ספר הזכות על גיטין יד.

כתוב בהלכות יש מי שאומר הולך גט זה לאשתי משלחו ביד אחר אע"ג דלא חלה. את הולך גט זה לאשתי לא ישלחנו אא"כ חלה או נאנס כו' כרשב"ג דמסקנא דסתם מתני' כוותיה ולא איכפת לן במחלוקת דברייתא וכן הדעת נוטה: השיב הרב הכריע הרב ז"ל בזה כלשון האחרון דאמר דסתם מתני' כוותיה דרשב"ג כלומר שאינו מפליג בין הולך לאת הולך ואינו מחוור דהא רשב"ג לא פליג בין חלה ללא חלה ומשנתינו הפליגה וכיון דבמלתיה דרשב"ג גופיה איצטריכא לשנויי חלה שאני ולא אתיא מתני' כוותיה אלא בשינויא בעלמא מוטב דלוקמה כרבנן בשינויא ולא כרשב"ג דיחיד ורבים הלכה כרביה ועוד בר מן דין דהא תניא ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח וכיון דקרא דרשי וקרא לא מפליג בין חלה ללא חלה אנן קי"ל שהשליח עושה שליח אלא לפי שאין הבעל מוציא אלא לרצונו ובעל הא קא קפיד ואי משום דמתני' סתמא קתני חלה אין לא חלה לא לא איריא דמתני' מלתא פסיקא קתני דכל היכא דחלה עושה שליח אבל לא חלה איכא לאיפלוגי בין הולך לאת הולך כרבנן ומשמעתיה דרבא שמעינן לה דהכי הוא דאמר רבא שליח בא"י עושה כמה שלוחים [ש"מ] דאיכא אנפא דבין חלה בין לא חלה עושה [כמה] שלוחיה ומאי ניהו בהולך כרבנן ומסתברא לי דוקא בא"י אבל במדה"י בין הולך בין את הולך בעינן חלה או נאנס ודייקינן להא מלתא מההוא מעשה דלקמן דאמר לא תותביה ניהליה אלא לאחר תלתין יומין ואיתניס בגו תלתין יומין ואמר רבא חלה מ"ט משום דאניס אלמא דוקא היכא דאניס ולא חזינן ליה לרבא דדאיק מיניה דשליח אי א"ל הולך או את הולך ש"מ דבמדה"י היכא דלא חלה לא משוי שליח כלל. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד. אמר המחבר אבל דעתי נוטה כמו שאמר רבינו ז"ל משום דלישנא בתרא מוקי מתני' כדשב"ג ובכל כה"ג קי"ל כלישנא בתרא זהו שכתב בהלכות דמסקנא דהתה מתני' כוותיה ואע"ג דבכולהו לישנא איתמר בהו ואיבעית אימא לישנא בתרא תפסינן וכן נהגו הגאונים ודאי דמתני' לרשב"ג אתיא כפשטא דקתני חלה אין לא חלה לא ומשמע בכל השלוחין בין הולך בין את הולך וכרבנן בתרוייהו לישני לא אתיא אלא (בשינויא) [או] דוקא בהולך א"נ באת הולך דוקא וברייתא בין לרבנן בין לרשב"ג חלה שאני ולא שינויא דחיקא הוא דכיון ששנה רבי במשנתינו חלה עושה שליח שנה ר' חייא ברייתא בלא חלה מחלוקת וכל סתמא דמלתא נמי בלא חלה הוא ומתני' ומתניתא לרשב"ג כפשטייהו אתו ולא שאנו פוסקים הלכה בכך כמו שהרב סבור שאין הכרעה שלנו מכרעת בלשונות שבגמ' לומר זה הלשון מחוור מזה או נכון מזה ולא נהגו גאונים ובעלי הוראה לפסוק הלכה כן ועוד דליכא בשמעתין אוקמתא בשינויא דחיקא דברייתא אמתני' קיימא ולישנא קמא אתיא לפרושי דדוקא בהולך אבל באת הולך אפי' חלה לא וללישנא אחרינא דדוקא באת הולך אבל בהולך לא צריך חלה אבל הכרעתו של רבינו ז"ל ממסקנא דלישנא בתרא כדכתיבנא ואני תמה על הרב ז"ל ועל מי שפסק כרבנן היאך לא פסקו לשון ראשון הולך והוא דחלה דלחומרא הויא וכדאמרי' (התם בפירוש) [בפ'] שמאי אומר [דף ה.] כיון דאיכא למלתא דרבנן לאוקומא לקולא ולחומרא מוקמינן לחומרא ומה שהביא הרב ז"ל דכתיב ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח וקאמר דקרא לא מפליג בחלה דברי תימה הם א"כ תקשי בגמ' מינה לתרי לישני להולך והוא דחלה כרבנן וחלה שאני כרשב"ג והיאך עלה על דעת שיהו מתרצין בגמ' ב' לשונות דחויין מן התורה וברייתא שנויה היא ולא הזכירוה כלל אלא קרא בשגילה הבעל דעתו שאינו מקפיד כי ההוא דשילהי המביא גט ואתו רבנן ופרישו דבחלה לא קפיד אינש א"נ דאורייתא בכולן עושה שליח ואם שמע בעל והקפיד בטלה שליחות לפיכך חששו למקצת מקפידין שמא יקפיד ויערער ואמרו חלה דוקא שאין אדם מקפיד כן ושמעתא דרבא שליח בא"י עושה כמה שלוחים דבר ברור הוא דשליח שני עושה שלישי קמ"ל לומר שאע"פ שאינו שליח בעל ולא שליח ב"ד עושה אחר מעצמו ושלא בב"ד ודין הב' כדין הראשון ולא בא רבא להכריע כלל עכשיו בראשון אם בחלה אם בלא חלה ועובדא דאיתניס בגו תלתין דאמר רבא חלה טעמא מאי משוה דאניס ה"נ הא אניס ולא בעי מיניה אי הולך א"ל או את הולך א"ל ובגמ' נמי לא מסיים בה אלא דשדר גיטא לדביתהו ההיא כרשב"ג מחוורתא ולא אתיא כלישנא דהולך והוא דחלה לרבנן דא"כ היכי מורה בה להתירא דלמא את הולך א"ל ואע"ג דחלה לא וכלישנא דאת הולך וחלה שאני לא מחוורתא דא"כ הו"ל לרבא למימר אי הולך א"ל אע"ג דלא איתניס אי את הולך א"ל חלה טעמא מאי וכו' ועוד דמלתא דרבנן כלישני דחומרי מוקמינן כדכתיבנא לעיל וא"נ רבא סבר כלישנא דקולא לרבנן הוה להו למידק בגמ' בהכי ודלמא את הולך א"ל ולמימר רבא כאידך לישנא ס"ל את הולך וחלה שאני אלא כרשב"ג מכרעא ומשום דהתם מתני' היא חלה דוקא בכולה שלוחים מש"ה לא דייקא בגמ' עליה דרבא כמאן אמרה לשמעתיה דרבא מתני' קאמר ומה שדחה הרב ז"ל דההיא במדה"י הוה מעשה ובמדה"י בין הולך בין את הולך חלה אין לא חלה לא אינו כלום דהא מתני' קתני המביא גט בא"י וחלה וקתני מביא גט במדה"י וחלה ואי רישא באת הולך דוקא וסיפא אפי' בהולך הא כולה חד גוונא קתני ועוד [דהא] תנא לאיפלוגי בין א"י למדה"י מהדר וכל פלוגתא דתני בינייהו בכל [גווני] היא ש"מ הא לענין חלה חלה דקתני בתרוייהו זה וזה שוין. וע"ק מדהוינן אמר לשנים תנו גט לאשתי אינהו אין שליח לא דהתם דומיא דהולך הוא וללישנא קמא דרבנן וללישנא דרשב"ג בעי חלה ומתני' בדלא חלה היא וזו הקושיא הטעה מקצת התלמידים לומר דהווייות הגמ' ותירוצא דאביי ורבא ללישנא דאת הולך וחלה שאני ורבנן היא ומדסוגיין לההוא לישנא הלכה הוא ולא מלתא היא דסברא דידהו פירכא לתרי לישני דחלה שאני הוא דהא לרבנן הולך בלא חלה משלחו ביד אחד ומתני' דאמר לשנים רבנן נמי היא דר"מ ור' יוסי קתני לה וקאמרינן שליח לא. ומיהו לא מסתברא כוותייהו אלא דומיא דמתני' היא וסתמא פרכינן לכולהו לישני. מאי איכא דהוה אפשר לתרוצי לתרי לישני התם כשלא חלה ואי חלה הכי נמי אביי ורבא תרוייהו ס"ל דאפי' חלה לא מר כטעמיה ומר כטעמיה ולישנא דקושטא מתרצים לכולהו לישני. הרי סלקנו כל הדקדוקים וכל הפקפוקין והעיונין שפקפקו בהן על הספק הזה שאין בהם קושיא של כלום וקצרו של דבר דלישנא דרשב"ג מכרעא משום דלישנא בתרא הוא ולחומרא הוא ודרבא בעובדא דאיתניס נטיא לדידיה כדפרישית: