ספר העיטור קה

אמר דשואל יש לו חזקה ומשמע ה"ה במשכנתא סתמא דלא קביע ליה זמן ואי נמי במשכנת' דסורא אי כבשיה לשטר משכנתא והכי מסתבר לן מדאמרי' גבי משכנת' דסורא אנא איבעי לי' למחויי ואי לא איהו דאפסיד אנפשי' ואמאי ניתקון תרי חד למרי משכנת' וחד לאידך ולא ליבעי מחאה אלא לאו ש"מ במחא' תליא מילתא ואריס דעלמא דלאו אריס דבתי אבות אית להו חזקה, אע"ג דאורח דאריס למיכל שנים ושלוש דומיא דאריסי בתי אבות אית להו חזקה דקי"ל איבעי ליה למחויי דיש מחאה לחצאין ואע"ג דלא יכול למימר פלו' גזלנא הוא איבעי ליה לאודועי לסהדי ולמימר לאו ארעתא דידיה הוא ומשכנתא הוא בידיה אי נמי לפירא ואריסותא אחתיניה ואי לא איהו דאפסיד אנפשיה. והא דאמר אומן אין לו חזקה אי דאיכא עדים אחרים אמאי יש לו חזקה דווקא היכא דראה אבל ראה מיגו דיכיל למימר החזרתיו לך (אחר) מהימן. הילכך גבי קרקע נמי אע"ג דאתא לידיה בתורת שאלה או במשכנת' או בכיוצא בה מצי למימר לקוחה היא בידי דאיבעי ליה למחויי דאיכא למימר החזיר לו שטר משכונא וכתב לו שטר מכר עד דידיע מילתא דשטר משכונ' בידיה וכן השיב לפני רבינו יעקב אם יש שטר משכונא ידוע ביד לוקח או ביד שליש אינו יכול לטעון ואי כביש ואינו ידוע יכול לטעון והכי נקיטינן וכל מי שאוכל קרקע בהתירא בעי מחאה ואי לא מחי איהו דאפסיד אנפשיה ודווקא דליכא קלא אבל איכא קלא דאכיל ארעא דלאו דיליה איבעי ליה לאיזדהורי בשטרא וכן הילכתא והילכתא מה לי לשקר במקום עדים ובמקום קול לא אמרי' ודווקא לאוקומי ממונ' בידיה הוא דאמרי' מיגו אבל לאפוקי לא כדאמרי' הילכת' כוותיה דר' יוסף היכא דקיימי זוזי תיקום:

ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אזל ואייתי סהדי דאכלה שתי שנין. אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרי פירי אמר רב זביד ואי טעין ואמר לפירות הורדתיו נאמן ובשבועת היסת ודוקא מעיקרא הכי אבל אי טעין מעיקרא ארעא ופירי דיליה לא מצי טעין הכי לפירו' ירדתי דקיימא לן כל כי האי גוונא אינו טוען וחוזר וטוען (חזקה שלש שנים) אמר רבא אי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה כלומר אי סייעיה מערער למחזיק ודלי ליה על כתפיה צנא דפירי מהאי ארע' לא מצי טעין לא זבינתה דמדסייעיה אודי לי' דזבנה ניהליה ותו לא איזדהר בשטרא ולאלתר הוי חזקה ורבינו אפרים פירש אי איכא סהדי דאייתי האי מחזיק לצנא דפירי לדרונא למערער הוי חזקה ואי טעין נמי מרי ארעא לפירות הורדתיו ובדידי קא טרחנא א"נ חולקא דידי הוא דגופא דארעא לא זבני ליה מהימן. ודווקא בתוך שלש שנים אבל לאחר שלש שנים לא דאיבעי ליה למחויי ואע"ג דלא מצי למימר פלו' גזלנא הוא איבעי ליה לאודועי לסהדי דלפירות אחתיה דיש מחאה לחצאין דאי איתה דאין מחאה לחצאין משכנתא דסורא אם כן כבשיה לשטרא בגו זימניה והוא הדין למשכנתא סתמא הכי נמי דמהימן דלא מצי למחויי אלא מחאה יש לחצאין וכו' והילכך יש מחאה לחצאין ואפילו במשכנתא וכן הילכתא אמר ר' יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם ישראל שקנה שדה ידוע לישראל מעכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטרא אף ישראל אין לו חזקה אלא בשטר מכר שיש מכירה לעכו"ם. אמר רבה אי אמר קמאי דידי זבנה עכו"ם ממך מהימן מיגו דאי בעי אמר אנא זבנתה מיניה וכתב ר"ח ואי טעין ואמר יהב לי ההוא שטרא דזביני דזבנה מינך ואיזדהרי ביה תלת שנין:

ואירכס ממני מהימן דכמאן דאמר קמאי דידי דמי ש"מ קמאי דידי לאו דווקא אלא דאיתברר ליה הילכך ישר' דזבן ארעא מעכו"ם איבעי ליה למחויי דילמא טעין הכי ומסתבר' הרי הוא כעכו"ם דקאמר בכל דוכתא כאילו אותו העכו"ם בא עם ישראל לדין ותניא אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו ואמר לו כך דינינו ואם לאו באין עליו בעקיפין וש"מ ישראל שיש לו חלון בחצר עכו"ם ובא ישראל אחר וקנה החצר מן העכו"ם אע"פ שבדיניהן העכו"ם היה יכול לסותמו. כיון דישראל עם ישראל הוא וישראל בא מחמת עכו"ם הרי הוא כאילו אותו עכו"ם בא עם ישראל לדין שמזכין אותו בדיני ישראל ואין לו לעכו"ם לסותמו כך ישראל הבא מכוחו אין לו לסותמו דכי אתא לידיה ההוא חלון בהתירא אתא לידיה דקי"ל גזל עכו"ם שרי ואפילו לר"ע דוקא גזל ממש אבל הפקעת הלואתו כיון דליכא חילול השם שרי וכ"ש דדינא לסתום לאו גזל הוא ואין לו להאפיל ואיתמר נמי משום רבינו שרירא שאפי' הלך הישראל והתפיס בעכו"ם עד שבנה כנגד החלון בעל כרחו יכול למחות אפי' לאחר כמה שנים דשלא כדין עשה ואעפ"י שאינו צריך לאויר החלונות יכול לעכב עד שיפייסנו בממון ואם מסר מודעא ואחר כך נתן לו ממון אין במודעא שלו כלום וכל מה שנתן לו בהיתר נתן לו:

ומעשה בא לידינו ופסקנו כך וכך עכו"ם שיש לו חלון בביתו על חצר ישראל ומכר העכו"ם ביתו לישראל יש לישראל לבנות כנגד החלון שקנה אותו ישראל הבא מחמת עכו"ם ואפילו ידוע שאותו חצר קנאו ישראל מעכו"ם כיון שאילו בא העכו"ם בעל החלון לדון אותו בישראל אין מזכין אותו בדיני עכו"ם ובונה כנגדו כך ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם אע"ג דתרויהו ישראל נינהו כההוא וכו' ספק זה קדם או זה קדם דינו כדין ישראל בישראל ודווקא כההיא דרב מרי בר רחל בסוף גמר' דאיזהו נשך דמישכן לו ההוא ביתא הדר זבנה ליה לרבא וכו' עד השתא בדיניהן עבידנא לך דכמה דלא סלקי בזוזי לא שקלי אגר ביתא ואע"ג דרב לא אייתי האי עובדא מסתמא דדינא הוא וגמרי' מינה וש"מ ישראל הבא מחמת עכו"ם שהוא כעכו"ם בדיניהם דעכו"ם דיינין לי' וקבלינן סהדי עכו"ם לזכות ישראל דהא בדיננו רב מרי בר רחל דלא יהב אגר ביתא איסור רבית איכא דהא רבא מצי לסלוקי להו בזוזי בתר שתא דמיחייב ליה לאיפרועי. ואמר ליה רבא בדיניהן עבידנא לך ולית ביה חשש רבית ש"מ דבדיני עכו"ם דיינינן ליה לכל מילי כאילו אתא עכו"ם דר"ש אמר דלית ביה איסור רבית דרבא הוא דפרעיה להו לכולהו זוזי לעכו"ם ועכו"ם הוה חייב ולא נהירא לן אלא כר"ח דאמר דרבא היה לו לפרוע עדיין המעות למרי בר רחל דא"כ מרי בר רחל למה ליה לאמטויי אגר ביתא לרבא וכו' גרסי' לקמן נכסי העכו"ם הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן ושלח רב הונא בר אבין ישראל שלקח שדה מן העכו"ם ולא החזיק בו או לא מטא שטר' לידיה ובא אחר והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו וכן הילכתא וכתב רבינו אלפס באתר דלית ביה הרמנא דמלכא וכו' ואמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דעדורי ולבר לא הוי חזקה. ואמר רב יהודה אכלה ערלה ושביעית וכלאים הרי זו חזקה וכגון שנהנה מן העצים. והכי נמי גרסי' בכתובות עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה הכי היא גירסת ר"ח וגר"ש אינה חזקה ומסתברא לאו דווקא אכיל ליה תלת שנין חזקה דערלה קאמר אלא אי איכא בינייהו חדא דערלה או דשביעי' הרי זו חזקה דדמי לאתרא דמוברי באגי אכלה שחת לא הוי חזקה ואי בצואר דמחוזא קיימי הרי זו חזקה תפחתא לא הוי חזקה קרקע מליאה בקעים. אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה הני דבי ריש גלותא לא מחזקי בן ולא מחזקי' בהו. ואין קונין זה מזה אלא בשטר והעבדים והא דאמר ריש לקיש הגודרות אין להם חזקה דוקא לאלתר אבל לאחר שלש אית להו חזקה. ומסתברא דלא תימא הוא הדין לדברים העשוין להשאיל ולהשכיר אלא דוקא עבדים דבני שטרא נינהו אבל מטלטלין דלאו בני שטרא נינהו לא שייכא בהו חזקה עבד קטן מוטל בעריסה יש לו חזקה לאלתר ודוקא בטענה כדלקמן הנהו עיזי דאכלי חושלא אתא מריה קא טעין טובא אמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן ואיכא לעייוני אי טעין להו יותר מכדי דמיהן מי מצי למימר לדידי שוו לי או לא דאיכ' למימר דלא אמרינן מיגו אלא היכא דטענתיה דקא טעין גריעא מטענתיה דמצי טעין כגון מוכת עץ אני תחתיך ואית לי מאתן וכגון מוכת עץ אני דלא פסלה נפשה מכהונה והשתא פסלה וכל הפה שאסר הוא הפה שהתיר דקא מרע לנפשיה והכא נמי עד כדי דמיהן. ויותר כדי דמיהן קאמר ולא דמיא וצריכא עייונא במילי טובא דמיגו וחזינא לרבינו ברוך ור' שמואל דמפרשי וקאמרי דאינו יכול לטעון ומסתברא דלא טעין עד כדי דמיהן דאם איתה אינו יכול לטעון עד כדי דמיהן הול"ל והרב המחבר אמר יותר מכדי דמיהן לא תפיס ולא מהימן ואם טען יותר פטור בשבועת היסת ר' ישמעאל אומר שלשה חדשים בראשונה ושלש באחרונה וכו' ואר"י אמר שמואל זו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא. אבל חכמי' אומר עד שיבצור שלש בצירות ויגדור שלש גדירות. ואמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא. אבל חכמים אומרי' חזקתן שלש שנים מיום ליום. ואמר אביי דקל נערה שעושה פירות שלש פעמים בשנה איכא בינייהו וכתב ר"ח דקיימא לן כסתם מתני' דאמר חזקתן שלש שני' מיום ליום. ודקל נערה לא הוי חזקה. וכל שכן ניר ואיתמר בשם רבי' אלפס הילכתא כשמואל בדיני. ודקל נערה הוי חזקה. אבל ניר לא ולא מצאתי כתוב בהלכות אמר ר' ישמעאל בד"א בשדה לבן. אבל בשדה אילן כנס את תבואתו וכו'. אמר אביי מדר' ישמעאל נשמע לרבנן היו לו שלש אילנות ממטע עשר לבית סאה אכל עשר בשנה זו ועשרה בשנה זו הוי חזקה והני מילי היכא דלא אפיק. אבל אפיק ולא אכל לא. והוא דבזע בזועי וכן הילכתא. ותמיהא לן דרב אלפס לא אייתי לה אמרי נהרדעאי האי מאן דזבין ליה דיקלא לחבריה קני ליה משיפולי ועד תהומא ודווקא בבא מחמת טענה. דאי לכרמא רישקא זבין ליה איבעי ליה למחויי דקי"ל מחאה לחצאין הויא מחאה שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל וכו' עד היכי דמי מחאה היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה ואוקימנא בשעת חירום שנא ומאי שנא יהודה וגליל דנקט דסתם יהודה כשעת חירום דמו וחירום פירש רבינו האיי הרג כדכתב כל חרם אשר יחרם מן האדם. וכתב רבי' יעקב בתשובה דילן חירום ממון