ספר הזכות על גיטין כו

כתב בהלכות א"ר חנין בר אמי אמר שמואל הלכה כאבא שאול וה"מ בטענת שמא אבל בטענת ברי משבעינן ליה כגון דגדלי יתמי וטענו עליה טענת ברי וכפר איהו הא ודאי משתבע: כתב הרב ז"ל ונ"ל והוא שיהא בטענתם שתי כסף והודאה בשוה פרוטה או שיהא מקצת האפוטרופסות קיים בידו שהוא כהודאה אבל אם אין שם בטענת' כענין הזה אין משביעין אותו בשבועת המשנה אלא בשבועת היסת ולישבע להם ע"י גלגול על האפוטרופסות והכי איתא בשבועות. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד. אמר המחבר אבל רבינו הגדול ז"ל לא אמר שיהו נשבעין בשבועת המשנה כלל אלא בטענת ברי כלומר כשאר כל הנתבעין שיטענוהו יתומים מנה לנו בידך מכך וכך שנטלת לעצמך או כלים הללו של אבינו היו ושלנו הם והלה אומר אין להם בידי כלום אלא מקצת לענין שבועת תורה ולשבועת היסת אין לכם בידי כלום שלא תאמר מכל דיני שבועות פטרוהו כי היכי דלא לימנע בא לומר לך שלא פטרו אותו אלא משבועת המשנה ששנינו בהם אלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפוטרופסין והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ובן הבית ועל אותה משנה שנינו האפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע כלומר ישבע אותה שבועה של אפוטרופסות שחייבו אותן חכמים מינהו ב"ד לא ישבע אותה שבועה אבל בשאר כל הנתבעין חייב הוא הלכך אם היה מקצת האפוטרופסות קיים בידו נמי אינו נשבע שלא נזכר חלקו ולא חלקו אלא לגבי אלו נשבעין שלא בטענה וזה פטור הוא מאותה גזירה לגמרי אבל מודה מקצת גמור בעינן תביעה בברי והודאה ממש נטלתי לעצמי משלכם חמשים ודבר מפורש הוא וא"צ להאריך בו: