ספר הזכות על גיטין א

כתוב בהלכות וסוגיין כרבא דאמר דהיכא דאיכא עדים דמקיימו ליה לא צריך למימר בפני נכתב ובפני נחתם: השיב הרב ז"ל אני רואה הסוגיא יותר כרבה מפורשת ולא כרבא ועוד שנעשו מעשים כרבה ההוא מעשה דרבה נר בר חנא דאייתי גיטא דפלגיה איכתיב קמיה ופלגיה לא איכתיב קמיה אתא לקמיה דר"א רז"ל אפי' לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה כשר רב אשי אמר אפי' קן קולמסא וקן מגילתא ותניא כוותיה דרב אשי ואמרי' עלה אפי' נכנס ויוצא כל היום כולו כשר ומפרשי לה שהסופר יוצא לשוק ונכנס מהו דתימא איניש אחרינא אשכחיה וא"ל קמ"ל הנה כל זאת הסוגיא והברייתא כרבה שחשש לשמה ובפ"ב נמי איתא להא מימרא דר"א דמקשי מינה ומפרקי לה ורב אחאי דממונה אגיטי נמי א"ל לבר הדיא צריך אתה לעמוד על כל אות ואות ואע"ג דלית הלכתא כוותיה מ"מ גמרינן מיניה דבעינן לשמה ועוד מתני' דפ"ב נמי דקתני בפני נכתב כולו בפני נחתם חציו פסול ולדעת רבא אמאי פסול והא כיוי דמסהיד אכתיבה כלל לא אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בשלמא לרבה מוקי לה בחציו אחרון ומשום דתורפיה דגט בחציו ראשון ודלמא לא איכתיב לשמה אלא לרבא קשיא ולא אשכחנא לרבא טעמא בהא מלתא אלא דאמינא גזירה נכתב חציו אטו נחתם חציו וטעמא דחיקא הוא וכרבה מסתברא דאתיא מתני' כפשטה ורבא ורבה הלכתא כרבה משום דרבא תלמיד הוא לגבי רבה ור"י וריב"ל ר"י תלמיד הוא לגבי ריב"ל כדאיתא בקדושין בענין משקין צלולין דא"ר יוחנן דבר זה שמע מרבי ופירושו לא שמע ועל ריב"ל קאמר וקראו רבו ולישנא דרב שמואל בר"י אר"י בנ"ב לישנא בתרא כרבה ולא כרבא ולישנא קמא איכא לאוקמה נמי כרבה ולאחר שלמדו ורב יהודה נמי כרבה מוקי לה ואי משום דרבה בר בר חנא ושמעתא בתרא דרב אמי א"ר יוחנן איכא לאוקמינהו כרבה ולאחר שלמדו כדמוקי ליה רבה בפ"ק למלתיה דרב הונא בשנים שהביאו גט ממדינת הים וכדמעיינא להו לכולהו סוגיא לא אשכחנא מלתא דמסייעא ליה לרבא בר מהא דא"ר חסדא בענין נחתם חציו דאמר ואפי' שניה מעידין על חתימת ידי שני פסול מ"ט או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים דמשמע דאי הוו כולו בקיום הגט שפיר דמי ורב אשי הכי ס"ל אלמא בקיום חתימה סגי ליה היכא דמקיים סהדי כשאר שטרות ולא חיישינן לכתיבה לשמה והיינו כרבא. והאי לאו ראיה היא דאטו מי עדיפא הא מכל הני סוגיא דמפרשי כרבה כדכתיבנא לעיל ועוד כיון דמסהיד אכתיבה כולה כי מסהיד על חצי חתימה מאי חששא איכא והלא עדי הגט אין חותמין זה בלא זה וכי חזיה לחד סהדא דחתים אידך סהדא גביה ההוא הוה מאי איכא למיתש דלמא ביני ביני אזיל לשוקא ואשכחיה בר מאתיה דשמיה כשמיה ואימליך ויהביה ניהליה ואתתיה ליה לאידך ההדי והדר אימלך ההוא בר מאתיה נמי ואהדריה ניהליה ושדריה לביתיה בידא דהאי גברא הא ודאי מלתא דחיקא היא טובא וליכא למיחש לה וכי פסלינן ליה משום קיום הגט הוא דפסלינן ליה ורבה אית ליה דרבא ואתא רב חסדא למימר שאפי' ב' מעידין על חתימת ידי שני פסול וכן א"ר אשי אפי' אומר אני הוא עד שני פסול או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים והא ודאי כיון דליכא למיחש שלא לשמה וכדפרישנא מש"ה נקט האי לישנא או כולו בקיום הגט והשתא לפום האי סברא המביא גט למקום באלו הארצות צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואע"פ שלמדו גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו ואין לנו חו"ל שאינו צריך אלא בבל בלבד מפני שתורה נקבעת שם כא"י. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר ואני רואה הסוגיא ודאי כרבא דכולהו ת"ש לרבא ניחא לרבה קשיא המביא גט ואינו יכול לומר ובעיא דשמואל מרב הונא ואיצטריך לשנויי תרי דמייתי גיטא מלתא דלא שכיתא היא ושלא תחלוק בשליחות וכולה שנויא היא ולא סמכינן אשנויי וכן תירוצא דהמביא גט ולא אמר לה דמוקי לה לאחר שלמדו וניסת שנויא היא ואוקמתא דמתני' דהמביא גט בא"י אצ"ל כולה כדתריץ לה רבה שינויא דחיקא היא טובא וליכת למיסמך אלא אמאן דמוקי פשטא דמוקי' כל באותה מדינה לא צריך וממדינה למדינה במדה"י צריך ובא"י לא צריך ועוד דחזינא ליה לרב אשי דהוא בתרא דאיצטריך לאוקומי בפני נכתב בפני נחתם לר' יהודה דאמר עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש ולאפוקי מתני' מהלכה הא לר"א דאמר עידי מסירה כרתי לא בעי למימר בפני נכתב משום לשמה ואע"ג דמודה במזוייף מתוכו שהוא פסול ההיא גזירה בעלמא ומיחש למיעוטא דאין בקיאין בפסול גזירה בעלמא לא חיישינן אלא לקיום השטר שמא יבא בעל ויערער והיא צריכה לקיימו כדרך כל השטרות ואינה מוצאה עדים ואנן קי"ל כר"א הלכך צ"ל בפני נחתם משום קיום הגט בלחוד הוא ומדנחתם משום קיום הגט נכתב נמי משום קיום ולא משום לשמה כלל. ולישני דפ' ב' ודאי לישנא אחרינא דר' שמואל בר יהודה משמיה דר' יוחנן ולישנא קמא דר' אמי משמיה דר' יוחנן תרוייהו כרבה אתיין אבל לישנא קמא דרב שמואל משמיה דר' יוחנן ולישנא בתרא דר' אמי משמיה דר' יוחנן אתיין כרבא והנהו לישני עדיפי דהנהו הוה בחזרה כדאמרי' בהדיא וכי יתד הוא שלא תמוט וליכא לאוקומינהו באחר שלמדו כלל דהא הכא בשמעתין אסתיים דר' יוחנן לפי שאין מצויין לקיימו וש"מ הכי הלכתא דטעם טעמא דמלתא והדר ביה מטעותיה וסוגיא דרב חסדא ורב אשי ודאי כרבא אתיא ואיהו איירי בהדייהו וכולהו אמרי דכולהו בקיום הגט כשר ולרבה לא משכחת לה לעולם אפי' לאחר שלמדו וכן נמי שנים מעידין על חתימת שני דכשרין כרבא אתי משום דלרבה כל דלא העיד אכולה חתימה בלשמה לא עשה כתיקון חכמים ולא העיד כלום דכולהו גזירות רחוקות הן שמא יחזור הדבר לקלקולו אתי לאיחלופי וכ"ש דבנחתם חציו בפניו וחציו שלא בפניו ש"מ נמלך הוה ולא נחתם כולו בבת אחת והגע עצמך שהיה גט יוצא מתחת יד שניהם ואמר בפנינו נכתב כולו ובפנינו נחתם חציו דמשום קיום הגט ליכא משום לשמה איכא מי מכשר רבה בכי האי גוונא מפני שחששא רחוקה היא ומה תאמר למי שיש לו שתי נשים ושמותיהן שוין שמא חתם ראשון לגרש את הגדולה ושני לגרש (חסר כאן):