ספר הזכות על כתובות מו.

כתוב בהלכות חזינן לרבוותא דאמרי לית הלכתא לא כת"ק ולא כר"א אלא הלכתא כר"ש דקתני סיפא ר"ש אומר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה: השיב הרב ז"ל ואני אומר אם בפירוש אמרו הגאונים שאין הלכה כרבנן במושיב אשתו חנונית או אפוטרופא הדין עם הרב כי בודאי סתם משנה היא והלכתא כוותיה אבל אם סתם אמרו שאין הלכה כר"א ומחלוקתו אלא כר"ש אמת אמרו כי לא באו להוציא המושיב את אשתו חנונית או אפוטרופא מהלכתא ולפטור אותה משבועה אא"כ פטרה אלא לפטור את אשתו מלהשביעה על פילכה ועל עיסתה בין ע"י גלגול בין בפני עצמה דהיינו לאפוקי מדר"א ומחלוקתו דבהא איפלגו דרבנן סברי ע"י גלגול מיהא משביעה ור"א סבר אפי' בתחלה ור"ש סבר דאפי' ע"י גלגול נמי אין משביעה על פלכה ועל עיסתה משום דאמרה אי דייקת בהדאי כולי האי לא מצינא דאידור בהדך ובהא ודאי הלכה כר"ש כיון דחזינן סוגיא דשמעתא לפרושי למלתיה דר"ש אלמא הלכתא כוותיה וכולהו מלתא דר"ש כהלכתא מוקי לה הלכך בהאי נמי הלכה כוותיה ודייקא נמי מדקאמרינן לאפוקי מדר"א ומחלוקתו ולא אשכחן בהו פלוגתא במושיב אשתו חנונית אלא בפלכה ועיסתה בלחוד הוא דפליגי ולאפוקי ממחלוקתן קאמר ולא ממה שהם שוין בו ותו לא מידי. ע"כ דברי הרב ז"ל. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר הגאונים ז"ל בפירוש אמרו שאין הלכה כרבנן במושיב אשתו חנונית דמשביעה וכך תמצא מפורש בהלכות גדולות דאע"ג דהושיבה חנונית או מינה אפוטרופיא בעל כלל כלל לא מצי משבע לה וכן מפורש לרבינו הגאון שהוא קברניטן של בעלי סברא זו בשער הה' משרשי השבועות שלו שהאריך הרבה לפרש שהלכה כר"ש ואין הלכה כמשנתינו ואפי' הושיבה חנונית או אפוטרופיא אין בעלה משביעה בעולם על טענת שמא וכיון שזה דעת הגאונים הדין עם רבינו הגדול שכבר הודה לו הרב ז"ל ומ"מ אין פי' הרב נכון דלר"ש כיון דבשעת תביעה של כתובה משביעין אותה פשיטא שכל הדברים מתגלגלין עליה שהרי משביעין עליה שלא עכבה משל בעלה אפי' שוה פרוטה שיעלה לה [לפרעון כתובה ואין מוציאין לה] מן השבועה מה שנטלה מפלכה ועיסתה ושאר הוצאות של ביתו ועוד דא"כ ר"ש לקולא הוא והאי כל זמן שתובעת כתובתה אם תבעה כתובתה מבעי ליה כדאתקיף אביי אלישנא דרב ששת דאוקי רבי שמעון כאבא שאול ומתקיף לה אביי הואיל ור"ש לקולא מאי כל זמן דמשמע דשמעיה לת"ק דפטר לה משבועה ואפי' תובעת כתובתה וא"ל כל זמן שתובעת כתובתה לא תפטרנה אם תבעה כתובתה מיבעי ליה וזו היא גי' כל הספרים וכך גורס ומפרש רבינו שלמה וא"כ לפירוקא הדרא קושיא לדוכתה ולשון ר"א ומחלוקתו אינו כמו שפי' הרב לאפוקי ממחלוקתן אלא כאומר לאפוקי מדר"א ומאותו תנא שחולק עליו כענין שאמרו בבכורות בפ"א לעולם אינה מתעברת לא טהורה מן טמאה ולא טמאה מן טהורה לא בהמה מן חיה ולא חיה מן בהמה חוץ מר"א ומחלוקתו שהיו אומרין חיה מתעברת מן בהמה. וכן במס' שבת בפ' שמונה שרצים א"ה דברי ר' יוחנן בן נורי ומחלוקתו אלא ברצון ר"ש וכן בכ"מ. אבל הפי' הנכון לדעת הגאונים שגורסין אלא א"ר פפא כך הוא מדשמעוה ר"ש לת"ק דקאמר הושיבה חנונית אינה נשבעת על פלך ועיסה ור"א קאמר אפי' על פלכה ועיסתה בא ר"ש כמכריע על דבריהם ואמר כל זמן שתובעת כתובתה שבועה זו שלכם מתקיימת שהיורשין משביעין אותה ומתגלגלת עליה שבועה דחנות ושל פלך ועיסה ולפי שהוא מחמיר על דברי ת"ק לומר שנשבעת על פלך ועיסה אמר כל זמן שתובעת כתובתה נשבעת כדברי המחמיר דהיינו ר"א ואם אינה תובעת כתובתה אפי' כדברי המיקל דהיינו ת"ק אינה נשבעת וזה פי' נכון. ורגילין היינו לפרש דלת"ק אינה נשבעת כלל על פלך ועיסה שהוא דבר הנמחל כדאמרי' גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט ומי שמדקדק עמה בכך אין אדם דר עם נחש בכפיפה הוא ובזה ר"ש מחמיר להשביעה על הכל בשעת תביעת כתובה וזה הלשון היה כתוב מתחלה בהלכה להשביעה ומחקו זכור לטוב: