ספר הזכות על גיטין לט

כתוב בהלכות ענין הזורק גט לאשתו והוא בתוך ביתה או בתוך חצירה וקצת הסוגיא השמיטו משם: השיב הרב ז"ל הניח הרב ז"ל דברים הרבה מזה הפרק ולא ידעתי למה כההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו ונפל בפסלא כולא מלתא כדאיתא וכי האי מלתא דא"ר חסדא לקמן רשויות חלוקות לגיטין ורבא סייעיה ממתני' ושמעתתיה דרבא דאמר ג' מדות בגיטין ושמעתיה דאביי דאמר שתי חצירות זו לפנים מזו משא"כ בקופות ושמעתיה דר' יהודה דאמר היתה ידה עשויה כקטפרס וזרקו לה אינה מגורשת ושמעתיה דר"נ דאיפליג בין נמחק דרך עליה לנמחק דרך ירידה ובנשרף בין שקדם גט לשריפה לקדמה שריפה לגט וכן בעומדת בראש הגג וזרקו לה דאמרי' כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת ואוקימנא בגג שיש לו מעקה א"נ בפחות מג' סמוך לגג וכו' כל אלו השמועות הניח הרב ז"ל ולא ידעתי על מה ואולי כי הוא סובר דשמעתיה דשמואל דא"ל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה דוחה כל הענינים האלו דפסלא ודראש הגג ודחצירות זו לפנים מזו ודקופות ואם מזה הטעם דוחה אותה שגגה היא שלא נאמרו דברי שמואל אלא ברה"ר או בסימטא אבל בגגות וחצירות לא אמר ומגורשת על הדרכים שפירשו בהם. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר ורבינו הגדול מקצר ומדלג בענינים הללו א' שלא לפרסם בהם קולא כמנהגו בכל מקום הראוי להחמיר שלא ליתן איסור חמור לשיעורין בין פחות מג' ליותר מג' בין דרך עליה לדרך ירידה וקדם גט לדליקה לקדמה דליקה לגט וידוע זה כמנהגו בהלכות אבל לאמת שרב חננאל דוחה את כולם בקבלה שלו מדשמואל וכך אמר קבלנו מרבותינו שאפי' זרקו לה בחצירה לא משתריא לעלמא עד דמטי גיטא לידה דגרסי' בירושלמי המחוור מכולם עד שיתננו לידה ולדעת זו עובדא דרבא בגיטא בההוא דש"מ דריש פירקין לפסלה על האחין הוא וא"נ רבא עשה ביה מעשה האחרונים חשו לדשמואל דפקדיה לרב יהודה לחוש דא"ל רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא ואצרכוה חליצה עד דמטו גיטא לידה לא רצה לסמוך על משנתינו לא במאי דקתני סיפא קרוב לה מגורשת ולא במאי דתנן ברישא בחצירה מגורשת דכולה מתני' דחויה היא לענין מעשה ואני אומר המחוור שבכולה האמור בירושלמי אף הוא לענין רה"ר נאמר ומחוור שבכל השיעורין של רב ושמואל ור' יוחנן קאמר וכן הוא ענין הסוגיא שם: