ספר הזכות על גיטין ו.

נימא דבטעותא הוה מלתא ונפטר. מדבריו נראה דהכי ס"ל וכשטרי חשיב ליה. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר ועדיין אנו צריכין לבאר דברי רבינו ז"ל דבלא הודאה דאיניש נמי מיגו דמצי למימר פרעתיו למארי ארעא מהימן למימר המחאה בטעות הוה ואע"פ שהמחהו בפני עדים ואמר להו אתם עדי דקי"ל המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים ובזה סברות רבות י"א שלא הצריכוהו הגאונים להודאת חבירו אלא כשקנו מידו משום קנין כשטר הוא ואינו יכול לומר בו פרעתיו וכן מצאו דעת רבי' האיי ודברי רבינו נוטין לו בפ' האשה שנתארמלה ואין דעתינו כן בדין הזה. ורבותינו הצרפתים מורים שכל המחאה בעדים אין נאמן עליה לומר המחאה בטעות היתה משום מיגו דפרעתי דמידק דאיק איניש והדר ממחה נפשיה אצל אחרים כענין שאמרו בסוף ב"ב תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי אין נאמנין אם איתא דפרעיה לא הוה אמר תנו ואע"ג שהיתומים יכולין לומר פרענו אנו אין מאמינין לו לומר שבטעות הודה לו מתחלה משום דסתמיה מידק דאיק והדר אמר וכן בריא נמי בקנין ובהמחאה אינו נאמן לומר בטעות הודיתי וקנו ממני וגדול כחן של חכמים הללו שהן מדמין בדין הזה. ולפי דעתינו שלא כוונו הגאונים ורבינו ז"ל לסלק מכאן דין מיגו אלא ללמד שאינו נאמן בטענת הטעות בעצמו כמו שהיה נאמן מתחלה לומר לממחה אין לך בידי כלום לפיכך אם המחהו בפני עדים או שקנו מידו ובמעמדן של עדים חזר ואמר טעיתי בחשבון אינו נאמן וכן אם קבע זמן לפרעון וא"ל בתוך זמנו המחאה בטעות היתה אינו נאמן הא אם היתה המחאה שלא בעדים ובא בטענת מיגו דלא היו דברים מעולם ודאי נאמן וכן בבא במיגו דפרעתיך לאחר זמני אין לנו ולענין הודאה שאמר רבינו ז"ל דקא מודה ליה חבריה עיקר הדין הזה בפרטות דהיכא דגנא מודה ומאריה דארעא לא מודי. אי במעמד שלשתן בלחוד אקני ליה נאמן שאם רצה למחול מוחל שכן דעת הראשונים במוכר חוב לחבירו במעמד שלשתן וחזר ומחלו מחול ובגמ' נמי בראיות גדולות מכריעות כן בפרק החובל ובפ"ק דמציעא ונמצא הדין הזה כאותה שאמרו שם בפ' שנים אוחזין מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזור לבעל וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה וזבינתה לכתובתה דמניסן ועד תשרי ומפיק לה לשובר דכתיב בניסן ואתיא למיפסד לקוחות שלא כדין ומפרקי' ש"מ איתא לדשמואל דאמר המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול פי' וכיון שיכול למחול נאמנת לומר שובר זה של בעל הוא שכבר נפרעתי ממנו וכן הדין הזה. ואל תחייבני להביא עכשיו אותה שאמרו בכתובות האומר שטר אמנה הוא זה שאינו נאמן בשחב לאחרים שכבר נאמר בה הרבה על דרכים רבים אבל הדין שכתבנו דין אמת הוא בלא ספק אבל אם קנו ממנו למארי ארעא ואיהו לא מודה בטעות וגננא מודה ביה שורת הדין אינו נאמן אלא רואין אם יש לנו לגנן המודה להשתלם ממנו אומרין לו כיון שהודאה בטעות הודה לך חברך ובטעות המחית אותו אצל מארי ארעא זיל את שלים למארי ארעא שאין הודאה של זה כלום במקום שחב לאחרים כאותה שהזכיר הרב ז"ל ובמקום שמארי ארעא מודה הלה פטור וחבירו גנן נמי פטור כשאינו מודה דהא מעידנא דאמחיה ליה להיאך גבי מארי ארעא מיפטר מיניה כדכתב רבינו הגדול בהמקבל ואם שניהם מודים משלם גנן ראשון למארי ארעא ויצא הדין לאמיתו ונשאר לנו בפרק הזה מתשובת הרב ז"ל שלא נתברר יפה מ"ש בהלכה בענין דין שחרור זה לעבדי והמלמד יוסיף לקח: