ספר העיטור קב

מחמת דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא וקבילית עלי כך וכך לאיעסוקי בהון בכל מיני עיסקא ברעות שמיא עד יום פלן וכל רווחא דמטי לן מן שמייא לישקול פלו' מנן פלגא או תילתא או ריבעא ואי מטי פסידא נמי אנן דרינן פלגא וקביל עלי בנאמנותא דלא לאיערומי ליה ולא לאיטמורי מיניה שום מידי ואחריות שטר עיסקא דנן קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי אגב ארבע אמות קרקע כחומר כל שטרי עיסקא דנהיגין בישראל וכו' אות מם מודעא מודעא כגון מי שאונס את חבירו במכר ובמתנ' או במחילה ועל כל דבר בין ע"י עצמו בין על ידי אחרים מוסר מודעא בפני עדים וכותבין לו שטר מודעא לב"ד ומחזירין לנאנס את שלו עם הפירות שאכל ומחזיר לו הדמים ושטר ביטול מודעא מבטל המודעא בפני שנים על דרך שנפרש וכותב לו שטר:

גרסי' בפרק חזקת הבתים אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו וכו' רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו לא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא צאית דינא אביי ורבא דאמרי תרויהו אפילו עלי ועלך אמרי נהרדעאי כל מודעא דלא כתיבה ידעינן באונסא דפלוני לאו מודעא היא מודעא דמאי אי דגיטא ודמתנה גלויי מילתא הוא ש"מ מכי אמרינן לסהדי דלא ברעות נפשאי יהיבנא גיטא לא צריך לברורי מאי אונסא דכיון דלא שקיל מידי אע"ג דליכא אונסא אחרינא אלא דלא גמר בדעתיה לאו כלום הוא. ומיהו אע"ג דאמר רוצה אני צריך לבטולי מודעא דידיעא ולא ידיעא כדאיתא בערכין ואיתא באות ג' ואע"ג דלא כתב בגט ביטול מודעאי כיון דכתב צביתי ברעות נפשאי כמאן דכתב דמי אבל אי אפיק מודעא גיטא לאו גיטא הוא דהא לא כת' ובטלית כל מודעא. מודעא דזביני והאמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני איכא מד"א רבא לטעמיה דאמר תלויה וזבין וליתה דרבא דאמר זביניה זביני בדלא מסר מודעא הוא. דאגב אונסיה גמר ומקני. אבל מסר מודעא ליכא מד"א זביניה זביני דהא רב הונא גופיה אמר תלויה וזבין זביניה זביני ואיהו אמר בעובדא דטבי דתלא פפי אכינרא:

אי לאו מודעא דחתם אאשקלתא דמודעא שפיר חתם ש"מ דמודעא מהני ופסק הילכתא דלא כתבינן מודעא (אלא) אאונסא דגופא כגון מקרקעי וכגון טבי דתלתא לפפי אי נמי אונסא דמפחיד ליה לאפסודי טפי ממאי דשוי מאי דזבין ליה וכגון בשדה זו. ומסתב' מדאמ' גזלן שהביא ראיה. אין ראיתו ראיה ואסיקנא כגון דאמרי בפנינו הודה לו דאי לאו דאודי ליה הוי ממטי ליה ולחמריה לשחוור ש"מ דאע"ג דמפחיד ליה טובא לא גמר ומקני ועוד תלויה וזבין ולא אמר רוצה אני לא הוי זביני. ואם כן אפילו בזביני כתב מודעא. ואע"ג דיהיב דמי כדא' בב"ק מה בין גזלן לחמסן חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמ' ואסיקנא הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני והילכ' הא דאמר לא כתבינן מודעא אזביני באונסא דנפשי' קאמר דאי אמר לסהדי פלו' בעי מינאי דליזבון לי' הדא ארעא והאי זבינתא לאו ברעות נפשאי הוא. ואע"ג דבגיטא ובמתנה כתבינן בהאי גוונא דאונסא הוא בזביני לא כתבינן דאונסא דנפשיה הא לאו אונסא הוא ומפ' ומודה רבא היכא דאניס בההוא מעשה דפרדיסא כלומר באונסא דאתי מאחריני כתבינן ולא מיבעיא אונסא דגופיה כגון מקרקעי ועובדא דפפי אלא אפי' אונסא דממונא כעובדא דפרדיסא אונסא הוא וכתבינן פלוני אניס בגופאי ובממונאי לזבוני ליה ארעא השתא מזבנינא ליה ולמחר נקיטנא ליה בדינא ומפקינא ליה לבי דינא לבטולי ההיא זבינא והאי עובדא דפרדיסא דאקניה לבנו קטן ולא מסר מודעא מעיקרא וסבר דילמא קלא שמע אלמא דעבד מודעא ואניס לבטולי ואי נמי כ"ע לא בקיאי בההיא מודעא ומש"ה אקנייה לבנו הקטן ורבינו האי גאון פירש דההוא עובדא דפרדיסא לא אייתי לה אלא ללמוד הימנה במקומות אחרים שכל מי שמפחיד את חבירו שיש בידו לעשות הרי זה אונס אבל מעשה דפרדיסא לא יתכן בו מודעא שהרי צריך להודיע המודעא לעדים וכיון ששמעו העדים ההפחדה לא ימכרנו לעולם שהרי שמעו העדים שהפרדס ממושכן אצלו ורח"פ שיתכן בו מודעא ומאן דאמר לחבריה קביל האי פרקמטי' בחוב דאית לך עלאי אי לא כפרנא לך כוליה היינו כמעשה דפרדיסא ואיכא דפריש והאמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני וקס"ד אפי' ידעי' דאנוס האמר תלויה וזבין זביניה זביני ומשני דכי אמרי' דלא כתבינן היכא דלא ידעי' דאניס אע"ג דמסר מודעא. אבל כי ידעי' דאניס כתבי' ולא הוו זביניה זביני ופי' כההוא מעשה דפרדיסא שאונסו על גוף השדה ומחמת אותו אונס עצמו מכרו ולא הוו זביני ואע"ג דלא מסר מודעא כתבינן אבל היכא שאונס מחמת תלויה או מחמת עניינא אחרינ' לא כתבינן וכתב ר"ח מאן דמפחיד לי' לחבריה בממון או בהכאה וכ"ש הכאת נפשות ומסר מודעא אית להו לסהדי למיכתב ופרושי ידעי' ביה בהאי אונסא וכן הילכתא דבאונסא דנפשיה לא כתבינן באונסא דגופא וממונא היכא דידעי' כתבי' ואי איתברר מילתא לסהדי דבטיל ההיא מודעא כתבי פלו' בטיל ההיא מודעא דהוה אניס ליה מחמת הכין ואנן סהדי דאיתפשר עימיה על הדין אונסא מחמת דיהיב ליה כך וכך ובטיל לה ברעות נפשיה וכה"ג אית להו רשותא למיכתב ביטול מודעא אבל כל היכא דאית ליה לאונסא בטול לאו כלום הוא דכי היכי דבעי דלודעי ההוא אונסא בעינן דלודעי היכי מחלה דאי אניס ליה לבטולי' ההיא מודעא דידיעא ולמיכת' בשטרא ביטול מודעא לא מהני דכולה אונסא הוא דאי לאו דאודי הוה ממטי ליה לשחוור ואפי' קנין לא מהני דכולה אונסא הוא עד דכתיב בשטרא דסלקיה לאונסא מחמת כך וכך ואפי' אי כתיב ליה שטרא אחרינא בעי לפרושי ביה ורבינו האיי כתב במקח וממכר ותדע איך יתבטל המודעא כגון שחידש כתב המכר פעם שנייה ונסתלק בכל ודוקא בזביני אבל בגיטא אפי' מודעא דנפשיה מודעא היא ואי בטיל לה למודעא בפירוש ואי נמי אנסוה לבטולה למודעא הוה ליה גט מעושה כדין וכשר ובמתנה אי אנסוה לבטולי אונסא דנפשיה בטיל אבל אונסא אחרינא דידיעא לא מהני ביטול עד דכתב ידעינן אונסא וידעינן סילוק דידה הילכך האי דכתב בשטרא דזביני ביטול מודעא שופרא דשטרא הוא. דאי לא ידיעא אונסא לאו מודעא היא ואי לא מהני ביטול סתמא עד דמתפרש מודעא וסילוק דידה אבל במתנה לחוד מהני לאונסא דלא ידיע ובגט אפי' באונס דידיע וכן הילכתא וקי"ל רב הונא דאמר תלויה וזבין זביניה זביני כדפסק בגמרא. והילכתא בכולהו היכא דלא מסר מודעא זביניה זביני אפילו בשדה זו ואפי' הוה ליה לאישתמוטי ואפי' לא ארצי זוזי דאגב אונסיה גמר ומקני והא דתנן לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל וקי"ל כשמואל דאמר אף בשטר לא קנה עד שיכתוב אחריות ה"מ היכא דלא יהיב זוזי אבל אי יהיב זוזי קני בשטר לחודיה ולא בעי אחריות כדאמרינן ומודה שמואל היכא דיהיב זוזי דאגב אונסא גמר ומקני וכן הילכתא ומסתמא דלא אמרינן אחריות טעות סופר הוא לגבי סיקריקון וכתב גאון וה"ה ללוקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה דאי יהיב זוזי קני והאי אקשינן לרב דאמר בשטר קנה מיהא דגרסי' בפ' מי שהיה נשוי כתב לראשון ולא חתמה לו לשני חתמה לו וכו' ר"י אומר יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אלמא כ"ע מודו אם חתמה לראשון או לשניהן לא איבדה כתובתה דשטרא לא מהני וצריך מוקים לה ההיא בשטרא. ראיה דלא קני והכא בשטר מקני. ומסתבר' דהתם אשטר מכר כתיב והאשה חתמה ואמרה דין ודברים אין לי עמך אבל הכא שהאשה כתבה שטר בשמה קנה. והא דפסקי' הכא אע"ג דלא ארצי זוזי קני מסתברא פי' ארצי זוזי דבעידנא דקא אנוס לא אחוי ליה להנהו זוזי. ולא אמר ליה הנך זוזי יהיבנא לך דלא סמכא דעתיה. ואע"ג דבתר הכי יהיב ליה לא גמר ומקני. אבל אחוי ליה להנהו זוזי ויהיב להו ניהליה גמר ומקני דאי כרב אלפס (דפריך) בפ' הניזקין היכי שני לישני דגמ' הכא נקט יהיב זוזי והכא ארצי זוזי ויש מפרשין דלא ארצי זוזי שלא הראם לשולחני והילכך לא קשיא הילכתא אהילכתא ותלויה וזבין זביניה זביני בדיהיב זוזי ל"ש ארצי ול"ש לא ארצי ואפילו הוה ליה לאשתמוטי ודוקא אנסוהו למכר דאגב דקביל זוזי אגב אונסיה גמר ומקני כדאמרי' מודה שמואל היכא דיהיב זוזי הילכך גבי אשה נמי כי פליגי אמימר ורב אשי דוקא תלוה וקדיש בכולהו דיהיב זוזי ואיתתא קבלינהו. אבל אנסוהו לקדש ולקנותה לאו כלום הוא. גרסינן בפ' הכותב מה בין גזלן לחמסן חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי ואי יהיב דמי חמסן קרית ליה. והאמר רבא תלוה וזבין זביניה זביני. לא קשיא הא דאמר רוצה אני. הא דלא אמר רוצה אני אמר רב נחמן אמנה היו דברינו אינן נאמנין כו'. בקיום גרסי' בפ' הניזקין. תנו רבנן. הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון. וסיקריקון עצמו צריך שתשהא שנים עשר חודש.. אבל באנפרות אפי' שהה י"ב חודש ואין בידו ליקח הלוקח ממנו מקחו בטל דסבר השתא לא קי"ל שעתה. ולמחר אסלקיה ולא גמר ומקני וכן הילכתא אמר רב יוסף נקיטינן אין אנפרות בבבל. מאי טעמא כיון דאיכא בי דוור ולא אזיל וקביל אחולי אחיל קמיה והקונה ממנו מקחו קיים ומסתברא דנותן לבעלים רביע כדין סיקריקון וחזינן לגאון דאמר הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון והלוקח ממנו מקחו קיים דכי גבאי בחובו כאלו קנאו ממנו ואין זה אונס ושבשתא היא תשובה לרבוותא מלך שאנס בית מישראל ולקחו שר אחר ממנו איכא מאן דאמר דינא דמלכותא דינא ואיכא מ"ד דינא דגזלן דיינינן ליה ואיכא מ"ד דינא דסיקריקון שאם שהה בפניו שנים עשר חודש כל הקודם ליקח זכה ונותן לבעלים רביע ומסתבר' דינא דאנפרות ביה כמו חמסן דהיכא דלא אמר רוצה אני הלוקח ממנו מקחו בטל ובתשובות רבינו אלפס עכו"ם שגזל בית ומכרה לישראל חייב להחזיר לבעלים וחוזר על הגזלן דתנן לקח מסיקריקון וחוזר