ספר הזכות על גיטין לז

כתוב בהלכות ואע"ג דקי"ל דבעינן תנאי כפול הני מילי באם תשמשי ולא תשמשי כענין שנאמר אם יעברו בני גד ובני ראובן [וגו'] ואם לא יעברו וכדאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אבל בע"מ לא דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי: השיב הרב ז"ל האי טעמא לא מחוור דהיכא דבעינן תנאי כפול אי לא כפליה לתנאיה תנאי בטל ומעשה קיים ואי לא בעי תנאי כפול אי לא כפליה לתנאיה תנאו קיים ומעשה בטל וא"כ היכי אמרי' דכמעכשיו דמי אלא הו"ל ז"ל למימר אבל בע"מ לא דתנאי בני גד ובני ראובן לא הוה בע"מ וקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. ושמעתי דאיכא רבוותא דאמרי דכי בעינן תנאי כפול ה"מ בגיטין וקדושין אבל בממונא לא וזהו תימה כי עיקר תנאי בני גד ובני ראובן בממונא הוה ואי ילפינן מיניה כ"ש דבממונא ילפינן לה ואם יטעון טוען ויאמר היינו טעמא דלא בעינן בממון תנאי כפול דתנאי בני גד לא הוה ביה מעכשיו ודמיא לההיא טעמא דאמרי' בע"מ. איברא מעשה מעכשיו הוה ביה דהא כתיב ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן וכו' את ממלכת עוג וגו' וכתיב ובני גד בנו וגו' ובני ראובן בנו וגו' ויתן להה משה את הגלעד למכיר וישב בה. ונ"ל דההיא מימרא לאו דסמכא הוא. עד כאן דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר פסק זה שאמור בהלכה איני יודע ותקון זה שתיקן הרב ז"ל איני מכיר שהרבה ע"מ וכן מעכשיו שהצריכו אותן בגמ' לתנאי כפול ודעת הגאונים רחבה מדעתנו הם ידעו מה שאמרו אבל לענין מה שהורו דכי אמרי' דבעי תנאי כפול ה"מ בגיטין וקדושין אבל לא בממון זה דעת רבינו בעל הלכות הוא שהוא ז"ל כתב כן בתשובה ובזה יש לנו ללמד עליו זכות שלא אמר כן לדעת ר"מ דר"מ ודאי בממון אמרה דומיא דתנאי בני גד ובני דאובן כמו ש השיב הרב ז"ל ועוד שהרי בגמ' איפכא איתמר כדאמרי' בסוף פ' שבועת העדות כי לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן בממונא אבל באיסורא אית ליה ודקא קשיא לך סוטה ועדים איסורא דאית ביה ממונא שאני הא למדת שלא הצריך ר"מ תנאי כפול בגיטין וקדושין אלא מפני דין ממון שבהם דאילו באיסורא גרידא אית ליה מכלל לאו הן אבל דעת רבי' הגדול כדעת ה"ר שמואל הצרפתי ז"ל שכתב בפ' יש נוחלין בפירושי ב"ב שלו ואע"ג דלגבי גיטין קי"ל כר"מ דבעי תנאי כפול כדאמרי' בפ' מי שאחזו אתקין שמואל בגיטא דש"מ וכו' ה"מ לענין גיטין וקדושין הוא דבעיא תנאי כפול לכתחלה לרווחא דמלתא דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן ומיהו דיני וממונות לא בעיא תנאי כפול אלא גלויי דעתא בעלמא תנאי הוי. אלו הן דברי הרב ז"ל. וכן נראין ודאי הדברים דסוגיין בכולה תנאי דר"מ בתנאי כפול יחידאה הוא ורבנן פליגי עליה ואין לנו הלכה כיחיד אלא מתקנת שמואל בגיטין ושמואל לכתחלה תקון למיחש לספק איסורא א"נ סבר דלמא איכא דסבר לה כר"מ ואתי לאכשורי לגיטא ושרי אשת איש לעלמא כדאיתמר בשטרא דיתמי בכתובות הא לענין גיטין וקדושין לקולא ולדיני ממונות בין לקולא בין לחומרא לא בעינן כפול דקי"ל כרבנן דפליגי עליה דר"מ דאית להו מכלל לאו אתה שומע כן דאשכחן בד"מ דאפי' גלויי דעתא דתנאי נמי מהני בהו ומבטל מעשה ואצ"ל תנאי גמור שאינו כפול. וכבר ראיתי לה"ר אברהם עצמו ז"ל שכתב כן בפי' מס' קדושין שלו בההוא גברא דזבנינהו לנכסיה דבעי למיסק לא"י ובעידנא דזבין לא אמר ואיסתפק לן בגמ' דברים שבלב אי הוי דברים אי לא ש"מ דאי הוו דברים בטל מקח ואע"פ שאין כאן תנאי כפול דלא בעינן תנאי כפול בד"מ אלא בגיטין וקדושין אלו דבריו ז"ל ואע"פ שמקצת חכמים מתעקשים בזה ואומרים דגלויי דעתא עדיף מתנאי שאינו כפול שי"ל אילו הוציא הדבר כשפירשו היה מוציאו כהלכה דבר שאינו הגון אמרו שד"מ אין לתלות בגזירות הכתוב אלא דברים שהדעת נוטה לדין הם והדבר ידוע שמי שהתנה אם אלך לא"י שדי מכורה לך וכן אם תלך לא"י שדי מכורה לך כענין תנאי של בני גד ובני ראובן בכולן גלה דעתו בבטול המכירה יותר ממי שרמז לעלות לא"י אני עושה וכן ההוא דזבין אדעתא למיסק לבסוף לא סליק ולא אתדר ליה וההוא דאמרו ליה אי בעית קלקלת תרוייהו מפני שגילה דעתו בשעת מכירה כדי שאלך לא"י אני עושה נתקיים התנאי והרי הוציא תנאי מה שבלבו בשפתיו ולא הוציאו כהלכה וא"ת התם בכופל דיני התנאי. אדעתא למיסק קאמרינן לא שהתנה תנאי שלם שאילו בתנאי גמור אין אומרים לו קום ליק כדאמרי' התם ע"מ שתכתבו לי את השטר חוזר בזה ובזה שאין בתנאי חיוב אחר אלא בטול המעשה אלא בשאמר סתם על דעת לעלות אני מוכר הלכך אמרי' ליה הרי דעתך עליך עלה והצלח והנה זו ראיה גמורה כפי דעתם ואם נדחה אנחנו ונאמר שלא מצינו לר"מ תנאי כפול אלא בתולה בדעת חבירו אם יעברו בני גד וכו' שי"ל גומר ונותן על ספק הוא אבל תולה תנאי בעצמו לא דאי לא תימא הכי כל אסמכתא קניא עד שיכפול אם ישנה הלכך אפי' בגלויי דעתא בטל מקח ואפי' לר"מ ולא היא שהרי אמרנו במוציא אשתו משום איילונית וכן במוציא משום שם רע ומשום נדר דלר"מ בעינן תנאי כפול ואע"פ שאינו כענין תנאי בני גד לפי שהוא תולה במה שעבד ונראין הדברים בגמ' דלא בעינן בהו תנאי גמור לא לר"מ ולא לרבנן אם את איילונית הרי גיטך אלא כגון שאמרו משום שם רע אני מוציאך והטעם לפי שאינו דומה לתנאי בני גד שהוא תנאי בדבר שעבר ואעפ"כ בעי ר"מ כפילא דכפל לר"מ הוא בכ"מ (הוא) דלית ליה מכלל לאו הן בין בשבועות בין בנדריה וכן בפסוקי התורה הלכך נתקיים מן הענין כזה שאין הלכה כד"מ בד"מ כלל. ולענין איסורין נמי שנינו המוציא את אשתו משום איילונית ר' יהודה אומר לא יחזיר וחכ"א יחזיר ואוקימנא מאן חכמים ר"מ היא דאמר בעינן תנאי כפול והכא במאי עסקינן בדלא כפליה לתנאי והתם כר' יהודה קי"ל לפי דברי רבינו הגדול שפי' ר' יהודה שתיקותיך יפה לך מדבוריך דלמא שייך בהא מלתא קלקולא ובפ' איזהו נשך גרסי' ההוא ש"מ דכתב לה גיטא לדביתהו אינגיד ואיתנח אמרה ליה דביתהו אמאי מתנחת אי קיימת דידך אנא וא"ר זביד פטומי מילי בעלמא נינהו וא"ל בר אתא מדיפתי לרב הונא אי לאו פטומי מילי בדידיה קיימא למשדא תנאה בגיטא א"ל מהו דתימא הוא גופיה אדעתא דידה קא גמר ויהיב קמ"ל וזה התנאי איני רואה אותו מתקיים על דרך תנאיו של ר"מ שאם אמר לה תחלה ה"ז גיטיך אפי' היה תנאי של בעל שאין בו פטום כגון שאמר הוא ואי קיימנא דידי את הוה ליה ה"ז גיטיך ואם לא מתי לא יהא גט ומעתה מעשה קודם לתנאי הוא ואם אמרה היא ונתן הוא נמי אפי' בתנאי הבעל אינו מתקיים דהו"ל אם לא מתי לא יהא גט וה"ז גיטך ובעינן הן קודם ללאו אלא ש"מ דלא בעינן כל דקדוקי תנאין דר"מ אלא שחוששין בהן להחמיר וטעמא משום דאיתתא פטומי מילי קא עבדה ונעשה כמאן דאמרה ליה מדעתי הוא הא בתנאי גמור אי קאים בטיל גיטא ואולי יש מבעלי הסברות המשובשות שיהו סבורין לומר משום דפטומי מילי נינהו גם זה מן השיבוש שהזכרנו עליו למעלה שלא יהא תנאי שלה שלו כשיחה בטלה שלה או במקצת רמז וגלוי דעת אלא שאין הלכה כר"מ כמו שפירשתי ותמה על עצמך וכי מי פסק כמותו שיהא קשה עלינו לדחותו שאילו משום תקנת שמואל בגיטין לחומרא הוא כתקנת רב בגיטין מן יומא דנן ולעלם מדר' יוסי דאיהו פסק כוותיה ותקנת ר' יהודה בשטרות קני לך דקלין תאלין והוצין דאע"ג דלא כתב ליה קני מיהו שופרא דשטרא הוא אלא מיהו בחדא מלתא אשכחן וגמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן דקי"ל ביבמות אין תנאי בחליצה ומפרש עליו בפ' המדיר ומשום דכל תנאי מהיכא גמרי' מתנאי בני גד ובני ראובן תנאה דאפשר לקיומה ע"י שליח כי התם הוי תנאיה תנאה דלא אפשר לקיומיה ע"י שליח כגון חליצה לא הוי תנאה וי"ל שאני תנאי כפול שצריך היה הדבר לאמרו כדאמר ר' תנינא בן גמליאל א"נ שאין לך תנאי בכתובים אינו כפול והוו להו ב' כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין כדברי רשב"ג א"נ משום דאשכחן לענין איסורא גרידא דאפי' לר"מ אית ליה מכלל לאו הן משתויי יין ושכר אתיא כדאיתא בשבועות וגמרי' מינה אנו אפי' לענין ממון אבל לגבי תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח אפי' רבנן מודו דגמרי' מבני גד ובני ראובן ומלתא דטעמא נמי הוא דכל מעשה שא"א לעשותו ע"י שליח מעשה רבה הוא ולא אתי דבור ומבטל לה ומדאית לך מכלל לאו הן שמעינן נמי דלא בעינן הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר דבכלל לאו הן ובכלל הן לאו לא שייכי כל הני ויש מי שאומר דתנאי קודה למעשה בעינן דסתם לן תנא הכי כל תנאי שיש בו מעשה בתחלתו תנאו בטל ואף רב חננאל כתב שם אע"ג דלא אשכחן לה אלא אליבא דר"מ הלכתא כוותיה דתני לה גבי הלכתא פסיקתא דהא מתני' סתמא הוא וכולהו הלכתא נינהו וזה אפשר הוא עם תנאי שאינו כפול שאפי' כשנשמע מכלל הן לאו ומכלל לאו הן כיון שאמר מעשה תחלה עשאו עיקר ותפוס לשון ראשון ולזה הסברא אף בדיני ממונות בעינן תנאי קודה למעשה שהרי משנה זו בדין ממון היא שנויה הא אם אמר שדה מכורה לך אם אלך לא"י אינו תנאי. ואין דברינו שכתבנו למעלה מסכימין כך ורבי' הגדול ז"ל מפורש אמר בתשובה שלו שכל אלו הדקדוקין כולן ותנאי קודם למעשה עמהן אינן צריכות אלא בגיטין וקדושין שהן אסורא וכן הדעת מכרעת שאין לחוש לאותו התם משנה בדין ממון ואע"ג דפסק רב נחמן בסיפא הלכה כר' יהודה בן תימא ואיתמר עלה מתני' נמי דייקא משום דהתם לן תנא כוותיה מדלא פסקו ברישא הלכה כאבא חלפתא משוה ר"מ ש"מ שאין לסמוך על תנאי דבני גד ובני ראובן בכפול ותנאי קודם למעשה ושאר דקדוקין שבו כולהו בפלוגתא דר"מ ורבנן תלו וסתמי אחריני כרבנן איכא טובא הלכך לא סמכינן אהך סתמא דיחיד דמאי אולמה מהנך דרבים ובפ' האיש מקדש מצינו בירושלמי ר' חייא בשם ר' יוחנן כל תנאי שמעשה מתחלתו מקודשת לחומרא גם זה סיוע לדברינו שכתבנו וע"כ השיגה דעתנו לפרש דעת רבי' הגדול ז"ל בענין הזה ואע"פ שמקצת הגאונים חולקים בכך דבריה עתיקים הם. וראיתי עוד בדבר הרב ז"ל שיטה משתבשת עלי והוצרכתי להתלמד בה שאמר הרב ואם יטעון טוען ויאמר היינו טעמא דלא בעינן בממון תנאי כפול משום דבתנאי ממון הא אמרי' כל דאי לא קני מאי איכא דאמר מעכשיו ובמעכשיו לא בעינן תנאי כפול דתנאי בני גד ובני ראובן לא היה במעכשיו זו היא הטענה והרב משיב עליו דתנאי בני גד ובני ראובן כמעכשיו הוא ואני אומר שזה הטוען כבר הכריח את הרב ז"ל לחלוק על הגאונים שלא מדעתו שהם ז"ל כך הם אומרים דכל מעכשיו וע"מ אינה צריכים לתנאי כפול וכן תמצא באותה תשובה של רבינו ז"ל שהזכרתי וכן בגליוני תשובות של רבינו האיי גאון ז"ל וכן בחבורי רבני ספרד האחרונים ועוד שטעמים הללו שהרב אומר שאין תנאי בני גד ובני ראובן בע"מ והטוען אומר שאינן נמי במעכשיו ולפיכך אינן צריכים לכפול. היפך אני רואה בגמ' שא"כ כל תנאי דע"מ או של מעכשיו אע"פ שכפל תנאי בטל ומעשה קיים דודאי מימר קאמרי' כדאמרי' בגמ' כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם באה לאפוקי הכא דעל מנת ולפיכך תנאו בטל וכן הדין לפי שהמעשה נתקיים במעכשיו שבו ושוב אינו מתבטל ועוד בר מן דין שהטוען הזה טעות גדול טען על הרב ז"ל שלא ראי אסמכתא כראי תנאי בני גד ובני ראובן דהתם מקרה הוא שהתנה על עצמו אם לא הבאתי לך מכאן ועד ל' יום החזר לו את שטרו הלוהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי סמך בדעתו לעשות ולא נזדמן לו לפיכך לא קנה הלה שזה לא גמר להקנותו וגבי תנאין על הקונה הוא שהטיל תנאו אם יעברו בני גד ובני ראובן והקונה בדעתו לקיים תנאו ולקנות הלכך זה שתלה בו מעיקרא וגמר ואקני ודבר ברור הוא זה שכל מה שתראה בגמ' באסמכתא באה לא באתי ולא עשיתי הוא וכל מה שתראה בתנאין של ממון באם תצא ואם תעשה וכן לא מצאתי בכל מיני אסמכתא בתלמוד אלא תנאין של בטול מעשה אם לא באתי תקנה אם לא פרעתיך תקח אבל בקיום מעשה אם אלך למקום פלוני שדי קנויה לך וכיון שלא השגיח ועשה מעשה לעבור על תנאו גמר ומקנה הוא ובתולה בדעת אחרים יש דרכים חלוקים לאסמכתא וכבר בררתי אותה יפה בהלכות מס' נדרים אבל בתולה בדעת קונה לבדו דבר פשוט הוא שאין בו משום אהמכתא כלל שאילו לדברי הרב ר' אברהם ז"ל אין לך תנאי בכתובים ובתלמוד בדיני ממונות שלא יהא צריך מעכשיו ואין זה נכון מ"מ לפי דרכינו נשמע לדברי הכל שאין אסמכתא בגיטין וקדושין שהרי כמה פעמים שנינו בהן אם לא באתי בלא מעכשיו למדנו שלא הוזכרה אסמכתא אלא בדין ממון: