ספר הזכות על גיטין מג.

השיב הרב ז"ל הניח הרב ז"ל בעיי דאביי והם לדעת חכמים ותיקו דאיסורא לחומרא שאם אמר לה בתחלה חוץ מפלוני נטלו הימנה וחזר ונתנו לה ואמר הרי את מותרת לפלוני ופלוני חוששין שמא מאי דאסר שרא ומאי דשדא אסר וקא אסר לה אכ"ע חוץ מאותו פלוני והגט בטל ולא תינשא בו ואם מת חולצת ולא מתייבמת. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר איני רואה לזכות רבינו הגדול מן התשובה הזאת שכבר זכאי הוא מן המנהג שתפס [בכל ההלכות] שלא לכתוב דברים רחוקים שאינן מצויים בבני אדם שכן בזה הפרק עצמו השמיט בעיא דרבא בחוץ מקדושי קטן והנולדים ובעל אחותה וחוץ מזנותיך ושלא כדרכה וחוץ מהפרת נדרים ותרומתך וקדושין בשטר וכן כל כיוצא בהן בכ"מ אבל סברתי אומר שלפי דעתי אם נתן נט לאשה בחוץ מראובן ושמעון ונטלו ממנה כדעת חכמים ונתנו לה ואמר לה הרי את מותרת לראובן ושמעון בודאי שאינו גט שזו נתינה אחרת היא ואין משמען של דברים לסמוך דבריו בנתינה ראשונה כדי שנאמר מאי דאסר שרא ואפי' היה דעתו בכך להתירה אף לראובן ושמעון מ"מ הוא אומר שבנתינה ראשונה תהא מותרת לשאר בני אדם ובנתינה זו תהא מותרת לראובן ושמעון ונמצאו שתיהן פסולות לדעת חכמים וכ"ש לדברי ר"א דלא מתוקמא בעיא בחזר ונתנו לה משום דליכא למימר מאי דשרי אסר שכבר נתגרשה זו אצל שאר בני אדם ובידוע שעכשיו לראובן ושמעון הוא מתירה והרי הותרה לכולה ונ"ל לדעת ר"א אע"פ שנטלו ממנה וחזר ונתנו לה אינה מתגרשת לראובן ושמעון בגט זה לעולה ואפי' פירש. שכבר קנאתו לגמרי ועשה הגט שליחותו ויצא מתורת גיטו של בעל ודמי לשטר דכי משלם אינו חוזר ולווה בו שכבר נמחל שעבודו וזו סברא נכונה אבל פי' אלו הבעיות בשאמר שני תנאין קודה מסירה וכן פירשה ר' שלמה ז"ל שאפי' במוסר ומתנה בכדי דבור אין לנו שאין בגיטין משום כדי דבור ובין לענין היתרן של שאר בני אדם [לר"א] בין לרבנן לענין פסול הגט והכשרו נאמרו בעיות הללו: