד הלקוחות דמשע' מכירה לאו מכירה וודאית היא שמא ימות היא ונמצאת מכירה שלא כדין וקיימא לן היכא דזבין איהו ומת אפילו מתה היא לא הוי זביניה זביני:

תשובה לרבינו שמואל בן חפני היכא דאית נכסי טובא לבעל מדינא מקחו קיים דמצי למימר הנחתי לך מקום לגבות הימנו ואינו צריך ליקח מן האשה. אבל בישיבה נהגו לעשות חיזוק. אפילו יש לבעל נכסים רבים לוקחין מן האשה תחלה שמא ישתדפו נכסים בני חורין וקיימא לן אישתדוף בני חרי גבי ממשעבדי וכותבי' שם האשה תחלה בשטר המכר והיא תקבל דמים ואחר כן כותבין שם האיש שברצונו נעשה ואיכא לעייוני בהא דגרסי' בפ' מי שהיה נשוי כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו איבדה כתובתה. ואמרינן עלה מאי איבדה כתובתה משני. אלא דאיכא למימר התם דאפסיד אנפשיה ואע"ג דלא גרסינן בספרים אלא הכי איכא לפרושי והא דאמר רבא אשת איש צריכה למחות אוקמה רבא בבעל וכגון שחפר בה שיחין בורות ומערות דאי לאו דזבנה מינה לא הוה שבקה וכי אמרינן אין חזקה לנזקין דוקא קוטרא ובית הכסא וכתב רבינו אבן מגש הא דאמר אין מחזיקין בנכסי אשת איש ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו כגון דטען בגופא דארעא אבל לגבי נזקין כי היכי דכולי עלמא יש להן חזקה לבר מקוטר' ובית הכסא הכי נמי מאן דאחזיק עלה אחזיק ומסתברא דרבא דבעל הוא דקאמר צריכה למחות אבל כולי עלמא לא מחזקי בנכסי אשת איש אלא היכא דאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש אחר מיתת הבעל הא לאו הכי אין מחזיקין כלל בסמוכה אבעלה וכן הילכתא וכתב דפתיחת פתחים וחלונות ומקום כשורי והורדי ודמי להו בחזקת בורות שיחין ומערות וצריך למחות ומסתבר' דווקא בורו' שיחין ומערות, דאזיק בגופא דארעא אבל אלו שאינן בגוף הקרקע אין לאיש חזקה בנכסי אשתו דאם כן מאי טעמא נקט בורות שיחין ומערות בכולהו נזקין נמי אלא אין לאיש משמע דבנזקין אחרים אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ומשום הכי מקשי והא אין חזקה לנזקין דעלמא אפילו באחר וכ"ש באשתו הא איתמר עלה בקוטרא והני אין להן חזקה באחר אבל נזקים אחרים יש להן באחר וכ"ש בורות ובנכסי אשתו בבורות יש לו חזקה ויש חזקה לנזקין דקאמרינן כגון הני דגרסי' בלא יחפור גפת וזבל ומלח וסיד וסלע וזרעי' ומחריש' ומי רגלים ורחיי' ותנור וכותל כנגד כותל וחלונות דהיזק ראייה ואורה וכיוצא בהן שהן ממון אבל קוטרא ובית הכסא שהן היזק הגוף וכגון דמח' לרב יוסף אין חזקה וכתב הא דאמרינן בקוטרא ובית הכסא כגון דאיתיה לגופא דארע' בבית דמזיק וקוטרא וריחא הוא דאתי לביתא דניזק לחודיה אבל אחזיק ועביד בית הכסא בארעא דחבריה ופתח ביתיה דמזיק אי נמי בביתיה ועוקא דיליה אתי בביתיה דניזק ופתח לביתיה דמזיק א"נ עביד לביתי' דמזיק חזקתו חזקה ואי טעין דזבנה ניהליה, מהימן ובשבועה מ"מ איבעי ליה לכסויי לההוא בית הכסא או לההוא עוקא כי היכי דליסתלק מיניה ריחא ואף ע"ג דאחזיק ביה הכי בלא כיסוי ריחא הא אמרינן אין חזקה לניזקין ומדקאמר ובשבועה משמע דס"ל דכל חזק' בעי