ספר הזכות על יבמות ו.

(חסר כאן) ע"כ דברי הרב ואלו דברי התלמיד: אמר המחבר זו הראיה אינה מחוורת שהעוברת על דת אינה מפסדת כתובתה ולא נאסרת על בעלה כלל בפעם אחת שאם נזדמן לה ויצאה בקלתה לשוק או שחקה עם הבחורים ומתחלה וכן לאחר כן היא צנועה ומתנהגת יפה בדת יהודית ודאי זו אסור לגרשה ולא הפסידה כתובתה שאם לא תאמר כן לא הנחת בת אברהם אבינו יושבת תחת בעלה ואפילו כדת משה נמי האכילתו שאינו מעושר ושמשתו נדה ונדרה ולא קיימה אם יודע שעשתה תשובה מעשרת ומתקיימת נדריה יפה הרי זו מותרת ולא הפסידה כלום הלואי שיהא בעלה כמוה שאם פשע פעם אחד מיד יעשה תשובה ויחזור בו וזו היא ששנינו בהן לשון הווה יוצאה וראשה פרוע טווה בשוק ומדברת עם כל אדם ועוד נמי צריכה התראה כדמסקינן במסכת סוטה הא לא התרו בה או שהתרו וחזרה בה לא הפסידה כלום ואילו בעדי דבר מכוער אפילו בפעם אחת ולא התרו בה ולא נודע שעשתה כלום אמרינן תצא לפיכך אמר רבינו הגדול דלא מפקעת לה מבעל דלא מפקינן מיניה בחשד תדע שאין בזה משום דת יהודית שדת יהודית לא חלקנו בה בין ביש לה בנים בין אין לה בנים לאוסרה ובזו אמרו יש לה בנים לא תצא לפי שהיא יוצאה משום חשד. הא למדת שאין דמיונו לעוברת על דת דומה יפה ועוד דהתם אם רוצה בעלה לקיימה מקיימה ואין ב"ד אומרים לו כלום אלא א"כ בא לישאל עליה והכא אמרינן תצא. וא"ת מצוה להוציאה קאמר או תצא בלא כתובה כשרוצה להוציאה ותפרש שדנו אותה כדין העוברת על דת לענין זה א"כ מה זו ראיה לנטען דהתם בי דינא מפקי לה מיניה וכולא שמעתא תצא בעל כרחו קאמרינן וכן בכ"מ שאמרו בלשון הזה אין במשמע אלא שהיא אסורה ויוצאה בב"ד כענין ששנינו כמה פעמים תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. ואתמר בגמרא תצא והדבר צריך בדיקה: (תצא) והעמידו דבר על בוריו והודיעוני ואם נשאת תצא ואם נשאת לא תצא. ומ"מ כבר נדחין ראייתו של הרב שהרי זו חלוקה היא מעוברת על דת בדברים הרבה אלא שהמחלוקת הזו מחלוקת ישנה היא שבעל הלכות גדולות ור' חננאל ז"ל כתבו כן שלא נאמרו דברים אלא להוציאה מנטען ורב אחא משבחא ז"ל כתב בשאלתות דהיכא דאיכא עדים בדבר מכוער וקלא דלא פסיק מפקי' לה בין מבעל בין מבועל והוא יותר מחמיר עליה מדברי הרב ר' אברהם ז"ל להוציאה ממנו בעל כרחו כדרך השמועה כולה ואין תשובה עליו ממה שאמרו אין דבר שבערוה פחות משנים דעדי כעור שנים הם אבל יש לדקדק עליו בשמועה זו דהא אמרינן ואבע"א הני מתניתא מני ר' היא וקתני מתניתין קמייתא לא יוציא בדאתא אחר ואפסקי' לקלא ואמאי מי עדיף נטען לאחר הפסק הקול מבעל גופיה דמינסבא גביה כהיתר גמור וקים ליה בקליה ואפ"ה מפקת לה מיניה ועוד דאמרינן בסמוך התם אלומי אלמוה לקליה וכו' דשמעת מיניה דטעמא דנטען משום דאלים קליה הוא הא מבעל המחזיר לא מפקי' וכ"ש מבעל שלא גרש דבהיתרא היא גביה וקים ליה בקליה ולא חייש לה כלל. ויש לתרץ לדעת הגאון דר' ודאי בין מבעל בין מבועל קאמר ולאו משום דאלים קלא במידי אלא מדינא דחשד גופיה דרגלי' לדבר וההוא טעמא דאמרינן משום דאלומי אלמיה לקליה לרבה בר רב נחמן איתמר דאיהו כיון דתני במתני' הוציאה ולא תני הוציאוה אלמא לבעל שרייה בעל כרחיה טעמא דנטען משום דאלומי אלמיה לקליה הוא אבל לרב דתני הוציאוה בעל ובועל שוין הן וכן לרב דאמר תצא הלכך בדבר מכוער וקלא דלא פסיק תצא אפילו מבעל קלא דפסיק לא תצא אפילו מנטען ומתני' קמייתא רבנן היא וכדתרצינן מעיקרא. ור"ש ז"ל גם הוא פירשה וה"ג מקצת נוסחי ואבע"א הא מתני' ר' היא ור"ש ז"ל גם הוא פירשה לדר' מבעל וכך תורף הפירוש ואבע"א הא מתני' ר' היא דקאמר מבעל תצא בעדי דבר מכוער וכיון דמבעל יוצאה בכך נטען דאחזקיה לקליה בקלא בלחוד בלא עדות יוציא דלא גרעא חזקה דאחזיק נטען לקליה מעדי כיעור דאי אפסקיה אחר לקליה הרי הוא כבעל וצריך עדים בדבר מכוער וקלא דלא פסיק לפום מסקנא וזה הפי' נכון ומחוור אבל אינו כדעת הגאונים ולא כדברי ר' אברהם ז"ל ומ"מ יש תשובה לדברי האומרים דלא מפקינן מבעל בלא עדי טומאה מההוא דגרסינן בסוף מסכת נדרים דההוא גברא דהוה מהרזק בביתא הוא ואינתתא אתא מריה דביתא פרטיה נואף להוצא וערק אמר רבא אתתא שריא אי איתא דעבד איסורא אירכוסי הוה מרכס טעמא דאיכא למימר הכי הא מסתמא אסורה ואע"ג דליכא דבר ברור אלמא בעדי כעור וקלא מפקינן והתם מידיימת מיניה בקלא דלא פסק והיינו דקרי ליה נואף. ואין טענה לפטור הטענה הזו מן התשובה הזאת אלא שנאמר שלא נאמרו דברים אלא לצאת ידי שמים כענין העוברת על דת ולא דברו בעלי הל' אלא שאין ב"ד מוציאים ממנו אלא בעדי טומאה דגמרי' דבר דבר מממון מה להלן דבר ברור ולא עדי אומד הדעת אף כאן דבר ברור כדאיתא בסוף גיטין וכן לענין כתובה שנו בברייתא בכתובות והיוצאה משום שם רע נוטלת מה שבפניה ויוצאת ושם רע בכל מקום אינו אלא עדי כעור וקלא כר' כענין ששנינו המוציא אשתו משום שם רע ש"מ אם בא להוציאה אין לה כתובה לפי שכבר נתפרצה והפסידה אלא שאין בית דין יכולין להוציאה בחשד כלל אבל במסכת כתובות בפרק המדיר מצאתי בירושלמי הוכחה שזו הברייתא דר' בבעל היא שנויה תראנו משם: