ספר הזכות על יבמות יח.

כתוב בהלכות וכולהו טעמי דאיתמרו בגמרא בפלוגתא דרבי ורבנן לא סמכינן עלייהו דלאו אליבא דהלכתא נינהו אלא אוקמתי בעלמא נינהו וליתא לדרבי דקי"ל הלכתא כרבי מחבירו ולא מחביריו: השיב הרב ז"ל האי פסקא לא מחוורת שפיר דהנך אוקמתי איכא מינייהו דהלכתא כרבי ולפירוש הרב שפירא בדברי רב שרביא בכולהו אוקמתי הלכתא כרבי דהכא ודאי בכולהו דאמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין עסקינן ופליגי רבי ורבנן אי אית בה זיקה בתר חליצה אי לא הלכך לרבא דאמר דפליגי ביש זיקה או לא הא קי"ל דיש זיקה ובתר חליצה ודאי אין זיקה ואי אמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין לאו כלום הוא ולדברי רב שרביא נמי הא קי"ל דהאי חליצה פסולה פוטרת כשמואל הלכך בתר חליצה אין כאן זיקה כלל ולדברי רב אשי נמי דאמר יש תנאי בחליצה פליגי הא קי"ל שאין תנאי בחליצה הלכך אין כאן זיקה בתר חליצה ולדברי רבינא דאמר בתנאי כפול פליגי כיון דאין תנאי בחליצה לא שנא כפול ולא שנא אינו כפול אין כאן תנאי וחליצה מעלייתא היא ואין כאן זיקה הלכך קדושין לאו כלום הוא ע"כ דברי הרב ז"ל: וגם בעיני נפלאת זאת הפיסקא הכתובה בהלכות וכבר דברתי עליה בס' מלחמות ה' על דרך התנצלותו של רבי' ז"ל כענין שאמרו בתלמוד מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך לתרוצי לדרב: