ספר הזכות על כתובות נו.

כתוב בהלכות מוכרת והולכת עד כדי כתובה וסמך לה עד שתגבה כתובה מן השאר ש"מ שייר אין לא שייר לא מהא שמעינן דלית לה לזבוני אלא עד כדי כתובתה אבל יותר מכדי כתובתה לא. וקשיא לן הא דגרסי' בפ' שני דייני גזילות גרשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה ואוקמה שמואל כששמעו בו שמת ומקשינן ומאי שנא עד כדי כתובתה ופרקינן איהי אפסדה אנפשה ושמעי' מהא דאי לא אמרה גרשני בעלי ניזונת והולכת עד לעולם כו' ואנן מסתבר לן דהכא בדלא אפשר לה לאיתזוני אלא בזבני קרקעות והתם בדאפשר לה לאיתזוני מפירי דמקרקעי ומאגרא דבתי: השיב הרב ז"ל גברא חזינא תיובתא ופירוקא לא חזינא כי מה שאמרו מוכרת והולכת עד כדי כתובתה לאו למימרא שלא תמכור יותר מכדי כתובה אלא שמשיירת כדי כתובתה כדי שתגבה כתובתה מן השאר כדאיתא בברייתא בהדיא ופירושו קא מפרש ואזיל למלתיה ומאי דתירץ הרב ז"ל דהא דקתני ניזונית בדאפשר לה לאיתזוני מפירי דמקרקעי או מעמלא דבתי ומנא ליה דשקלא מזוני מפירי או מעמלא דבתי והא אפסיקא הלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין למזוני בין לכתובה ושניהם אינן נגבין לא משבח ולא מפירות דמתני' היא בהדיא בבכורות ואף לא מן הראוי ואפי' הם קרקעות וכ"ש פירות הקרקעות ועמלא דבתי דאיכא תרתי שהם מטלטלין והם ראוי שהרי יוצאין אחר מיתת הבעל ואם הקלו בפרנסת הבת ליטול מעמלא דבתי שהרי בעלת חוב דאחי היא נקל במזונות האשה והבנות דבעלת חוב דבעל הויא ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי דהא אפי' לבע"ח לא משתעבדי הלכך לא פירוקא ולא תיובתא ליתנהו. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר באמת שכך למדונו רבותינו הצרפתים ז"ל מוכרת למזונות והולכת עד כדי שלא תשאיר אלא כדי כתובה וסמיך לה שתגבה כתובתה מאותו השאר כלומר ולא ממה שמכרה הא אילו רצתה ניזונית לעולם והוא בודאי פי' נכון ואין ענין אחר מתחוור בכאן. אבל מה נעשה לגאונים שהם כולם ז"ל מפרשי' שאינה יכולה למכור אלא כדי כתובתה וכ"כ רבינו הגאון ז"ל ורבי' חננאל ז"ל ואולי הטעם לדבריהם שלא העלו חכמים בתנאי כתובה יותר מן הכתובה עצמה כענין שאמרו אם היה פרקונה כנגד כתובתה פודה ואם לאו אינה פודה זהו דעתם ואין לי להוסיף ולפרש אלא שיש לי עוד לומר שאין הברייתא הזו קושיא לסברא שלהם כלל דהכי קתני רצתה ניזונית כשאר כל הנשים ואח"כ גובה כתובתה ונמצא שיש לה כדי שתי כתובות כדין הניזונית רצתה גובית כתובתה מתחלה אבל גרשני בעלי זנין אותה סתם עד כדי כתובתה ושוב אין לה כלום ודבר פשוט הוא אבל אנחנו צריכים לדון בענין מ"ש בהלכות מפירי דמקרקעי ומעמלא דבתי שהרב ר' אברהם מספק עלינו את הפשוט ותו שכתב בזו מוציאין אפי' מעמלא דבתי שהוא קולא בפרנסת הבת מפני שהיא כבעלת חוב דאחי ופשרה היא זו שהרי אמרו ממקרקעי ולא ממטלטלי בין לכתובה בין למזוני בין לפרנסה וכ"ש מן מטלטלי דקני יתמי דלגבי מקרקעי דאבוהון הויא בעלת חוב דאחי ולא לגבי נכסי דידהו ועמלא דבתי ופירי נמי אם מטלטלי הן הרי אפי' הבת לא תטול כלום ואם כקרקעות הא אלמנה נמי תיזון וז"ש אגבוה עישור נכסי מאיצטרובולי דריחייא מפני שהוא תלוש ולבסוף חברו וס"ל כמחובר דאמי והכי איתא בפ' המוכר את הבית אבל דין פירות למזונות ולפרנסה דין פשוט הוא שאם מת והניח פירות מחוברין אם פירות גמורים הם שאינן צריכין לקרקע כל העומד ליתלש כתלוש דמי ודצריכי לארעא ניזונית מהם כדאיתא בפ' נערה שנתפתתה א' פרנסה וא' מזונות וכתובה שוין הם בדין הזה וה"ה לבע"ח כדאיתמר בגמ' אבל לפירות שלא גמרו שמין אותן ואין בשבחן כלום לכתובה ומזונות כדתנן בבכורות ולא בשבח ופרישו עלה לאתויי שבחא דממילא חפורא והוו שובלי שלפופי והוו תמרי ואע"פ שזה מקולי כתובה ותנאין שלה אומר אני שאף בפרנסה כן לפי שאין לבת בחוב שלה אלא עישור הנכסים שהיו לאב בשעת מיתה דיש לה על האחין לפיכך שמין אותן בשעתן ומה שהשביחו שלהן השביחו שאפי' בע"ח אין שבח מן הלוה אלא כנגד חובו הוא נוטל כדמוכח במציעא ורבינו האי גאון זצ"ל השיב שאין לה עישור בראוי כגון שנפלו נכסים בירושה לאחר מיתת אביהן אצ"ל בתלושין אלא אף במחוברין אין אשה נוטלת מפני שהוא שבח נכסים כמו שפירשנו אלא אם באה לזון מן הקרקע וראו ב"ד שאינה צריכה למכור כלום למה לא תזון מפירות וכי אין להם לב"ד לומר לה טלי שדה פלוני במזונותיך ואכלי פירות זו ודאי משעבוד שיש לה בגוף הקרקע היא ניזונית ולא עוד אלא שהיא יכולה ליטול לעצמה ולמכור כל הקרקעות לפירותיהן וליזון בדמיהן מה לי הן מה לי דמיהן ופירותיהן וכן בשכר בתים ה"ה ואלו הם דברי רבינו שאמר דמזונא דפירי מעמלא דבתי ודין אמת הוא ופשוט ומ"ש בגמ' מגבינן ואפי' מעמלא דבתי על הדרך שפירשנו הוא שאין מגבין לה כלום מכל מה שעשו נכסים בפירות לפי שהוא שבחן של אחים אלא משכירות הבתים לבד משום דאמרי' שכירות מכירה ליומיה הוא ועישור בדמי הקרקע היא נוטלת זה נ"ל וראיתי שפירשו מעמלא דבתי שהוא השכירות שעשו בתים מחיים דאב ולא הגיע זמן ולפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף נעשה השכר כאילו הם פירות מחוברין ונותנין לה. והלשון הראשון דין אמת הוא: