ספר הזכות על גיטין י

כתב בהלכות כתבו על המחובר והאמרת רישא אין כותבין א"ר יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף וכן אמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן והוא ששייר מקום התורף ור"א היא דאמר עדי מסירה כרתי וה"ק אין כותבין טופס במחובר גזירה שמא יכתוב תורף כתבו לטופס ותלשו וכתבו לתורף ונתנו לה כשר: השיב הרב ז"ל שבהלכות אמרו דליתא כדבעינן למימר לקמן. ופי' זה מפני שאמרו בפ"ג הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה [וכו'] וסיפא דמתני' ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים ואמרי' בגמ' טופס אטו תורף גזר שאר שטרות אטו גיטין לא גזר ואמרי' התם הלכה כר"א [וקרי רב עליה דר"א] טובינא דחכימי אלמא גזרינן טופס אטו תורף ומדקא מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים דאינו כשר ש"מ אפי' דיעבד נמי משמע הלכך לענין מחובר דיעבד נמי פסול ואשכחן נמי לרבא דאמר [כתבו] על [עלה] עציץ נקוב (נמי) פסול גזירה שמא יקטום אלמא משום גזירה פסלינן ליה דיעבד והא דאמרי' בהאי פירקא הכל כשרין לכתוב את הגט אפי' חש"ו ואמרי' עלה א"ר הונא והוא שיהיה גדול עומד על גביו ובמסקנא אר"י אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף לא ידעינן דרב יהודה [אמר]שמואל אי פליג אדרב הונא או לא דשמואל סבר אע"ג דאין גדול עומד ע"ג אם שייר מקום התורף כותבין ורב הונא סבר אפי' לטופס נמי בעי גדול עומד ע"ג משום דגזרינן טופס אטו תורף מיהו כי הוה גדול עומד ע"ג לא בעינן שיור מקום התורף [או דלמא לא פליג דאע"ג דגדול עומד ע"ג בעינן שיור מקום התורף] דבמחשבה דגדול לא סגיא ליה לתורף אבל לטופס סגיא ליה בהכי משום דגזירה בעלמא היא ואפשר דר"ה נמי כוותיה ס"ל ורב יהודה אמר שמואל סיומי הוא דסיים למלתיה ולא פליגי מידי ורב הונא אטופס נמי גדול עומד ע"ג (נמי) בעי ובעי שיור מקום התורף ומתחזי מלשון הרב ז"ל דהכי ה"ל דלא פליגי שהרי כתב דברי שמואל בצד דברי ר"ה ומלתא דעובד כוכבים כתב בסוף דמשמע דאדשמואל קאי ולפי הסברא הראשונה א"צ לדברי שמואל וכן עיקר דהא לכולהו תנאי אליבא דר"א גזרינן טופס אטו תורף איכא מאן דגזר ביה לכתחלה ואיכא מאן דגזר ביה אפי' דיעבד בר מתנא קמא דהכותב טופסי גיטין דמוקי לה שמואל כר"א ולא גזר בטופסין כלל וההיא מפני התקנה [הוא דשרו ליה] כדאיתא במתני'. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר נוסחא משובשת נזדמנה לו לרב ז"ל בהלכה ותלויה בשל אחרים היא שה"ר אפרים הגיה גבי הא דתנן לקמן ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים והאי דקתני רישא כתבו על המחובר ואוקימנא כר"א והוא ששייר מקום התורף תרי תנאי ואליבא דר"א ע"כ הגי'. אבל לשון רבינו בהלכותיו כך הוא כמ"ש למעלה וכדבריו עיקר דמשנתינו הלכה פסוקה הוא ותרי תנאי דאליבא דר"א בטופסי גיטין תרוייהו לעובד כוכבים קתני ואילו עומד על גביו בעובד כוכבים לאו כלום הוא והסוגיא פשוטה לפניך בזה דקאמר ליה רב נחמן לרב הונא אלא מעתה עובד כוכבים נמי ופריק ליה עובד כוכבים לדעתיה דנפשיה קא עביד ולא קא מהני ביה עמידת אחרים עליו כדמהניא בחרש והדר א"ר נחמן לאו מלתא היא דאמרי דלמתני' עובד כוכבים נמי כשר ומקשינן והא עובד כוכבים פסול ההיא ר"א היא כלומר אבל מתני' ר"מ ומש"ה כולן כשרים מדמקשינן ומפרקיק הכי ולא הדרינן לסברא קמייתא כשגדול עומד על גביו ואפי' עובד כובבים נמי ש"מ דפשיטא להו מלתא דגבי עובד כוכבים לא מהניא עמידה על גביו כלל כדקאמרת דהא ודאי עובד כוכבים לדעתיה דנפשיה קא עביד ולא מתחוור האי לישנא כלל אלא בשאחרים עומדין על גביו לומר דלא מהני ורב הונא גופיה מודה בהא ומש"ה א"ר נחמן לאו מלתא היא דאמרי כלל דלמתני' עובד כוכבים כשר ומדעובד כוכבים כשר ש"מ ר"מ היא ולא כרבנן בעמידת אחרים ודידיה ודרב הונא ודאי דמתני' מכשר עובד כוכבים בכתיבה וא"א להכשירו אלא לר"מ א"נ לר"א בשיור וכדרב יהודה ובודאי אי דרב הונא בטופס בלחוד הוא בטופס גופיה הוינן ומסקינן דעובד כוכבים פסול בו ואי בתורף הוא בתורף איירינן וכי תימא דלמא לרב הוא דלא קים ליה בדרב הונא וסבר בתורף נמי מכשר ובתורף הוא דפסלינן עובד כוכבים אבל למסקנא מתני' בטופס היא ועובד כוכבים נמי הא לאו מלתא היא דהא מינה עלה מקשה ליה ר"נ עובד כוכבים ומתרץ רב הונא עובד כוכבים אדעתא דנפשיה קא עביד ומאי דמכשירנא בחרש פסול בעובד כוכבים ומסקנא נמי בהכי הלכך דרב הונא דחויה הוא ומתני' לית לה קיום אלא במלתא אוחרי כדפרישית והרי הרב עצמו אמר דחש"ו כשרין בגדול עומד עליהן ועובד כוכבים פסול בכך דלית לאחרים עליו עסק כלל ובזה הוא מעמיד דברי ההלכה והך סוגיא דחויה היא בהדיא בגמ' מדר"נ דהוא מסקנא ופשיט ליה ממתני' מדקא פסל ליה לעובד כוכבים לענין הבאה מכלל דלענין כתיבה כשר וכן דעת ר"ח ז"ל כמ"ש: ואם תשאל לדברינו שאנו מפרשים הא דרב הונא בתורף היאך הם כשרים בעמידת אחרים על גבן והא לאו בני שליחות נינהו וגבי כתיבת גיטין שלוחו בעינן דכתיב וכתב וכדאמרי' לקמן בר"פ כל הגט אי כתב רחמנא וכתב הו"א למעוטי האי דלאו איהו קא כתב ליה אלמא הוא צריך לכתבו או שלוחו שמצינו בכל מקום שלוחו של אדם כמותו ובפ' התקבל איתמר ההוא דקרו לה נפאתא אזול סהדי וכתבו תפאתה וא"ר יצחק עשו עדים שליחותן. אינה קושיא שכל עיקר לא נפסלה כתיבת אחרים מעצמן אלא משום שאין כתיבה שלהן לשם גירושין לפי שאין האשה מצויה שתתגרש ובגט שלהן ומחשבה שלהן שמא תתגרש בזה אינה כלום דבעינן כתיבה כריתות לה לשמה ומפורש בריש זבחים דמקשי התם הא דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה טעמא שנזבחו שלא לשמן הא סתמא כלשמה הוי ורמינהו הכותב טופסי גיטין צריך שיניח וכו' אלמא סתמיה לאו כלשמה הוא ומשני זבחים בסתמא לשמן קאי אשה בסתמא לגירושין קיימא בתמיה דשמעת מיניה דאי קיימא לגירושין טופסי גיטין כשרין אע"פ שלא עשאו בעל לסופר שליח הא כשאמר להן הבעל כתבו הגט כשר אע"פ שאין בני שליחות ממש כגון חש"ו שאחרים עומדין על גבן ועובד כוכבים נמי היה כשר אלא שהוא עושה לדעת עצמו ולא לשמה הוא. ועוד קשה לי בשוטה היאך הוא כשר אפי' בעמידת אחרים עליו והתניא ביבמות בשוטה ושוטה שחלצו תצא שלא עשו דבר זה לדעת והיינו משום דבעינן עד שיתכוונו שניהם והני לאו בני כוונה נינהו והתם ב"ד עומדין עליהן הוא וי"ל דקא סבר רב הונא חש"ו בלחוד אחרים יש להן קצת כוונה שהרי קטנה חולצת בפעוטות לדברי ר' יוסי וחרשת חולצת אלא שאינה בואמר ואמרה וכן השוטה הזה שהוא כותב גיטין יש לו קצת דעת וקצת כוונה לשמה באחרים מלמדין אותו והוא כענין שאמרו שוטה היודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה אבל התם שוטה אינו חולץ שאינו עושה לדעת עצמו ולמוד אחרים כעשוי הוא אצלו וחליצה מעושה פסולה כשם שגט מעושה פסול. ושוטה אינה חולצת שהתורה אמרה בגירושין מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וחוזרת ולמדו חליצה מן הגירושין דכה"ג נמי כתיב בחליצה אשר לא יבנה את בית אחיו ושמא מדבריהם הוא דכשם שגזרו בגירושין שלא תתגרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר כך גזרו בחליצה שלא תחלוץ שלא ינהגו בה הפקר ואפי' יודעת לשמור גיטה וחליצה גט חליצה כל שאינה יודעת לשמור עצמה אינה חולצת ואינה מתגרשת מדבריהם וכדאיתא בפרק חרש. הרי הרווחנו בפירוש ההלכה כל הצורך שלא לשבור דברינו ודברי המפרשים שהעמדנו לרב הונא בכתיבת תורף כדי שלא תתקשה על המתלמד ויבא לדחות הפי' הנכון ולהתלות בפי' הרב ז"ל שכבר דחינו למעלה בראיות מכריעות. ולענין דברי רבינו ז"ל בהלכות נראין דבריו שהוא סובר דרב יהודה באוקימתא דמתני' פליג ולאו בעיקר דינא לפיכך אם היו אחרים עומדין עליהן כשר ואם לא עמד עליהן אחר והשאירו מקום התורף כשר אבל עובד כוכבים בשיור מקום התורף כשר באחרים עומדין עליו פסול דאדעתא דנפשיה עביד והיינו דקאמר משום דבעינן לשמה ואדרב הונא קאי. זהו דעת רבינו בזה דהרי לדבריו הא דתניא עובד כוכבים פסול דוקא הוא הא חש"ו כשרין. ודעתו עמוקה מדעתינו שלא היה לנו להקל בלמוד אחרים כיון שפי' משנתינו כדברי ר' יהודה עלה ומי יימר דלא פליג בעיקר סבריה דרב הונא וברייתא עובד כוכבים פסול קתני וכ"ש חש"ו וקמ"ל שאין להם הכשר בלא שיור מקום התורף ואפי' אחרים עומדין על גבן: