ספר העיטור קו

אינו חירום ופרנצא ופרבינצא מחזיקין זה על זה אבל ישמעאל ועכו"ם אין מחזיקין זה על זה דקטלי הני להני כדאמרינן בורח מחמ' ממון מחזיקין ויכול למחות מחמת מרדין דהיינו הרג בלשון פרסי אין מחזיקין דאינו יכול למחות. ואפי' מיחה בפני שני בני אדם שאין יכולין לומר לו (לא) הויא מחאה ירושלמי אין חזקה לבורח ולא מארץ לארץ ושמואל אמר יש להן חזקה אמר רב נחמן קרא מסייע למר ויתן להן המלך סריס אחד לאמר השב את כל אשר לה ואת כל תבואת השדה מיום עזבה עד עתה וכתב ר"ח אע"ג דתנן אין צריך להיות עמו במדינה מיהו צריך להיות יודע בעל הקרקע כי זה שטוען עכשיו שמכר לו עומד בנכסיו ירושלמי אמר רבי אלעזר אפילו שתי אפסיטואות כגון שלומי ונמוכי וירדן מפסיק בנתיים ועומד ורואה אחד מחזיק בשדה שלו אינו חזקה עד שיהא עמו בעיר ובאותו מדינה. רב אמר עיקר חזקה הכנסת פירות ואפילו ראוהו חורש או קושר ומעמר ודש וזורה ובורר ולא ראוהו מכניס פירות אינה חזקה עד שיראוהו מכניס פירות דאי לא ידע אמאן קא ממחי ואין צריך להיו' עמו במדינה וזה ששנינו אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה כל שני חזקה בשעת חירום שנו לשון ר"ח והאי ירושלמי ראייתי ר"ח ש"מ דחזקה שלא בפניו אינה חזקה עד שידע מי הוא המחזיק בקרקע שלו שאם אינו יודע יכול לטעון לא ידעתי מי הוא היורד בשלי שאמחה ודייקינן נמי דקתני עד שיהא עמו במדינ' מכדי בשלש ארצות איירינן ובאותה הארץ איבעי לה למיתנא אלא הא קמ"ל דההיא שעתא דנחית לה בעי דליהוי עמו במדינה כי היכי דלידע מאן נחית בגוה אבל אי לא ידע מאן קא ממחי. והא דאמרינן חברך חברא אית ליה אמרינן גבי מחאה ומודעי דהוי מילתא דעבידא לאיגלויי אבל מאן דמחזיק בארעא ושמיט לה לאו מילתא דעבידא לאיגלויי דמאי קא מודע דילמא דידיה קא אכיל והילכך בעינן דידע. האי דמחזיק בארעא והיינו דפרכינן בריש פירקין אלא מעתה מחאה שלא בפניו לא תיהוי מחאה ולא פרכי' חזקה שלא בפניו לא תיהוי חזקה דחזקה שלא בפניו אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה יום אחד. ודברי ר"ח צריכין להתיישב היכי דמי מחאה אמר רב זביד פלו' גזלנא הוא ולמחר תבענא ליה לדינא ול"ש אמר לא תימרו ליה ול"ש אמר תימרו ליה הוי מחאה כדרב פפא לדידיה לא אמר ליה הא לאחריני אמר ליה וחברא דחברך חברא אית ליה:

אמר להו תפיקו שותא הא אמר להו לא תפיקו אמרו ליה לא מפקינן שותא הא אמרו ליה לא מפקינן שותא ורב הונא בריה דרב יהושע אמר כל מילת' דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה ומסתברא דאסיפא פליג וקי"ל כוותה אבל כי אמר להו לא תפיקו לכו שותא לא הוי מחאה וקי"ל מחאה שלא בפניו הויא מחאה וכדרבא דאמר מחאה בפני שנים אפילו שלא בפניו ואין צריך לומר כתובו והיכא דליכא סהדי וטעין דמחאי מישתבע אידך דלא מיחה דשבועה דרב נחמן לא מפקי ממקרקעי כדאסקי רבוותא רב גידל בר מניומי הוה ליה מחיתא למחויי ואסיק' כיון שמיחה שנה ראשונ' שוב אינו צריך.. וכן הילכתא:

אמר ריש לקיש וצריך למחות בסוף שלש ושלש. ואף על גב דתהי בה רבי יוחנן הלכה כריש לקיש ומסתברא טעמא דילמא ההיא טענה דטעין עליה דמותר איגלי דלאו טענה היא וכיון דלא מערער עילויה ולא אתא לדינא לא איזדהר האיך בשטר דקיימא לן שלש שנים מיזדהר טפי לא מיזדהר וחזקה חזקה אי נמי בתר מחאה זבנה מיניה ואף על גב דגזלן לית ליה חזקה הני מילי גזלן ידוע אבל האי אפשר דמשום דהוה ליה ערער עליה זבנה מיניה דעביד איניש דזבין דיניה ורבי יוחנן היא דתמיה עליה משום דדמי לגזלן וליתה ורב ושמואל דחי ליה להאי טעמא דכיון דאודי דמעיקרא לאו זבוני לה לא מהימן למימר בתר הכי זבנה ואיכא מאן דאמר בתר מחאה זבנה ומעיקרא לפירות אחתיה ולא נהירא לן דאע"ג דמעיקרא לאו בתורת הכי אייתי חזקה היא דאי משום דאין מחזיקין בנכסי קטן אפי' הגדיל משום דקטן במילי דאבוה לא ידע ואי משום דרבה בר שרשו משום קלא הוא כדפרשינן תני בר קפרא עירער וחזר ועירער. אי מחמת טענה ראשונה עירער אינה חזקה ואם לאו הרי זו חזקה כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עומד בתוך שלי אינה חזקה שמכרתו לי שנתתו לי במתנה הרי זו חזקה רב ענן שקל ליה בידקא בארעיה אזל הדר גודא בארעא דחבריה אמר ליה והא אחזיקי לי כמאן כר' יהודה ור' ישמעאל דאמרי כל שבפניו לאלתר הוי חזקה לית הילכת' כוותיה והא אחול לי דאתא וסייע בהדאי מחילה בטעות הואי גרסינן בפר' לא יחפור רב יוסף הוי ליה הנך תאלי אתו אומני יתבי תותיהו ואתו עורבי ואכלי דמא וכו' והא אחזיקו לי אמר ליה הכי אמר רב נחמן אין חזקה לנזקין וכתבי רבוותא דלא בעי טענה אלא היכא דאמר ליה מה אתה עושה בתוך שלי כגון בתים בורות שיחין ומערות ודומה להן אבל זיזין וחלונות וקורו' לא בעינן טענה אלא מדאישתיק אחולי אחיל ליה ולאלתר הוה חזקה כדאמר ליה ר' ישמעאל החזקת בני החזקת והאי חזקה בלא טענה היא. דמאחר שבתוך שלש היה לו להוציא שטרו ואמר לו רבי חייא מאחר שלא החזיק שלש שנים אינה חזקה הא אחזיק שלש שנים אפילו בלא טענה הויא חזקה ואלתר דידהו שלשים יום כדאמרי' האי כשורא דמטללתא עד תלתין יומין לא הויא חזקה מכאן ואילך הויא חזקה ועלה אמר רב חננאל זיזין וקביעו קורות ואורה אינן צריכין חזקה שלש שנים אלא לאלתר הוי חזקה כדמפרש בחזקת הבתים ושאלתי לרבינו יעקב זצ"ל והשיב כל חזקה שאין לאלתר אינ' אלא בטענה ובשלש שנים אבל לסתום דקתני לאלתר בלא טענה והשבתי לפניו ואמרתי אי לאו דקשיא לי קרקור ורב ענן והא דגרסי' בירושל' גידל תרנגולת בחצר חבירו אם אין לו רשות הרי החזיק דמשמע דבשתיקה תליא מילתא אמינא אפילו היכא דקתני לאלתר בטענ' היא דהא אמרי' אי דלי ליה צנא דפירי לאלתר. הוי חזקה ועבדינן נמי דאמרי אין להן חזקה לאלתר ועבד קטן לאלתר ורבי יהודה ורבי יוסי נמי דאמרי כל שבפניו לאלתר הוה חזקה כולהו נמי בטענה קאמרי דהא אחזקת בתים קאי ורבי יהודה והתם טענ' בעינן והשיב כך נראה לו כולן בטענה ורב ענן דקאמר דהא אחזיק לי מתשוב' רב נחמן שהשיב כמאן כרבי יהודה וכרבי ישמעאל אתה למד שהודיעו שזה היה עמו וגדר עמו והו' לא הודיעו מניין היה יודע שבפניו הילכך אמר לי והא אחזיקי לי מתוך סייוע שסייעני והיא החזקה שבפניו היתה ואמר לו אין הלכה כר' יהודה וצריך אתה לחזקה אחרת ואמר לו מי קאמינא משום בפניו משום שסייעני קאמינא והיא המתנה ורב ענן מתחילה כך היתה דעתו ורב נחמן טעה בדבריו וקטן המוטל בעריסה על ידי טענה קאמר ומסתבר' דר' ענן דאמ' והא אחזיק לי בטענת מתנה אתיא דסייוע גודא חשוב כמתנ' ור' נחמן לא הוה ליה לשייולי לר' ענן מידי אחרינ' מידי דהו' אכל טענת' דעלמא מכי אמר שמכרתו או שנתתו טענ' מעלי' היא ואמ' ליה כמאן וכו' ואמר ליה מי סברת בחזקה שצריך עמה קאמר כגון מוכר אומר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי בחזקה שאין עמה טענה קאמינא כגון נותן מתנה ואחין שחלקו דנעל וגדר כל שהוא הוי חזקה ה"נ הא אחיל לי דסייע בגודא בהדאי ואיהו קא מודי דסייע בגודא. והא דר' יוסף אמר רב הנהו אומני דיתבי תותיהו בשכר הוי יתבי שהיו נותנין לר' יוסף בשכר הדם שהיה מזבל בו ואמר ליה אביי והא אחזיק להו ע"י שכרם ואמר ליה הכי אמר ר' נחמן אין חזקה לנזקין וע"כ ע"י טענה קאמר ואמר הא איתמר עלה רב מרי אמר בקוטרא וכו' ואי בלא טענה אפי' למישטח בה פירי אינה חזקה וכ"ש לעשות צרכיו ועל ירושה ע"י טענה מדקאמר אם יש לו רשות לגדל שמודה לו הרי גידל ואם אין לו רשות לגדל שכופר וטוען זה נתת לי הרי החזיק. אבל אם מודה לו שנתן רשות לגדל הוה ליה כמאן דטעין לפירות הורדתיו ואם אין לי לגדל אל יגדלי והאי כשורא דמטללתא דעביד איניש דשתיק תלתין יומין מכאן ואילך הוי חזקה בטענה ולא בעי שטר דאם לא מכרה לא היה שותק ולאורה ולסתו' בחזקה בטענה ותמה על עצמך בית שסותמין אורו אינו שוה כלום ויהא תלוי במחילה מתוך שתיקה שלא אמר אדם אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ידמו ככפיפה שאין לה אזנים ויכריעם קטן מהן וזו היא תשובה והכי מסתבר' כל חזקה בג' שנים ובטענה ולאלתר נמי בטענה ול' יום נמי דאמרי' בכשורא דמטללתא מסתבר' דאמתני' קאי דקתני בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה וכשורא דמטללתא ראיה שנתן היא ודבר הלמד מעניינו היא דאמר לעיל בי כוי לא הוי חזקה ואע"ג דמנח המליטא וכו' דאם כן בחזקת הבתים הוה ליה למימר האי שמעתא והא דר' ישמעאל בר' יוסי בטענה הוא וסבירא ליה כל שבפניו לאלתר הוי חזקה ותו לא איזדהר בשטרא דומיא דדלי ליה צנא דפירי ואין להאריך ולהקשות בדברי הגאונים כדכתבינן וליכא למינדא מינה:

ההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא וכו' ואסיקנא אית לך סהדי דדר ביה איהו דזבנה מקמך אפילו חד יומא מוקמינן לה בידך ואי נמי קמאי דידי זבנה מינך מהימן מיגו דאי בעי אמר אנא זבנתה מינך והבא משום ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי דדר ביה אבוה חד יומא דאי נמי אמ' קמאי דידי זבנה אבוה מינך ואכלה, שני חזקה מהימן ומסתברא דכי אתי בטענת בריא כמאן דאמר קמאי דידי' ולא בעי קמאי היכא דאמר ליה דזבנה מינך כדאמרי' לעיל כר"ח וכדאמרינן לקמן גבי אומן כי אמ' בפני אמר למוכרו ולא אמ' בפני מכרתו אלמא אע"ג דלא ראה קנין ודמים אלא שקבלת עדות בפני עדי' דהואי כקמאי דידי ואי נמי ראיתי השטר או שראיתי מתעסק במכירתם ודומה להן דקא אתי בטענת בריא מהימן ואי נמי מיגו דאי בעי אמר קמאי דידי כי אמר אני ראיתי כך וכך נאמן דהא אשכחן דאמרי תרי מיגו גבי אומן אומר שתים קצצת לי דאמרינן התם לעולם דליכא עדים ומיגו דאי בעי אמר לקוחין היא בידי מהימן במיגו דלא היו דברים מעולם מהימן נמי אאגריה ש"מ דאמרינן תרי מיגו:

איבעיא להו נראה בו מהו. ואמר רבא עביד איניש דסייר ולא זבין וכן הילכתא. שלשה. לקוחות מצטרפין והוא (במשכנתא ובשכירות) בשטר אבל בעדי'