ספר העיטור קא

איתברר לן קושי' דרבנן דאקשי מה מהני ליה לרב עיליש דגבר' רבה הוא משאר אינשי דהא אי לאו גבר' רבה הוא אמרי' שטר שיש בו רבית הוא ואינו גובה אלא הקרן השתא דגברא רבא הוא אמרי' דהכי כת' ביה אם ירצה רב עיליש יטול תרי תלתי באגר ויקבל חצי בהפסד הילכך ליכא רבית ושקיל תרי תלתי באגר שמעי' מינה מיהא שצרי' לפרש בשטר שכר עמלו ומזונו כך וכך. ופירשנו הא דרב עיליש שומת עגלי' וסייחי' הוה. פי' רב אלפס עד מישלם שותפות' יהיב ליה כפועל בטל כל יומא ואיבעי לי' למיפסק לכל יומי פסיק כדרבא ואנן סביר' לן דחנוני וכיוצא בו לא פחות מפועל בטל גרסי' בפ' איזהו נשך אין מושיבין חנוני למחצי' שכר ולא ליתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצי' שכר וכו' ובקבלנות פי' פועל בטל ושכר עמלו ומזונו תרי דיני נינהו. ולכולהו היכא דלא קביל עליה אחריות מותר. ולא בעי שכר כלל:

גרסי' בפ' המקבל אמרי נהרדעאי האי עיסק' פלגו מלוה ובפלגו פקדון עבוד רבנן מילת' דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללווה כו' עד דאיתרמי מחייב פלג' והדין פי' דרבנן סבוראי ופלג' פקדון הוה עליה ש"ש וחייב בגניבה ואבידה. אבל באונס פטור ובפלגא דמלוה הוה עליה דין מלוה ומיחייב עלה בכל אונסא כדאיתא בפ' האיש מקדש לאפוקי מדרב מתתיה גאון וממר שמעון קיירא בהלכותיו דאמר לא מחייב אלא בגניבה ואבידה ואי נפלו גנבי על ספינתא כשבוי דמי ולא משלם וליתה אפילו קנו מיניה דלא מיחייב באונסא לא מהני כלל וכן כתב רבי' שרירא ומסתמא דמהני והני מילי דיהיב ליה למחצית שכר וכי יהיב ליה נמי לשליש ולרביע אותו הוא בתורת מלוה והשאר הוא בתורת פקדון דעיסקא לשליש ולרביע מותר כדאיתא בתוספתא והוא שנתן לו כפועל בטל כשיש לו אומנות. או כדרבא דאמר אי פלגא באגר וכו'. אמרי נהרדעי השתא דאמור פלגו מלוה ופלגו פקדון פקדון. אי בעי למישתא בה שכרא שתי רבא אמר להכי קרו לה עיסקא דאמר ליה לעסוקי יהבי לך ולא למשתי בה שכרא ולהכי קרו לה עיסקא שלא תעשה מטלטלין אצל בניו והילכתא כרבא בתרוייהו לרבי' אלפס או איכא סהדי דמטלטלין דעיסקא נינהו ומחמת עיסקא אתו שקיל לה מלוה בלא שבוע' ואפי' מיתמי כדגרסי' בפ' אע"פ מטלטלין ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה. ואי לית ליה נכסי אחריני ואיכא עליה כתובת אשה ובעל חוב לא שקלי מהאי עיסקא. אלא הדרא למרה ורווחא דאית ביה פלגי לפום מאי דאתנו אהדדי וכן כתב ר"ח ורבינו אלפס. ירושלמי פרגמטיא מנכסי יתומים קטני' הוון בעו מימר בשיש עדים יודעין הא אין עדים יודעין לא נעשה כפקדון כך אנו אומ' פקדון לא יגבה מנכסי יתומין מה בינו למלוה מלוה להוצאה ניתנה זו לא ניתנה להוצאה וכתבי רבוותא אי דאית למקבל עיסקא ממונא דשקיל וטרי אע"ג דמקבל עיסקא מחבריה ולא שקיל מיניה אגר בטלנות טירחא שרי מההיא דאמר גביל לתורא גביל לתורא ורבי ברוך פלגי עלייהו דלא ילפינן מבהמה כדכתב' ותו עיסקא לית ליה למקבל למישקל פלגא מלוה לאיעסוקי לנפשיה ולאהדורי פלגא דפקדון גבי איניש מעלמ' ואפי' אתנו קמי בי דינא לאו תנאה הוא וסברא מעליא היא אפילו קמי מריה עיסקא אי אמר ליה נרווח טפי דינא הוא דמעכב עליה ולית ליה לשותפא למישקל עד דמטי זימנא. והא דאיסור ורב ספרא דידיה הוא דשקיל אמר רב חד עיסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה הוא. דהא קיימא לן אי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד כדאיתא בהלכות ומס' טעמא אחרינא דבחד שטרא לא שקיל אלא אגר בטילא דחד אבל בתרי שטרי חשיב לכל חד וחד אגר בטילא והכי סבירא לן דאגר בטילא לא פחית כל היכא דאית ליה אומנות אחריתי כדתניא בתוספתא לא יאמר לו הרי הן עשויין למחצה לשליש ולרביע אלא מחשב עמו שכר בטילא ופלגא באגר ותרי תילתי בהפסד דליתה אלא לשכר עמלו ומזונו אלא לשומת עגלים וסייחים או בעיסקא שאין לו אומנות כדפרישית בקבלנות והא דתניא קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע רחוק לשכר וקרוב להפסד חסיד קרוב לזה ולזה ורחוק לזה ולזה זו מידת כל אדם כגון שנותן לו שכר בטילא ומתנה למחצה לשליש ולרביע שכר למחצה ולרביע הפסד ורבוותא פסקי פלגא באגר ותרי תילתי בהפסד לכולהו עיסקי נינהו לשכר עצמו ומזונו ירושלמי חד בר נש יהב לחבריה דינר ואמר ליה הב תרין דינר אגרך ומה דאינון עבדין דידי ודידך דקרוב לשכר ורחוק ק להפסד לאו רבית ממש הוא אלא אבק רבית הוא מדשרינן גבי יתמי כדאמרינן אמר ליה רבא לרב יוסף זוזי דיתמי היכי עבדינן להו מדאמר ליה חזינא איניש דאית ליה דהבא פריכא. ושקלינן מיניה ויהבינן להו ניהליהו קרוב לשכר ורחוק להפסד ודוקא דהבא פריכא אבל כלים לא מאי טעמא דילמא פקדון נינהו ואי אתי איניש ויהיב ביה סימנא שקיל להו ומסתברא דלא עשו תקנת השוק אלא בגנב וטעמא דקיימא לן דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן להו ולא הוה ליה ללוקח לשייוליה אי איגנוב או לא ועוד תקנת השוק שלא יגזול אדם וימכור בשוק כדגרסי' בירושלמי בדין היה שלא ישבע אלא שלא יהיו בעלי בתים נטפלין עם הגנבים גרסי' נמי בפ' חזקת הבתים וניחוש דילמא גזלה ש"מ אע"פ דזבנה מוכר ללוקח שלא באחריות חוזר הלוקח על המוכר אלמא לא עשו תקנת השוק לרב משה גאון הקונה ממוצא מציאה אפי' המוצא חייב להכריז לא הכריז אין על הקונה כלום ואם נמצאת בידו אינו חייב להחזיר ולא עשו בו תקנת השוק ורבי' אלפס הקונה חפץ מחבירו ונתברר לו שאינו של מוכר הניח מעות על קרן הצבי אמר רב אשי הא תינח דאישתכח דאית ליה דהבא פריכא דלית ליה דהבא פריכא מאי אמר ליה חזינן איניש דמהימן דמשפי ניכסי ולא מקבל עליה לטותא דרבנן ויהבינן להו ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד ואמר רבא האי מאן דמקבל עיסקא מחבריה ופסיד וטרח ומלייה ולא אודעיה לא מצי למימר דרי מהאי פסידא בהדאי פי' רבי' אפי' מלייה מעיסקא אוחרנא דאוזיף אי נמי לא תקני מהאי סחורה אי מטי ליה פסידא פטור ואי אית ביה רווחא פלגי אהדדי תוספת המושיב את חבירו למחצי' שכר לא יהא לוקח ומוכר דברים אחרים ואם לקח ומכר השכר לאמצע ואמר רבא הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי פירש בחלוקת השותפין ואי יהב איניש לחבריה עיסקא פלגא באגר ולא פריש הפסד או אית ליה אומנות אחריתי יהיב ליה כפועל בטל ואי לא יהיב ליה כמנהגא דההוא אתרא ומאן דיהיב ליה לחבריה עיסקא ויהיב ליה רווחא שתא ובתר הכי אמר ליה דלא הוה רווחא יהבית לך אי יהיב ליה רווח' באפי סהדי אי נמי דקא מודי ליה דכי יהיב ליה לשום רווחא קאמר ליה לאו כל כמיניה וגבי כוליה אע"ג דלא אמר ליה אתם עדיי אבל אי בסתמ' יהיב ליה מישתבע דלא הוה רווחא וזקפי רווחא אקרנא ומאן דיהיב עיסק' אחבריה והימניה אשכר ולא על הקרן ואישתכח פסיד' בקרנא אין לו עליו אלא תרעומת משלם ליה קרנא ולא מצי לגלגל עליו שבועה על הריוח. והאי עיסקא דנהגי השתא ויהבי זוזי ומנו לרווחא דכל שתא בכך וכך זוזי ומטי ליה לבעל הממון פלגו רווחא וההוא פלגי רווחא מזבין ניהליה בציר פורתא כגון דמטי ליה פלגו רווחא עשרה זוזי ומזבין ניהליה בעשרה ויהיב ליה עשרה דינר בכל שתא ואי ליכא רווחא אלא עשרה בלחוד יהיב ליה ניהליה אמר ליה אי מטי לך פסידא תימא לי ואנא אהדר לך אי נמי ליהוי בידך האי עיסקא עד דשלים לך האי פסידא ואמרה בההוא דפטר ליה משבועה מותר ומסקנא דקרוב לשכר ורחוק להפסד הוא וקרוב אני לומר דרבית קצוצה היא דשכר מעותיו עומד ונוטל בכל שנה ושנה ומי יימר דהוי רווחא ומי יימר דכי מטי פסידא ישלים ליה בההוא זוזי ומשבועה נמי אימת מחייב דאקניה ניהליה דילמא אית ליה סהדי אי נמי דאזלי להאיך לאישתבועי הילכך כי יהיב ליה הרבית הוא דיהיב ליה דכיון דאכתי לית ביה רווחא לאו תנאה היא וגדולה מזו אמרו אמר רב נחמן אמר שמואל המוכר שדה לחבירו ונמצאת שדה שאינה שלו מעות יש לו שבח אין לו ואע"פ שפירש לו את השבח מאי טעמא כיון דקרקע אין לו שכר מעותיו עומד ונוטל וכ"ש הכא דהלואה היא ומהערמת רבית מי קא נפקי והא אמרינן בהנאת מלוה מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית ירושלמי המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומת כו' בשלישות הואיל ואתא לידן איסור רבית נימא ביה מילתא במאי דכתבי רבוותא ור' שמעון קיירא דלא אסרי סאה בסאה אלא היכא דליכא שער בשוק והא דאמר רב הונא לוין על שער שבשוק סאה בסאה ולא דייק לן חדא דלא הוה ליה למימר לרב הונא בפסקא דאין פוסקין על הפירות עד שיצא השער אלא בפסקא דסוף פרקא גבי לא יאמר אדם הלוני כור חיטים ועוד אי אית' היכא אמר רב יהודה זו דברי בית הלל אבל חכמים אומרים לווין ופורעין סתם היינו דרב הונא ומאי אתא לאשמועי' ומעיקרא נמי הכי אמרינן אין לוין ותו כי אמרינן לעיל מה לי הן ומה לי דמיהן ופוסקין על שער שבשוק אע"פ ופרכינן מיהא דאמר כולן אם יש לו מותר ומשני התם הלואה הכא זביני ש"מ הכא גבי הלואה היכא דאין לו לא מהני שער שבשוק ותו רבנן נמי דאייתי הא דהזהב רב יזיף מברתיה דר' חייא עד אי אמרת בשלמא פירא הוי הוה ליה סאה בסאה ואסיקנא ואם איתא למה ליה לשנויי רב דינרי הוו ליה אפילו לא הוו ליה דינרי מותר סאה בהאי גוונא שער שבשוק הוא אלא לאו ש"מ דאפי' לשער שבשוק אסור ללוות סאה בסאה בתנאי אלא כדפסיק הלל לווין סתם ופורעין סתם בלא תנאי וכיון דלא קפדי מותר כדאמרי' בני חבורה המקפידין זה על זה אבל שאין מקפידין מותר ודוקא פורעין סתם אבל אי קפיד בפירעון סאה בסאה הוא ואסור. דהא לא קאמר לוין סתם ופורעין אלא פורעין סתם קאמר. ורב דיזיף מברתיה דר' חייא לוה סתם ולא רצה לפורען וחשש לרבית והא דאמר רב הונא לוין על שער שבשוק כפר"ש לוין מעות לפרוע חיטים בשער השוק וכן פירש אדונינו אבינו הרב זצ"ל ובנוסחא עתיקא גרסי הני דיזפי בתשרי ופרעי בטבת וכן עיקר:

כתב בכך וכך איך פלוני בר פלוני הוו עלי סהדי בקנין וכתבו וחתומו והבו ליה לפלוני למיהוי ליה לזכו