ספר הזכות על כתובות מו

כתוב בהלכות מאי עבידתיה א"ר יהודה על אפוטרופא שנעשית בחיי בעלה רב נחמן אמר אפוגמת כתובתה הא דא"ר יהודה על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה אסיפא מתנינן לה הלכה מקבר בעלה לבית אביה וכו' וכ"כ בשאר השמועה בשני מקומות דפטורה דמתני' על הפוגמת כתובתה: השיב הרב ז"ל מתחזי מכלל דבריו דדוקא על הפוגמת כתובתה הוא דמהניא לה פטורא אבל על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה לא מהניא לה פטורא ואפשר כי לשון הגמ' הביאהו לומר כן שהקשו בגמ' בשלמא למ"ד על הפוגמת כתובתה משום דמסקא אדעתא דמצטרכי לה זוזי ואמרה ליה כתוב לי דלא משבעת לי אלא למ"ד על אפוטרופיא מי מסקא אדעתא דעביד לה אפוטרופיא וכו' ואתחזיא ליה מהאי לישנא דלא מהניא פטורא מסתמא על אפוטרופיא ולא היא דהא תניא בהדיא הרי שלא פטר את אשתו מן הנדר ומן השבועה והושיבה חנונית או שמינה אפוטרופיא ה"ז משביעה כל זמן שירצה הרי שלא פטר הוא דמשביעה הא אם פטר לא אלמא מהניא פטורא לכולהו מילי ועוד ק"ו הוא אם לפוגמת שטענתו בריאה עליה אמרת מהניא פטורא על אפוטרופיא שהיא טענת שמא לא כ"ש ועוד דפשטא דמתני' הכי הוא מתחזי דעל אפוטרופיא הוא דקא פטר לה משום דעלה קאי ומינה סליק אבל פוגמת כתובתה אכתי לא איירי כלל דתיחייב שבועה והיכי מתני דפטורא מהני לה אלא ודאי בלא ספק דאתרוייהו מהני פטורא ופירושא דשמעתא הכי מפרשינן לה דמ"ד על אפוטרופיא אבל על פוגמת לא משום דהאי ודאי והא ספק כדאמרי' ומ"ד על הפוגמת לאוסופי אתא דבתרא הוא ולאשמועינן דאפי' על פוגמת דטענת ברי הוא מהני ואקשינן על מ"ד על אפוטרופיא מהני אבל על פוגמת לא מהני דאי אסקה אדעתה באפוטרופיא דבעית מיניה דנפטרה כ"ש דאסקה אדעתה על פוגמת משום דהאי שכיח טפי דאי אפוגמת לא אסקה אדעתה כ"ש על אפוטרופיא דלא אסקה אדעתה אלא ודאי על כל מילי מסקא אדעתה ובעי' מיניה דנפטריה ואכל מילי מהניא פטורא ומסתברא לי דאכולהו ודאי מהניא לה בר מעד א' מעידה שהיא פרועה מ"ט דמצי למימר לה נהי דהימנית ליך טפי מנפשאי אבל טפי מסהדי לא הימנית ליך ואיכא כי הא מלתא בשבועות פ' שבועת הדיינין ודייקא נמי הכי דהא כולהו אדכרוה לפטורא במתני' ובגמ' בר מהך וש"מ דלא מיפטרא בסתמא כי הנך אלא אם פטרה על זה בפירוש ש"מ. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר באמת כי דברי הרב נכונים ופשטא דגמ' דפטורא דשבועה בין אפוגמת בין על אפוטרופיא מהני לה אבל איני רואה בהלכות לא רמז ולא דבור שיחלוק על זה ומ"ש דאסיפא מתנינן לה לדרב יהודה לומר דברישא הכל מודים דפטורה אפי' אפוגמת כתובה וכן מ"ש בסוף אבל אם כתב לה בין ממני בין מיורשי גובה שלא בשבועה ואפי' היא פוגמת כתובה בין ממני בין מיורשי וכסתם מתני' דקתני אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ואמרי' מאי עבידתה וא"ר נחמן על הפוגמת כתובה כל זה ברור ומפרש הוא שהוא ז"ל מביא ראיה דנאמנות מפורשת דיורשין מהניא לה אפי' לגבות כתובה כגון בפוגמת בין ממנו בין מיורשין ולא אמרי' במפרש אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מן היתומים לא יפרע אלא בשבועה כדרך שהיה אבא שאול מאמינה באפוטרופיא בין לו בין ליורשיו וכשהיתה גובה כתובתה מן היורשין משביעה והיינו דקתני אבא שאול אומר בין בלא נדר ובלא שבועה בין נקי נדר ונקי שבועה בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה שהנאמנות מועיל לה אפי' מן היורשים אבל מה אעשה דליפטרה לגמרי א"א שאם תבעה כתובתה הכל חוזר ומתגלגל עליה דנשבעת בשעת גביית כתובה שלא עכבה משלהם ומשל אביהם כלום שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה שהרי שזו נאמנת באפוטרופסות ואין נאמנת לגבות לפיכך אמר רבינו שלא אמר אבא שאול כן אלא בנאמנות סתם כגון בלא נדר ונקי נדר דאמרי' לא נתכוון לעקור תקנת חכמים אבל אם פירש בין ממני בין מיורשין גובה מהם בלא שום שבועה דהיינו מתני' דאוקימנא פטורא לתביעת כתובה כגון פוגמת ואע"ג דבאה ליפרע מנכסי יתומין וסובר רבינו ז"ל דלא פליג אבא שאול אסתם מתני' לפום מסקנא דגמ' מדלא אמרי' מתני' דלא כאבא שאול ואלו דברים ברורים הם והוי יודע שר"ח ז"ל מפרש דמתני' דלא כאבא שאול כדסבר אביי למימר קמן בשמעתא דר"ש וכך אמר אע"ג דלא חזינן דלא עמדה דאביי לא איפריכא אלא שאם כתב לה נאמנות מפורש לגבות מן היורשין גובה מהן בלא שבועה ואבא שאול ה"ק בין בלא נדר בין נקי נדר וה"ה לנדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכיון שלא פירש לה תהא נאמנת לגבות אין במשמע הנאמנות של יורשין אלא אפוטרופסות וכיוצא בה אבל לעקור תקנת חכמים בבאה לגבות כתובתה מן היתומין לא. זהו דעת ר"ח ז"ל ומפרש בפירושיו. ורבינו ז"ל חולק בזה מפני שכל עיקר הנאמנות לא בא מתחלה אלא משום גביית הכתובה דמסקה אדעתה פגימה דכתובה ותבעה מיניה מילי הלכך בין ממני בין מיורשי במפרש שתגבה כתובה בלא שבועה (בין ממנו דמי) ומכאן תכיר מי הזקיקו לכתוב ולחזור ולכתוב פטורא דפוגמת כתובה והרי הרווחנו בזה יותר מדאי: