ספר הזכות על כתובות כו.

כתוב בהלכות והלכתא כרב הונא דאמרי' לקמן היכי דאמי מורדת אמר אמימר בעינא ליה ומצערנא ליה שמעינן מינה דמתשמיש הוא דהויא מורדת כרב הונא: השיב הרב ז"ל אני בעניותי איני רואה הסיוע מכאן לדחות דברי ר' יוסי בר חנינא דהא אמרי' בגמ' מתשמיש כ"ע לא פליגי דהויא מורדת כי פליגי ממלאכה וכיון דמתשמיש הויא מורדת לדברי הכל מבעיא לן למידע היכי דמיא מורדת דמתני' דפוחתין לה מעט מעט כגון דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלי לא כייפינן לה לאיעכובי גביה ולמיפחת לה פורתא אלא דמפיק לה לאלתר בלא כתובה מיהו משום קנסא דלמא עיניה נתנה באחר משהינן לה לגיטא תריסר ירחי שתא והנך תריסר ירחי שתא לית לה מזונות מבעל ואי מתה ירית לה וקבר לה ומ"מ ממלאכה נמי הויא מורדת וכי אמרה בעינא ליה ומצערנא ליה ממלאכה פחתינן לה וכי אמרה מאיס עלי ולא עבידנא ליה לא עבידתא ולא תשמיש לא כייפינן לה ומפקינן לה לאלתר כדפרישנא אלא איכא ראיה מהא דאמר ליה רב חייא בר יוסף לשמואל נדה בת תשמיש היא ושני ליה אינו דומה מי שיש לו וכו' ואי איתא דממלאכה קאמר מאי קשיא להו בנדה והא בת מלאכה הויא ואפשר דממלאכה קאמר אלמא תרוייהו ס"ל דממלאכה לא הויא מורדת מיהו היכי תיסוק אדעתין דאיתתא בעיא מזוני מגברא ולא עבדא ליה שום עבידתא דלא תהוי מורדת ובהדיא אמרי' בנודרת מלהניק את בנה שהוא כופה ומניקתו ואם לאו דפוחתין לה מכתובתה במה הוא כופה אלא ודאי או פוחתין לה או תצא מיד בלא כתובה וכ"ש היכא דלא נדרה וא"ת כופין אותה בדברים הא אמרי' בדברים לא יוסר עבד וא"ת בשוטי אשה ודאי לאו אורח ארעא ואפשר דכי אמר רב הונא ממלאכה לא הויא מורדת דוקא ממעשה ידיה בלבד קאמר והוא מה שעושה לו בצמר ורב הונא לטעמיה דאמר יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה ור"י בר חנינא ס"ל כר"ל דאמר שיכול הוא לכופה למעשה ידיה ומש"ה אפי' אמרה איני ניזונית ואיני עושה מורדת היא אבל משאר מלאכות שהיא חייבת לו דלא תליין במזונא הויא מורדת לכ"ע ורב הונא גופיה נמי דאמר ממעשה ידיה לא הויא מורדת אפשר לומר דוקא היכא דאמרה איני ניזונית ואיני עושה אבל היכא דשקלה לה מזוני מיניה ולא עבדא ליה פשיטא דהויא מורדת ואי בעי איהו נמי למימר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך וקא ספקי ליה למזונהא מצי למימר לה ואי לא בעי למימר לה ולא בעי לזונה והיא נמי בעיא לאיתזוני מיניה ולא בעיא למעבד ליה עבידתא מורדת הויא כך נ"ל. והשכל מורה על זה לפי שאין הדעת מקבלת שיהא בעלה זנה ומפרנסה ויהא הוא טוחן ואופה ומבשל ומכבס לעצמו ומה יעשה בהניק את בניו אם לא תשיג ידו לשכר מניקה. ואי משום בעיא דרב חייא בר יוסף דאמר לשמואל נדה בת תשמיש היא לאו ראיה היא דאפשר דמשמע להו דנדה דומיא דחולה דהויא מורדת מתשמיש ולאו ממלאכה דהא לאו בת מלאכה היא וחד גוונא קתני להו ומש"ה אקשי ליה היכי משכחת לה נדה מורדת מתשמיש דהוי דומיא דחולה ותו לא מידי ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר חס ליה למרן ז"ל לפרושי הכי דא"כ היה לו לומר לר"י בר חנינא ממעשה ידיה דסתם מלאכה כל אלו המלאכות שהאשה עושה לבעלה במשמע ורב הונא דנקיט אתשמיש דהוא בטול עיקר נשואין וצערו של איש בגופו ודאי לאפוקי כל דין שבממון אתיא ולהכי קאמרינן בגמ' רב הונא אמר מתשמיש מתשמיש אין ממלאכה לא רב הונא לטעמיה דאמר יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה ועוד מדאמר ליה רב חייא בר יוסף לשמואל מה בין מורד למורדת ואמר לו צא ולמד משוק של זונות ואם איתא דלדברי הכל מורד ומורדת דמתני' ממלאכה נמי מה אתה למד מן השוק הזה והלא אף במלאכה שמרדו של איש קשה משל אשה לפי שהוא מונע ממנה חייה דינה כן. ובירושלמי נמי פירש ר"י בר' חנינא מרד דמתני' בכל ז' מלאכות שלה ובג' שלו וח"ו לשנות שיטת הגאונים ז"ל בהלכה פשוטה ומסכמת בחבורי כולם ז"ל אבל שאלת הרב ז"ל שאמר היאך יתכן שיהא הוא זונה ומפרנסה ולא תהא אופה ומבשלה ומניקה נ"ל שיש טעם בזה לרב הונא שאין פוחתין מסך הזה ז' דינרין בשבת ולא מפסידין כל כתובתה בארבע שבתות של הכרזה אבל שמין כמה המלאכות האלו שוות לבעל ומגבין לו משלם כלומר שוכרין שמש לשמשו ומניקה להניק את בנה וחוזר וגובה ממנה בב"ד שיורדין לנכסי מלוג שלה או לצאן ברזל ומוכרין או פוחתין מהן לבעל בטובת הנאה כמו דמי מלאכות הללו כדין האשה שחבלה בבעלה או באחרים או שנתחייבה להם בכלום וכן הוא פוחת ממזונות שנותן לה בכדי דמי מלאכה שמורדת בה ואם מרדה בכולן אינו זן כלל וגובה המותר משלה כמו שפירשתי דהני מלאכות דבר שבממון הן שחייבו אותה חכמים אצל הבעל ואינן מתנאי אישות שלא יהא בתשלומין אלא משלמת מה שעליה כדין כל דבר שבממון שהרי אם הכניסה לו שפחות יושבת בקתדרא ואפשר שב"ד היו משמתין עליה שתעשה כדין מאן דלא ציית דינא וכן מצינן למקצת ראשונים. ולר"י בר חנינא אין שמין אלא קונסין כדין מורדת לפחות או להפסיד בארבע שבתות ואי קשיא והא תניא וכן היא שנדרה שלא תארוג בגדים נאים לבנה תצא בלא כתובה התם כיון דנדרה מיד נמי יוצאה בלא כתובה שא"א באשה נדרנית שמשיאתו בנדריה שם רע בשכנותיו ועוד שא"א בתשלומין שאין כאן דין ממון וכ"מ ששנינו כפייה באשה כגון אינו כופה לעמוד לפני אביו אבל כופה ליתן תבן לפני בהמתו וכגון אין רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת בכולן אינו אלא כפיית הבעל בעצמו שהוא כופה בדברים ובמזונות וכיוצא בעשוי הזה. וכ"מ שיש בו דין ממון אם בא לב"ד גובין ממנה כמו שפירשתי לא שיכתבו עליה איגרת מרד מפני שאינה נותנת תבן לפני בקרו ותפסיד כתובתה בארבע שבתות וזה ששנו בברייתא בפ' אע"פ וב"ה אומרים כופה ומניקתו יכולני לפרש לענין הכפייה שהזכרנו אלא שאין עיקר הלשון משמש כאן כפייה ועשוי ממש ולא בא לומר אלא שאין הנדר צריך הפרה כלל והוא אומר לה טלי והניקי כענין ששנינו בנזירות חומר בנשים מבעבדים שהאיש כופה את עבדו ואינו כופה את אשתו כלומר שאין נדרי אשה בטלים אלא בדרך הפרה מופר ליכי ונדרי עבדו דרך כפייה אצ"ל לו מופר לך מותר לך אלא אומר לו טול ואכול טול ושתה ומן הלכה הזה אמרו כופה ומניקתו וכן אמרו הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו לומר דמשעבדא ליה ואין נדרה צריך הפרה כלל ואין כאן ענין למורדת. ולענין הפסק נמי הסכימו הראשונים לפסוק כרב הונא ורבינו סייע הדבר מסוגיין דאיתמר לקמן היכי דאמי מורדת דכיון דפרישו מרד תשמיש מצערנא ליה ולא פרישו במלאכה כלום ולא אמרו היכי דאמי מורדת ממלאכה אלמא סוגיין כרב הונא ובר מן דין מבעיא דר' חייא בר' יוסף לשמואל נדה בת תשמיש היא ולקמן נמי בעא מיניה מה בין מורד למורדת ואמר לו צא ולמד משוק של זונות דבר אחר זו יצרה מבפנים פירש לו שני טעמים במרד תשמיש ולא פירש במרד של מלאכה כלום וכן השואל לא שאל ולא הקשה ממרד של מלאכה אלמא אינו בדין משנה זו כלל ועוד מסוגיא דשמעתא דאומר איני זן ואיני מפרנס דא"ר יוציא ויתן כתובה ושמואל אמר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון כלומר שיהיו יורדין לנכסיו וזנין אותה ש"מ שאין דין מורד ומורדת בדבר שבממון. שאפי' בחיי נפש שלה אין לה אלא מגבית ב"ד כ"ש במלאכות קטנות שלה ואפי' רב לא קאמר אלא משום דאין אדם דר עם נחש בכפיפה שא"א לה להתענות עד שתביא לב"ד תדיר ויהיו חייה תלויין לה מנגד הא במלאכה שלה אין זה מרד שתצא בו בלא כתובה ואין הדבר צריך הכרע דכל דלא איתמר הלכה בגמ' לא קנסינן לאיתתא בדידה להפסידה כתובתה אלא משלמת במה שהיא חייבת בדין ולא בקנס כמו שפירשתי ובזה יצא הדין לאמתו. ויש לנו עוד לדקדק על דברי הרב ז"ל בענין ומשהינן ליה תריסר ירחי שתא אגיטא וכבר נכתב הרבה בענין מורדת: