ספר הזכות על גיטין יג

כתוב בהלכה והלכה כרב אשי דהוא בתרא הלכך לא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהשיירות מצויות אלא (במקום) [כגון] דאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט א' של יוסף בן שמעון דהא מלתא לית בה ספיקא א"נ כדאמרי נקב יש בצד אות פ' דהוה ליה סימן מובהק כרב אשי אבל נקב בעלמא לא: השיב הרב ז"ל נראה מדברי הרב ז"ל דר' ירמיה ורב אשי פליגי אדרבה ובמקום שהשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו והוחזקו ואין השיירות מצויות לא מהדרינן אלא כר' ירמיה או כרב אשי והלכתא כוותיה ובאמת לכאורה כיון דאמרי' הלכה כל שלא שהה שם אדם א"נ שלא עבר שם אדם דהיינו לאלתר הא אם עבר או שהה לא הוי לאלתר אלמא לא בעינן שיירות מצויות דהא לא קאמר שלא עברה שיירא או שלא שהתה אלא מכיון שעבר אדם שם אע"ג שלא עברה שיירא אלמא לא בעינן מקום שיירות אלא אם הוחזקו שני יוסף בן שמעון במקום שנכתב הגט אין מחזירין לאחר זמן אלא או כר' ירמיה או כרב אשי וכ"כ הרב ז"ל. מיהו קשיא לי הא דאמרי' ביבמות בענין יצחק ריש גלותא דהוה אזיל מקורטובא לאספמיא ושכיב ופליגי בה אביי ורבא אביי אמר חיישינן לתרי יצחק ורבא אמר לא חיישינן לתרי יצחק ופסק הרב ז"ל הלכתא כרבא והתם מקום שהשיירות מצויות הוי ובין כך ובין כך כמקום שהשיירות מצויות דמי דהא מיבעי ליה למיחש לכ"ע דלא שייך הכא עיר אחת כלל וכיון דלא הוחזק תרי יצחק ריש גלותא לא חיישי ובעינן תרוייהו ואם לאו דכתב הרב ז"ל לעיל הלכה כרב אשי ולא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהשיירות מצויות אלא או כר' ירמיה או כרב אשי דמשמע דמקום שהשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו לא מהדרינן הא מלתא דיבמות ל"ק לי ולא מידי דקאמינא מקום שהשיירות מצויות בעי הוחזקו דאי לא הוחזקו לא חיישי' אבל אם הוחזקו אע"ג דאינו מקום שיירות חיישי' וכמו דאמרי' שאם עבר אדם שם אע"פ שלא עברה שיירא אם הוחזקו חיישינן מ"מ דברי הרב ז"ל קשו אהדדי דהכי איבעיא ליה למימר הלכה כרב אשי דהוא בתרא הלכך לא מהדרינן לגט לזמן מרובה במקום שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת אלא או כרב אשי או כר' ירמיה ואפי' במקום שאין השיירות מצויות ותירוצא דהנך מילי כולהו דודאי במקום שהשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר שנזכרה בגט חיישינן לשני יוסף בן שמעון שמא יש עיר אחת ששמה כזו ויש שם יוסף בן שמעון אחר כמו שפסק הרב אליבא דר' זירא וכן אם הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר אע"פ שאין השיירות מצויות חיישינן ובעינן סימן מובהק כר' ירמיה או כרב אשי ומעשה דיצחק ריש גלותא דלא חש רבא לשני יצחק דריש גלותא אינן אלא בבבל ודבר ידוע הוא זה הלכך הוה ליה כמקום שאין השיירות מצויות דהא ודאי מבבל הוה וכיון דלא הוחזקו בבבל שני יצחק ריש גלותא לא חיישינן ולא בעי בדיקה ובגט צריך מקום הגט בדיקה או שימצאנו לאלתר שלא עבר אדם שם והא דאמר רבא במעשה דאבוה דשמואל אם איתא יבדק כל העולם מיבעיא ליה ה"ק כיון דאצרכוה בדיקה למה לא כתבו לו שאם נמצא במקום שיירות כל העולם צריך בדיקה אלא משום כבודו הוא דשלחו ליה ברמיזה להצריכו בדיקה והוא מעצמו יודע אם הוחזק שם אחר ודאי צריכה העיר בדיקה אע"פ שלא נמצא במקום השיירות ואם נמצא במקום שיירות לא תועיל לו בדיקה ומעשה דענן בר חייא דבדקו רבנן מסורא עד נהרדעא במקום שאין השיירות מצויות נמצא ומשום דהוחזקו שם שני ענן בר חייא הוצרכו שמא יש שם שלישי ול"ק ולא מידי זה הדרך ערב לי מאד לפסק הרב ז"ל. ע"כ דברי כרב. ואלו דבדי תלמיד: אמר המחבר אבל לדעתינו דרך עקלתון הוא דלמה ניחוש לעיר אחרת שמא יש בה יוסף בן שמעון אחר אע"פ שלא הוחזקה העיר ולא השם ולא ניחוש ליוסף בן שמעון אחר באותה העיר עצמה אע"פ שלא הוחזק כגון יצחק ריש גלותא שהיה במקום השיירא לבבל ולא חש רבא לאותה העיר לפי' הרב ז"ל. בכאן חששנו לשני שמות שלא הוחזקו שם העיר והאדם ובכאן לא ניחוש לשם אחר שלא הוחזק ובפ' גט פשוט משמע שאפי' באותה העיר חוששין שמא יש שם יוסף בן שמעון אחר כ"ש חוצה לה שאין אנו בקיאין בהן ובשמותיהן שיש לנו לחוש לשנים וכדאמרינן חוששין לשתי שוירי לומר שאין לדבר בדיקה וכ"ש שיש לחוש לשני יוסף בן שמעון באותו שוירי עד שיבדק ועוד שלפי הסברא אין לחוש לעיר בבל עצמה בשני ריש גלותא שא"א לב' שישתמשו בכתר א' וכ"ש שראשי גליות שבבבל ידועין הן לאנשי בבל וכ"ש בששמות שניהן שוין והלכך אם לחוש לעיר בבל עצמה מאליו הדבר נבדק ומחלוקתן של אביי ורבא בבדיקת עיר בבל מחלוקת של חנם הוא. ועוד שאין הסוגיא ההיא במקומו מוכיח כן וכבר פירשתיו בחבור הזה פי' נכון מחוור לפי הסוגיא וברור לענין הפסק ועכשיו אנו מפרשים דרך שמועה זו יש בכאן ללמד זכות על דברי רבינו ז"ל שהוא פוסק להחמיר בשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו כלישנא בתרא דר' זירא דפליגא אדרבה ומדרב הונא דחייש לתרי שוירי והוא מחמיר בהוחזקו בלא שיירות מפסקא דכל שלא שהה אדם שם או לא עבר שם אדם דמכיון שעבר או שהה שם אדם לא מהדרינן וכיון שלא עברה שם שיירא ודאי היינו מקום שאין השיירות מצויות ואפ"ה לא מהדרינן והוא שהוחזקו כמו שפי' הרב ז"ל וא"ת כיון ששיירות מצויות שם בעיר אע"פ שלא עברה שם שיירא כמקום השיירות הוא נדון (ניחוש) [דחוששין] שמא פירש מן השיירא ונפל ממנו עד שיהיה אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם. זה אינו כלום דהא אמרי' היכא דתרו כיתנא דלא הוחזקו [ואע"ג דהוחזקו] אלמא אע"פ שלפום ברייתא עיר שיירות היא והיכי דמזבני כיתנא נמי שכיחן שיירתא הולכין אחר מקום הגט עצמו אלא שתי החששות שיירות מצויות בלא הוחזקו או הוחזקו בלא שיירות מצויות שקולות הן ויבואו שניהם ורב ירמיה ורב אשי נמי הכי ס"ל תדע דקאמר ר' ירמיה ניחוש לשמא כשמא ועדים כעדים קמ"ל ואי בהוחזקו שמא כשמא וגידים כעדים למה לא ניחוש להן הרי מוחזקין הן לפניך אלא כשלא הוחזקו ולכמה שמות אין חוששין שהוא דבר שאינה מצויה ואינו הווה מכלל הא לשם א' חוששין תדע נמי דאי ס"ד כרבה ס"ל ולעולם אין חוששין אלא במקום שיירות והוחזקו למה להו לאוקומי מתני' דלא יחזיר בדוחק [בדאיכא] בדיקה דעדים וסימן. הא ברווחא בלא דוחקא מיתוקמא שפיר במקום שאין שיירות מצויות או בשלא הוחזקו רובא דעלמא הכי הוא אלא ודאי כלישנא בתרא דר' זירא ס"ל ופליגא דרבה וש"מ דהוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות שיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו ולפום הכי קשיא לה לר' ירמיה ורב אשי מתני' דאי בשאין שיירות מצויות ולא הוחזקו פשיטא מאי קמ"ל ולהכי מוקמי לה כל חד בטעמיה למר קמ"ל דלא חיישינן לשמא כשמא ועדים כעדים ולמר קמ"ל דסימן מובהק מיהת דאורייתא: