ספר הזכות על גיטין לה

כתוב בהלכות וקשיא לן ההיא דאמר רבא בהשוכר את האומנין האי מאן דאגר אגירי לדולא ואתא מטרא פסידא דפועלים ומסתברא לן דשאני אריס מפועל דאריס כשותף דמי וכו': השיב הרב ז"ל ול"נ דבכל קבלנות נמי דינו הכי וניון דנחית לעבידתא כל מאי דמתרמי רווחא בההוא עבידתא לקבלן הוי דאי מתרמי ליה נמי טירחא יתירא עליה דידיה דמי הלכך רווחא נמי לדידיה הוא דהוי גם יש מי שאומר שאפי' פועל שהוא כמו זה הענין והיכי דמי דאתא ליה מיטרא בפלגי דיומא כי הכא אי נמי משהתחיל במלאכה הוי פסידא דבעה"ב ואי אית ליה עבידתא רווחא מיניה א"נ דכוותה עביד ואי לית ליה יהיב ליה כפועל בטל דכולי יומא דדמיא להא דאמר רב' האי מאן דאגר אגירי לעבידתא ושלם לעבידתיה בפלגי יומא אי אית ליה עבידתא דניחא מינה עביד דקשיא מינה לא עביד ויהיב להו כפועל בטל וכיון דאתא מטרא בפלגי יומא כמאן דשלים עבידתא דאמי ואי לית ליה עבידתא דכוותה יהיב להו כפועל בטל והיינו פסידא דבעה"ב והא דאמר רבא דאי אתא מטרא פסידא דפועלים בשלא התחילו במלאכה קאמר אבל משהתחילו במלאכה משמיא הוא דסייעי בהדייהו תדע שאם שכר פועלים לקצור קמתו ובא הרוח ושברתה או שבאו נמלים וקרסמוה הלא נותן להם שכרם משלם והא נמי להא דמיא. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר זו הסברא של י"א טעות היא שלא אמרו במשלם עבידתא דמסר ליה אחריתי ואי לית ליה דנותן שכרן כפועל בטל אלא משום שבעה"ב היה לו להתנות לפי שאין הפועלים יודעים בעסקיו של בעה"ב אם מלאכתו נעשית בחצי היום או שאין לו מלאכה כיוצא בה למסור להם דומה למה שאמרו שם בנהרא דפסיק אי לא הוה רגיל דפסיק פסידא דפועלים ואי פועלים בני דההוא מתא נינהו פסידא דפועלים ואי לאו בני דההוא מתא נינהו פסידא דבעה"ב לפי שזה היה לו להתנות וזה לא היה לו להתנות ולפיכך אמר רבא אתא מטרא פסידא דפועלים אתא נהרא פסידא דבעה"ב דאיהו דידע בנהרא ובארעיה ועליה דידיה רמיא מלתא לאתנויי ובפ' הנוזל בתרא נמי אמרי' השוכר את הפועל להביא לו כרוב ודורמסקין לחולה ומצאו שהבריא נותן לו שכרו משלם דעבד שליח שליחותיה דאלמא אם לא עשה שליחותו אע"פ שהבריא קודם שישלים שליחותו או שבאו לו דורמסקין ממקום אחר וא"צ לאלו של שליח אינו נוטל שכרו תדע דהא בשמעתין אמר דכ"ע מטרא דאריס היא אלא דרב יוסף סבר השקאה דוקא ולא גשמים ורבה סבר כל מידי דמשקה ואילו התם גבי פועל רווחא דבעה"ב היא דהא אי אית ליה עבידתא מסר להו ואי מוצאין להשכיר עצמן אינו נותן להם אלא כמה שעשו וכן מפורש בתוספתא ולענין קבלנות שהורה הרב ז"ל דכל רווחא דמתרמי ליה דקבלן הוי אין לי ללמוד בה ראיה אלא שאמרו בירושלמי בפ' הגוזל גבי שטף נהר חמורו וחמור חבירו תני הניח את שלו להציל את של תבירו ועלה של חבירו מאליו אינו נזקק לכלום וזו קבלנות היא אצל חבירו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי והתחיל בה שהרי ירד להציל ונזדמן בו ריוח ולא הוצרך לקבלנותו ואין הריוח לקבלן אלא לבעה"ב. (חסר כאן):