ספר העיטור קג

על העכו"ם דתנן לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטלו ואע"ג דהתם במשנה ראשונה נותן לבעלים רביע ה"מ מסיקריקון של בעל השדה נותנת לו וכותבה בשמו אבל גזלן לא ואם סיקריקון זה הוא מלך קנה הלוקח ומקחו קיים וכתב ר"ח עכו"ם שגזל שדה מישראל וקנאה ישראל אחר דינא כדין סיקריקון אם קדם וקנאה קודם שנשתהה י"ב חודש הבעלים מוציאין אותה מידו שהן קודמין לכל אדם ואם אין בידו ליקח זכה הלוקח ונותן לבעלים רביע בקרקע שהוא שליש במעות כשמואל ולאנפרו' לא דמיא ואפילו נשתהה ביד העכו"ם י"ב חודש נותן לשני רביע ובתשובה היכא שנכתבה במלכות אחרת ועקרה מלכות הראשונה ויש מהן שגלו ונטל מהן הקרקע שלהן אם יכולין בעלים הראשונים לחזור על הקרקע ולא נתייאשו ולא גרע מסיקריקון דבעינא שיקנה מבעל הבית.. ואחר כן מסיקריקון ואם לקח אותה מבעלים שגלו והוציא אותו הלוקח מיד העכו"ם אין הבעלים הראשונין יכולין לומר לו אילו היינו יודעין כך לא מכרנו. אלא מה שמכרו מכרו. והנ"מ דליכא ייאוש אבל אי איכא ייאוש אין הלוקח צריך ליקח מבעלים הראשונים ומלכות שנעקרה לגמרי והושיב יושבים אחרים אין אדם יכול לומר קרקע זה שלו. ולא דמי למקרקעי וכל מי שלקחה מן המלכו' חדשה מקחו קיים. כדאמרינן עמון ומואב טהרו בסיחון והלוקח מן השבאין אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו ולא עשו תקנת השוק אלא בגנב כדפרי'. כתב בכך וכך איך פלוני בן פלו' אמר לנא הוו עלי סהדי דפלו' אנס לי בשלטונא או באונסא אחרינ' לזבונה ליה ארעא פלונ' או למיתב' ניהליה במתנה והשתא מסרנא מודעא קדמיכון ותידעון אונס' דידי ואי הוה יהיב לי כמה טפי לא מזבנינא ליה ומשום אונסא דאניס לי מזבנינא ליה וקבילית מיניה כך וכך זוזי ולמחר וליומא אוחרי נקיטנא ליה בדינא ומפיקנא יתיה מינה ואי אניס לי נמי לבטולי מודעאי או לכת' ביטול מודעי הוו עלי סהדי דשטר אונסא הוא ואנן סהדי ידעינן ביה בהאי אונס' דפלו' וכתבי' וחתמי' מודעא דידיה ליה לפלו' למיהוי בידיה לזכו ואם הוא אונס ממון כותבין פלוני מסר מודעא קדמנא על פלוני דהוה ליה גבאי כך וכך זוזי וכך תבענא ליה אמר לי את עבד לי כך וכך אנא פרענא לך ואנא מסרנא קדמיכון מודע' ותדעון אונס' דילי וכו"'. וביטול מודעא כגון שסילק האונס בפני עדים אבל כל זמן שלא נתברר סילוק האונס וההפסד ואפי' אמ' לעדים בטלית כל מודעי המודע' קיימת כתב ביטול בכך וכך איך אמר לנא פלו' הוו עלי סהדי וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלו' דצביתי ברעו' נפשאי ובטלית מודעא דמסרית על ההוא שטרא דזביני דזימנא כך וכך והשתא מבטילנא קדמיכון בכל לישני דמבטלי בהון מודעי בלי שום אונסא דלא למילף מנהון לעלם ואתון תיהוון סהדי דאיסתלק לי ההוא אונסא בכך וכך ברעות נפשאי בטילי' יתהי ותגל לה בשוקא ובבריתא דההוא שטר זביני שרירא וקיימא בכל שטרי דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם ואנן סהדי לאיסתלק לה ההוא אונסא וקנינא מפלו' לפלו' בכל מה דכתוב ומפשר לעיל במנא דכשר למיקניא ביה ויהיבנא בידא דפלו' למיהוי ליה לזכו. מחאה לפי שהחזק' תלויה במחאה הצרכתי לפרש הלכות חזקה חזקת הבתי' והבורות והשיחין והמערות והמרחצאות ושובכין ובית הבד ובית השלחין והעבדים וכל שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים ואינה מיום ליום ואסיקנא טעמא אמר רבא אמר ר' הונא שלש שנים שאמרו והוא שאכלן רצופין פי' לרבוות' למעוטי אג"ה דלא הוי חזקה ומתני' דקתני מיום ליום לא תימ' למעוטי מקוטעו' דר' ישמעאל ור' עקיבא אבל אג"ה ליהוי חזקה קמ"ל רצופי ושלימות' בעינן אמר ר' אחא ומודי רב הונא באתרא דמברי באגי ואע"ג דאיכא מאן דזרע מצי אמר ליה חדא ארעא בכולה באגא לא מצינא דאינטר אי נמי בהכי ניחא לי דעבדא טפי ובמסקנא מודה ר' הונא בחנותא דמחוזא דליומא עבידא בלילי לא עבידא שמעינן מיהא כל החזקות לפי המנהג בתים וזולתן שדרכן להשתמש בהן תדיר או כלי תשמישי וכן חנות' דמחוזא ביממא ובית השלחין באתרא דלא מוברי באגי אי שני ממנהגא לא הוי חזקה אבל מידי דלאו כל שעה אורחיא וכגון אתרא דמוברי באגי א"נ חנותא דמחוזא דלא עבידי בליליא וצונמ' דהוי חזקה במישטח פירי ועושה מחיצה לבהמתו עשרה טפחים וחלונות דלאו כל שעתא עבידי פירי אזלי' בתר מנהגא דאינשי ועבדים ומרחצאות ובית הבדי' לפי דרך בני אדם בשעה שצריך לו וכי קא פריך לקמן מבתים והא בתים ביממא ידעי בליליא לא ידעי לפי שאין בכל החזקה דבר שדרכו לעשות פירות תדיר ביום ובלילה אלא בתים. אבל מעבדים וזולתן לא פריך דאטו עבדי' בין ביום ובין בלילה אלא הכל כדרך בני אדם ועל ידי היה מעשה במקו' של בין הכנסת באדם שהחזיק בו כמה שנים ולא יצא מחזקתו ובאו עדים ושמרו דכל שנה יצא למערפה שלו פעמי' בשנה וחברו עלי רבותי ואמרו אינה חזקה דלא רצופין נינהו והתרסתי כנגדן דחזקה היא בעבד' ושובכי' ובית הבדים כפי המנהג ושאלתי את פי רבינו יעקב והודה לדברי חזקת מקום כאורחא דעלמא ואפי' חולה או הולך למערפה שלו או בימי אבלו לא איבד חזקתו וחזקתו כחזק' בני אדם כמו שכתב בתשובה ודוקא שלא יצא מחזקה לחזקה אחרינא כההיא אמתא דרמי בר חמא ורב עוקבא מר אישתמש בה אג"ה ומר אישתמש בה בד"ו וכן הילכתא תנן בפרק חזקת הבתים והא בתים כו'. אמר אביי מאן קא מסהיד אבתי שיבבי שיבבי מידע ידעי בין ביממא ובין בליליא ומדאסהידו ביממי ומסתמא לילוותא בכלל ואי הוה מפיק מאני דבית' הוו ידעו רבא אמר אפי' ביתא דקאי בדבר' משכחת לה כגון דאמרי אנן אגרינן מיניה ודרינן ביה תלת שנין לא בעינן דקיימי אדשא כל שעתא אלא אזלינן בתר דעתייהו דאמרי' קים לן כדאמר וליחוש דקא קני אמר ליה דידעינן ביה דלא הוה ליה ארעא וכגון דאמרי אנן רגילינן גביה הוה אנן הוינן ידעין הכא נמי דאמר קים לן אי הוה מפיק הוינן ידעין דאי לא תימא הכי חזקת הבתים לא ניתני אמר מר זוטרא אי טעין ואמר ליתו וליסהדו דדר ביה תלת שנין ביממא ובליליא טענתיה טענה פר"ח דמר זוטרא לאוסופי אדאביי ורבא אתא ואע"ג דלא נקיטא אגרא בידיה מהימן כגון אי טעין ואמר ליתו תרי סהדי וליסהדי דדר ביה תלת שנין כו' אם היו תרי אכסנאים מעלמא ואמר שדרו בה אלא שהפה שאסר הוא הפה שהתיר הן אמרו דרו והן אמר דיהבו ליה אגרא והיא של מחזיק ובנוסחא עתיקא דדרו בה גרסינן ומודה רבא ברוכלין המחזרין בעיירות ולא גרסי' אע"ג דלא טעין טענינן ליה ואע"ג דלא אמרי דרינן ביה ביממא ובליליא אלא תלת שנין סתמא חזקה היא דהא בבתיהן לא דיירי בהו ביממא ובליליא ומסתמא ומודה רבא ברוכלין המחזרין בעיירות אי מסהדי דקא מסהדי בעדות אחזקה הן רוכלין המחזרין בעיירות אי הוו ידעי ביממא ובליליא ולא בעי' שיבבי. ואנן אגרינן מיניה כדגרסי' בע"א בפרק רבי ישמעאל בעיר שכולה גוים אמאי לא הא איכא רוכלין המחזרין בעיירות דחזו להו בליליא ומרתתי מינייהו בעיר שיש לה דלתים ובריח ופר"ש הא דמר זוטרא מילתא באפי נפשה היא ופשיטא ליה למר זוטרא דאע"ג דבעינן שלש שנים רצופות אפומא דשיבבי במתא ואפומא דאגירו בדברא דוקא דטעין המערער בטענת בריא ליתו ולסהדו ביממא ובליליא דאנא חזינא דלא הוה ביה בליליא ולהכי לא מחינא ובעינן סהדי לאכחושי ליה אבל אי לא אתי בטענת בריא לא בעינא סהדותא דשיבבי ואגירי אלא סהדותא סתמא דדר ביה תלת שנין ומסתמא אי דר ביה ביממא דר ביה בליליא ור' אבן מגש כתב דמר זוטרא לפרושי אדרב הונא אתא דאי טעין הוא דבעי רצופות ואי לא לא. וקשיא לי להאי פירושא דהוה ליה למימר הא דרב הונא אי טעין אין ואי לא לא ופירש רבינו יעקב אי טעין המחזיק ואמר ליתו סהדי וליסהדי בי כלומר אביא עדים שדרתי בה יומם ולילה:

ודאי בחזקתו היתה ועל כן אומר להביא עדים בטענתו ואין צריך שיעידו עדיו בפי' ואפילו העידו בסתמא חזקתו חזקה. ומודה מר זוטרא אם המחזיק רוכל המחזר בעיירות אע"ג דלא טעין טענינן ליה ובעינן שיבבי ואגירי ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דאע"ג דאתי בטענת בריא ואמר אנא חזינא דלא הוה ביה בליליא חזקה היא דאיבעי ליה למחויי ולהכי שבקיה להאי ומודה רב הונא עד הכא ולא קאמר ברישא דשמעתא אע"ג דאתי בטענת בריא לאו חזקה היא. ומכי אתו סהדי דיממא חזקה היא והילכתא ככל הני אמוראי כרב הונא דבעי רצופין כמר זוטרא דבעי טענת בריא והיכא דאתי בטענת בריא קי"ל כאביי ורבא אפומא דשיבבי ואגירי ולפי' דרבוותא דמפרשי רצופות למעוטי אג"ה קשיא לי קושיא דבתים דקא מקשי' לרב הונא לכולי עלמא נמי שלימות בעינן ובתים מקוטעות נינהו ובצרי להו לילוותא ותו נהי באתרא דמוברי באגי איכא למימר מפוזרות נינהו שאינה עולה לו שנת הבור. וצריך להחזיק שנה אחרת אלא חנותא דמחוזא לאו מפוזרות נינהו ומאי מודה רב הונא איכא דהתם השלמה ליכא. וצרפי' פירוש בחנותא דמחוזא אם כרבה שש שנים ביום דחזקתו חזקה ולא חשיבי מפוזרות דאי בשלש שנים ביממא לחוד סגי הא מקוטעות נינהו ורב הונא לא איירי אלא במפוזרות ואמתני' נינהו דשייכי דקתני מיום ליום לאפוקי מקוטעות אלא לענין פיזור קאי כדרב הונא ואמינא מלתא ומסתב' מרבוותא ומסתבר' דרב הונא לאו למעוטי אג"ה אתי דאפילו באתרא דלא מוברי באגי אי אית ליה סהדי דאכלה אג"ה ולא נפקא מחזקתיה לחזקה דאחריני חזקה הו' ורב הונא למעוטי מפוסקות אתא שאם אכל שנה ראשונה ושלישית ולא אכלה שנייה אעפ"י שעמד בחזקתו שלש שנים בלא עירער אינה חזקה דאין חזקה אלא לנהנה וכל שכן מקוטעות אבל באתרא דלא מוברי באגי אפילו שנת הבור עולה לו והיינו דקאמר מר ומודה רב הונא באתרא דמוברי באגי ובחנותא דמחוזא כיון דבחזקה קאי לא בעינן רצופין והינו פורנא דבתים דהא מפוסקות נינהו. אלמא כיון דבחזקתו קאי הוי חזקה ומסתייעא האי סברא מדגרסינן לקמן אלא מעתה א' אומר אכלה אג"ה וא' אומר אכלה בד"ו הכי נמי דהוי חזקה אלמא אי הוו תרי סהדי דאמרי אכלה אג"ה הויא חזקה דאי איתא הוה ליה לשנוי