ספר הזכות על גיטין כד.

כתוב בהלכות אבל אם החזיר וכנס אינו מוציא דגרסי' בפ' כיצד אשת אחיו שלח ליה רבה בריה דרב הונא לרבא בריה דרב נחמן כנס מהו שיוציא א"ל תניתוה הנטען מאשת איש והוציאוה מתחת ידו אע"פ שכנס יוציא ואסיקנא ולא היא התם אלומיה אלמיה לקליה הכא אמרי' קים ליה בקליה וליתיה: השיב הרב ז"ל קשיא לי כיון דחיישינן לקלקולא כי אמרי קים ליה בקליה וליתיה כ"ש דמצי לקלקלה וההיא סוגיא לא אתיא אלא כלישנא בתרא דר"נ דאמר כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים ואנן כלישנא קמא קי"ל דסוגיין כוותיה והרב ז"ל פסק כלישנא קמא הלכך לא אברירא שפיר אם כנס אם יוציא אם לא ומסתברא לחומרא מדא"ר אשי ברננא לא מפקי' הא לאו משום רננא [מפקינן. ולישנא קמא דר"נ לאו משום רננא היא] אלא משום תקנתא דלא ליתיה לקלקולא. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר כבר פירשתי על זאת התשובה ביבמות דמתני' דקתני לא יחזיר משנה חתוכה היא לומר שלא יחזיר לעולם ואפי' לאחר שימצאו דברים בדאין וכ"ש קודם לכן ונתפרשו ב' לשונות הללו כאן בגמ' לאחר שנמצאו דברים בדאין לא יחזיר הא קודם לכן משום חשד סוטה נמי אסור ושם שאלו על החשודה כנס מהו שיוציא ופשטו בה לקולא דברננא אפקיה מדעתיה ואנן משום רננא לא מפקי' הא משנמצאו דבריה בדאין דבר פשוט הוא דמשום חשש קלקול לא מפקי' דכיון דאסורה היא לו וכבר התרו בו בכך וגרש אין יכול לקלקל ולטעון עליה כלום. ויותר מזה כתוב במקומו: